אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> צרפתי נ' לזר ואח'

צרפתי נ' לזר ואח'

תאריך פרסום : 12/02/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ראשון לציון
4006-08
18/01/2010
בפני השופט:
איריס סורוקר

- נגד -
התובע:
צבי צרפתי
הנתבע:
1. יעקב לזר
2. ורדינה לזר

פסק-דין

פסק דין

כללי:

בפני תביעה אשר בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 20,000 ₪ בגין שיפוצים אשר לפי הנטען נאלץ לבצע בדירה המושכרת וזאת לאחר שהנתבעים, השוכרים, פינו את הדירה והותירוה, לפי הנטען, במצב קלוקל. היחסים בין הצדדים הם יחסים של משכיר ושוכר שנמשכו במשך 13 שנות שכירות. השכירות החלה עם כריתתו של חוזה שכירות מיום 19.6.1996 (נספח א' לכתב התביעה). מעת לעת הוארכה השכירות באמצעות הסכמי המשך, הודעות על מימוש אופציה וכן – בשנת השכירות האחרונה – באמצעות כריתת הסכם שכירות חדש (מיום 24.7.2007; ר' נספח בהמשך נספחי א' לכתב התביעה). התובע מבקש לסמוך את תביעתו על התחייבויות השוכר על פי הסכמי השכירות: בהסכם השכירות המקורי, מיום 19.6.1996, התחייב השוכר "להחזיר את המושכר ביום הפינוי כשהוא במצב זהה לזה שבו נמסר לשוכר, למעט בלאי רגיל כתוצאה משימוש סביר" (ס' 3ב' להסכם). בסעיף 9 להסכם השכירות האחרון, מיום 24.7.2007 נקבע: "השוכר מצהיר כי קיבל את המושכר במצב תקין ומתחייב להחזירו בתום תקופת השכירות באותו מצב תקין כפי שקיבלו. השוכר מתחייב לתקן על חשבונו כל תיקון שוטף כגון: כל נזק שנעשה במזיד או בשימוש לא סביר". יוער, כי בהמשך הסעיף הוסף המשפט: "על השוכר לאטום חורים שבוצעו בקירות, וכן לצבוע את הדירה", ואולם סעיף זה נמחק ע"י השוכר בקו והוספה חתימת השוכר לצד המחיקה.

הנתבעים חלקו על טענת התובע אשר לפיה עליהם לתקן כביכול קלקולים שונים שנמצאו במושכר. לטענתם, אותם "קלקולים" אינם אלא "בלאי סביר" אשר אין עליהם לתקן. בנוסף, טענו כי הדירה סבלה מעת שהושכרה מבעיות רטיבות קשות ונמשכות אשר לא טופלו על ידי המשכיר. בנסיבות אלה, סברו הנתבעים כי התביעה איננה אלא "חוצפה לשמה" (ס' 5 לכתב ההגנה).

התובע פירט בתצהירו את שלושת סוגי הנזקים שלפי הנטען נגרמו למושכר ואשר העלות לתיקוניהם הוערכה בסך של 20,000 ₪: מדובר בחידוש השטיחים בשני חדרי מגורים; בתיקון קרמיקות שנשברו ונשרו מקירות האמבטיה; וכן בשליפת המסמרים והברגים מהקירות, סתימת החורים וצביעת הדירה (ר' ס' 10 לתצהירו). לכתב התביעה צורפו תמונות המושכר לאחר שפונה. מהתמונות עולה כי קיימים קירות המחוררים בחורים לא מעטים, אם כי קטנים יחסית, ואשר נראים כחורים לתליית תמונות או מזגנים. ישנם חורים מעטים שהם גדולים יותר ולכאורה שמשו למעבר צנרת. יאמר מיד: אין מדובר ב"קלקולים" של ממש ואין הדברים עולים כדי נזק מוגזם בדירה, אלא שהם נראים על פניהם כנזקי הבלאי הסביר. ואולם ענין זה, שנאמר עתה אגב התמונות, יורחב ויוסבר להלן בעת הדיון בתשתית הראייתית.

במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר מר משה צרפתי, בנו של התובע, אשר הציג עצמו כמי שמטפל בנכסי אביו (ס' 2 לכתב התביעה). מר משה צרפתי ציין כי הוא מנכ"ל חב' צרפתי צבי ושות' חברה לבנין וקבלנות בע"מ, אשר עוסקת ביזמות בקבלנות בנין (שם). מטעם הנתבע הצהיר הוא עצמו וכן זומנו להעיד דר' מרקו עמנואל וכן מר שמואל ריינהרץ – שני שכנים המתגוררים בבנין. כל העדים נחקרו בפני. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

דיון:

המסגרת הנורמטיבית לעיון בטענות התובע מצויה בחוזי השכירות שנכרתו בין הצדדים. הסעיפים הרלוונטיים הם כדלקמן: סעיף 13 לחוזה השכירות המקורי קבע לאמור:

"א. השוכר מתחייב לא לעשות בדירה כל שינוי מבנה או שינויים אחרים או שיפוצים במושכר או בחלק ממנו ללא קבלת רשות מראש ובכתב מאת המשכיר.

ב. השוכר מתחייב, בתום תקופת השכירות, להחזיר את המושכר ביום הפינוי כשהוא במצב זהה לזה שבו נמסר לשוכר, למעט בלאי רגיל כתוצאה משימוש סביר.

ג. בתום תקופת השכירות תוחזר הדירה כשהיא במצב נקי ושלם ופנויה מכל אדם וחפץ השייכים לשוכר".

למעשה הסכם זה, אשר הוארך מעת לעת באמצעות הודעות כתובות (ר' בנספחי נספח א' לכתב התביעה), הוחלף בהסכם חדש שנכרת בין הצדדים ביום 24.7.2007 (ואף הוא צורף כחלק מנספחי א' הנ"ל). בחוזה זה לא הופיע עוד סעיף 13 הנ"ל בצורתו המקורית. חלף זאת, בא סעיף 9 וקבע כדלקמן: "השוכר מצהיר כי קיבל את המושכר במצב תקין ומתחייב להחזירו בתום תקופת השכירות באותו מצב תקין כפי שקיבלו. השוכר מתחייב לתקן על חשבונו כל תיקון שוטף כגון: כל נזק שנעשה במזיד או בשימוש לא סביר".

ההסכם המחייב הוא ההסכם האחרון מיום 24.7.2007. בהסכם זה – בניגוד להסכמים משנים קודמות – לא אומץ ההסכם המקורי. כך למשל, בהסכם ממשיך מיום 3.10.2001 נרשם בכתב יד בשולי החוזה: "חוזה זה הנו המשך לחוזה שכירות מיום 19.6.96. כל הסעיפים החלים בחוזה ימומשו גם בחוזה זה ללא שינויים". תניה דומה הופיעה גם בהסכם השכירות שנכרת ביום 4.8.2002 וכן בהסכם השכירות שנכרת ביום 14.8.2003. גם בהודעות מימוש האופציה, מימים 20.7.2004, 1.8.2005 וכן מיום 1.8.2006 – אומץ ההסכם המקורי, ולו על דרך של מימוש האופציות שנמסרו לשוכר. לעומת זאת, החוזה החדש הועמד כחוזה עצמאי, אשר אינו מפנה לחוזים קודמים.

על כן, יש לומר כי המערכת ההסכמית המחייבת את הצדדים ביחס לתובענה דנא, היא זו המופיעה בהסכם מיום 24.7.2007. יחד עם זאת, בשים לב להיסטוריה החוזית שבין הצדדים, אני מקבלת את עמדת התובע, אשר לפיה אין מקום להתעלם מן ההסכמים הקודמים. אף כי אלה אינם חלים ככאלה, הרי שניתן וראוי לעשות בהם שימוש פרשני על מנת לעמוד על כוונת הצדדים ולהבין את תוכן ההתניה, ככל שיש בכך צורך.

כאמור, בסעיף 9 להסכם השכירות מיום 24.7.2007 התחייב השוכר להחזיר את המושכר בתום תקופת השכירות "באותו מצב תקין כפי שקיבלו". השאלה העומדת על הפרק היא, כיצד יש לפרש את הביטוי "מצב תקין". לשיטת התובע, ביטוי זה כולל בחובו את חובתו של השוכר להוציא שטיחים מקיר אל קיר שהדביק בשני חדרי שינה במושכר; עליו להוסיף ולאטום חורים בקירות ולצבוע את הדירה; וכן עליו לפעול לתיקון הקרמיקות שנשברו ונשרו מהקירות בחדר האמבטיה. לאחר שעיינתי בסעיף 9 להסכם, וזאת על רקע ההסכם המקורי וסעיף 13 שבו, וכן שמעתי את העדות מטעם התובע ואת טיעוני בא כוחו, אני סבורה כי אין מקום לקבל את עמדתו. להלן אנמק מסקנה זו.

בראש ובראשונה יש ליתן משקל ללשון החוזה כפי שהוא. החוזה במקרה דנא מחריג מהתחייבות השוכר "כל נזק שנעשה במזיד או שימוש לא סביר". התניה היא ברורה ומלמדת על כוונת הצדדים לאפשר לשוכר שימוש ראוי למגורים במושכר, על כל הכרוך בכך. עוד במישור הלשוני, יש לשים לב לסייפת סעיף 9 הנ"ל אשר קבעה כדלקמן: "על השוכר לאטום חורים שבוצעו בקירות, וכן לצבוע את הדירה". בהוראה זו ביקש המשכיר להטיל במפורש על השוכר את החובה לטפל בחורים ובצביעה. ואולם, השוכר לא קיבל על עצמו התחייבות זו, שכן מחק את התניה, וחתם ליד המחיקה. יש לקבוע, כי המשכיר הכיר במחיקה זו, שהרי החוזה – שהועבר ע"י המשכיר לחתימת השוכר – הוחזר למשרד התובע ונמצא שם, ללא הסתייגות. הא ראיה לכך היא, שהתובע צירף את החוזה לכתב התביעה. בנוסף, נשמעה בענין זה עדותו של הנתבע אשר לא נסתרה, בכל הקשור לאופן חידוש חוזי השכירות מעת לעת: "אני שכרתי את הדירה במשך 13 שנים והחוזה התחדש כל שנה. לפעמים לא היה בכלל חוזה. היחסים בין הצדדים היו כאלה שנגמר החוזה, אני מקבל טלפון מהמשרד של צרפתי, בד"כ ממלי אחותו לגבי החוזה, שליח מביא את החוזה ואני חותם עליו ושולח איתו את השיקים ולאחר מכן אני מקבל העתק" (ר' עדותו בפ' ע' 10 ש' 29-32).

לו רצה המשכיר במקרה דנא למחות על המחיקה או לדרוש חתימה על הסכם מתוקן – יכול היה לעשות כן. המשכיר נמנע מכך, ובמחדלו זה קיבל את התיקון שדרש השוכר ואשר בוצע על ידו בפועל. המחיקה מדברת בעד עצמה ומלמדת על העדר הסכמה מצד השוכר לבצע איטומים בחורים שבוצעו בקירות, כמו גם לצבוע את הדירה.

לשון החוזה צריכה להתפרש עפ"י תכליתו והגיונו המסחרי. במקרה דנא, מדובר בדירת מגורים אשר הושכרה במשך שנים ארוכות לאותם שוכרים – הנתבעים. אין מחלוקת כי השוכרים נמצאו במושכר כ-13 שנים תמימות. משך השכירות הוא בעל משמעות רבה לענין הנדון כאן והוא משליך על יחסי הצדדים בשני כיוונים: ראשית, ככל שמשך השכירות ארוך יותר, כך יש להניח כי המשכיר צפה וקיבל על עצמו רמת שימוש גבוהה במושכר, ושימוש אינטנסיבי בנכס מצד השוכר. לא הרי שכירות קצרת מועד, כשנה, כהרי שכירות נמשכת והולכת, אשר חוצה את גבולות העשור. ככל שהשכירות ארוכה יותר, כך הציפייה הסבירה של השוכר היא להפוך את המקום למעין ביתו לצורך מגוריו, תוך שהוא עשוי לבצע שינויים קלים, ולהגביר את רמת השימוש במקום. על כן, כאשר נצפית שכירות ארוכה, על המשכיר לפרש ברחל בתך הקטנה את התחייבויות השוכר שהוא מצפה לקבל: כגון הסרת שטיחים מקיר לקיר, היה ויותקנו. כאן המקום לציין כי אף אחד מהסכמי השכירות הרלוונטיים אינו כולל התחייבות כזו.

שנית, משך השכירות הוא בעל נפקות להערכתו של הבלאי הסביר. מונח "הבלאי הסביר" מופיע הן בהסכם השכירות המקורי והן בהסכם השכירות האחרון והוא משמש כמונח מקובל ביחסי שכירות. תוכנו הקונקרטי צריך להתקבל על רקע מערכת היחסים המסוימת בין הצדדים, ומשך השכירות בתוך כך. אין להשוות בין "בלאי סביר" הנובע משנת שכירות אחת ל"בלאי סביר" הנובע משנים ארוכות של שכירות. ככל שהשכירות ארוכה יותר, כך יש לצפות לבלאי גבוה יותר; כך יש להניח כי המשקופים ישתפשפו, הברזלים יעלו חלודה, מתקנים שונים ותמונות יותקנו ואולי גם יוסרו, וילונות יורכבו – וכיו"ב פעולות שונות אשר מקובל לבצע בבית מגורים. גם בענין זה, הנטל מוטל על המשכיר, לפרש ולהבהיר ברחל בתך הקטנה מהן ההתחייבויות אשר הוא מטיל על השוכר ומבקש ממנו למלא ולהשלים.

במקרה דנא, הסכם השכירות נוקט בלשון כללית ועמומה: השוכר נדרש להחזיר את המושכר "במצב תקין", וזאת למעט "בלאי סביר". ניתן לצפות מהתובע, אשר מחזיק בחברה קבלנית ובמקצועו הוא קבלן בניה, שיפרש באופן ברור מהן דרישותיו כלפי השוכר. כך, התובע יכול היה להתנות במפורש בהסכם כי אסור לשוכר להתקין שטיחים מקיר לקיר (ואולי גם פרקט). כך גם יכול היה לקבוע כי היה ויותקן שטיח מקיר לקיר – הרי שעל השוכר להסירו, לנקות את הדבק, ולמרק את הרצפות. הבהרה חוזית כזו היתה מניחה באופן ברור בפני הנתבע את מסגרת התחייבותו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ