אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> צרפתי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים ואח'

צרפתי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים ואח'

תאריך פרסום : 19/06/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
15388-12-10
19/06/2011
בפני השופט:
משה בר-עם

- נגד -
התובע:
1. חיים צרפתי
2. מחצבות צרפתי בע"מ

הנתבע:
מנהל מקרקעי ישראל

החלטה

מונחת בפניי בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן:"תקנות האגרות").

העובדות הצריכות לעניין

כנגד הנתבעת הוגשה תובענה כספית על סך של 8,778,895 ₪. בתחילה, התובענה הוגשה ע"י המבקש כאן וכן, ע"י תובעת נוספת "מחצבות צרפתי בע"מ" (להלן:"החברה"), חברה פרטית בבעלותו היחידה של המבקש. עם הגשת התובענה הוגשה בקשת התובעים לפטור מאגרה. נוכח מעמדה המשפטי של החברה והיותה בהליכי פירוק, אשר חייבו מתן היתר של בית המשפט או בעל תפקיד, שמונה, לעניין הליכי הפירוק, והמשך ההליכים, כאן, הוגש כתב תביעה מתוקן, תוך השמטת החברה כתובעת והגשת התובענה ע"י המבקש, בלבד.

בכתב התביעה המתוקן נטען, כי התובע רכש זכויות כרייה במחצבה, הידועה בשם "הר שחר" (להלן:" המחצבה") והשקיע שם כספים רבים, לרבות ציוד ורכוש קבוע, הקמת תשתיות המחצבה, סלילת דרכי גישה ועוד. עוד נטען, כי בחודש יולי 2003 הותקנו תקנות חובת המכרזים (תיקון הוראת שעה), התשס"ג – 2003 ומכוחה של תקנה 25 (29), שם, היה על התובע להגיש בקשה להרשאה לכרייה וחציבה, בפטור. לטענתו, בשל נסיבות אישיות ומצב בריאותי קשה, לא הוגשה הבקשה במועד שנקבע ומשכך, ומטעמים נוספים שפורטו, נדחתה בקשתו. התובע נקט בהליכים משפטיים כנגד הנתבעת והגיש עתירה מנהלית לביטול החלטתה, לעניין חידוש ההרשאה לחציבה וכרייה, במחצבה ואולם, עתירתו נדחתה. ערעור על פסק הדין,לבית המשפט העליון, נדחה. לטענת התובע, במהלך חודש ספטמבר 2010, פרסמה הנתבעת הזמנה להציע הצעות לקבלת הרשאה כרייה וחציבה, במחצבה.יחד עם זאת, בין יתר תנאי המכרז, לא נקבע כי הזוכה ישלם עבור עלויות התשתית והפיתוח, שהשקיע המבקש במחצבה. בנסיבות אלו, הוגשה התובענה ולפיה, כך נטען, שווי השקעות המבקש במחצבה, מגיעות כדי סך של 4,743,895 ₪ ועל פי חוות דעת מומחה שצורפה. בנוסף, טען התובע כי נותר במחצבה ציוד, אשר שוויו הוערך, על ידו, בסך של 3,045,000 ₪. התובע עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו את שווי ההשקעות והציוד, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ודינים כלליים אחרים.

לצד הגשת כתב התביעה המתוקן, הוגשה הבקשה דנא, שעניינה, מתן פטור מתשלום אגרה. על פי הנטען בתצהיר שצורך בתמיכה לבקשה, מצבו הכלכלי של המבקש מעיד על העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה. לטענתו, הכנסתו היחידה הינה קצבה חודשית בסך של 2,500 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי. למבקש אין נכסים או מקורות הכנסה נוספים. פנייתו לבני משפחתו לסיוע בתשלום האגרה, נדחתה. המבקש ציין כי הינו בעל המניות היחיד בחברה ואולם, כל נכסיה משועבדים והחברה בהליך פירוק. לעניין סיכויי התביעה נטען, כי תביעתו מבוססת וזכאותו לקבלת החזר בגין עלויות הפיתוח והציוד הקבוע שנותר במחצבה, מוכרת על פי הדין. כאמור, המבקש צרף תצהיר בתמיכה לטענותיו, לעניין מצבו הכלכלי וכן תצהיר נוסף של בנו.

בתגובת המשיבה נטען, כי דין הבקשה להידחות, בין היתר בשל העדר עילת תביעה והוכחה בדבר העדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. המשיבה הדגישה כי תיקון כתב התביעה והשמטת החברה כתובעת בתובעה המקורית, מלמדת כי למבקש אין עילת תביעה כנגד המשיבה. לעניין יכולתו הכלכלית נטען, כי המבקש לא פרס תשתית מספקת, לעניין יכולתו לגייס כספים וערבויות ממקורות בנקאיים ומשפחתיים. בקשתו הובאה בצורה סתמית ולאקונית ועל יסוד כל האמור, ביקשה לדחות את הבקשה.

בתשובתו טען המבקש, כי הוא בעל זכות ההרשאה לכרייה, במחצבה וממילא, זכאי לקבל את הסכומים הנטענים בכתב התביעה המתוקן. המבקש חזר על טענותיו, לעניין העדר יכולת הכלכלית וסיכויי התביעה וחזר על בקשתו לפטור מאגרה.

דיון והכרעה

כללי

אכן, ביסוד תקנות האגרות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות (בג"צ 6490/04 צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל, פד נט 3, 742 (2005)). מחד, התקנות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט, המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי המשפט. (בשג"צ 5353/03 אהוד קריב נ' שירות התעסוקה, טרם פורסם, ע"א 9348/00 נחום קרליץ נ' ראש עיריית באר שבע, טרם פורסם). מנגנון זה איננו עקרון פיסקאלי בלבד, אלא הוא בא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו, מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר, ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. לזאת ועוד, מושכלות יסוד של מערכת המשפט הינם, כי הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח בהליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי: הקופה הציבורית והצד שכנגד. אגרת המשפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם למדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כשהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפט וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פד נט (4) 722,721 (2005), בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן, פורסם בנבו, 7.10.2008). מלבד השתתפות בהוצאות ההליך לתשלום האגרה, ישנם תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מנהל שיפוטי ראוי ועוד (בשג"צ 3320/11 ד"ר צבי אורי מעוז נ' הנהלת בתי המשפט, פורסם בנבו, 11.5.2011). ברי, כי את התכליות החשובות העומדות בבסיס האגרה יש לאזן באופן מידתי אל מול זכותו של הפרט לגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד בסיסית בשיטת המשפט הישראלית (ע"א 7333/95 ארפל אלומניום נ' קליל תעשיות, פד נא 3, 629,577 (1997), רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, פורסם בנבו, 21.9.2010).

אם כן, בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות האגרות מגלמת איזון בין האינטרסים הנוגדים בסוגיה זו. אכן נכון, "...נקודת האיזון הראויה מחייבת קיומו של מנגנון שבכוחו להבטיח כי מחד, שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה. ומאידך, מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין לעבר בית המשפט יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה". (עניין מונדז לעיל, פסקה 9 לפסק הדין). לפיכך, פטור מתשלום האגרה יינתן מקום בו שוכנע בית המשפט כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה וסיכוייו של ההליך אותו יזם המבקש, להתקבל. התנאים לפטור – מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך – מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם בנבו, 17.1.2007 ). בעניין זה ראוי להדגיש כי משמעות הנטל המוטל על המבקש להוכחת קיומן של התנאים הקבועים בתקנות האגרות למתן הפטור, הינו כי על המבקש "...לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות". (שם).

נוסף על עניין העדר יכולת כלכלית, על ההליך לגלות עילה. תכליתה של דרישה זו, מלמדת כי התקנות ביקשו למנוע, ככל שניתן, מצב בו אי תשלום האגרה, בשל חוסר יכולת כלכלית, יהווה צינור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך בזבוז משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים שלא לצורך. מכאן, הפרשנות הראויה של המונח "מגלה עילה" שבתקנה 14 (ג) לתקנות האגרות, עניינה שעל בית המשפט לבחון אם אין מדובר בהליך שאין לו תכלית, בהיותו נעדר יסוד עובדתי ומשפטי (רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי-גיא, פורסם בנבו, 21.8.2007, בש"א 162/88 עדה ברגר נ' דוד אלדור, טרם פורסם, בש"א 332/89 אשר גרוגר נ' נחמיה גוטמן, טרם פורסם). יחד עם זאת, אין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדויקת ומדוקדקת באשר לסיכויי המבקש לזכות בתביעה. אכן נכון, מדובר בנטל שהינו קל מהנטל המוטל על המבקש פטור מערבון (עניין וורנר לעיל). אם כן, יש לבחון את עילת התביעה על פני כתב התביעה, בלבד ומקום בו נמצא, כי אין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש, ניתן יהיה לקבוע כי ההליך מגלה עילה. נדמה כי פירוש מצמצם של התיבה "מגלה עילה" מחייב כי די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית, לצד חוסר היכולת הכלכלית, כדי ליתן פטור מאגרה. יחד עם זאת, יש לזכור, כי בשורה של החלטות נקבע, כי מקום בו נמצא כי סיכויי ההליך "קלושים", לא יינתן פטור מאגרה (רע"א 6023/99 דרור רות נ' אביבה רישפון, טרם פורסם). כך גם במקום בו ההליך מנוסח בלשון בלתי בהירה וברורה, כך שלא ניתן להבין את הסעדים המבוקשים (בשג"צ 4388/94 שאול בר נוי נ' משטרת ישראל, טרם פורסם) וכך גם במקרים אחרים (לסקירת המקרים השונים, שבעניינם נקבע כי אלה אינם מגלים עילה, ראה ע"א 8974/04, לעיל).

מן הכלל אל הפרט

יאמר מייד ובכל הכבוד הראוי, כי לאחר שבחנתי את הבקשה, עיינתי בתצהיר, שצורף בתמיכה ובכתב התביעה, המתוקן והסעדים שהתבקשו, כמו גם בנספחים שצורפו לביסוס עילת התביעה, בשים לב לכתב התביעה המקורי שהוגש בעניינה של החברה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה ודינה להידחות.

אכן נכון, כפי שנטען בתגובת המשיבה, עיון בכתב התביעה המקורי, כתב התביעה המתוקן והנספחים שצורפו, מלמד כי, לכאורה, סיכוייו של המבקש לזכות בתביעה, אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר ואף נדמה, כי אלה קלושים ביותר. בכתב התביעה המקורי נטען, כי התובעים השקיעו בתשתיות ובציוד קבוע, בסכומים שפורטו. על פי הנטען שם, זכותם של התובעים לקבלת שווי ההשקעות והציוד הינם מכוח התקשרות משפטית עם המשיבה ועל פי הדין הכללי. אולם, בחינת הנספחים שצורפו מעלה, כי ככל שעמדה למי מהתובעים שם, עילת תביעה, זו נתונה לחברה, אשר עמה התקשרה לכאורה המשיבה. כתב התביעה המתוקן שהוגש, אשר מייחס למבקש את עילת התביעה, אין לו, לכאורה, על מה לסמוך. עיון קצר מלמד, כי למעשה מדובר במסמך דומה, שלא לומר זהה, לכתב התביעה המקורי וההבדל היחיד הינו השמטת החברה כתובעת בתובענה. בנסיבות אלו, מקום בו, עולה כי הזכויות הנטענות הינן של החברה, נדמה כי למבקש אין עילת תביעה כלל כנגד המשיבה ומכאן, כי סיכויי תביעתו כיום, בגדר כתב התביעה המתוקן, קלושים ביותר, ההליך, אותו מבקש המבקש לנהל, הינו הליך סרק וקרוב לוודאי, שתביעתו תדחה. בעניין זה, אין לקבל את טענת המבקש בתשובתו, לפיה, התקשר באופן אישי עם המשיבה, בעניין חוזה ההרשאה, מקום בו, נספחי כתב התביעה מלמדים אחרת. בעניין זה מקובלים עלי טענות המשיבה, בתגובתה (סעיפים 1-10, 34-43). אכן נכון, אף אם למבקש עילת תביעה עצמאית, היה עליו לבדל את עילת תביעתו מזו שעומדת לחברה או לחילופין, להציג טיעון משכנע, לפיו, הועברו אליו זכויות החברה (טיעון בעייתי, נוכח מעמדה המשפטי של החברה והיותה בהליכי פירוק). משלא נעשה כן, תלויה עילת תביעתו על בלימה. זאת ועוד, מקום בו הוגשה תביעה בסכומים גבוהים, יש לנקוט זהירות יתר במתן פטור מאגרה ובמסגרת בחינת סיכויי ההליך, יש לבחון את אלה, נוכח סכום התביעה הנטען (ר"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, פורסם בנבו 26.8.2007), שהרי תכלית נוספת העומדת ביסוד העניין, היא מניעת הגשתם של תביעות בסכומים מופרזים (רע"א 10498/06 מגדלי שי חברה לבנין בע"מ בפירוק נ' עיריית ת"א-יפו, פורסם בנבו, 30.1.2007). בענייננו, המבקש צירף לכתב התביעה חוות דעת מומחה ואולם, אף שניתן היה, בגדר ההליך, להסתפק בחוות הדעת, לא צורפה כל ראיה ולו לכאורה, לעניין שווי הציוד, אשר לטענתו נשאר בשטחי המחצבה שהוערך על ידו בסך של למעלה משלושה מליון ₪ וגם בעניין זה מקובלים עלי טענות המשיבה בתגובתה (סעיפים 44-55).

כך לעניין סיכויי התביעה וכך גם בעניין יכולתו הכלכלית. כאמור, על המבקש הנטל להוכיח שאין ביכולתו לשלם את האגרה. בחינת תצהיר המבקש מעלה כי זה לא הניח תשתית מספקת לביסוס טענתו. המבקש לא פירט בתצהירו את מקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לבקשה (תקנה 14 (א)) ולא פרס תמונה מלאה על מצבו הכלכלי. בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים, איננה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה ודינה להידחות מטעם זה בלבד ( ע"א 229/89 מצא נ' מצא, פורסם בנבו, 29.5.1989). לטענת המבקש, הכנסתו הינה מקצבת הביטוח לאומי ואולם, המבקש לא פרט את הכנסותיו בששת החודשים האחרונים, לא צרף דפי חשבון בנקאיים, מלאים ואין בריכוז היתרות (נספח ב' 5), כדי לעמוד בדרישות שנקבעו, לעניין זה בתקנות (ראה, רע"א 8054/08 נח מרדכי נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם בנבו, 08.01.2009 ; בש"א 12898/06 אלבז ליזט נ' רחל דניאלי, פורסם בנבו, 12.12.2006 )

סוף דבר

סופו של יום אפוא, כי המבקש לא הניח את דעתי, לעניין העדר יכולתו לגייס את סכום האגרה, כמו גם, לעניין סיכויי תביעתו.

על יסוד כל האמור, הנני דוחה את הבקשה. המבקש יפקיד את סכום האגרה בתוך 14 יום וככל שלא יעשה כן, יימחק ההליך ללא כל הודעה נוספת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ