אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> צרור נ' בן דוד

צרור נ' בן דוד

תאריך פרסום : 03/11/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
48425-06-13
24/10/2013
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
התובע:
דוד צרור
הנתבע:
1. נועם בן דוד
2. עו"ד

החלטה

לפניי בקשה לסעד זמני, שעניינו מניעת קיר הפרדה בין חלקה שבה מצויה חנותו של המבקש לבין חלקה סמוכה, שהמשיב חתום כמיופה כוח על בקשה להיתר בנייה לבניית הקיר בה.

1.וזו תמצית העובדות הצריכות לעניין: המבקש הוא בעליה של חנות לממכר נקניקיות ברח' בוגרשוב 11 בתל אביב. עד לאחרונה השכיר את חנותו לאחרים. בקיר המערבי של העסק קיים לדברי המבקש חלון המשמש את העסק, כמו גם דלת המאפשרת את כניסת העובדים לעסק.

2.ממערב לחנותו של המבקש, בחלקה הידועה כרח' בוגרשוב 9, מצוי כיום בניין מגורים, כאשר ממזרח לו, עדיין בשטח החלקה, שטח פתוח המשמש לחנייה ולפחי אשפה. לדברי המבקש, הוא גילה לאחרונה, לאחר שנבנה כבר הבניין, כי בדעת בעלי הבניין להקים גם קיר הפרדה בין שתי החלקות. הקיר נבנה, מה שהוביל לטענת המבקש לעזיבת השוכרים. המבקש מציין כי הוא הרס את קיר ההפרדה בחודש מאי 2013, אך בחלוף חודש למד כי המשיב מתכוון לשוב ולבנות את הקיר, ולכן עתר לצו מניעה. לטענתו, בתמצית, ניתן היתר לבניית הקיר עד גובה 1.51 מטר (באופן שלשיטתו מותיר את החלון פתוח), בעוד שבדעת המשיב לבנות קיר בגובה של 2.10 מטר, בניגוד להיתר. בכל מקרה, גורס המבקש, בניית הקיר תיצור מטרד ותפגע בעסקו, ולכן יש למונעה מן הבחינה הקניינית, שאינה מעניינן של רשויות התכנון.

3.תלאות רבות עבר התיק עד שניתן היה לבסוף להידרש לבקשה לסעד זמני. לא נרחיב באלה, ונציין רק כי הדברים קשורים בעיקרם להמצאה איטית של המסמכים לצד שכנגד, מה שהוביל בשלב מסוים למחיקת הבקשה, ובהסכמתו האדיבה של המשיב – להחייאתה.

4.בתגובה שהוגשה נטען, בתמצית, כי המשיב הוא אך שלוחם של בעלי המקרקעין – קרובי משפחתו, ומי שאך חתם על הבקשה להיתר בניה. לגוף הדברים, טוען המשיב, המבקש הוא מי שבעבר עשה בהסכמה שימוש בשטח המשמש כיום כשטח הפתוח של הבנין ברח' בוגרשוב 9, אך ניתן נגדו פסק דין המורה סילוק ידו מן החלקה – נתון שלא צוין בבקשה. עוד נטען כי המבקש מפעיל כיום את החנות באופן שהוא מציב שולחנות וכסאות בשטח רח' בוגרשוב 9, מול החלון הפונה מערבה, ואף אחת מדלתות העסק פונה למערב תוך שימוש בשטח הפתוח לשם מעבר לחנות המבקש. אשר להיתר הבניה, נטען, כי זה מתיר את הבניה של הקיר לגובה של 2.10 מטר. גם הקיר שהיה קיים בעבר לפי היתר, בגובה 1.5 מטר, הוא כזה שהיה חוסם לפחות את הדלת המערבית של העסק, אולם המבקש פרץ את הקיר שלא כדין, כחלק מהשתלטותו הנטענת על שטח רח' בוגרשוב 9. עוד נטען כי לחנות פתחים נוספים, שלא צוינו בבקשה (דבר שהמבקש הודה בו בדיון), ועל כן הקיר אינו צפוי למנוע אפשרות גישה לעסקו של המבקש.

5.דיון התקיים ביום 1.10.13, במהלכו נחקר המבקש. בדיון התחדדה שאלת קיומו של היתר, שהמשיב טוען לקיומו. המבקש טען כי הוא עמל על קבלת פרטים מרשויות התכנון על מנת להראות שאין לבניית הקיר בגובה 2.10 מטר היתר כדין. מדוע לא הושג המידע בחודשים שחלפו עד לבירור הבקשה – לא הובהר. לבסוף עתר המבקש לארכה על מנת להשיג מידע מרשויות התכנון, וכן להגשת טיעונים משלימים. הותר לו הדבר, אך התייחסות הרשויות לא הוצגה. שני הצדדים הגישו את טיעוניהם המשלימים עתה, וניתן להכריע.

6.דין הבקשה להידחות. אנמק בתמציתיות ואדרש אך לאחדות מן הנקודות המחייבות את דחיית הבקשה מניה וביה.

7.טרם שנגיע לשיקולי מאזן הנוחות וסיכויי התביעה, יש להעיר לעניין חוסר תום הלב של המבקש. אציין מספר הקשרים. ראשון: אי ציון קיומו של פסק דין המורה על סילוק ידו מן השטח הפתוח. אמנם המבקש טוען – טענה בעייתית לגופה – שאין בכך כדי לקעקע את בקשתו, אך ודאי שמדובר במידע רלבנטי, שהמבקש חייב היה בציונו, על אחת כמה וכמה עת הגיש את בקשתו במעמד צד אחד (רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433 (2001)). לא למבקש להחליט האם המידע חשוב דיו על מנת להציגו לבית המשפט. שנית, המבקש נמנע מלציין כי למעשה הוא עושה או למצער עשה שימוש בחלק מן השטח השייך לחלקה הסמוכה, לקידום עסקו. שלישית, נמנע הוא מלציין כי הדלת המערבית לעסקו ניצבת בזכות פריצתו של הקיר הקודם, שאין חולק שעמד בהיתרים שניתנו, ורק בזכות כך הוא כלל יכול לטעון כיום שבניית הקיר תחסום את דלתו. רביעית, המבקש נמנע מלציין את שהתברר בדיון, כי למעשה יש לו פתחי גישה נוספים לעסקו, הן כחלונות, הן כדלת לכניסת העובדים. גם אם המבקש מעוניין לשמר את הפתח המערבי כ"חלון ראווה" רב חשיבות לעסקו, כדבריו, חייב הוא לציין בבקשה שקיימות לו לפחות חלופות אחרות להגעת עובדים ולקוחות לעסקו. חמישית, המבקש עשה ראשית "דין" עצמי, והרס את הקיר שנבנה (לטענתו הדחוקה בדיון – כיוון ששוטר אלמוני אישר לו לנהוג כך), ורק כאשר הובהר לו כי בדעת שכניו לשוב ולבנות את הקיר – עתר לבית המשפט. לאלו אין בית המשפט נוהג להושיט ידו.

התנהלות זו די בה כשלעצמה להצדיק את דחיית הבקשה. נעיר עם זאת גם לגוף הדברים.

8.נקדים עוד עיסוק בשאלת בעלי הדין הנכונים בהליך: יש לבחון האם המשיב הוא בעל הדין הנכון, שהרי הוא רק מי שהוגדר בבקשה להיתר בניה כ"מיופה כוח" מטעם מבקש ההיתר. ניתן להבין כי מי שעומד מאחורי בקשת ההיתר הם קרובי המשיב, בעלי זכויות בבוגרשוב 9, ולא המשיב עצמו. נתון זה מעים כשלעצמו על הגשת הבקשה נגד המשיב. בכל מקרה, ואפילו היתה הצדקה להגיש את הבקשה נגד המשיב, ודאי שלא היה מקום לגרוע ממנה את בעלי הזכויות ברח' בוגרשוב 9, שוודאי ייפגעו אם תתקבל הבקשה.

9.נפנה עם זאת לגוף הדברים, ותחילה – לסיכויי התביעה.

10.בית משפט זה אינו עוסק בסוגיות תכנוניות. את טרוניות המבקש ביחס להיתרים שניתנו ומהלכים אחרים של רשויות התכנון יש להפנות לרשויות התכנון (ולאחריהן – לבית המשפט לעניינים מינהליים). עיסוקנו הוא בסוגייה הקניינית בלבד. אולם כאן יש חשיבות רבה לשאלה האם ניתן היתר אם לאו: אם אין היתר, בניית הקיר מהווה הפרה של חובה חקוקה, שאז רמת המטרד הנדרשת בעצם הבנייה היא מינורית, על מנת להצדיק מתן צו. לעומת זאת, ככל שהבניה היא כדין, אזי נדרשת כעקרון פגיעה מובהקת בזכות הקניין, דוגמת מטרד יוצא דופן בעוצמתו, על מנת שמכח הפגיעה בקניין לבדה ייתן בית המשפט צו מניעה זמני וקבוע האוסר על הבנייה.

11.בענייננו, לכאורה קיים היתר. המבקש קורא את ההיתר ככזה המתיר בניה לגובה של 1.51 מטר; המשיב, ועל פני הדברים בצדק, קורא את ההיתר ככזה המתיר בניה לגובה של 2.10 מטר, כאשר ההסבר לפער נעוץ בהפרשי גבהים בין שתי החלקות הסמוכות. כך או כך, למבקש היתה שהות די והותר לבדוק מול רשויות התכנון האם קיימת חריגה מן ההיתר, שאם כן ניתן היה להפעילן (במקום את בית המשפט) לעצור כל בניה לא חוקית. ברם המבקש לא השכיל להשיג כל ראיה מרשויות התכנון שתלמד על חריגה מן ההיתר, וזאת בחודשים הארוכים שעמדו לרשותו עובר להגשת הבקשה ואף עד שהתקיים הדיון בבקשתו, ואפילו בפרק הזמן של כשלושה שבועות לאחר הדיון, שהוקצה לו לבקשתו שלו. בהיעדר ראיה, אין אלא להניח לעת הזו כי הבניה היא כדין.

12.אשר לעוצמת המטרד אפוא: נפתח בכך שאילו המבקש היה פועל כדין, ולדוגמה – נמנע מלפרוץ דלת מערבית לעסק, כנראה שלא היה בהקמת קיר ממערב לעסק כדי ליצור מטרד של ממש. אולם בכל מקרה, משהוברר כי קיימים פתחים חלופיים לעסק, הרי שהמטרד פחות בעוצמתו מאשר לו היתה נחסמת כניסתו היחידה.

13.סיכויי התביעה אינם נחזים אפוא, לעת הזו, כגבוהים במיוחד, ומובן שכל קביעותיי הן לכאורה בלבד בלא שאטע מסמרות בשאלות שבמחלוקת.

14.אשר למאזן הנוחות: אף זה אינו נוטה לטובת המבקש. המשיב, וליתר דיוק – בעלי המקרקעין ברח' בוגרשוב 9, חפצים לעשות שימוש בבניין ובחנייה בלא הפרעה מן החלקה הסמוכה. הקיר יבטיח זאת, בעוד שמתן הצו יאפשר למבקש לעשות שימוש בשטחים שאינם שלו תוך הפרעה לשכניו. מן העבר האחר, הקיר לא ימנע כליל גישה לעסקו של המבקש. נזכיר עוד כי בניגוד לבנייה רגילה, שהיא אינה הפיכה, קיר ניתן להרוס (כפי שהדגים המבקש עצמו), אם תתקבל התביעה. החשש היחיד הוא אפוא לגורל עסקו של המבקש בתקופת הביניים, נקודה שחודדה בעיקר בטיעון בעל-פה, אולם תשתית ראייתית לה לא הוצגה לעת הזו. בכל מקרה, גם פגיעה מעין זו ניתן לפצות בגינה בכסף, שאז אין מקום לרוב להקדים וליתן צו זמני שימנע את הנזק בר-הפיצוי (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ (13.12.2005), העוסק אמנם בצו עשה זמני אך מתייחס לצווים זמניים ככלל).

15.הבקשה נדחית אפוא. אשר להוצאות: לא היה מקום להגשת הבקשה מראש ולא היה מקום להמשך עמידה על הבקשה משהתחוורו הנקודות הרלבנטיות בדיון. המבקש, כפי זכותו המלאה כמובן, ביקש למצות את ההליך עד תום. לפיכך אין כל הצדקה לכך שיופטר מלשאת בהוצאות הריאליות של המשיב בהליך זה. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורכי דינו, בסכום של 17,700 ₪.

16.המבקש יודיע עד יום 15.12.13 האם יש תוחלת בבירור התובענה לגופה. תז"פ ליום 16.12.13.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ