אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ציפורה פודים ואח' נ' קלאב הוטלס ואח'

ציפורה פודים ואח' נ' קלאב הוטלס ואח'

תאריך פרסום : 18/08/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
53391-08
03/06/2010
בפני השופט:
כוכבה לוי

- נגד -
התובע:
1. ציפורה פודים
2. יעקב פודים

הנתבע:
1. קלאב הוטלס
2. קלאב הוטל ניהול

פסק-דין

פסק דין

1. התביעה

בפני תביעת כספית לתשלום הסך של 12,000 ₪ בעילת עשיית עושר ולא במשפט, אשר הגישו התובעים ה"ה ציפורה ויעקב פודים, כנגד הנתבעות חברת קלאב הוטל אינטרנשיונאל (א.ק.ה) בע"מ וחברת קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ.

כפי העולה מכתב התביעה, רכשו התובעים, זוג נשוי, "יחידת נופש או זכות לשבוע נופש" באתר הנופש אילת קלאב הוטל, בעיר אילת. ההתקשרות – מיום 20.4.98, והקנתה לתובעים זכות שימוש ביחידת נופש למשך 7 ימים, תמורת סכום ששולם למועד ההתקשרות בסך של 62,704 ₪. לעניין פסק דין זה, יקרא שבוע נוסף כמספר 40.

בסעיף 5 לכתב התביעה, מודים התובעים כי על פי הוראות נספח ב להסכם, התחייבו בין היתר לשלם לנתבעות דמי אחזקה שנתיים כחלק בלתי נפרד מהתחייבותם החוזית. לטענת התובעים, נהגו לשלם את דמי האחזקה השנתיים כסדרים ולנפוש ביחידת הנופש מידי שנה, הכל בכפוף לתקלות כפי שיתוארו להלן.

לגרסת התובעים, בשנת 2005 נשללה מהם הזכות לנופש, בטענה כי דמי האחזקה השנתיים לא שולמו על ידם. התובעים מלינים בעניין זה כנגד הנתבעות וטוענים כי לא קיבלו כל דרישת תשלום בגין דמי האחזקה לשנת 2005. רק בשנת 2006, התברר להם כי לא התקבלה דרישת תשלום משום שזו נשלחה כך לשיטתם, לכתובתם הקודמת.

כבר עתה אדגיש ואציין, כי התובעים אינם מבהירים חד משמעית כי הודיעו על שינוי כתובת לנתבעת, ועל רקע זה תמוהה טענתם כנגד הנתבעת כי שלחה דרישת התשלום לכתובתם הקודמת.

לטענת התובעים בסעיף 10, בשל התקלה לעניין הכתובת, מנעו הנתבעות מהתובעים לנצל את שבוע הנופש לשנת 2005, זאת בטענה כי הגם שדמי האחזקה שולמו בסופו של יום על ידם, הרי שיחידת הנופש לבעלות בה הם טוענים, הושכרה לאחרים ולא נמצאה בעבורם יחידת נופש פנויה במועד הרלוונטי.

מכאן עילת התביעה כנגד הנתבעות לאמור, הנתבעות השכירו את זכותם של התובעים לנופש ביחידת הנופש בזמן נקוב לצד שלישי, אשר יש להניח כי שילם את כל מלוא התמורה ואלו יצאו נשכרות בעוד שהתובעים שילמו את דמי האחזקה עבור שנת 2005, מבלי שניתנה להם האפשרות לנצל את זכות הנופש אשר נרכשה על ידם.

מתצהירו של התובע, עולה כי ריטואל זהה חזר על עצמו בשנת 2006, גם אז לא נשלחו דרישות תשלום אל התובעים, כך לטענת התובעים, בגין דמי האחזקה, וכאשר גילו זאת – ימים ספורים לפני שבוע 40 המיועד לנופש, שילמו את דמי האחזקה ימים ספורים לפני תחילתו של שבוע ה-40 כאמור, ואז כאמור לגרסת הנתבעות, לפנים משורת הדין, אפשרו להם הנתבעות, הגם ששילמו את דמי האחזקה ימים ספורים לפני שבוע הנופש, ובאיחור ניכר ביחס למועד התחייבות דמי האחזקה – לנצל את שבוע הנופש.

לגרסת התובעים, שילמו בשנת 2008 את דמי האחזקה ביום 28.9.08, ברם, לפליאתם כי רבה, ביום המחרת – 29.9.08, שללו מהם הנתבעות את זכותם לממש את שבוע הנופש שרכשו כאמור בטענה כי דמי האחזקה לא שולמו במועד.

על פי ממצאי התובעים, כפי שיפורט להלן, גם בשנת 2008 השכירו הנתבעות את זכויות הנופש שיועדו להם לצד שלישי, אשר יש לשער כי שילם את מלוא התמורה עבורו וגרפו לכיסם רווחים על חשבון התובעים.

בקליפת אגוז; טענת התובעים היא כי הנתבעות התעשרו על חשבונם ולא במשפט בהשכירם לצד שלישי את זכות הנופש שהיא "קניינם" והפיקו מהשכרה זו לטובתם הנאה כלכלית.

טענה נוספת שהעלו התובעים - כי הסכם ההתקשרות נספח א מהווה "חוזה אחיד", וסעיף 7 לנספח ב – תנאים כלליים הוא "תנאי מקפח", לאמור, הסעיף המקנה לנתבעות זכות בלתי סבירה לשנות את חיוביהם המהותיים על פי ההסכם והכל כמפורט בסעיף 20 לכתב התביעה.

עוד טענו התובעים כי לא חתמו על נספח התנאים הכללים להסכם נספח א – סעיף 22 לכתב התביעה, מעולם לא הסכימו להשכרת קניינם לצד שלישי מבלי שתהא להם, לתובעים, הזכות ליהנות מפירות ההשכרה. לשיטתם; השכרת היחידה על ידי הנתבעות מנוגדת להגיונה של העסקה העומדת בבסיס ההסכם, נספח א.

לטענת התובעים כאמור, אין הנתבעות רשאיות להפיק טובת הנאה מזכותם הקניינית ביחידת הנופש שלא בהסכמתם המפורשת או לקבל לרשותם את מלוא התמורה שהתקבלה מהשכרת יחידת הנופש לצדדי ג.

כפי העולה מסעיף 27 לכתב התביעה, הודיעו הנתבעות לתובעים ביום 5.10.08 במכתב רשום, על שלילת זכותם לנופש לשנת 2008, משום שדמי האחזקה שולמו על ידם רק ביום 28.9.08.

זאת לציין ולהעיר כי לפנים משורת הדין, אפשרו הנתבעות לתובעים לנצל "שבוע המתנה" בהתאם לתנאים שונים, אשר לשיטתם של התובעים הם שרירותיים, בלתי סבירים ועולים כדי עושק וניצול לרעה של מעמדן של הנתבעות.

אשר לתחשיב סכום התביעה, הרי שלטענת התובעים יחידת הנופש בשבוע 40 אשר נרכשה ע"י התובעים, הושכרה ע"י הנתבעות לצדדי ג תמורת 6,000 ₪, עבור 7 ימי נופש, ומשכך בתחשיב של שני שבועות – לשנת 2008 ושנת 2005, תובעים מהם 12,000 ₪ בסה"כ.

הגם שהתביעה כאמור הוגשה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, טוען התובע בסעיף 23 לתצהירו, כי שלילת זכות הנופש, "סתם כך" בגין אי תשלום דמי האחזקה במועד, מהווה שימוש לרעה בזכות ושלא בתום לב, ככל שזכות כאמור עומדת לנתבעות בכלל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ