אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> צייטין נ' מדינת ישראל

צייטין נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 19/07/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
25476-12-10
01/07/2012
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין

- נגד -
התובע:
נינה צייטין
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין חלקי

רקע

לפניי מונחת תביעתה של הגב' נינה צייטין ילידת שנת 1955 (להלן: "התובעת") בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה ביום 13.09.08. לטענתה המתינה בתור הכניסה למרכז הרפואי תל – אביב ע"ש סוראסקי אשר באחריותה של מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת"). התובעת נתקלה ברגלית המחסום שהוצב בכניסה למרכז הרפואי, נפלה ונפגעה בגופה (להלן: "התאונה").

בהחלטתי מיום 30.05.11 קבעתי כי אין מנוס מלפצל הדיון בין שאלת החבות לשאלת גובה הנזק ודיון הוכחות התקיים ביום 26.01.12.

מטעם התביעה העידו: גב' לינה צייטין, התובעת ומר יניב שטיינברג. מטעם ההגנה העיד מר אולג קפוסטיאנסקי. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

סליחתי בפני הצדדים על עיכוב במתן החלטתי זו שנבע הן מעומס רב והן מהתלבטות אמיתית בקשר להכרעה במחלוקת, שהצריכה חשיבה רבה ו"הלנת" הדין לזמן בלתי סביר ועל כך התנצלותי.

טענות הצדדים

ב"כ התובעת המלומדת טוענת כי הוכחו נסיבות האירוע כפי שתיארה זאת התובעת וכפי שנכתב בסיכום האשפוז: "בת 53, ביום קבלתה מעדה בכניסה לביה"ח...". מן השאלות והתשובות לשאלון שנשלח לנתבעת, עולה כי הנתבעת הינה בעלי המקום בו קרתה התאונה, היא המחזיקה של המקום ומתפעלת אותו ואישרה השימוש במחסומים אלו ואופן השימוש בהם. נסיבות התאונה הוכחו בצורה ברורה, היתה צפיפות של אנשים, הראות היתה לקויה ולא ניתן היה לראות את רגלי המחסומים. רגלה של התובעת נתקלה ברגלית המחסום, דבר אשר גרם לנפילתה ולפציעתה. כמו כן אין לייחס חשיבות לשאלה האם זו היתה רגלית אחורית או קדמית של המחסום. עדות בתה של התובעת אינה עדות ישירה, אולם, היא כן ראתה את אמה, התובעת, שרועה על הקרקע, דבר אשר יכול ללמד על מקום נפילתה. הנתבעת נושאת באחריות מושגית כלפי התובעת המבקרת ברשות במקום אשר בבעלותה, באחזקתה ובתפעולה של הנתבעת. הנתבעת חייבת ברמת זהירות מתאימה כדי שלא יהיה מפגעים בדרך ושהדרך תהא נגישה לכל אדם. זאת ועוד, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שיש לה כלפי התובעת. ניתן לראות שרגלית המחסום בולטת אל שביל דרכם של העוברים ושבים, גם אם אין צפיפות אדם. על מנת לנתב את דרכם של הבאים אל שעריו של בית החולים ניתן להשתמש במתקנים המיועדים לכך, ומשמשים כיום מתקנים רבים לכך, כגון בבנקים, בשדה התעופה, במשרדי ממשלה, בכניסה למגדלים גדולים ועוד, ומשיג בכך את המטרה שלשמה הוצבו אותם מחסומים.

ב"כ התובעת מפנה לפסיקה הדנה בעניין מפגע בדרך בסימן של "קיפוד" או "פטריה". דבר זה משמש מקומות רבים למניעת עלייה של רכבים על המדרכה. מהפסיקה למדים שאם ישנם מספר "קיפודים" אזי הדבר יכול ללמד את הולך הרגל, כשרואה את הראשון, כי ישנם עוד בדרך ובכך הוא לומד לנתב את דרכו בצורה מושכלת, מאידך כאשר מונח "קיפוד" בודד על המדרכה, אין הדבר יכול להעיד על המשכיות של הדבר ובכך הוא מהווה מפגע דרך.

ב"כ הנתבעת המלומדת טוענת כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין. במקרה דנן נפילתה של התובעת היתה ללא קשר למחסום או לרגלית המחסום. התובעת הגישה מסמך 'דוח מפקח תורן' אשר בו מצוין כי התובעת נפלה כמה מטרים לפני שער הכניסה ושברה את רגלה. רוצה לומר, כי הכל קרה לפני הגיעה למחסום בית החולים.

לדידה גם אין כל אחריות קונקרטית, שכן מחסום שכזה מונח באלפי מקומות בארץ, כולל בפני בית המשפט, בבתי קולנוע, מוסדות ציבור, זהו הסטנדרט הקיים. יתירה מזאת, התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה אשר יעיד שהמחסום מסוכן, מה מסוכנתו והאם צריך לעשות בו שינויים. צבעו של המחסום הינו בצבע צהוב, אשר ניתן להבחין בו גם בשעות הליל ולא להיתקל בו. לטעמה, יש לדחות את התביעה הן מהבחינה העובדתית שכן לא הוכח שהתובעת נתקלה במחסום והן מהבחינה המשפטית שכן גם אם בית המשפט יאמין לגרסת התובעת, לפי דיני הנזיקין הצבת מחסומים הללו לא מהווים סיבה לנפילה של מישהו או עילה לתביעה.

דיון והכרעה

לעניין הפן העובדתי ועדותה היחידה של התובעת.

סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע:

"54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי

פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14;

(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;

(3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;

(4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ