אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ציאם נ' מדינת ישראל

ציאם נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 12/05/2011 | גרסת הדפסה
בפ"מ
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה
2458-05-11
12/05/2011
בפני השופט:
אלי אנושי

- נגד -
התובע:
פאתנה ציאם
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] להורות על ביטולה של הודעת איסור מנהלי על שימוש ברכב שבבעלות המבקשת.

2. הצדדים אינם חלוקים על כך, כי ביום 15.04.11, החליט קצין משטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקשת למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה אותה ביצע נהג הרכב, כאמור בנה של המבקשת (להלן: הנהג) – הרכב הושבת לבסוף ע"י המבקשת רק ביום 28.04.11.

3. מצאתי לנכון לדון תחילה בטענתו העיקרית של ב"כ המבקשת (בעלת הרכב), שההחלטה על איסור השימוש ברכב נעשה על ידי קצין המשטרה שלא כדין, מאחר ולא ניתנה לנהג זכות טיעון בפני קצין המשטרה, וכן לא נמסר כל נימוק להחלטת הקצין, דבר מהווה פגם בהחלטת קצין המשטרה.

4. ב"כ המבקשת ציין בטיעוניו כי הנהג לא קיבל הזמנה לשימוע, הטופס שכותרתו "שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב" נערך בהעדרו. יתרה מכך על הטופס רשום התאריך 17.04.11, ולטענת ב"כ המבקשת תאריך זה הנו תאריך השימוע שנמסר לנהג, שימוע שלא התקיים.

5. אולם, מעיון בחומר החקירה ואף על פי טענת ב"כ המבקשת נדמה כי אין אלו פני הדברים, בטופס השימוע עצמו מציין הקצין הפוסל כי ראה את הנהג שהתייצב בפניו, הודיע לו כי קיים יסוד להגשת כתב אישום נגדו בגין נהיגה בזמן פסילה, (כפי שאכן נעשה), וכי הנו שוקל להודיעו בדבר מתן הודעת איסור מנהלי על שימוש ברכב, אכן לא נרשם דבר בטעוני הנהג וההחלטה אינה מנומקת, אך החלטת הקצין הרשומה, הינה להשבית הרכב ל-30 יום מיום מסירת הודעת איסור השימוש, ושם מוסף בכתב יד התאריך 17.04.11, 14.00, וכיוון שבית המשפט בתוך עמו חי, הרי סביר להניח כי מדובר במועד להשבתת הרכב (יום א').

6. איני מקבל טענת ב"כ המבקשת שהנהג סבר כי 17.04.11 הנו מועד שימוע עתידי, שכן הדבר כלל אינו מצוין, וכאמור התאריך הוסף בכתב יד בסמוך לסעיף החלטת קצין המשטרה בדבר השבתת הרכב.

7. יתרה מכך, ב"כ המבקשת הסכים בטיעוניו כי הנהג קיבל לידיו טופס זה, בדיוק כפי שהקצין מציין בטופס, שמסר הודעת איסור השימוש לנהג אישית. אזי כיצד ניתן לטעון כי הנהג לא ידע על קיום השימוע, הרי אם נכח במקום, וקיבל טופס השימוע ובו החלטת הקצין לידו במועד ההחלטה –הרי למעשה כן נערך שימוע לנהג.

8. מנגד, אין ספק שלא צוינו בטופס השימוע דברי הנהג ולא נימוקי ההחלטה ובכך אין ספק שישנו פגם בשימוע, או לכל הפחות בטופס השימוע. טוען ב"כ המבקשת כי פגם זה אמור להוביל למסקנה יחידה שיש לבטל את השבתת הרכב.

9. איני מקבל טענת המבקש, הלכה פסוקה היא כי:

"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:

המישור הראשון - הפגם בהחלטה. המישור השני - נפקות הפגם.

במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי...

ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם, לרבות פגם של חוסר סמכות...

ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המנהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים, לרבות הפרה של זכות הטיעון..."

(עינת הראל נ' מ"י -סעיף 7 לפסה"ד- רע"פ 4938/99).

לאור ההלכה בדבר בטלות יחסית, יש לבדוק את נפקות ההפרה של זכות הטיעון במקרה הנדון, ובית המשפט רשאי לבחון, האם בטענותיה האחרות של המבקשת כדי לשנות את ההחלטה המנהלית לגופה.

10.השאלה העומדת עתה לבחינה בפני בית המשפט הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לאסור שימוש ברכב וזאת גם לאור הטיעונים כפי שנטענו בפני בית המשפט, על ידי ב"כ המבקשת.

11. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, אכן נהג בזמן פסילה ביודעין, שכן נכח במהלך הדיון המשפטי שבו נפסל ואף הפקיד רישיון נהיגתו. לאור העובדה כי ב"כ המבקשת הסכים לקיום ראיות לכאורה לעצם ביצוע עבירת הנהיגה בזמן פסילה ע"י הנהג, לא אתייחס עוד לנושא העובדתי, ואציין שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שנהג הרכב ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט לעניין איסור השימוש ברכב.

12.עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ