אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> צו מבחן וטיפול שיקומי תחת מאסר בפועל לשני קטינים שביצעו מעשים מגונים בקטינה

צו מבחן וטיפול שיקומי תחת מאסר בפועל לשני קטינים שביצעו מעשים מגונים בקטינה

תאריך פרסום : 15/12/2008 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
7113-08,7115-08
15/12/2008
בפני השופט:
1. כבוד הנשיאה ד' ביניש
2. מ' נאור
3. ע' ארבל


- נגד -
התובע:
1. פלוני
2. פלוני

עו"ד ח' רחמני
עו"ד י' הוס
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד י' חמודות
פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופטים א' שהם, י' שבח, ש' ברוך) אשר גזר (ברוב דעות) על המערערים, שהינם קטינים, שנתיים מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 25 אלף ש"ח בגין הרשעתם בביצוע מעשים מגונים בקטינה.

1.        המערער בע"פ 7113/08 (להלן: המערער 1) הינו יליד 24.3.91. המערער בע"פ 7115/08 (להלן: המערער 2) הינו יליד 6.2.92. המערערים הורשעו על-פי הודאתם בעבירות של מעשים מגונים על-פי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בו הודו המערערים, במספר הזדמנויות ביצעו המערערים בקטינה בת שמונה לערך מעשים מגונים במהלך ביקוריהם בשבתות בבית הכנסת. המערערים הובילו את הקטינה לבניין סמוך ושם נגעו בחלקי גופה השונים מעל ומתחת לחולצתה, באזור הבטן והחזה עד שהגיעו לסיפוק מיני. במקרים נוספים הושיבוה על ברכיהם כשגבה אליהם ונגעו בחלקי גופה עד שהגיעו לסיפוק. בהזדמנויות אחרות הורו לקטינה לשכב על בטנה על רצפת גג הבניין עליה הניחו מעיל, הורידו את תחתוניה ואת תחתוניהם וחיככו את איבר מינם בישבנה של הקטינה. בהזדמנות נוספת שפשף המערער 2 את איבר מינו בבטנה של הקטינה מתחת לחולצתה. בשתי הזדמנויות נוספות נפגש המערער 2 עם הקטינה לבדו וביצע בה מעשים מגונים ואף נגע בידיו באיבר מינה.

2.        ביום 15.7.08 נגזר דינם של המערערים. דעת הרוב בבית המשפט (השופט א' שהם, אליו הצטרף השופט ש' ברוך) סקרה את נסיבותיהם האישיות של המערערים כפי שהן עולות מתסקירי שירות המבחן, וציינה, בין היתר, כי המערערים חוו בעצמם תקיפה מינית שבוצעה בהם על-ידי אדם בוגר. כמו כן צוינה המלצת שירות המבחן באשר לשני המערערים למתן צו פיקוח במוסדות בהם שהו המערערים במהלך תקופת מעצרם. מנגד הביאה דעת הרוב את דבריה של אם המתלוננת אשר סיפרה על המשבר בו מצויה הקטינה והמשפחה כולה בעקבות האירוע. דעת הרוב נתנה דעתה לגילם הצעיר של המערערים בעת ביצוע העבירות, המערער 1 כבן 15 והמערער 2 כבן 14, לעברם הנקי, להודאתם המיידית ולחרטה שהביעו, אך סברה כי במקרה זה גוברים שיקולי ההרתעה על שיקולי השיקום, וכי לא ניתן להימנע משליחתם של המערערים לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. זאת, בשל חומרת מעשיהם והעובדה כי מדובר במעשים חוזרים ונשנים. לפיכך קבעה דעת הרוב כי יש להטיל על המערערים עונש מאסר לתקופה של 24 חודשים, וכן מאסר על תנאי של 18 חודש לשלוש שנים לבל יעברו כל עבירה שעניינה תקיפה מינית או כל עבירת אלימות שהיא פשע. כן הטיל בית המשפט על המערערים לפצות את המתלוננת בסך של 25,000 ש"ח בחמישה תשלומים שווים.

           דעת המיעוט (השופטת י' שבח) סברה כי ניתן להטיל על המערערים עונש שיהלום את חומרת העבירה וימנע את התוצאה ההרסנית של השמתם של המערערים מאחורי סורג ובריח. לטעמה, העובדה כי מדובר בקטינים מחייבת מתן משקל יתר לנסיבות האינדיבידואליות ושימת דגש על הפן השיקומי. כן ציינה דעת המיעוט כי מבלי להפחית בחומרת המעשים בהם הורשעו המערערים אין מדובר במעשי אינוס, המערערים לא הפעילו כל אלימות או לחץ על הקטינה ואף דאגו כי לא תראה את איבר מינם. כן נתנה דעת המיעוט משקל להיותם של המערערים קורבנות בעצמם לתקיפה מינית, להתנהגותם הנורמטיבית מעבר לפרשה זו, ולחרטה הכנה שהביעו. לבסוף נתנה דעת המיעוט משקל להמלצות שירות המבחן ולהתקדמות המתוארת בשיקומם במוסדות בהם הם שוהים. דעת המיעוט הציעה לגזור על המערערים צו מבחן בתנאי מגורים לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 למשך 3 שנים אשר ירוצה על-ידי המערער 1 במעונית "חברותא" ועל ידי המערער 2 ב"בית חגי" תוך ניכוי התקופה בה שהה כל אחד מהם במעונות אלו, וכן מאסר על תנאי כפי שהציעה דעת הרוב. כן הציעה להקל על חלוקת התשלומים לפיצוי המתלוננת.

3.        ערעור זה מופנה כנגד הטלת עונש מאסר בפועל על המערערים ועניינו במתח שנפער לפתחנו כאשר מדובר בקטינים בין שיקולי ענישה ואינטרס הציבור לבין שיקולי שיקום ואינטרס הקטין.

           באי-כוח המערערים טענו בפנינו כי יש להעדיף במקרה זה את הגישה השיקומית וליתן משקל מכריע להמלצות שירות המבחן בעניין המערערים. לטענתם, אין מדובר בעברייני מין סדרתיים אלא בכישלון חד פעמי של המערערים, זאת על רקע הפגיעה המינית בהם עצמם. עוד טענו הם כי שיקומם של המערערים משתלב עם האינטרס הציבורי בעוד ששליחתם מאחורי סורג ובריח ימנע את אפשרות שיקומם שהוא גם אינטרס החברה. באי-כוחם של המערערים עותרים להטלתו של צו מבחן למשך שנה וחצי במוסדות בהם הם נמצאים כעת ולהטלת מאסר על תנאי שיהיה בו, בנוסף לטיפול, כדי להרתיעם מלחזור לסורם.

           בא-כוח המדינה טען כי מדובר בתיק בו מלאכת האיזונים קשה ביותר. לטענתו בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה ואין מקום להתערב בגזר הדין. הוא הדגיש כי עצם הענשתו של העבריין במקרים מעין אלו מועילה גם לשיקום הקורבן ומבטיחה את אינטרס הציבור. באשר לשיקום המערערים טען הפרקליט כי אחד המערערים כלל לא החל בטיפול קבוצתי ולגבי השני אין אינדיקציות ברורות באשר להצלחת השיקום. הוא ציין כי המתלוננת והמערערים גרים בסמיכות באותה שכונה ויש לשקול אף את השלכותיו של עניין זה על העונש שיושת.

           לאחר שעיינו בתסקירים המפורטים של שירות המבחן, שמענו את נציגת שירות המבחן, הגב' מרדר, שציינה כי מדובר בנערים שיכולים להיענות לטיפול ומצויים בעיצומו של תהליך שיקומי. לטעמה ישנה חשיבות עצומה להמשיך את הרצף הטיפולי בו החלו המערערים. היא הדגישה את העובדה שהמערערים נפגעו בעצמם מתקיפה מינית זמן קצר לפני העבירות שביצעו בעצמם, וכי דבר שכיח הוא שקורבנות תקיפה מינית פונים לבצע בעצמם עבירות מין. היא ציינה כי שני המערערים נמצאים במסגרות בתנאי מעצר בית מלאים וכי כל הפרה של הכללים מדווחת למשטרה. לשאלתנו הבהירה גב' מרדר כי אין בנמצא לעת הזו מקומות פנויים במעונות נעולים וכי אין כל צפי להתפנות מקומות כאלו בעתיד הנראה לעין. עם זאת, לטעמה המערערים אינם צריכים טיפול במסגרת מעון נעול וניתן להסתפק במסגרות בהן הם שוהים כיום. בפן העונשי המליץ שירות המבחן על פיצוי למתלוננת, מאסר על תנאי וביצוע מאסר בעבודות שירות. כן שמענו את העובדות הסוציאליות במוסדות בהם שוהים המערערים ואת הערכתם החיובית בדבר ההתקדמות בטיפול וסיכויי שיקומם של המערערים לאחר הליך טיפולי משמעותי.

דיון

4.        זהו עוד אחד מהתיקים הרבים לצערנו בהם נחשף בפנינו מקרה כואב נוסף של עבירות מין המבוצעות על-ידי קטינים במתלוננת רכה בשנים, ושוב אנו נדרשים במערכת השיקולים בגזירת העונש להתייחסות שונה וייחודית מזו של עבריין בגיר, התייחסות הנגזרת מהוראותיו של סעיף 25 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער). אנו נדרשים ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואלים ומחוייבים לאזן בין שיקולי שיקום לשיקולי הרתעה.

           גזירת הדין אינה מדע מדויק כי אם איזון בין מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים לעניין (ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לחוות דעתי (לא פורסם, 4.9.07)). בית המשפט בבואו להטיל עונש על נאשם מביא בחשבון שיקולים של גמול, הרתעה, שיקום ומניעה. מצד אחד על בית המשפט להתחשב בצורך להגן על הציבור מפני העבריין הנידון; את הצורך לבטא את סלידת החברה כלפי מעשים מסוימים; את חשיבותה של ההרתעה, הן האישית של אותו עבריין והן הכללית של עבריינים בכוח. לצד זאת שוקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של כל עבריין ונותן משקל לאפשרות שיקומו (ע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נו(1) 594, 602 (2001)).

5.        כאשר מדובר על עבריין קטין יש לתת במלאכת האיזון האמורה משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של העבריין, לגילו ולסיכויי שיקומו. חוק הנוער מעניק לבית המשפט מגוון אפשרויות חלופיות לעונש המאסר, אפשרויות אשר יש בהן מרכיב טיפולי ושיקומי דומיננטי. בכך הביע המחוקק את עמדתו כי "ענישת נוער עבריין תכוון ככל הניתן לשיקומו של הקטין על מנת להחזירו לתפקוד נורמטיבי בחברה" (ע"פ 4920/01 הנ"ל, בעמ' 602). בהקשר זה ציינתי כי-

"בבסיס תפישה זו עומד הרצון לאפשר לצעיר שסרח לפתוח דף חדש ולנהל חיים נורמטיביים כאזרח שומר חוק תחת שיעמיק הידרדרותו אל לב המדמנה העבריינית, דהיינו מדברים אנו באינטרס השיקום. בנוסף קיימת הכרה בכך שכאשר מדובר בנאשמים קטינים, לא אחת אין הכרתם ותודעתם מפותחת ובשלה באופן שעשוי היה לתרום במידה ניכרת למעורבותם במעשה העבירה, שאת משמעותו ותוצאותיו לא הפנימו ייתכן במלואם" (ע"פ 10715/05 הנ"ל, פסקה 4 לחוות דעתי).

           עם זאת, הודגש גם כי מתן משקל מיוחד לשיקומו של עבריין קטין אינה מייתרת את הצורך לאזן שיקול זה עם שיקולי ענישה נוספים של הרתעה וגמול, הנלמדים, בין היתר, מחומרת העבירה ונסיבותיה. קטינות אינה יוצרת חסינות ובמקרה מתאים לא יירתע בית המשפט מלהטיל עונש על קטין שהורשע לרבות מאסר ממש בשים לב לחומרת העבירה וניסיונות שיקום בעבר (ע"פ 9828/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (לא פורסם, 10.6.07)). העלייה הדרמטית בהיקפה של עבריינות הנוער, הן במובן המספרי והן בחומרת העבירות, מצדיקה אף היא מתן משקל גובר והולך למטרות ההרתעה (ע"פ 11560/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 7-8 לחוות דעתו של השופט לוי (לא פורסם, 20.2.06)). כאשר מדובר על עבירות מין על אחת כמה וכמה לא ניתן להתעלם מחומרתן של העבירות ומהשפעתן ההרסנית על קורבנות העבירה. אמרה על כך הנשיאה ביניש כי "חשוב עד מאוד כי ידעו כל נער ונערה בישראל כי אין לפגוע בכבודו של אדם וכי גופם של כל ילד או ילדה אינו הפקר. ידעו הכל, כי עבריין גם אם קטין הוא, הפוגע בגופו ובכבודו של ילד או לידה ומנצל את כוחו לרעה כלפיהם, צפוי לשאת בתוצאות העונשיות של מעשהו" (ע"פ 4920/01 הנ"ל, בעמ' 606). לעניין זה ברצוני להוסיף כי מסכימה אני עם טענתו של הפרקליט המלומד לפיה הענשתו של העבריין מסייעת פעמים רבות לשיקומו של הקורבן, כך שלצד שיקומו של העבריין יש ליתן את הדעת גם לשיקומו של קורבנו.   

6.        מסקירת הפסיקה העוסקת בעברייני מין קטינים עולה כי כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו, והאיזון בו, אם לעבר הפתרון השיקומי, ואם לעבר ענישה מרתיעה יותר, תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. כך ניתן למצוא ענישת עברייני מין קטינים הנעה משירות לתועלת הציבור ועד שנות מאסר ארוכות ורבות. נראה כי ניתן להצביע על מספר גורמים ושיקולים אשר בית המשפט בוחן על מנת להכריע בדבר אופי הענישה שתוטל על עבריין מין קטין:

             גילו של הקטין בעת ביצוע העבירה. אין דומה קטין שביצע את העבירה על סף גיל הבגירות לקטין אשר זה מכבר חצה את סף הגיל להטלת אחריות פלילית (ראו ע"פ 10715/05 הנ"ל, פסקה 4 לחוות דעתי, אל מול ע"פ 9828/06 הנ"ל, פסקה 11); האם מביע הקטין חרטה כנה על ביצוע העבירה והאם הוא נוטל אחריות על מעשיו (ע"פ 10292/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.4.08); עם זאת ראו דבריה של השופטת פרוקצ'יה בע"פ 10715/05 הנ"ל, פסקה 14 לחוות דעתה); עברו הפלילי של הקטין העבריין (ע"פ 10715/05 הנ"ל, פסקה 14 לחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה; ע"פ 10292/06 הנ"ל); סיכויי השיקום של הקטין, כאשר כאן ייעזר בית המשפט בחוות דעתם של הגורמים המקצועיים כגון שירות המבחן, המוסדות הטיפוליים בהם שהה הקטין, פסיכולוגים שבדקו את הקטין והצלחותיהם של הליכים שיקומיים קודמים אם ישנם (ע"פ 2502/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (לא פורסם, 6.7.06); ע"פ 9828/06 הנ"ל, פסקאות 17-18); ולבסוף חומרת מעשיו של הקטין. יתכנו מקרים בהם חומרת המעשים כה גדולה עד כי לא ניתן לתת משקל יתר לשיקול השיקומי ויש להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול גם כאשר מדובר בקטין (ראו דעת הרוב בע"פ 10715/05 הנ"ל; ע"פ 2502/06 הנ"ל, פסקה 10).

7.        ברצוני להדגיש בעניין זה את האינטרס הציבורי שאין להפחית בחשיבותו בשיקומו של עבריין קטין, ובייחוד כאשר עסקינן בעבירות מין (ע"פ 9828/06 הנ"ל, פסקה 10). בייחוד הדבר אמור כאשר כוונת בית המשפט היא לשלוח את העבריין הקטין לשנים ספורות בלבד במוסד או בכלא. יש לזכור כי לאחר ריצוי עונשו יצא העבריין לחופשי כאשר יש חשש רב כי הוא ישוב ויפגע מינית באנשים או קטינים נוספים. לפיכך יש אינטרס ציבורי ראשון במעלה להעלות ככל הניתן את הסיכוי לשיקומו של הקטין ולחזרתו למוטב. ככל שמדובר, כמו במקרה דנן, בהתלבטות בין לשלוח את העבריין לתקופה מסוימת בבית הכלא לבין אותה תקופה במעון נעול או מוסד שיקומי אחר, יש ליתן לטעמי משקל רב לסיכויי השיקום המיוחסים לקטין, וכאשר ישנה המלצה חיובית מטעם שירות המבחן והגורמים הטיפוליים הנוספים יש ליתן לאופציה השיקומית משקל. יש לציין כי אף בבית הכלא ישנן תוכניות שיקומיות, ובמיוחד בבית הסוהר לקטינים "אופק", ויש לבחון היכן תושג התוצאה השיקומית באופן המירבי. עם זאת, המערערים בענייננו קרובים לגיל בגרות ולא יוכלו למצות את תקופת העונש כולה בכלא לקטינים. בנוסף, ההנחה כיום היא שהסיכוי לשיקום בבית הסוהר, במיוחד זה של בגירים אליו אמורים המערערים להגיע בשלב מסוים בשל גילם, קטן מהסיכוי לשיקום במוסדות המיועדים לכך. כך למשל במעון נעול, בשונה מבית הסוהר, ישנה חובת השתתפות בקבוצה לעברייני מין (ראו ע"פ 1631/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה ז(1) (לא פורסם, 13.6.07); ע"פ 3615/07 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה ח(1) (לא פורסם, 5.6.07)).

           לעומת זאת, אם בית המשפט בחר ללכת בכיוון הרתעתי יותר ולשלוח את הקטין לשנים רבות מאחורי סורג ובריח, איני סבורה כי לשיקול השיקומי יש משקל רב במקרה מעין זה (ראו חוות דעתי בע"פ 10715/05 הנ"ל, שם סברתי כי אין להפחית עונשו של קטין שנגזרו עליו 18 שנות מאסר בפועל).  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ