אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> צור משה מושב עובדים להתישבות שתופית נ' מנהל מקרקעי ישראל

צור משה מושב עובדים להתישבות שתופית נ' מנהל מקרקעי ישראל

תאריך פרסום : 10/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1384-03
10/07/2011
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
צור משה מושב עובדים להתישבות שתופית ע"י ב"כ עוה"ד יוסף ג'רסי
הנתבע:
מנהל מקרקעי ישראל
פסק-דין

פסק דין

1. התובע (שיכונה להלן גם "המושב") הוא מושב המחזיק במקרקעין הידועים כגוש 7999 חלקה 1, וגוש 8000 חלקה 1 בשטח כולל של כ-1,031 דונם (להלן: "משבצת המושב"). על שם המושב רשומות שתי חכירות ל-99 שנים לטובת "קופינאס ארגון עולי יוון להתיישבות שיתופית בע"מ". החכירות נרשמו מכוח הסכם חכירה לתקופה של 99 שנים שנחתם בין הנתבעת 1 (להלן: "קק"ל") לבין המושב מיום 2.10.1937 (להלן: "הסכם החכירה המקורי"). כ-15 שנים לאחר ההתקשרות בהסכם החכירה המקורי, החל בשנת 1952, חתמו הצדדים על הסכמי שכירות סטנדרטיים, לתקופות של 3 שנים בכול פעם (הסכמים אלה יכונו להלן: "ההסכמים התלת שנתיים").

הנתבע 2 (להלן: "המינהל") טוען כי להסכם החכירה המקורי אין תוקף. בתביעה הנוכחית עתר המושב כי בית המשפט יצהיר כי הסכם החכירה המקורי הוא תקף, וכי הוא חל הן על שטחי משבצת המושב, והן על שטחים נוספים שנתוספו למשבצת המושב עד לקום המדינה.

טענות הצדדים

טענות המושב

2. המושב טען כי החכירות ל-99 שנה נרשמו על שמו על פי הסכם החכירה המקורי בספרי האחוזה, וכי הן לא בוטלו מעולם. לכן, ומכוח ס' 125א לחוק המקרקעין, ומאחר שהמושב לא חתם מעולם על שטרי ביטול חכירה, הרי שהרישום בספרי המקרקעין הוא תקף.

המושב טען כי הוכח שהסכם החכירה המקורי היה הסכם חכירה ייחודי, כאשר ככול הנראה המושב היה היישוב היחיד עמו נחתם הסכם כזה. זהו הסכם חכירה קבוע (לתקופה של 99 שנים). באשר להסכמים התלת שנתיים עליהם הוחתם המושב החל מ- 15 שנים מאוחר יותר, טען המושב כי הוא הוחתם על הסכמים אלה בהתעלם מהסכם החכירה המקורי, ולכן הסכמים אלה לא שיקפו את הזכויות החוזיות והקנייניות של המושב. על פקידי קק"ל היה מוטל לדעת על קיומו של הסכם החכירה המקורי, והיה עליהם להודיע על כך למושב, וזאת מכוח חובת הנאמנות שלהם, ומכוח חובתם כרשות ציבורית לנהוג ביושר ובתום לב.

3. המושב טען כי בהסכמים התלת שנתיים אין אזכור של הסכם החכירה המקורי, וכי היה צריך לציין בהם שהם מחליפים או מבטלים אותו. הוא טוען כי זכותו של המושב כחוכר היא זכות חפצית, וכי החתמת המושב על ההסכמים התלת שנתיים אינה גורעת מתוקפו של הסכם החכירה המקורי. המושב לא היה מתקשר בהסכמים התלת שנתיים – כך נטען – אילו הוא היה מודע לזכויותיו הקנייניות על פי הסכם החכירה המקורי.

המושב טען כי משעה שנודע לו, בשנת 2000, על קיומו של הסכם החכירה המקורי, הוא חדל מלחתום על ההסכמים התלת שנתיים. עוד נטען כי מאחר שההסכמים התלת שנתיים נחתמו החל משנת 1952, חל עליהם החוק שקדם לחוק החוזים, מכוחו הסכמים אלה הם בטלים מעיקרם, שכן הם נחתמו כתוצאה מטעות משותפת של שני הצדדים להם.

4. המושב התייחס להחלטה 108 להחלטות המינהל. המושב טען כי החלטות מאוחרות של מועצת מקרקעי ישראל אינן חלות רטרואקטיבית על מערכת היחסים החוזית של המושב עם קק"ל. כן נטען שהוכח שישנם מושבים בהם חלים מספר סוגי הסכמי חכירה, והמינהל מכיר בהם, ולא טען כי אין להם תוקף. עוד נטען כי לא הוכח שקיימת דרך להחכרה על ידי המינהל שאינה בתנאי נחלה. המושב טען כי אין מניעה שלצד שטח המשבצת והשטח הנוסף שהוקצה למושב עד קום המדינה, יחולו על יתר שטחי המושב הסכמי השכירות התלת שנתיים.

המושב אף הפנה להחלטה 1054 להחלטות המינהל. המושב טען כי אין לקבל את טענת המינהל לפיה אם תתקבל התביעה, יפקעו זכויות החברים במושב, מה עוד שהמושב הצהיר על כוונתו להקנות לחבריו חכירת משנה, שהיא זכות עדיפה על פני זכותם כבני רשות.

5. לטענת המושב, אין לקבל את עמדת המינהל לפיה לו היה המינהל יודע על טענות המושב, הוא לא היה ממשיך לספק למושב ולחבריו שירותים. אין לקבל טענה זו – הן ביחס לשעבוד זכויות, הן ביחס לבנייה והן ביחס לתשלום דמי החכירה השנתיים. באשר להרחבות, טען המושב כי בטרם ההתקשרות ביחס להרחבות, המינהל ידע כבר על טענות המושב ביחס להסכם החכירה המקורי, ואף על פי כן התקשר עם המושב בהסכם ההרחבה.

6. המושב טען כי יש להחיל את הסכם החכירה המקורי גם על השטחים שצורפו למשבצת המושב לפני קום המדינה. מדובר בשטח של כ-865 דונם נוספים. זאת משום שבמועדים בהם צורפו השטחים הללו למשבצת המושב, חל הסכם החכירה המקורי, שהיה הסכם המסגרת, וצירוף השטחים לא הותנה בדרישה של קק"ל לבטלו.

המושב טען כי יש להיעתר לתביעה על כל הסעדים שהתבקשו במסגרתה. לטענת המושב, אין למינהל סמכות לגבות מהמושב דמי הסכמה, דמי היתר, דמי היוון וכיו"ב. בנוסף, המושב זכאי לקבל השבה של דמי חכירה שהוא שילם למינהל, שכן דמי החכירה שולמו עקב טעות.

טענות הנתבעים

7. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה. לטענתם, הצדדים פעלו לפחות משנות ה-50 ואילך לפי ההסכמים התלת שנתיים. גם דמי השכירות שנגבו בפועל, היו גבוהים בהרבה מאלה שנקבעו בהסכם החכירה המקורי. לטענת המינהל, בשנות ה-50, כאשר החלו הצדדים להתקשר בהסכמים התלת שנתיים, המושב ידע או לפחות היה עליו לדעת על הסכם החכירה המקורי. במהלך כל השנים היה המירשם פתוח, היו העברות של זכויות, ולא היתה מניעה לדעת על הסכם החכירה המקורי. עוד נטען כי מר אליהו אברהם שהיה אחד המוסמכים לחתום בשם המושב, ידע על הסכם החכירה המקורי.

8. הנתבעים טענו כי המושב לא הוכיח כי המושב או ארגון עולי יוון מימנו את רכישת משבצת המושב. לא הובאה כל אסמכתא על העברה לקק"ל של הסכום שנדרש לצורך רכישת משבצת המושב, והחכרת הקרקע למושב נעשתה ללא קשר לתרומה כזאת או אחרת. לכול היותר היה מימון של הגדר והחרישה של המושב, אך לא מימון של רכישת הקרקע של משבצת המושב. עוד נטען כי סכום התרומות שנאסף על ידי יהדות יוון, הוא סכום ברוטו, וכי אין הסבר לטענת המושב לפיה כל התרומות שאספו יהודי יוון מגיעות דווקא למושב התובע.

הנתבעים הוסיפו וטענו בהקשר זה כי המתיישבים במושב היו חסרי אמצעים, ונזקקו לסיוע משמעותי של המוסדות הלאומיים.

9. באשר לטענה לפיה הסכם החכירה המקורי של המושב עם קק"ל היה חריג ומיוחד, נטען כי לא היתה סיבה להפלות את המושב לטובה במועד ההתקשרות בהסכם זה, בין היתר משום שהוכח כי המושב לא מימן את רכישת הקרקע. הסכם החכירה המקורי אף לא יושם מעולם, ולא נגבו דמי החכירה שצוינו בו אף פעם.

עוד נטען כי משבצת המושב נרשמה על שם קק"ל, והסכם החכירה המקורי נדרש לאור החובה החוקית שהיתה קיימת באותה תקופה לפיה כל העברה מחייבת רישום בספרי האחוזה. המינהל הפנה למכתב המושב מיום 20.10.1939, בו בקש המושב לגרוע שטח של 320 דונם לטובת חברי המושב. לטענת המינהל, בקשה זו נועדה לאפשר לחברי המושב לקבל הלוואות מקרן היסוד, שהותנו בייחוד חלק מסוים מהמקרקעין ללווה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ