הנאשם הועמד לדין בגין נהיגה בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לאותו סוג רכב, עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970.
בכתב האישום נטען כי בתאריך 8.9.14 בשעה 16:00 לערך, הנאשם נהג על אופנוע מסוג סאן יאנג שמספרו 2615274 (להלן- האופנוע), ברחוב משה דיין בתל אביב, זאת בשביל המיועד לאופניים, ונעצר על ידי שוטר לביקורת.
בתאריך 17.7.11 נגזר על הנאשם בתיק 7994-05-11 בבית משפט לתעבורה בתל אביב, עונש של פסילה למשך 4 שנים.
הנאשם נהג בעוד הפסילה בתוקף.
הנאשם הוסמך לנהיגה בכלי רכב בדרגות B ו –C 1, אך מעולם לא הוסמך לנהיגה באופנוע, ואין ברשותו רישיון נהיגה מסוג A, הנדרש לנהיגה באופנוע בו נהג.
בתאריך 14.9.14 הנאשם הודה באישומים המיוחסים לו, וניתנה הכרעת דין בה הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.
טיעוני הצדדים וראיותיהם לעונש:
ב"כ המאשימה ציינה כי בתיק 7994-05-11 בבית משפט לתעבורה בתל אביב (להלן- התיק הקודם), הורשע הנאשם בנהיגה בזמן פסילה ואף בשימוש ברישיון נהיגה מזויף, שעה שתלוי היה כנגדו מאסר מותנה למשך שנה. כבוד השופטת קריספין-אברהם, התחשבה בנסיבותיו האישיות, לרבות תרומתו לבטחון מדינת ישראל ומצבו הרפואי, ובשל כך נמנעה מלהפעיל את המאסר המותנה, והורתה על הארכתו. בד בבד צוין בגזר הדין שניתן בתיק הקודם כי:
"יש בידי בית המשפט ליתן לנאשם הזדמנות אחת בלבד להוכיח כי אכן הפנים את חומרת מעשיו ולא יחזור עליהם בשנית, שכן אם ישוב ויעבור אותן עבירות פעם נוספת, אחת דינו- עונש מאסר ארוך מאחורי סורג ובריח."
ב"כ המאשימה הוסיפה כי זו הפעם הרביעית שהנאשם כשל בה ונהג כשהוא בזמן פסילה, וזאת כאשר רישיון נהיגתו פקע עוד בשנת 2000. לא זו אף זו, הנאשם נהג כשהוא בלתי מורשה לנהיגה באופנוע, ברחוב מרכזי בתל אביב, בשעת אחר הצהריים, בשביל המיועד לרוכבי אופניים, כשבמעשיו אלה טמון היה סיכון משמעותי לעוברי דרך.
לחובת הנאשם 36 הרשעות קודמות בתעבורה החל משנת 1995, וכן עבר פלילי המחזיק 10 הרשעות לרבות בעבירות של איומים, הדחה בחקירה, החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית. בעבר אף הוטלו עליו עונשי מאסר שונים.
ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר שהתקבל משירות המבחן. לדבריה, בתסקיר קיימת התייחסות אך לגזר הדין שניתן בשנת 2010 בגין נהיגתו של הנאשם בזמן פסילה (אשר במסגרתו הוטל עליו מאסר בדמות עבודות שירות), ולא צוינה העובדה שהנאשם שב ונהג בזמן פסילה בשנת 2011 (בתיק הקודם). עוד ציינה כי לא קיימת הלימה בין גורמי הסיכון שצוינו בתסקיר לבין ההמלצה להטלת מאסר בדמות עבודות שירות, בפרט שמאסר כאמור כבר הוטל על הנאשם בשנת 2010, ולא היה בו כדי להביא להרתעתו.
ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה וטענה כי רף הענישה הנוהג בהרשעה חוזרת של נהיגה בזמן פסילה כולל רכיב של מאסר בפועל, בהיקף של 15-30 חודשים.
ביחס לעבירה של נהיגה בלתי מורשית, ראשונה מסוגה, רף הענישה הנוהג נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל לתקופה של עד שנה, כשהענישה לגופה נקבעה בהתחשב במספר משתנים, כגון ביצוע עבירות נוספות נילוות.
באשר לרכיב הפסילה צוין כי במקרה דנן חלה הוראת סעיף 40א.(א)(1) לפקודת התעבורה, הקובע כדלקמן:
"הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיפים 62(3), 64, 64א, 65(א)(2) או (3) או 67, או על עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, ובעשר השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים על אחת מהעבירות האמורות, דינו – נוסף על כל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת מעשר שנים"
בא כוח המאשימה ציינה כי אין מקום לבוא לקראתו של הנאשם נוכח עברו התעבורתי המכביד, בצירוף עברו הפלילי, ולנוכח העובדה שהענישה המקלה שהוטלה עליו בעבר לא גרמה לו להטיב את דרכיו. הנאשם שב והפר את האימון שניתן בו, והרשעותיו החוזרות בעבירה של נהיגה זמן פסילה בצירוף עבירות נילוות, מעידות על העדר מורא מן החוק, וחוסר אכפתיות לסיכון הנשקף לציבור עוברי הדרך מהתנהלותו העבריינית.
לפיכך עתרה המאשימה להטלת עונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים, פסילה לתקופה של 10 שנים, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי.
במסגרת ראיות ההגנה לעניין העונש, העיד הנאשם, תוך הבעת צער וחרטה, וציון בעיותיו הרפואיות תוך צירוף מסמכים, ובפרט סכרת, יתר לחץ דם, מחלת גאוט שגורמת לכאבים והגבלה בתפקוד היום יומי, וכן מחלת לב. לאחרונה נפגע במהלך עבודתו בקרסול רגל שמאל.
ב"כ הנאשם ביקש להתמקד במצבו הרפואי של הנאשם, אשר לטענתו חי על "זמן שאול". הנאשם הודה במיוחס לו, תוך חיסכון בזמן שיפוטי. משלא תלוי כנגד הנאשם מאסר מותנה בר הפעלה, אין להטיל עליו מאסר בפועל, ויש להעדיף את ההיבט השיקומי וחזרתו למוטב.
לפיכך, ביקש ב"כ הנאשם מבית המשפט להימנע מהטלת מאסר בפועל, ולהסתפק במאסר מותנה ושירות לתועלת הציבור, זאת תוך הפנייה לפסק דין התומכים, לטענתו, בבקשתו זו.
מתחם הענישה:
פי סעיף 40ב' לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה בין חומרת מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו:
נהיגה בזמן פסילה:
חומרתה של עבירה זו נעוצה בסיכון הכבד לשלום הציבור, שכן מעצם הטלת הפסילה, אנו למדים כי רשות מוסמכת, מצאה כי עניין לנו במי שנהיגתו עלולה לסכן את ביטחון המשתמשים בדרך.
ערך נוסף הראוי להגנה, הינו שלטון החוק וחובת הכיבוד והציות לו, שכן עסקינן במי שבחר לרמוס צו שיפוטי לו היה מודע היטב, מודעות שהייתה הן לקיומו של האיסור והן להיות מעשהו הפרת האיסור. אין להסכין עם התנהגות זו.
בית המשפט העליון, חזר ושנה כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה ראויה לענישה מחמירה. כך לדוגמא:
ב-רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן, ציין כב' השופט לוי:
"..נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב.."
ב-רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, ציין כב' השופט רובינשטיין:
"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".
ראה גם, רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל.
נהיגה ללא רישיון נהיגה:
לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, מצטרפת במקרה דנן עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לסוג הרכב. נהיגת רכב בידי מי שאינו מורשה, מהווה פגיעה בערך החברתי הקובע ציות לדרישה על פי חוק, וכי ההרשאה לנהיגה תינתן על ידי גורמים מקצועיים, אשר יבחנו את כישורי הנהיגה ומצבו הרפואי של המבקש לנהוג, וזאת לשם הבטחת הבטיחות בדרכים ושמירה על חייהם ושלומם של משתמשי הדרך.
ב-רע"פ 2666/12 אמיר עטאלה נ' מדינת ישראל, נאמרו עוד על נהיגה בלי רישיון נהיגה, הדברים הבאים:
"נהיגה בלי רישיון משמעה הסטטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה, וממילא סיכון הזולת.. ומעבר לכך, נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזאת בהיעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור.."
מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם:
ב- עפ"ת (חי') 30156-12-13 מדינת ישראל נ' אלון קרן פז מרדכי, התקבל ערעור המדינה על גזר דינו של בימ"ש השלום בחיפה, במסגרתו הוטלו 400 של"ץ והוארך מאסר מותנה בן 14 חודשים על נאשם שנהג בעת פסילה, אשר לחובתו הרשעות קודמות רבות בתעבורה ורישיונו פקע כ- 10 שנים קודם לכן. בית המשפט המחוזי הטיל עונש שכלל 10 חודשי מאסר בפועל והורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 14 החודשים בחופף. בקשת רשות ערעור על קביעה זו נדחתה (רע"פ 1569/14 אלון קרן פז נ' מדינת ישראל), בית המשפט העליון אף ציין כי בית המשפט המחוזי לא החמיר ולא מיצה את הדין עם הנאשם.
ב-רע"פ 5638/13 ארז נכפולגר נ' מדינת ישראל, דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר השית 12 חודשי מאסר, תוך הפעלה בחופף של מאסר מותנה בן 12 חודשים, על נאשם שלו, מחד, עבר תעבורתי מכביד, ומאידך, לזכותו נסיבות אישיות מקלות וכן תרומה לחברה ולבטחון המדינה. כב' השופט מלצר ציין:
"..אף לא תתכן מחלוקת כי העונש שנגזר על המבקש איננו חורג לחומרה ממדינות הענישה המקובלת. למעשה, נראה כי ההיפך הוא הנכון: העונש, אשר הושת על המבקש, הינו עונש מתון מאוד, בהתחשב בעברו התעבורתי המכביד, הכולל עשרות הרשעות (לרבות בעבירות שבהן הורשע כאן), ובעובדה שעמד לחובתו עונש מותנה בר-הפעלה".
ב- רע"פ 7982/13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שכלל 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך הפעלה בחופף של עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, וכן 30 חודשי פסילה, על נאשם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה וכן בנהיגה ללא רישיון לסוג הרכב (אופנוע), אשר לחובתו 2 הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
כבוד השופט שהם ציין כלהלן:
"העובדה כי זוהי הרשעתו השלישית של המבקש בעבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה, וכי הוא נהג בכלי רכב שהוא אינו מוכשר לתפעלו, מעידה על התנהלות חסרת רסן, ועל חוסר אכפתיות לשלומם ובטחונם של המשתמשים בדרך, לרבות בטחונו שלו עצמו. בנסיבות אלו, דין בקשתו להידחות גם לעיצומם של דברים."
ב- רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שכלל עונש מאסר למשך שנה ופסילה לתקופה של ארבע שנים, על נאשם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף, כאשר לחובתו 4 הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
כבוד השופט סולברג ציין כי:
"העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף".
ב- רע"פ 321/14 חאלד סלאמה נ' מדינת שראל, הורשע הנאשם בנהיגה בזמן פסילה,כאשר לחובתו 5 הרשעות קודמות בגין עבירה זו וכן עבר פלילי, והוטל עליו עונש מאסר למשך 24 חודשים, תוך הפעלה של עונש מאסר מותנה למשך שנה. בקשת רשות הערעור נדחתה, וצוין כי העונש שהוטל על הנאשם אמנם חמור, אך לא סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה.
ב- רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל, ציין כבוד השופט שהם כי:
"לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד. (ראו, מהעת האחרונה: רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל (15.1.2014); רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל (26.01.2014); רע"פ 1569/14 קרן פז נ' מדינת ישראל (6.3.2014))
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:
במקרה דנן קיימות נסיבות מחמירות כלהלן: הנאשם נהג ללא רישיון נהיגה תקף שפקע שנים ארוכות לפני האירוע דנן.
נהיגה על ידי מי שלא הוסמך מעולם לנהיגה באופנוע טומנת בחובה סיכון לעוברי דרך, וביתר שאת, כאשר נהיגתו אינה על הכביש אלא בשביל המיועד לרוכבי אופניים, לרבות בני נוער וילדים, וזאת בשעת אחר הצהריים מוקדמת, ברחוב מרכזי בתל אביב. בנסיבות אלה הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה הוא פגיעה בחיי אדם.
הנאשם יכול היה להבין את הפסול בנהיגתו בזמן פסילה נוכח הרשעותיו הקודמות באותה עבירה, ואף לא צוין צורך חיוני אשר בשלו נדרש הנאשם לבצע את העבירות בהן הורשע.
קביעת מתחם העונש הראוי:
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בהרשעה חוזרת פעם רביעית בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, בצירוף העבירה של נהיגה בלתי מורשית באופנוע, כל זאת בנסיבות מחמירות כמפורט לעיל, כולל רכיב של מאסר לתקופה של שנה עד 18 חודשים.
בכל הנוגע לרכיב הפסילה, כפי שעוד יובהר, חלה הוראת סעיף 40א.(א) לפקודת התעבורה על פיה קבע המחוקק עונש פסילה מינימום לתקופה של 10 שנים. לפי הוראות סעיף 40א.(ג) לפקודה רשאי בית המשפט בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר ובלבד ששוכנע כי אין בהמשך הנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור, וכן רשאי הוא לקבוע כי הפסילה תרוצה בחופף לפסילה אחרת שהוטלה על הנאשם.
ב- עפ"ג (מרכז) 11259-08-14 מדינת ישראל נ' חלמי אבן בררי, צוינו הדברים הבאים:
"עונש המינימום לפסילה בפועל במקרה זה הינו 10 שנים. בית המשפט רשאי לסטות מענישה מינימום, אך זאת רק בנסיבות מיוחדות ורק כאשר שוכנע כי אין בהמשך הנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. בענייננו לא מתקיימות נסיבות שכאלו באופן מובהק והסיכון בהמשך נהיגתו של המשיב ברור כשמש."
בחינת קיומם של שיקולים חריגים, המצדיקים חריגה ממתחם הענישה:
האפשרות לשקול חריגה לקולא ממתחם הענישה שנקבע, נעוצה בקיומם של שיקולי שיקום חריגים, המצביעים על פוטנציאל שיקומי, שיש באי חריגה מהמתחם כדי להכשילו.
עיינתי בתסקיר שרות המבחן שנערך בעניינו של הנאשם. מהתסקיר נמצאתי למדה, כי המדובר באדם המוכר לשירות המבחן מתסקירים קודמים שבוצעו בעניינו, הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורתי. הנאשם יליד 1968, גרוש, ואב ל- 10 ילדים משלוש מערכות יחסים זוגויות שניהל לאורך השנים. מזה תקופה משמעותית הוא עובד כעצמאי בחברה לעבודות בנין ומנהל אורך חיים יציב, כשהסתבכויות האחרונות בתחום הסמים והאלימות הן מהשנים 2000-2002.
להערכת השירות הנאשם מצוי בסיכון להישנות העבירות, הן לנוכח החזרתיות הניכרת בביצוע עבירות תעבורה, והן לנוכח קושי לשמור על גבולות החוק, במצבי לחץ הקשורים בעיסוקו.
שירות המבחן בא בהמלצה להטיל על הנאשם ענישה מציבת גבולות כמאסר בדמות עבודות שירות.
לאור הסיכון להישנות ביצוע העבירות דנן, לא מצאתי כי קיימים שיקולי השיקום המצדיקים חריגה לקולא ביחס למתחם הענישה הנוהג, באופן שבו יש בו כדי להימנע מהשתת מאסר בפועל.
מנגד, בנסיבות המקרה שבפני, אני בדעה כי בנדון דנן, שיקולי ההגנה על הציבור מוצאים ביטויים הראוי במתחם זה, ואינם מצריכים לחרוג ממנו לחומרא.
קביעת העונש הראוי במתחם שנקבע:
במסגרת זו נתתי דעתי, לחומרא ולקולא, לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, בין השאר בהתאם לסעיפים 40יא(1),(2),(4),(8) ו-(11) לחוק העונשין.
לקולא, הבאתי בחשבון כי הנאשם הודה, ובכך חסך זמן שיפוטי.
הנאשם היה נתון במעצר בית, כשהותרו לו מלכתחילה שעות איוורור, ולאחר כחודשיים הותר לו לעבוד מספר שעות ביום במסגרת המתחם המשפחתי. יצוין כי התמשכותו של מעצר הבית נעוץ ברובו בבקשותיה של ההגנה לדחיית מועד הטיעונים לעונש לצורך הידברות עם התביעה.
כמו כן נתתי דעתי לנסיבות חייו של הנאשם, להיותו אב לילדים, וכן למצבו הבריאותי כפי שנפרש בפניי.
לחומרא, לנאשם עבר תעבורתי מכביד וכן עבר פלילי. בתקופה של כחמש שנים עובר לביצוע העבירות דנן, הורשע הנאשם פעמיים בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, כמפורט להלן:
1. תיק 2665-08-09 בבית משפט לתעבורה בפתח תקווה. מועד ביצוע העבירה- 19.7.09.
2. התיק הקודם, 7994-05-11, בבית משפט לתעבורה בתל אביב, מועד ביצוע העבירה- 19.5.11.
מהנתונים שלעיל, עולה כי במקרה דנן חלה הוראת סעיף 40א.(א) לפקודת התעבורה, וזאת ביתר שאת, נוכח העובדה שהנאשם הורשע בהיגה בזמן פסילה כאמור, תוך תקופה של כחמש שנים.
בתיק הקודם ואף בתיק הנוכחי ביצע הנאשם עבירות נילוות נוספות. בתיק הקודם הנאשם השתמש ברישיון נהיגה מזויף, ובאירוע הנוכחי נהג בהיותו בלתי מורשה לנהיגה באופנוע. צירוף נתונים זה מעיד על הסכנה הצפויה לציבור מהמשך נהיגתו של הנאשם. המסקנה העולה מכך היא כי בעניינו של הנאשם דנן, אין להורות על פסילה קצרה יותר מפסילת המינימום שנקבעה בהוראת סעיף 40א.(א) לפקודת התעבורה. עם זאת, אתחשב בנאשם במידת מה, ואורה כי הפסילה שתוטל בגזר הדין, תימנה החל ממועד האירוע דנן, וזאת בחופף לפסילה שהוטלה על הנאשם בתיק הקודם.
נסיבותיו האישיות של הנאשם הובאו בחשבון פעם אחר פעם, אך הנאשם לא הפנים את המסר, ולא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו על מנת לחזור למוטב, ולהימנע מביצוע עבירות חמורות בתחום התעבורה.
לאור האמור לעיל ולאחר שקלול כלל הנתונים, אדון את הנאשם לעונשים הבאים:
1. מאסר בפועל לתקופה של שנה.
2. הנני מורה על עונש מאסר לתקופה של שנה, וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יבצע אחת מן העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע מעל לשנה.
3. פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים, אשר תימנה החל מיום 8.9.14, ואולם במנין הפסילה לא תחול התקופה בה יישא הנאשם בעונש מאסר בגין העבירות דנן, וזאת לפי הוראת סעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה.
ניתן היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בנוכחות הנאשם, ובאי כוח הצדדים.
