ק' ואח' נ' הכונס הרשמי ואח'

ובעניין:

שלמה זקן

להלן: "הנושה"

ובעניין:

בנק מזרחי טפחות בע"מ

להלן: "הבנק"

ובעניין:

דירת מגורים הנמצאת ברח' מנחם בגין 27/16, אשקלון, הידועה כחלק מחלקה 45 בגוש 3050

להלן: "הדירה"

בפניי בקשת הנושה לבטל הסכם פשרה בין החייב לבנק.

רקע

ביום 25/12/14 ניתן צו לכינוס נכסי החייב וביום 7/9/14 ניתנן צו לכינוס נכסי החייבת, לבקשתם. החייבים הוכרזו כפושטי רגל ביום 19/9/16.

על החייב הושת תשלום חודשי בסך 700 ₪, אשר הועלה לסכום של 1,000 ₪ במועד ההכרזה ועל החייבת הושת תשלום חודשי בסכום של 400 ₪.

נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסכום של 1,231,272 ₪, אשר אושרו בסכום של 1,149,300 ₪. נגד החייבת הוגשו תביעות חוב בסכום של 500,296 ₪, אשר אושרו בסכום של 487,421 ₪. כ- 258,000 ₪ מתוך תביעות החוב שאושרו נגד החייבת, משותפים לחייב (בדוח המנהל המיוחד נטען שסכום החובות המשותפים מסתכם בכ- 326,000 ₪, אולם סכום זה חושב לפי תביעות החוב שאושרו נגד החייב, אשר אושרו בסכומים גבוהים יותר מאשר נגד החייבת). סה"כ אושרו תביעות חוב נגד החייבים בסכום של כ- 1,379,000 ₪.

החייב יליד שנת 1972 והחייבת ילידת 1973, נשואים, להם שתי בנות, אחת קטינה; החייב עבר ביום 25/5/12 תאונת דרכים, כתוצאה ממנה נקבעה לו נכות בשיעור 40%, כתוצאה ממנה הוא מקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי.

ביום 6/6/16 ביקש החייב רשות לנהל תביעה נזיקית נגד "הכשרה חברה לביטוח בע"מ", בגין תאונת הדרכים, והציע שמלוא הכספים שיזכה בתביעה יועברו לקופת פשיטת הרגל (בקשה 28). בהסכמת בעל התפקיד, ניתן לחייב ביום 6/6/16, אישור לנהל את התביעה ונקבע שכל סכום שייפסק לטובת החייב, בניכוי הוצאות ההליך ושכ"ט עוה"ד, יועבר לקופת פשיטת הרגל.

להערכת הנאמן, שווי התביעה עשוי להיות מאות אלפי ש"ח (בדוח המסכם שהוגש ביום 7/8/16 העריך בעל התפקיד ששווי הנזק עשוי להיות 700,000 ₪.

בנוסף לאמור, ביקשו החייב ובעל התפקיד להוון כספי נכות של החייב, בשווי של כ- 100,000 ₪.

בדיון אשר התקיים ביום 19/9/16 הוכרזו החייבים כפשטי רגל.

המחלקות ביחס לדירה

בהתאם לדוח המסכם אשר הגיש בעל התפקיד ביום 7/8/16 (להלן: "הדוח המסכם"), רכשו החייבים את הדירה ביום 8/7/09 ושעבדו אותה להבטחת הלוואות שונות שקיבלו מהבנק.

על פי הדוח המסכם הנ"ל, יתרת ההלוואות המובטחות שקיבלו החייבים מהבנק, עומדת על כ- 509,000 ₪.

ביום 13/8/14 פנה הנושה לבנק וטען שרכש את הדירה כשנה וחצי קודם לכן, וביקש לסלק את יתרת הפיגורים בהלוואות המובטחות ולשלם את תשלומי ההלוואה השוטפים בעצמו; הבנק הסכים לכך; הנושה שילם לבנק סכום של כ- 49,500 ₪, אך נוצרו פיגורים חדשים.

ביום 3/4/17 הגיש ביקש בעל התפקיד לבטל הענקה של הדירה (בקשה 25). לטענתו, ביום 1/9/13 נחתם בין החייבים לנושה הסכם מכר, על פיו נמכרה הדירה לנושה בסכום של 840,000 ₪. לטענת בעל התפקיד, בהסתמך על טענות החייבים, הנושה שילם כ- 120,000 ₪ על חשבון התמורה, בלבד. לטענת הנושה, הוא שילם סכום של 593,000 ₪ על חשבון התמורה. בהחלטתי מיום 14/5/16, הערתי ביחס לבקשה 25, כי בהתאם להסכם המכר מיום 1/9/13, התחייב הנושה לשלם סכום של 840,000 ₪, אך רק 250,000 ₪ לפני מועד המסירה שנקבע ליום 28/8/16.

בדוח המסכם הוסיף בעל התפקיד ופירט שהחייבים טוענים שהסכם המכר הוכן כביטחון להלוואה בסכום של 120,000 ₪ שקיבלו מהנושה, וכדי להבטיח שהנכס לא ימומש בהליכי פשיטת הרגל.

עוד פירט בעל התפקיד שהנושה הגיש תובענה בה"פ 13985-02-15, להצהיר שהוא בעל הזכויות בדירה.

בדיון שהתקיים ביום 19/9/16 נקבע שעל הנושה להגיש תביעת חוב, בה יוכיח העברת כספים בפועל לחייבים וכי על המנהל המיוחד להכריע בתביעת החוב אשר יגיש הנושה.

ביום 28/4/15, הגישה נושה נוספת, לי עמי ניהול ואחזקות נכסים בע"מ (להלן: "לי עמי"), בקשה להמשך ההליכים למימוש הדירה (בקשה 1).

לטענת "לי עמי", היא העמידה הלוואה בסכום של 170,000 ₪ לטובת החייבים וכבטוחה נרשם לטובתה ביום 13/5/13, שעבוד מדרגה שנייה על הדירה.

ביום 19/9/16 הוחלטה שעל "לי עמי" להגיש תביעת חוב למנהל המיוחד, ביחד עם כל המסמכים המוכיחים את גובה נשייתה, בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

בקשת הבנק למימוש הדירה (בקשה 12)

ביום 25/5/15 הגיש הבנק בקשה להתיר לו להמשיך בהליכים למימוש הדירה, מאחר שהחייבים משכנו את זכויותיהם בדירה להבטחת הלוואה שקיבלו ממנו (בקשה 12).

הוגשו בתהליך 12 מספר בקשות / תגובות וניתנו מספר החלטות.

בין השאר, ביום 26/10/15 הגיש הנושה התנגדות לבקשה למימוש מטעם הבנק.

ביום 14/5/16 ניתנה החלטה, בהיעדר תגובת החייבים, על פי ה אושר לבנק להמשיך בהליכי המימוש, תוך מתן אפשרות לחייבים להגיש התנגדות למימוש עד ליום 5/6/16.

ב- 30/5/16 הגישו החייבים התנגדות למימוש אך ב- 1/6/16 דחיתי את התנגדותם וקבעתי שהבנק רשאי להמשיך בהליכי המימוש בתנאים שנקבעו בהחלטתי מיום 14/5/16.

הדיון ביום 19/9/16

ביום 19/9/16 התקיים דיון בתיק ובו ניתנו החלטות בבקשות "לי עמי" למימוש הנכס (בקשה 1), הבקשה לביטול הענקה (בקשה 25) והחייבים הוכרזו כפושטי רגל, הכל כמפורט לעיל.

בסוף הדיון נקבע: "תוך 6 חודשים מהיום יגיש המנהל המיוחד, דוח משלים בו יפרט את מצב התיק, כולל הכרעותיו בתביעות החוב של לי עמי ומר זקן (הנושה, ע.כ.). בדוח ייתן המנהל המיוחד, המלצותיו להמשך ההליך".

ביום 15/6/17 ביקש הנאמן להאריך לו את המועד ב- 3 חודשים להגשת ההכרעות בתביעות החוב, נוכח מצבה הבריאותי של בתו (בקשה 35). ביום 16/6/17 ניתנה ארכה כמבוקש.

הבקשה לאישור הסכם בין החייבים לבנק (בקשה 34)

ביום 3/4/17 הגישו החייבים בקשה לאישור מתווה פשרה עם הבנק, לסילוק חוב הפיגורים.

הבקשה הועברה לתגובת הנאמן, אשר הודיע ביום 23/4/17 שהוא אינו מתנגד להסכם הפשרה בין החייבים לבנק.

נוכח עמדת הנאמן, ביום 25/4/17 אושר הסכם הפשרה בין החייבים לבנק.

הבקשה לביטול ההסכמה בין החייבים לבנק (בקשה 34)

ביום 7/5/17 ביקש הנושה לבטל את ההסכמה בין החייבים לבנק.

המבקש סבור כי הסכם הפשרה עלול לפגוע בזכויותיו בנכס, כאשר "... הוא מצד אחד אינו יכול להמשיך ולקיים את הסכם המכר ומצד שני מנסים החייבים באופן מתוחכם, להציב עובדות בשטח".

לטענת המבקש, הוא היה מוכן להמשיך ולשלם את תשלומי המשכנתא, במסגרת המשך קיום הסכם המכר.

לא ברור מהסכם הפשרה, איזה תרומה יכול הוא לתת לשאר הנושים ומדוע שיעור התשלום החודשי אינו גדל, אם לחייבים יש יכולת לשלם על פי ההסכם. החייבים לא פירטו את המקור לתשלום על פי ההסדר עם הבנק.

נוכח האמור מבקש הנושה: לפני כל פעולה בתיק, על בית המשפט להורות לנאמן לקיים את החלטותיו, מאחר שבית המשפט אינו יכול להיות ערכאת ערעור על החלטותיו; לבטל את הסכם הפשרה; להורות לחייבים להגדיל את התשלום החודשי לתיק פשיטת הרגל; לאפשר לנושה להיכנס לנעלי החייבים בהסכם הפשרה עם הבנק; להורות שהתשלומים ישולמו לבנק על ידי המבקש, ויעמדו לזכותו במסגרת ברור קיום הסכם הרכש.

ביום 15/6/17 הגיש הנאמן בקשה למתן ארכה (בבקשה 35), על פיה התבקש בית המשפט לתת לו ארכה של 3 חודשים להכרעה בתביעות החוב שהוגשו על ידי הנושה ולי עמי, בהתאם להחלטה מיום 19/9/16, נוכח מצבה הבריאותי של בתו. ביום 16/6/17 ניתנה לנאמן ארכה כמבוקש. בנוסף הורה בית המשפט לנאמן להגיב בבקשה 34, תוך 30 יום מאותו מועד (כלומר, עד ל- 16/7/17).

ביום 11/5/17 הועברה הבקשה לתגובת החייבים ובעל התפקיד, תוך 30 יום. ב- 12/6/17 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה וב- 15/6/17 הגיש הוא בקשה נוספת למתן החלטה. ביום 16/6/17 הפניתי את הנושה להחלטתי מיום 15/6/17 בבקשה 35 (בה, כאמור, הוארך המועד לתגובת הנאמן עד ליום 16/7/17).

ביום 18/6/17 הגיש הנושה תגובה לבקשת הנאמן למתן ארכה ובקשה לעיכוב הליכי הסכם הפשרה; ביום 26/6/17 ביקש המבקש ליתן החלטה בבקשה מיום 18/6/17; ביום 2/7/17 הגיש המבקש בקשה דחופה למתן החלטה; וביום 11/7/17 הגיש הוא בקשה דחופה מנשיאת בית המשפט המחוזי להורות על מתן החלטות בתיק (הוגשה בבקשה 35).

דיון והחלטה בבקשה 34

ראשית יוער שלא ברור מדוע הוגשו בקשות למתן החלטה פעם אחר פעם, כאשר בהתאם להסכם בין החייבים לבנק, עליהם לפרוע את חוב הפיגורים במשך 8 תשלומים, דהיינו עד לקיום ההסכם יעברו עוד כ- 5 חודשים.

בנוסף, משמעות ביטול ההסכם היא שהבנק יהיה רשאי להמשיך בהליכי המימוש. בכל שלב, אם יגיע בית המשפט למסקנה שנכון לממש את הנכס, ניתן יהיה לתת לבנק הוראה להמשיך בהליכי המימוש או לממש את הדירה באמצעות הנאמן.

על כן, אינני סבור שיש דחיפות בבקשה, לא היה צורך בבקשה לעיכוב הליכי הסכם הפשרה, וניתן היה להמתין לתגובת הנאמן, אותה היה עליו להגיש עד ליום 16/7/17.

אינני סבור שזכויותיו של הנושה ייפגעו אם ישלמו החייבים בהתאם להסכם הפשרה עם הבנק.

ככל שיוחלט לאשר את הסכם המכר בין הנושה לחייבים, ייקבע מנגנון להשלמת התמורה וזכויותיו של הנושה לא ייפגעו. להפך, במקרה כזה יתרת החוב לבנק תקטן, וניתן יהיה לשחרר את הדירה מהשעבוד הרובץ עליה בתשלום סכום נמוך יותר.

על כן, הבקשה לביטול ההסכם בין החייבים לבנק, נדחית.

לבקשת הנושה להיכנס לנעלי החייבים- בקשה זו סותרת את בקשתו לבטל את הסכם הפשרה בין החייבים לבנק משמעותה, לקיים את ההסכם באמצעותו.

מדובר בבקשה שמשמעותה אישור הסכם המכר בין הנושה לחייבים, דבר שטרם נקבע, ויידון לאחר שהנאמן יגיש את התסקיר מטעמו.

אינני סבור שיש מקום לאפשר לנושה להיכנס בנעלי החייבים בהסכם הפשרה בינם לבין הבנק, דבר שעלול להשתמע כשינוי בזכויות הצדדים בכל הנוגע לדירה ודבר שיהיה בו כדי להגדיל את חובם של החייבים לנושה, אם יוחלט על ביטול הסכם המכר (או אם יוחלט שמלכתחילה ההסכם בין הנושה לחייבים לא היה הסכם מכר, אלא שעבוד להבטחת הלוואה).

על כן, אין מקום לאפשר לנושה לנסות לשפר את מעמדו, בטרם מתן החלטה שיש לכבד את הסכם המכר בין החייבים לבינו ובקשתו של הנושה להיכנס לנעלי החייבים, נדחית.

(ויודגש- אין באמור כדי להכריע אם מדובר בהסכם מכר, כטענת הנושה, או בהסכם שנועד להבטיח הלוואה, כנטען על ידי החייבים והנאמן).

נוכח האמור, אני דוחה את בקשת הנושה.

בכך הסתיימה בקשה 34 והנאמן אינו צריך להגיש תגובה כאמור בהחלטתי מיום 15/6/17 בבקשה 35.

הוראות להמשך

כאמור בבקשה 35- הנאמן יגיש תסקיר תוך 3 חודשים מיום 15/6/17), לאחר שיבדוק את תביעות החוב של לי עמי והנושה.

בתסקיר יתייחס הנאמן גם לעניינים הבאים: עדכון בקשר לתביעה שהגיש החייב לפי חוק פלת"ד; עדכון בקשר להיוון כספי קצבת הנכות של החייב; המלצותיו להמשך ההליך.

לאחר שיוגש התסקיר, יינתנו הוראות בקשר להמשך ההליכים בתיק ובירור מעמדם של הנושה ולי עמי.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ז, 11 יולי 2017, בהעדר הצדדים.