1.צו כינוס בעניינו של החייב ניתן ביום 6.12.11 והוא הוכרז כפושט רגל ביום 8.5.13. טרם הדיון בהפטרו של החייב הגיש הכנ"ר תסקיר, בו נאמר בין היתר כי החייב יליד 1955, נשוי בשלישית ואב לשלושה ילדים בגירים. הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך 200 ₪, הוא אינו עובד, מתקיים מקצבת מל"ל בסך של כ-3,140 ₪ וכי הוגשה תביעת חוב בגין מזונות ילדים בסך של כ-106,000 ₪ לגביה לא חל צו ההפטר. עוד מציין הכנ"ר כי לא אותרו נכסים על שם החייב, הוא אינו עובד וכאומר מתקיים מקצבת ביטוח לאומי, ונוכח גילו (61) קיים צפי קלוש לשינוי יכולת פירעון החובות.
רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר
2.ביום 7.2.16 התקיים דיון בעניינו של החייב. ב"כ הכנ"ר ציין במועד הדיון כי הוא אינו עומד על כך שהחייב יפקיד לצורך הפטרו תשלום כלשהו, וזאת לאור נסיבות חייו של החייב ומצבו הכלכלי, וכי ב"כ החייב ציין כי בכוונת החייב לבקש אף הפטר מחוב המזונות. בהחלטת בית המשפט מאותו יום הוריתי על הפטרו של החייב, תוך שנשמרה לו הזכות לפנות בבקשה מתאימה בכתב בתוך 60 ימים על מנת להפטירו מחוב המזונות.
3.ביום 4.4.16 הוגשה בקשת החייב להפטר מצו המזונות, כך שזה יחול על תיק הוצל"פ שנפתח כנגדו על ידי המל"ל בשנת 1992 (תיק הוצל"פ 03-01723-92-9). בבקשה הנתמכת בתצהירו של החייב מיום 31.3.16, נטען בין היתר, כי לחייב חוב מזונות בסך 106,000 ₪. המדובר בחייב בן 61, אב לשלושה ילדים בגירים, בת בגיל 36, בן בגיל 31 ובת נוספת בגיל 24. החייב החל בשנת 2000 לעבוד בעבודות מזדמנות ומזה כ-9 שנים אינו עובד וכל הכנסתו והכנסת אשתו הינה מגמלת הבטחת הכנסה בסך של 3,140 ₪ לחודש (ר' נספחים ב' וג'). עוד נטען כי מאחר ואין לחייב ולאשתו היכן להתגורר, הם מתגוררים אצל אחיו בחולון בדירה בשכירות סוציאלית מעמידר. החייב מציין כי הוא מוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור של 28% עקב בעיות גב, סובל מלחץ דם וסוכרת, עבר אירוע מוחי לפני כשנתיים ונוכח גילו ומצבו הרפואי מתקשה למצוא מקום עבודה בלשכת התעסוקה (ר' נספח ד').
4.המוסד לביטוח לאומי בתגובתו מתנגד להחלת ההפטר על חוב המזונות, וזאת אף לאור נסיבותיו האישיות של המבקש. לטענת המל"ל, החוב של החייב כלפיו אינו חוב עצמאי אלא חוב שנוצר מכוח דיני הסוברוגציה, עת שהמל"ל נכנס בנעלי הזכאים למזונות לאחר שהוא משלם את תשלומי המזונות על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב – 1972. לטענת המל"ל, מתן ההפטר לגבי חבות במזונות פוגע בשני אינטרסים מהותיים: האחד, פגיעה בהבטחת הקיום לזכאים במזונות והשני, פגיעה ברציונל העומד במרכזו של חוק המזונות הבנוי על איזון הדין בין שלוש צלעות של משולש האינטרסים. לטענת המל"ל, החייב אינו עומד בתנאים שנקבעו ברע"א 4905/13 קצקה נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 29.1.14), שם החייב היה אדם מבוגר עם נכות כללית תפקודית של 100% וללא כושר השתכרות, בעוד שבענייננו החייב הינו בן 61, אמנם הוא בעל נכות בשיעור 28% אך לא נקבעה לו דרגת נכות תפקודית כלל ולכן הוא בעל כושר השתכרות מלא.
5.החייב בתשובתו ובמענה לתגובת המל"ל, הנתמכת אף בתצהירו מיום 19.5.16, ציין בין היתר כי נסיבותיו האישיות קשות ביותר, הוא אינו עובד ואינו מוצא את מקומו במעגל עבודה מזה כ-9 שנים. הוא ואשתו מתקיימים מגמלת הבטחת הכנסה, ומלבד הכנסה זו אין להם כל מקור הכנסה נוסף (ר' נספחים א' וב'), הם מתגוררים יחד עם אחיו בדירתו בחולון. הוא מוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור של 28% ואף עבר אירוע מוחי לפני כשנתיים (ר' נספח ד'). המדובר על חוב מזונות עבר בגין בנו, שכיום הוא בן 31.
6.הכנ"ר בתגובתו מציין בין היתר כי המל"ל פתח בשנת 1992 תיק הוצל"פ כנגד החייב אשר היתרה בו למועד הגשת הבקשה לצו הכינוס עמדה על סך של כ-107,000 ₪, ומרבית חוב המזונות הוא בגין הבן, שכיום בן 32. עוד מציין הכנ"ר כי מדובר בחייב בן 61 אשר מהנתונים שהצטברו אצלו, עולה כי אין בבעלותו נכסים משמעותיים ולכאורה כושר השתכרותו הינו המקור היחידי לפירעון החוב למל"ל, כאשר החייב טוען כי משתכר מקצבאות מל"ל. בנסיבות העניין, בשים לב לאחוז הנכות הנמוך יחסית של החייב ולכך שלא נשלל כושר השתכרותו וכן לעובדה כי לא הוכחו נסיבות אשר מנעו ממנו את תשלום דמי המזונות במועדם, סבור הכנ"ר, נוכח הזהירות שיש לנקוט עת מדובר בהפטר מחוב מזונות, כי דין בקשת החייב להידחות.
המסגרת המשפטית בתמצית
7.סעיף 69 לפקודה קובע כהאי לישנא:
"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
1. חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
2. חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;
3. חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".
כפי שניתן לראות, סעיף 69(א)(3) לפקודה קובע כי לכתחילה יוחרג חוב המזונות מצו ההפטר, כאשר זהו הכלל המנחה, וכאשר יחד עם זאת העניק המחוקק לבית המשפט מרחב של שיקול דעת לעניין ההפטר מחבות זו ואופן יישומו.
8.ביום 02.09.13 ניתנה הכרעתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, בעניין, במסגרת פרשת גמזו. במסגרת הכרעתו, איזן בית המשפט בין השיקולים השונים המנחים אותו בדיון בסוגיה, ובהם החשיבות שבפתיחת דף חדש בחיי החייב תוך בחינת תום ליבו ונסיבות חייו מחד, לבין אינטרס הנושות לקבל את כספן מאידך, תוך שהוא עומד על כך כי חלוף הזמן יש בו כדי לאיין את מעמדו הגבוה של חוב מזונות ולהפכו לחוב "רגיל", כמו גם להקהות מעוקצו ככלל.
בנסיבות העניין נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לכך כי הכנסת החייב עומד על כ-4,000 ₪, וכי סכום זה אינו צפוי להשתנות, נוכח גילו של החייב, שהינו כבן 62, והעובדה כי אין לו עוד נכסים למימוש שכן כולן מומשו על ידי הנושות עצמן; מצבו הבריאותי הרעוע של החייב; גילו של החוב, וגילה של ביתו הזכאית למזונות, שהינה כבת 44; מצבן הכלכלי השפיר באופן יחסי של הנושות והמסקנה כי הנושות גבו כבר בעבר סכומים ניכרים מהחייב. נוכח כל אלו קבע בית המשפט של פשיטת רגל, כי יש ליתן הפטר לחייב גם מחוב המזונות.
ביום 03.05.15, במסגרת ע"א 6456/13 נעמה ישעיהו נ' יוסף גמזו (פורסם בנבו , 3.5.15), אושרר פסק הדין בעניין גמזו, מטעמי בית המשפט המחוזי דשם.
9. ביום 29.01.14 ניתן פסק דינו של כב' השופט י. עמית בפרשת קצקה. במסגרת פסק הדין העניק בית המשפט העליון הפטר לחייב מחוב מזונות. באותו המקרה, חוב המזונות התגבש אל מול המוסד לביטוח לאומי, שכן, משלא שילם החייב את מזונות ילדיו, נכנס המוסד לביטוח לאומי בנעליו מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1972, שילם את מזונות הילדים וזקף את חוב החייב כלפיו. המוסד לביטוח לאומי ביקש לבצע קיזוז חודשי בשיעור של 10% מקצבת הנכות לה זכאי המבקש מדי חודש.
בית המשפט העליון העניק לחייב הפטר מלא מהחוב כלפי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בעיקר נוכח נסיבותיו האישיות של החייב, תוך שהוא נותן דעתו לגילו של חוב המזונות, שכן תיק ההוצאה לפועל נפתח לפני כ-30 שנה; גילו של הזכאי למזונות, אשר הינו בן 34; גילו של החייב אשר עמד על 62, מצבו הרפואי של החייב אשר מוכר על ידי המדינה כנכה 100%; ומצבו הכלכלי החמור, כאשר החייב מתקיים מקצבת נכות בלבד, בגובה של 2,497 ₪ (לאחר קיזוז ביטוח בריאות), סכום הנמוך אף מקו העוני לאדם בודד. כן עמד בית המשפט העליון על כך שבמסגרת הליכי פשיטת הרגל קיבל המוסד לביטוח לאומי דיבידנד בסך של 10,000 ₪.
דיון והכרעה
10.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועל רקע מגמות הפסיקה שהובאו בין היתר לעיל, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
11.החייב צירף כנספח ב' לבקשתו אישור של המל"ל (סניף בת-ים) מיום 31.3.16 בדבר אישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה להרכב משפחתי זוגי, ממנו עולה כי בחודשים ינואר ופברואר 2016 שולמה לו גמלה בסך 3,243 ₪ לחודש.
כמו כן צורף נספח ג', אישור המל"ל (סניף חולון) מיום 31.3.16, בו מאשר המל"ל שעל פי הצהרת החייב ודיווחים שבידי המל"ל, החייב מופיע ברישומי המל"ל כמי שאינו עובד כשכיר או עובד כעצמאי החל מיום 1.1.96 וללא הכנסות מתאריך זה.
כמו כן צורף לבקשה כנספח ד' אישור רפואי מיום 8.12.15 (מכבי שירותי בריאות) של ד"ר שרים עמית, מומחה לכירורגיה אורתופדית, בו צוין בין היתר בפרק התלונות, על כאבים בגב העליון, הקרנה בצורת חגורה לאזור חזה, בירור לב תקין, כאבים בצוואר עם הקרנה לאורך כתף ויד עם הגבלה בתנועות, הקרנה באזור חוליות 5-6C, כאבים בגב תחתון ובטיפול מרפאת כאב.
כמו כן צורף אישור רפואי מיום 22.2.15 של ד"ר קבקטון אירנה, בו נרשם בפרק התלונות כי ברקע סוכרת, יתר לחץ דם, עבר TIA, לאחר ניתוח בריאטרי, סובל מכאבי בטן, ממיגרנה קשה, זקוק לטיפול בזריקות והחמרה בכאב גב וצוואר והופנה למרפאת כאב.
כמו כן צורף אישור רפואי מיום 16.3.15 של ד"ר אהרון לודמילה, מומחית בנוירולוגיה, ממנו לא עולה תמונה פתולוגית כלשהי והממצאים שנרשמו אינם שליליים.
12.עסקינן בחייב מבוגר בגיל 61, מצבו הבריאותי אינו שפיר, מוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור של 28% ואף עבר פעמיים אירוע מוחי חולף (TIA – Transient Ischemic Attack) לפני כשנתיים. במסגרת תיק הפש"ר שילם צו תשלומים בסך 200 ₪ לחודש, הכנסתו והכנסת אשתו מתשלום גמלת הבטחת הכנסה שמשולמת על ידי המל"ל עומדת על סך של 3,243 ₪ (ניכוי לביטוח בריאות – 103 ₪). מדובר באדם נטול נכסים אשר אינו משולב במעגל העבודה מזה כעשור שנים וקיים ספק באפשרות השתלבותו במעגל העבודה בעת הזו ובקיומו של כושר השתכרות ממשי בפועל. חוב המזונות הינו חוב ישן, ילדי החייב הינם מבוגרים, כאשר נטען שהילד לגביו קיים חוב המזונות, או מרביתו, הינו כיום בן 32. מעיון בתיק עולה כי לא נטען לחוסר תום לב ביצירת החובות.
13.אומנם, מצאתי טעם מסוים גם בשיקולים שהציג המוסד לביטוח לאומי בעניין, ברם שיקולים אלו נשקלו אף הם בעניין קצקה ובעניין גמזו, כאשר נקבע כי במסגרת האיזון הראוי, ולאור נסיבותיהם האישיות של החייבים דשם, הרי שהשיקול ליתן הפטר גבר על השיקולים הכלליים עליהם הצביע המוסד לביטוח לאומי.
14.בענייננו, לאור ההלכות החדשות של בית המשפט העליון כאמור לעיל ובכלל זאת בעניין קצקה ועניין גמזו, הרי שבנסיבות העניין, וחרף השיקולים הראויים שהעלה המוסד לביטוח לאומי בתגובתו ועמדת הכנ"ר, מצאתי כי נסיבותיו האישיות הפרטניות של החייב ונסיבות הבקשה מצדיקות, באופן חריג, היעתרות לבקשת ההפטר מחוב המזונות (ר' גם החלטותיי בפש"ר 1308-01-11 וקנין ואח' נ' הכנ"ר ואח' (פורסם בנבו, 7.6.16); פש"ר 25726-08-10 חדד ואח' נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 7.7.15)).
15.בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
