עו"ד ליאור מזור להלן: "הנאמן"
מבוא
1.בבקשה זו מבקשים בעלי התפקיד לחייב את החייב באופן אישי בחובות חברה שניהל, ואשר נמצאת כיום בפירוק. מדובר בחברת "בתים ירוקים ייזום ובנייה בע"מ", ח"פ 514273663 הנמצאת בפירוק (להלן: "החברה"). הבקשה מוגשת מכוח סעיף 373 לפקודת החברות.
2.נטען כי החברה ניהלה הליך משפטי ארוך מול חברת ריאד אספניולי (להלן: "חברת אספניולי") במסגרת תיק אזרחי 2121-01-13 (להלן: "הליך אספניולי"), במהלכו חויבה החברה בפסק דין לשלם לחברת אספניולי סך של 500,000 ₪, ולחיוב זה ערב החייב באופן אישי. החוב לא נפרע, והוגשה נגד החברה בקשת פירוק בבית משפט המחוזי נצרת בתיק 45414-07-14. נטען עוד כי במקרה דנן מתקיימים כל התנאים הנדרשים על פי סעיף 373 להטלת אחריות אישית על נושא מישרה בחברה, מכוח סעיף 373 לפקודת החברות, משום:
א.מדובר בחברה הנמצאת בפירוק;
ב.הוגשה בקשה לחיוב אישי של החייב על ידי נושה של החברה;
ג.עסקיה של החברה התנהלו במטרה להונות נושייה כאשר אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין פירוק החברה והתרמית ;
ד.נושא המשרה היה שותף בניהול החברה ונתן ידו ביודעין לניהול עסקים בדרך של תרמית.
3.באופן ספציפי נטען כנגד החייב כי במסגרת הליך אספניולי הסתיר החייב מעורבותו בניהול החברה, וטען שאינו נושא מישרה בה או בעל מניות בה, ולמרות זאת ערב אישית לחובותיה. עוד נטען כי בהליך בתיק הפירוק נקבע כי החייב הודה שהוא היה הרוח החיה מאחורי החברה, וכך גם טענה בתו שהיא דירקטורית בחברה. עוד נטען שהחייב ניהל עסקי החברה מאחורי גבם של בני משפחתו שהיו בעלי מניות ודירקטורים בחברה, והציג בפניהם ובפני נושי החברה מצג לא נכון לפיו החברה היא עסק מצליח, כך למשל במסגרת הליך אספניולי.
4.ביום 2/4/2017 הגיש החייב תגובתו לבקשה, שהוגשה על דעת שני בעלי התפקיד, בהליך זה, וטען:
א.בית משפט זה חסר סמכות לדון בבקשה, והסמכות לדון בה שמורה רק לבית משפט הדן
בבקשת פירוק החברה;
ב.התנאים לחיובו האישי של החייב בחוב החברה לא התקיימו, ולא הוצגו או הוכחו מעשי זיוף, מרמה או הברחת נכסים שביצע החייב. נטען עוד כי ההפך הוא הנכון שהרי החייב היה נכון לחתום על ערבות אישית לחובות החברה ;
ג.כל עוד לא נקבע על ידי בית המשפט של הפירוק כי במעשים של החברה יש כוונה או מטרת מרמה כלפי נושייה, לא ניתן לעקוף הליך זה ולקבוע כוונת מרמה ישירות אצל בעל התפקיד בחברה;
ד.שינוי בהרכב החברה או מינוי בעלי תפקיד מקרב בני משפחתו של החייב, לכשעצמם, אינם מצביעים על תרמית או כוונת מרמה, ומדובר בעובדות שהיו ידועות מראש לנושה דוגמת חברת אספניולי, שקשרה קשרי מסחר עם החברה באמצעות החייב, למרות שידעה שלחייב אין תפקיד בחברה;
ה.הבקשה הינה המשך ישיר של רדיפה אישית של בעלי התפקיד את החייב.
5.בתשובה לתגובת החייב הבהיר הנאמן כי כוונת המרמה כלפי הנושים של החייב בניהול החברה התבטאה בעובדה שהחייב ביצע שינוי בהרכב הדירקטוריון בחברה, ומינה אחרים כבעלי תפקיד ולא את עצמו, מבלי שתהא להם נגיעה לעסקי החברה. זאת משום, כעולה מעדות בתו נטע, שמונתה על ידו כדירקטורית היו לחייב חובות על המשק החקלאי שניהל ביישוב בת שלמה, והוא לא יכול היה להיות בעל מניות בחברה, או לפתוח חשבון בנק. הנאמן טען עוד כי על העובדה שלחייב היה תפקיד מכריע בניהול החברה למרות שמינה אחרים כבעלי מניות וכדירקטורים בה, ניתן ללמוד מעדות בתו בדיון בבית המשפט בתיק הפירוק של החברה ביום 5/5/2015, ומהעובדה שהוא עצמו, למרות שהיה חסר תפקיד רשמי בחברה, חתם על דו"ח שנתי של החברה מחודש פברואר 2014.
6.הנאמן טען כי בהצבת בני משפחה אחרים כבעלי תפקיד בחברה תוך שמירת ניהול החברה בפועל לעצמו, הסתיר החייב מנושיו את העובדה שהחברה מנוהלת על ידי אדם מסובך בחובות, שאינו יכול לפתוח חשבון בנק, ובכך יצר החייב מראית עין של חברה מצליחה הנשלטת על ידי מי שבפועל לא ניהל אותה כלל ועיקר, תוך הסתרת מצבו הכלכלי.
ניהול הבקשה
7.לאחר הגשת הבקשה, תגובה לה ותשובה, נקבע דיון בבקשה 50 במעמד הצדדים. במהלך הדיון נחקרו גב' גרינברג, אשתו בנפרד של החייב, והחייב. במסגרת החקירה גם הוגשו מסמכים כמוצגים, כך מסמך 1 הוגש על ידי החייב ועניינו מסמך מידע על חברה בשם גרינברג ניהול פרויקטים, שנרשמה ביום 25/4/2002, ובו הייתה גב' גרינברג בעלת מניות. כן הוגש מסמך 2, מסמך מידע בנוגע לחברה בו נרשם כי גב' גרינברג הינה בעלת מניות בחברה. כן הוגש מטעם הנאמנים, תצהיר החייב מיום 28/5/2017 שצורף להודעת החייב בדבר הגשת מסמכים מיום 16/7/2007. מסמך זה סומן כמסמך 3.
8.לאחר חקירת העדים ביקש החייב להגיש מטעמו סיכומים בכתב, ואלו הוגשו ביום 25/4/2018. בו ביום הגישה גב' גרינברג מסמכים שתוארו על ידה בעדותה, ונתנה בעדותה התייחסותה להם.
9.ביום 16/7/2018 הוגשו סיכומי תשובה מטעם בעלי התפקיד.
10.מכיוון שסיכומי החייב בבקשה 50 הוגשו על ידו מבלי שיהיה מיוצג, ומכיוון שלאחר מכן נזקק החייב לייצוג על ידי מספר עורכי דין שהתחלפו, גם בשל הצורך לדון בבקשות לאשר מימוש זכויות החייב בנכס שהזכויות בו שועבדו לנושה מובטח (חברת נפקו סטאר), ניתנה ארכה בטרם ייתן בית משפט זה החלטתו בבקשה 50. זאת כדי לאפשר לחייב ולבאי כוחו החדשים להגיש תגובות נוספות לבקשה 50. כך למשל ניתנה הודעה על קיומה של בקשה 50 לעו"ד בלטר, בא כוח החייב, בהחלטה שניתנה בסוף ישיבת יום 22/10/2018. עד מועד כתיבת החלטה זו לא הוגשו סיכומים נוספים או כל בקשה אחרת בנוגע לבקשה מספר 50 מטעם מי משורת עורכי הדין שייצגו את החייב מאז הגשת בקשה 50 (עו"ד בלטר, עו"ד חינצין, עו"ד חלול).
11.בבקשה ובטיעונים במסגרתה הסתמך בעל התפקיד עו"ד שפלר, בנוסף, גם על חקירות שביצע לגב' שולמית גרינברג, ולגב' נטע גרינברג, כבעל תפקיד בהליך פירוק החברה. מהראיות שהוצגו ואשר לא הוכחשו על ידי החייב, עולה כי:
א.החייב לא היה בעל תפקיד בחברה משום שבמועדים הרלוונטיים היה נתון בקשים כלכליים, ולא היה רשאי לפתוח חשבון בנק או לשמש כדירקטור בחברה;
ב.למרות האמור לעיל, החייב הגיש בשם החברה דו"ח שנתי לפחות לשנת 2014;
ג.החייב אילץ את אשתו לשעבר לשמש דירקטורית בחברה (כך על פי עדותה), ולחתום על מסמכים נדרשים בחברה. בנוסף אשתו לשעבר של החייב, גב' שולמית גרינברג, ובתו גב' נטע גרינברג-בורביע שימשו דירקטוריות בחברה על פי בקשה או דרישה של החייב.
לדירקטוריות אלו לא היה מושג ממשי בעסקי החברה, והן המירו שיקול דעתן בשיקול דעת החייב, אשר בפועל היה הרוח החיה מאחורי החברה, והן פעלו על פי הוראותיו ושיקול דעתו;
ד.החייב ניהל את המגעים בשם החברה עם צדדים שלישיים, והוא היה הרוח החיה בהליך המשפטי שנוהל בין החברה וחברת אספניולי בתיק אזרחי 2121-01-13, אשר הסתיים בהסכם פשרה, שלא קוים, ובבוררות שנוהלה לאחר מכן. החייב אף ערב אישית לחובות החברה בגין פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שהושג ולחיובים שעתידים היו, אם בכלל, להיות מושתים על החברה על פי פסק הבורר.
12.בתגובתו טען החייב שוב כי לא הוכח כי החברה נוהלה בכוונת מרמה כלפי נושים, לא הוכחה הונאת נושים, ולא הוכח כי החייב עירב (לטובתו) בין נכסי החברה לבין נכסיו. לטענת החייב במקרה דנן הוכח ההיפך. החייב היה מוכן להעמיד נכסים וערבות אישית לטובת הבטחת חובות החברה. עוד טען החייב כי לחברת אספניולי אשר התקשרה עם החברה, הייתה ידיעה מוקדמת בנוגע לשינוי הפרסונלי בזהות נושאי המשרה בחברה, ידיעה זו לא מנעה ממנה להוסיף ולעשות עסקים עם החברה.
דיון והכרעה
א.המסקנה
13.לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, שמעתי עדויות, עיינתי במסמכים ובסיכום טענות הצדדים בכתב, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, וכך אני מורה. לטעמי הוכח כי החברה נוהלה מתוך כוונה לרמות את נושייה, ולהעלים מהם את העובדה כי הרוח החיה בה, נתון בקשיים כלכליים ובחובות, והוא נוטל התחייבויות בשמה מבלי שהוא נושא תפקיד כלשהו בה, ומבלי שברור שהחברה תוכל לשאת בהתחייבויות אלו.
עוד שוכנעתי כי החייב ביצע שינוים פרסונליים בזהות נושאי התפקיד בחברה, ומינה קרובי משפחה נטולי יכולת או כשרון עצמאי לפעול כדירקטורים בחברה, ולטובתה, והשליט בחברה, בה הוא הרוח החיה, את רצונו באופן שקבע בה את המדיניות לניהולה ונטל ההתחייבויות בשמה, מבלי שעניין זה נודע למתקשרים עם החברה ולנושים. זאת תוך העלמת העובדה כי נושים ומתקשרים אחרים עם החברה נושאים ונותנים עם גורם שכבר מסובך כלכלית.
לטעמי, די במידע שהוכח בפניי כדי להיעתר לבקשה ולקבוע מכוח סעיף 373 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), כי יש לחייב את החייב בחובות החברה בפירוק כלפי נושים שהגישו בתיק הפירוק תביעות חוב כדין, והכל כמבוקש על ידי בעל התפקיד בבקשה 50 כאן, אשר נוהלה בבית משפט זה בהסכמת בא כוח הכונס הרשמי, ובהתאם להחלטת בית המשפט של הפירוק מיום 18/1/2017.
ב.המצב המשפטי
14.הלכה היא כי בקשה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות הינה דרך דיונית מיוחדת מהירה ונחוצה בהליכי חדלות פירעון, המאפשרת במקרים מתאימים הטלת חבות אישית על נושאי מישרה שמעלו בתפקידם, כפי שהוגדר בפקודת החברות, אם הוכח כי העסק של החברה התנהל מתוך מטרה לרמות נושים.
ראה לעניין זה: פר"ק (חי) 18969-02-12 אלג'ורבאל נ' פתחיה ענא, החלטה מיום 29/4/2019.
15.סעיף 373(א) לפקודת החברות, שכותרתו "ניהול עסק בתרמית", קובע כדלקמן:
"נתן בית המשפט צו פירוק, יקבע דיון בשאלה אם עסק של החברה התנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מרמה; התברר בדיון כאמור, או לאחר מכן במהלך פירוקה של החברה, כי עסק של החברה התנהל כאמור, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הכונס הרשמי או המפרק או כל נושה או משתתף של החברה ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל נושא משרה שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, יישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט; לעניין סעיף זה, "נושא משרה" - בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שנושאי המשרה היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו".
כבר נפסק כי סעיף 373 הינו סעיף אשר תכליתו להטיל אחריות אישית פלילית ואזרחית על דירקטורים ועל נושאי מישרה אחרים בחברה בפירוק, והכל מתוך מטרה להגן על נושים בדרך יעילה ומהירה, כך שניתן יהיה לחייב נושא מישרה שחטא באופן אישי בחובות החברה. דרך זו נועדה להרתיע נושא מישרה מלסטות מדרך הניהול הישרה והסבירה של החברה באופן שבו אפשר שתוטל עליו אחריות אישית לחבות החברה.
ראה לעניין זה: ע"א 6924/14 שיינון נ' גלרד תעשיות (1992) בע"מ בפירוק, פס"ד מיום 18/4/2016 והאסמכתאות שם.
16.עוד נפסק כי סעיף 373 עוסק במצב בו "ניהול עסק בתרמית". זאת במועדים הרלוונטיים להליך זה. סעיף זה מאפשר להטיל אחריות על נושא משרה, והגדרת המונח רחבה יותר מזו שהייתה לפני תיקון מספר 12 לפקודת החברות משנת 2001. קודם לתיקון דיבר הסעיף על "דירקטור" ולא על "נושא מישרה", ואולם גם אז הוגדר דירקטור כמי שהוא דירקטור "בין בהווה ובין בעבר, וכן כל מי שהדירקטורים היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו". כיום הורחב המונח לנושא מישרה. כך או כך, הגדרה זו כוללת גם את האמור בסעיף 106 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), כך, גורם שהפר החובה על פי סעיף 106 (ב) לחוק החברות, שהיא החובה שלא לפגוע בשיקול הדעת העצמאי של הדירקטור, ניתן להטיל עליו, כאמור בסעיף 106 (ג) לחוק החברות, חובות ואחריות החלות על דירקטורים, לרבות זו מכוח סעיף 373 שצוטט לעיל. נשלים ונציין כי אפשרות להטיל חבות ואחריות על מי שמילא בפועל תפקיד דירקטור ואינו דירקטור בחברה שמורה גם כיום בסעיף 292 לחוק חדלות פירעון והשיקום הכלכלי, התשע"ח-2018.
17.משכך, ניתן להטיל חבות מכוח סעיף 373 לפקודה גם על מי שאינו נושא משרה בפועל בחברה, כדוגמת החייב כאן, הן מכוח סעיף 106 לחוק החברות והן מכוח הגדרת המונח נושא משרה כמוסבר לעיל. אחריותו האישית של נושא מישרה מכוח סעיף 373 מותנית בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים:
א.החברה מצויה בהליך של פירוק;
ב. הוגשה בקשה לחיוב אישי על ידי המפרק או נושה של החברה הנוגעת למי ששימש נושא מישרה בחברה;
ג."עסק של החברה התנהל תוך כוונה לרמות את נושייה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מרמה". יצוין כי כבר נפסק כי אין צורך שיוכח קשר סיבתי בין התרמית שבוצעה לבין פירוקה של החברה;
ד.נושא המשרה הנתבע היה שותף בניהול העסק ביודעין.
ראה לעניין זה: פס"ד שיינין, ע"א 3016/90 שאוזכר לעיל; ע"א 3515/13 עתאמנה נ' איתן ארז כמפרק חברת בני סלים, פסקה 10 (11/3/2015).
18.נפסק כי תנאי מרכזי הכרחי לתביעה לפי סעיף 373 הוא הוכחה כי נושא המשרה ניהל את עסקי החברה מתוך כוונת מרמה. תרמית יכולה להתבטא בדרכים שונות ומגוונות, לרבות אי יושר מטעם נושא המשרה, חריגה מקוד של ניהול עסקים מקובל והוגן, אך לא סתם התנהלות כושלת, בלתי זהירה או בלתי ראויה. עוד נפסק כי הטלת אחריות מכוח סעיף 373 תיעשה בנסיבות חמורות, כאשר לא היה ספק בכך שנושא המשרה פעל על מנת לקדם אינטרסים אישיים בשעה שהיה מודע לכך שאין סיכוי ממשי להמשך פעולת החברה. עוד נפסק כי אם הוכחו התנאים הנדרשים בסעיף 373, מוסמך בית המשפט להטיל על נושא המשרה סנקציות מגוונות: החל בחיוב כספי (סעיף 373 [א]) וכלה בענישה פלילית הכוללת מאסר בפועל (סעיף 373 [ג]).
19.במקרה דנן מבוקש על ידי בעלי התפקיד, באישור בא כוח הכונ"ר, כי היה וייפסק שהוכח קיומם של התנאים הנדרשים בסעיף 373 בנוגע לחייב, זה יחויב אישית לכלל חובות החברה כלפי נושים שהגישו תביעת חוב כדין. כמובן שאין כוונה לחייב החייב פעמיים, ואם חב החייב כלפי נושה של החברה גם מכוח חבות אישית, לא יחויב החייב אם יימצא כי הוכחו כלפיו התנאים הנדרשים בסעיף 373 לשלם לאותו נושה סכום כפול.
מן הכלל אל הפרט
20.על רקע כל האמור לעיל תיבחן שאלת התנהלות החייב בחברה, והאם התקיימו התנאים הנדרשים שפורטו לעיל בסעיף 373.
אין מחלוקת כי תנאים 1,2 שפורטו לעיל מתקיימים בענייננו. החברה מצויה בהליך פירוק, ובעלי התפקיד הגישו בקשה זו לחיוב אישי של החייב כנושא מישרה, והכל באישור ב"כ הכונ"ר.
21.אשר לטענה אפשרית כי אין עסקינן בחייב שהיה במועדים הרלוונטיים נושא מישרה בחברה, כבר הוסבר לעיל כי סעיף 373 מאפשר הטלת אחריות גם על מי שלא החזיק באופן פורמלי בתפקיד בחברה, כמו החייב במקרה דנן, כי כבר הוכח ע"פ עדות נושאות המשרה בחברה (במקרה דנן בתו ואשתו לשעבר של החייב), כי הן היו רגילות לפעול על פי הנחיותיו.
עוד תואר לעיל כי הסעיף מאפשר הטלת חיוב על החייב, אם זה הפר הנדרש בסעיף 106 (ב) לחוק החברות, ופגע בשיקול דעת עצמאי של דירקטור החברה. במקרה דנן אכן התערב החייב בשיקול הדעת העצמאי של בתו ואשתו לשעבר שמונו על ידו כדירקטוריות. החייב אינו מכחיש זאת.
22.אין מחלוקת כי במועדים הרלוונטיים לבקשה ביצע החייב, בין בעצמו ובין בהסכמת אשתו לשעבר ובתו, שינויים בזהות הדירקטורים ומורשי החתימה בחברה, למרות שהדירקטוריות החדשות שמונו בחברה היו נטולות ידע וכישורים לנהל החברה, לא התעניינו בה, ועשו כן רק מתוך רצון לכבד את רצונו של החייב או מתוך אילוץ. החייב הודה בבית המשפט של הפירוק כי למרות שינוי זה הוא נותר הרוח החיה בחברה, והנושא ונותן בעבורה. ראה לעניין זה החלטת בית המשפט של הפירוק מיום 5/5/2015 והצהרות החייב לפרוטוקול באותו דיון.
יצוין כי החייב הצהיר שביצע שינויים במבנה החברה משום שהיה מסובך בחובות ולא יכול היה לפתוח חשבון בנק. עוד יצוין כי מפרוטוקול הדיון בהליך זה ובהליך הפירוק עולה שבמועדים הרלוונטיים עמדו כנגד החייב 40 תיקי הוצאה לפועל, ומצבת חובותיו עמדה על סך 58 מיליון ₪.
יתר על כן, בפרוטוקול ישיבת יום 26/3/2018 בבקשה זו בעמ' 45 הצהיר החייב כי:
"ת.לא נכון. אני מלכתחילה הודעתי שאני לא יכול לפתוח חשבון בנק. לשאלת ביהמ"ש, אני אומר שמלכתחילה זה אומר ממועד פתיחת בתים ירוקים. לא היה לי שם טוב בבנק, ולא רציתי לשרוף את החברה מההתחלה ע"י פתיחת חשבון בנק. שלומית הייתה שותפה שלי והיא פתחה את החשבון.
ש.למה היה שם לא טוב בבנק?
ת.כי היה למשק שלנו חוב, משק 16, המשק המשותף שלי ושל שלומית".
מכאן עולה כי עוד מתחילת ימיה של החברה ידע החייב כי מצבו הכלכלי אינו שפיר, ולמרות זאת לא היסס לבצע שינויים בחברה, למנות כדירקטורים אנשים שאינם כשירים לכך, אינם מתפקדים כדירקטורים, ובפועל סרים למרותו, ולהיוותר הרוח החיה בחברה, למרות שמגבלותיו ומצבו הכלכלי לא אפשרו זאת והכול תוך הטעיית צדדים שלישיים ונושים.
23.אשר לטענת החייב כי לא בוצעה מרמה כלפי נושים, איני סבורה כי כך הדבר. ראשית, הטענה כי חברת אספניולי עמה נכרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה ביום 12/3/2013 בתיק 2121-02-13 ידעה על מצב החייב ועל העובדה שנושאי המשרה בה אינם החייב לא הוכחה, והוכחשה על ידי בעלי התפקיד. כמו כן עצם השגת ההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בהליך אספניולי על סמך מצגי שווא של החייב כי הוא בעל תפקיד בחברה הרשאי לחייבה בחתימתו וזו חברה חסינה כלכלית ולכן אין מניעה להסכים לחתום על הסכם פשרה עמה מהווה תרמית. זאת משום שמצבו הכלכלי של החייב אותה עת היה בכי רע, הוא כלל לא היה נושא מישרה בחברה, ונושאי המשרה שמינה פעלו ללא שיקול דעת עצמאי. כמו כן, בניגוד לטענת החייב, השגת הסכם הפשרה תוך הצגת מצגי שווא כן העניקו לחייב ולבני משפחתו הטבה. זאת משום שחלק מההסכם שקיבל תוקף של פסק דין בהליך אספניולי, שנחתם בהסכמת חברת אספניולי, שלא הוכח שהייתה מודעת למצבו הכלכלי הקשה של החייב, כלל אישור והסכמה להעביר נכס לבנו של החייב בכפר זיתים כאמור בסעיף 5 להסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
24.עוד יש לקבוע שטענת החייב כי במועדים בהם נטל התחייבויות בשם החברה, במיוחד כלפי חברת אספניולי, היה מצב החברה תקין לאור האינטרסים שהיו לה בפרויקט בכפר זיתים לא הוכחה. שהרי החייב דווקא הצהיר אחרת בפרוטוקול ישיבת יום 5/5/2015, באומרו:
"בתים ירוקים, החברה, יש לה פרויקט אחד בכפר זיתים, הרחבה, השלמנו ולא השלמנו ונפלנו גם עם עלויות גבוהות של הפתוח של הבתים .. שלב ב' זה 36 מגרשים שיש להם שווי ואני קידמתי שינוי תב"ע עם ראש המועצה וראש הוועד, ואני קידמתי את העניין כדי להחזיר חובות".
משכך, במועדים הרלוונטיים להליך אספניולי ידע החייב כי החברה מנוהלת על ידו למרות שאינו בעל תפקיד בה ובעלי התפקיד בה הם אנשי קש מטעמו משום שבשל חובותיו אינו יכול לשמש כמנהל בחברה. עוד ידע החייב שהחברה מסובכת בפרויקט בו יש לה חובות, על כן נדמה כי יש בכך כדי לקבוע שהחברה נוהלה על ידי החייב בתרמית, וכי התנאים ג' ו-ד' הנדרשים בסעיף 373 התמלאו.
25.חיזוק לקביעה הנ"ל יש למצוא בקביעותיו המפורשות של כב' השופט עילבוני בהחלטתו מיום 5/5/2015, בדבר תפקודו של החייב בחברה ע"פ הודאתו בפני כב' השופט עילבוני.
26.תמיכה למסקנה כי עסקינן בחייב שהתנהל בתרמית וניהל החברה בכוונה בתרמית ניתן למצוא גם בעדות אשתו לשעבר, גב' שלומית גרינברג, באשר לנסיבות שהביאו אותה לחתום על הניירות הנדרשים למינויה כנושאת מישרה בחברה, כאמור בעדותה בעמוד 41 לישיבת יום 26/3/2018. בעדותה שם פירטה הגב' גרינברג את הנסיבות הקשות בהן אולצה לחתום על מסמכים. כמו כן גב' גרינברג הודתה שכלל לא הייתה מעורבת בניהול החברה, ועשתה כן רק בשל אילוצי בעלה שהיה הרוח החיה בחברה, אך בשל חובותיו לא היה יכול לתפקד כנושא מישרה בחברה. עדות דומה נתנה בתו של החייב לבעל התפקיד, כמפורט בסעיף 20 לבקשה, שלא נסתרה.
27.לאור כל האמור לעיל, אני סבורה שבעלי התפקיד הוכיחו הנדרש לצורך קבלת בקשתם, והוכיחו כל המתואר בסעיף 13 לסיכומי בעל התפקיד באשר להתנהלות החייב. אני סבורה שהוכח כי התנהלותו של החייב בחברה הייתה בכוונה לרמות, וזה אף חתם על הסכם הפשרה עם חברת אספניולי תוך הסתרת מצבו הכלכלי ומצב החברה, ובכך הונה את נושיו. העובדה שהחייב היה נכון לערוב אישית לחובות החברה אינה מייתרת תקפות המסקנה כי זה ניהל את החברה בתרמית, מתוך כוונה לרמות את נושיו. בנוסף גם לא הוכחו הטענות בדבר מצבה האיתן של החברה.
סיכום
28.לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומכוח סעיף 373 לפקודת החברות מורה כי יש לראות את החייב, לאור התנהלותו, כחב חובות החברה באופן אישי. בהתאמה מתבקש הנאמן בתיק פירוק החברה ליידע בדבר החלטה זו את נושי החברה שהגישו במסגרת תיק הפירוק תביעות חוב, ולהמציא בתוך 30 יום אישורי מסירה, כדי שאותם נושים יוכלו להגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר. בשל העובדה כי מדובר בהליך במסגרת תיק פש"ר, אין צו להוצאות, ואולם ניהול הליך זה יבוא לידי ביטוי בפסיקת שכר בעלי התפקיד, ואלו יהיו רשאים גם להגיש כל בקשה נדרשת בתיק פירוק החברה.
ניתנה היום, א' חשוון תש"פ, 30 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
