פרשנות הסכם גירושין - דמי שימוש ומשכנתא במקום מזונות

פתח דבר:

הסכם גירושין ויחסי ממון כולל שעורכים הצדדים ומאשרים בבית המשפט, ללא התייחסות לרכיב החזר תשלומי  הלוואת המשכנתא המשותפת, מביא לאי וודאות וחוסר הסכמות בין הצדדים בנוגע לאופן יישומו וביצועו בפועל, בשל מחלוקות בעניין פרשנותו בסוגיות המדור ופירוק השיתוף בדירה ובשל כך מסלים המאבק המשפחתי והצדדים עותרים בתביעות שונות לבית המשפט שמבקשות הכרעה.

בית המשפט נותן איפוא פסק דינו במאוחד במכלול ההליכים והסוגיות תוך שבמסגרת סיכום ההכרעה יאפשר לתובעת לממש זכות קדימה ולרכוש חלקו של הנתבע בדירתם ואם הדבר לא יצלח, יימשך הליך כינוס הנכסים לצרכי מכירת הדירה לצד ג'.

על הצדדים:

1. התובעת והנתבע הם יהודים שנישאו זל"ז ביום 25/08/1991 (להלן : "האם" או "האשה" ו"האב" או "האיש"). מנישואי הצדדים נולדו הילדים: מ. יליד 16/08/1992 – (בגיר), א.– יליד 08/08/96, כבן 20 (בגיר) והקטינה ל. ילידת 02/11/2002– כבת 14 שנים.

2. הצדדים כשהם מיוצגים בידי עורכי דין ערכו הסכם גירושין המסדיר לכאורה מכלול המחלוקות ביניהם והסכם זה אושר בידי בית המשפט 17/06/2012 (להלן : "ההסכם").

3. לצדדים זכויות בחלקים שווים בדירת מגורים ברחוב *** בעיר *** הידועה גם כגוש: 12088 חלקה: 3/28. על הדירה רובצת הלוואת משכנתא משותפת שטרם סולקה. עם פרידת הצדדים ובהתאם להסכמות שבהסכם הגירושין, נותרו האם והילדים להתגורר בדירה והאב יצא מהדירה מבלי שוב, כאשר כיום הוא חי בדירה אחרת ומקיים זוגיות חדשה.

על ההליכים המשפטיים:

4. בין הצדדים התנהלו בפניי מספר תובענות במהלך שנת 2011. בדיון שהתקיים בין הצדדים ביום 17/06/2012 התגבשו בין הצדדים הסכמות שהובילו לחתימה על "הסכם גירושין" כולל ועוד באותו יום, קיבל ההסכם תוקף של פסק דין.  מפאת חשיבותו של הסכם הגירושין למחלוקות ולדיון שבענייננו אביא להלן 3 מעיקרי ההסדרים האמורים בו והרלבנטיים למחלוקות נשוא התובענות שבפניי:

4.1.         בעניין המזונות הסכימו הצדדים כך:

"4.1. האב ישלם לקטינים מזונות כולל מדור בסך כולל של 3,500 ₪ עבור שני הילדים א' ו-ל'. סכום זה ישולם החל מהיום במשך שלושה חודשים כאשר במידה ובעוד שלושה חודשים לא יהיה בידי האב האפשרות לשלם מלוא סכום זה, כי אז ישלם סך של 3,200 ₪ על חשבון המזונות, וההפרש על סך 300 ₪ ישולם במועד מכירת הדירה לצד ג' מחלקו של האב".

עוד הוסכם , כי דמי המזונות ישולמו לידי האם עד להגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או סיום כיתה יב' לפי המאוחר ביניהם וכי ממועד הגיוס של כל אחד מהקטינים ולמשך שירותו הצבאי הסדיר, דמי המזונות יעמדו על 1/3. בנוסף חויב האב בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות בביטוח הממלכתי. כן גם לענייני הוצאות חינוך חריגות.

4.2.         בעניין הדירה הסכימו הצדדים כך:

"5.1. מוסכם בין הצדדים כי הדירה תמכר במכירה חופשית לכל המרבה במחיר ובסכום שלא יפחת מ-800,000 ₪...

5.2. עד מועד מכירת הדירה, יישארו האם והילדים לגור בדירה ללא תשלום תמורה לאב בגין דמי השימוש. מוסכם, כי האב לא ייכנס לדירה, אלא לצורכי הצגתה לרוכשים פוטנציאליים וזאת בתיאום מראש בין ב"כ הצדדים.

5.3. במידה והדירה לא תימכר תוך 6 חודשים ימונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירתה, ובית המשפט יתבקש לאשר במסגרת אישור ההסכם מינויים של ב"כ הצדדים ככונסי נכסים.

5.4. מכספי מכירת הדירה תסולק המשכנתא וישולם חוב המשכנתא, כן ישולמו חובות הצדדים בחשבון משותף מס' XXXXX בבנק XXX סניף  XXX  כולל יתרת חוב ויתרת הלוואה ובכפוף לאמור בסעיף 6.2. להלן. לאחר סילוק החוב בבנק יסגרו הצדדים את החשבון המשותף.

5.5. יתרת התמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים ובכפוף לאמור בסעיף 4.1. לעיל"

4.3.       לעניין ההלוואה בחשבון המשותף הסכימו הצדדים כך:

"6.3. יתרת הלוואה בחשבון המשותף הנ"ל על סך 40,000 ₪ תשולם ותסולק על ידי שני הצדדים בחלקים שווים, כאשר עד מכירת הדירה יישאו הצדדים בחלקים שווים בתשלום החודשי ובמועד מכירת הדירה תסולק יתרת ההלוואה."

5. כאמור בהסכם, ככל שלא תימכר הדירה לצד ג' ימונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים ואכן בהתאם להחלטתי מיום 30/07/2013, מונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים על הדירה.

6. לאחר מינוי הכונסים, ולאחר בירורים שערכו, הסתבר שהדירה המשותפת כלל אינה רשומה ע"ש הצדדים, אלא ע"ש בעלים קודמים שמכרו להם אותה ללא שהושלם עניין העברת הזכויות. במצב דברים זה עלה כי כלל לא ניתן למכור הדירה לצדדי ג' או למי מהצדדים שכן יש צורך להשלים העברת הזכויות באופן מקדמי.

כונסי הנכסים הגישו הודעה משותפת לביהמ"ש ובה פרסו הבעייתיות המסתמנת בהיעדר רישום הצדדים כבעלי הנכס. בה בעת החל בית המשפט מסייע לצדדים ולכונסים מול החברה המשכנת שניהלה את רישומי החכירה/בעלות ואשר הפסיקה לתפקד ו/או לפעול ונציגים עלומים מטעמה דרשו סכומי כסף גבוהים לשם הסדרת רישום הבעלות. מכל מקום, ברור היה איפוא כבר אז, כי כל עוד לא יוסדר עניין רישום הזכויות על שם בעלי הדין כאן, לא יוכלו לקדם עניין מכירת הדירה לצדדי ג' כאמור בהסכם.

7. ביום 14/08/2014 הגיש האיש 2 תובענות תובענה רכושית/חוזית ותובענה לתשלום דמי שימוש.                      ביום 01/10/2014 הגיש האב תובענה להפחתת דמי מזונות.

  דיון בתובענה להפחתת מזונות:

תמצית טענות האיש/האב:

8. עוד קודם עריכת הסכם הגירושין בין הצדדים, נדון עניין המזונות על ידי בית המשפט ובהחלטה מיום 05/12/2012, חוייב האב במזונות זמניים בסך 2,300 ₪ לחודש בהשתתפות בגין דמי אחזקת מדור 500 ₪ וכן בתשלום מחצית החזר משכנתא שעמד ע"ס של 1,500₪ בחודש. בסה"כ, חוייב האב במזונות זמניים בסך 3,500 ₪ בחודש.

9. כאמור לעיל, במסגרת הסכם הגירושין הוסכם כי דמי המזונות (כולל מדור) יועמדו על סך כולל של 3,500₪ עבור שני הילדים ל' ו-א' למשך 3 חודשים, שלאחריהם ישלם 3,200₪ לחודש וההפרש בסך 300 ₪ ישולם במועד מכירת הדירה לצד ג' מחלקו של האב.

10. במהלך ההליכים, ובהחלטת ביהמ"ש מיום 25/04/2015 נקבע, כי האב ישלם מזונות עבור שני ילדיו, א. (שהפך חייל) ול. (הקטינה) סך של 2,000 ₪ לחודש.

11. לטענת האב, הבקשה להפחתת מזונות מוגשת עקב הרעה משמעותית במצבו הכלכלי ובנוסף לידת בת נוספת מקשר חדש הוא מקיים כיום.

12. בנוסף, טוען התובע, לאור הנסיבות הדינמיות, יש להפחית מזונות הקטינים נוכח העובדה, כי הבן א. חייל בשרות סדיר (שרות צבאי של שבוע שבוע), עובד ומשתכר שכר גבוה מספיק לסיפוק צרכיו. כמו כן טען האב, כי המדובר בבן המסרב לקיים כל קשר עם אביו חרף ניסיונותיו של האב משך כל התקופה לחדש הקשר ולקיימו.

14. עוד טוען התובע, כי התמשכות ההליכים של מכירת הדירה מזה כ-4 שנים פוגעת גם כן במצבו הכלכלי, שאינו יכול להרשות לעצמו לשכור / לרכוש דירה / נכס חלופי ו/או לגור עם בת זוג שלו, שעה שאין לו איך לממן הוצאותיו. התובע נאלץ בעת הגשת ההליכים לגור יחד עם אמו בביתה ב-XXXX.          

15. הוסיף האב, כי גם הולדת הקטינה – א., אשר צרכיה מוערכים בסך של 5319 ₪ ולפי הדין הוא חב בהם, מהווים שיקול בהגשת התובענה כאמור והצדקה להוכחת שינוי נסיבות כאמור. הוסבר כי הוא מודע לכך, שעל פי ההלכה הפסוקה הולדת ילד נוסף אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי, ברם עם זאת מדובר בשיקול אשר יש להביאו במכלול השיקולים העומדים על הפרק.

16. לדברי האיש, במועד פסיקת המזונות עבד בחברת וויסוצקי ושכרו עמד ע"ס 7,000 ₪ ואילו במועד עריכת ההסכם הוא התובע היה מובטל, אך כפי שהוסבר לו המזונות ייקבעו בהתאם לפוטנציאל השתכרותו במקום העבודה האחרון.      מאז ההסכם היה התובע בחלק מהתקופה מובטל, ובחלק אחר, עבד בעבודות עם שכר נמוך יותר.

בעת הגשת התובענה השתכר האב סך של 5,864 ₪. כיום שכרו של התובע עומד בממוצע על סך 6,400₪ נטו, לעומתו טענה האם, כי גובה השתכרותו של התובע עומד ע"ס 10,000- 12,000 ₪ בחודש.

17. לדברי האב, עפ"י חשבון העו"ש של האם עולה, כי היא חיה ברמת חיים גבוהה; חשבון העו"ש שלה עומד רב ימי החודש ביתרת זכות. הוצאותיה נמוכות מהכנסתה, הנתבעת מוציאה כספים רבים על בילויים ופנאי. האב עוד מפנה להחלטת הרבנות הראשית (מיום 30/12/2015), לפיה אמהות בעלות אמצעים ישלמו גם הן מזונות ולא רק האבות כמו שנהוג בעבר.

18. לטענת האב, האם התחמקה מלענות על השאלה האם סביר או הגיוני בזמן שהתובע מובטל יסכים לדמי המזונות בסך 3,500₪ ובנוסף מחצית משכנתא (בסך של כ- 1,500 ₪) כשהוא עזב את הדירה, לא נהנה מפירותיה ולא יכול לעשות שימוש בחלקו בה, לאחר שנפסקו מזונות זמניים בסך כולל של 4,300 ₪ אשר לטענתה הוא לא שילם ולא יכול היה לעמוד בהם.

19. לאור האמור לעיל, מבקש האב בתביעת המזונות כי ביהמ"ש יפחית את המזונות ויורה כי התובע ישלם מזונות כולל מדור עבור בתו ל.– 1,500 ₪ ואילו עבור הבן א. (החייל) – לא ישולמו מזונות כלל מצדו.

תמצית טענות האשה/האם:

20. לטענת האשה, משהונח הסכם בפני בית המשפט ולא הוגשה תובענה לביטולו, שומה על בית המשפט כעניין של מדיניות שיפוטית שלא להידרש כלל לתביעות סותרות העומדות בניגוד להסכם. טוענת האשה, מצד אחד עומד האיש על פירוק השיתוף בדירה וקבלת כספים והכל מכוח ההסכם ומצד שני מבקש לחמוק מאחריותו לספק דמי מזונות שהסכים להם במסגרת ההסכם.

21. לשיטתה, אין ליתן לאב לאחוז בחבל משתי קצותיו, לאפשר לו לעשות דין לעצמו, לנקוט בפעולות חד צדדיות בניגוד להסכם ובכך להכשיר מעשים המנוגדים להסכם וניתן לראות באחרון מעין השתק שיפוטי.

22. לדברי האם, על ביהמ"ש ליתן את כל כובד משקלו למצבה ומצוקתה של בתם הקטינה של הצדדים. כן יש לדחות את טענת האב בדבר יכולותיו הכלכליות, שכן ההלכה קובעת, כי כל עוד לא הוכחו נסיבות אובייקטיביות המונעות ממנו להשתכר וככל שאין לו בעבודה או בעיסוק הנוכחי הכנסה מספקת, הרי עליו לממש פוטנציאל השתכרותו וחפש עבודה מכניסה יותר שתאפשר לו את קיום חובותיו כלפי בני ביתו.

23. על האב היה לפעול בתום לב, ובניקיון כפיים בנסיון להוכיח שינוי נסיבות לפחות ברמה של 1% יותר ממאזן הסתברויות ולדברי האם הוא כשל בכך.

24. לדברי האם, בפועל לא רק שאין הצדקה להפחתת דמי המזונות, ההפך הוא הנכון ויש בסמכותו של בית המשפט לפי שיקול דעתו להגדילם.  

25. באשר לטענות האב בדבר שינויים בנסיבות, הרי שהשינויים עליהם מדבר האב ככל שהיו הם שינויים שהיה ניתן לצפותם מראש. זאת ועוד, אין די בהוכחת שינויים כאמור בתביעה, אלא יש צורך להוכיח "שינוי נסיבות מהותי"" כזה שיצדיק התערבות במזונות שנפסקו.

26. האם טוענת, כי צרכי הקטינים הם לא הנדבך היחיד לפיו ייקבעו המזונות, אלא גם ההסכמות בין הצדדים אשר מהוות דרך המלך לסיום המחלוקות בין הצדדים. קל וחומר כשמדובר בהסכמי גירושין הכוללים מערכת שלמה של חיובים והסדרים, וגם ויתורים רבים שעשתה האם הכרוכים אחד בשני ולא ניתן לבודדם. בהקשר זה היא מציינת את סוגיית הסדרי השהות שנקבעו והיו בתדירות גבוהה יותר ולעיתים קרובות יותר.

27. לטענת האם, האב עושה דין לעצמו, מעולם לא דמי מזונות בהתאם להסכם הגירושין, על דעת עצמו ביצע קיזוזים ללא אישורה.

28. אף כעולה מדברי האב, בעת החתימה על החוזה היה על סף פיטורים, וכיום הינו משתכר בשכר החוצה את רף 10,000 ₪, בנוסף שני הצדדים אומנם נהנים מהטבת רכב ממקום עבודתם, אך בעוד שהיא בחרה רכב זול על מנת להגדיל את הכנסתה, הרי שהאב בחר ברכב גדול ויקר משמעותית. זאת ועוד, בעוד שהאב מכלכל את בתו החדשה בת זוגו ואמו, הרי שהאם נתמכת באמה ובגורמים שונים כגון גורמי הרווחה.

דיון בהשתכרות הצדדים, יכולתם ומצבם הכלכלי:-

29. האב עובד בחברת מזון בשם "XXXX". בהתאם לתלושי השכר שצורפו עולה כי ממוצע השתכרותו עומד ע"ס של כ – 6,500 ₪, יחד עם זאת נראו בתלושי שכר מהעבר, כי הוא היה זכאי לעיתים קרובות לבונוסים שבאו לידי ביטוי בשיפור משמעותי בשכר. זאת ועוד, תלוש השכר האחרון שמונח בפניי הינו מיום 12/2015 ואינו עדכני כלל.

30. אם דנים במצב כלכלי ומגורים בעת הגירושין הרי שבעת החתימה על ההסכם, האב התגורר בדירה שכורה וכפועל יוצא הכנסתו הפנויה פחתה משמעותית, בעוד שכיום מתגורר בבית אמו ב-XXXX ולמעשה אין לו הוצאות מדור (גם אם ניקח בחשבון שתומך באמו ו/או נושא בהוצאות החזקת המדור בהשתתפות כלשהי, הגם שאמו לא הובאה להעיד בעניין זה).

31. נכון שלאב נולדה בת נוספת ואין ספק, כי יש לה הוצאות רבות, לרבות פעוטון יקר.

32. האם כאמור, עובדת בחברת שילוח בינלאומי "XXXXX" כמנהלת ייצור. ממוצע השתכרותה של הנתבעת, כעולה מתלושי השכר שצורפו עבור חודשים 03/2015 עד 02/2016 עומד ע"ס של כ- 8,600 ₪ לאחר ניכויי חובה וגילום רכב. לשרות האם רכב ממקום עבודתה המשמש אותה גם עבור צרכי הילדים מן הסתם. אינני מתעלם כלל בהקשר זה מהעובדה שרוב מכריע של הטיפול בילדים הוא לפתחה של האם ובפרט בבתה הקטינה. זה המקום לציין, כי אין ספק שמדובר באם מסורה מאוד לילדיה המעניקה להם ככל יכולתה. האם מקבלת קצבת המל"ל (ילדים), העומדת כיום על סך של 140 ₪ לחודש. האם מתגוררת עם הקטינה והבן החייל בדירת הצדדים.

33. יצוין, כי מצבם הכלכלי של הצדדים במועד עריכת ההסכם, דומה למצבם הכלכלי היום.

34. זאת ועוד, יש לקחת בחשבון כי בבעלות הצדדים דירת מגורים שצפויה להימכר, ואין מחלוקת, כי האב אמור לקבל ממנה את חלקו.

דיון והכרעה :

35. פסק דין למזונות הוא פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד וככזה, הוא מסווג כעילה הולכת ונמשכת (פרופ' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 284 (1991)). משכך, ברי כי אין פסק הדין למזונות מהווה מעשה בי-דין (בין אם ניתן לאחר שמיעת ראיות ובין אם עפ"י הסכמות).ההלכה הפסוקה מורתנו, כי מקום שמתרחש "שינוי נסיבות מהותי" ניתן לעיין בפסק הדין מחדש (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187).

36. על הטוען לשינוי הנסיבות (קרי: האב בעניינו), להוכיח שינוי נסיבות מהותי, שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש, עת החתימה על ההסכם. רק נסיבות היכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה – יהוו את השינוי המהותי הדרוש כדי שלבית המשפט תהיה האפשרות שבדין, לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות. נטל ההוכחה כאמור, מוטל על המבקש את השינוי.

37. בין הצדדים מתנהלים הליכים במספר מישורים כאמור, שהחלו לאחר שהאם פתחה תיק הוצל"פ כנגד האב.

38. בפסק הדין שניתן על ידי לא מכבר בתמ"ש (נצ') 52645-02-15 ר.ק. נ' י.ק. (פורסם בנבו 11/01/2016) (להלן: "פס"ד בעניין הפחתת מזונות") פירטתי פירוט נרחב את כל הכרוך בהפחתת מזונות סיבות ונסיבות (כך גם לעניין הולדת ילד נוסף וסרבנות קשר). אני מפנה הצדדים לאמור באותו פסק דין מבחינת הדיון הנורמטיבי בסוגיית שינוי נסיבות לצרכי הפחתת מזונות.

39. בעת חתימת הצדדים על ההסכם עמד האב בפני פיטורין, עם קרקע רועדת ולא יציבה תחת רגליו לעניין מקור פרנסתו. כיום ומאז 07/2013 עובד התובע בחברת "XXXX", נראה כי הצליח לבסס שם את מקומו, ומקור פרנסתו יציב וידוע ואינו עומד עוד אל מול הלא נודע, השתכרותו לכל הפחות דומה להשתכרותו עת חתמו הצדדים על ההסכם, אך היום הינו מצוי ברמת וודאות תעסוקתית גבוהה ממועד ההסכם ועם תנאים סבירים של העסקה (ראה סעיף החזקת הרכב).

40. טענות האב לעניין ההוצאות הרבות המוטלות על כתפיו היו צריכות להילקח בחשבון עת חתימתו על ההסכם. אם בכל הסכם, ישונה החיוב במזונות כאשר מי מההורים יביא לעולם ילד נוסף, הרי שמראש יהיה ההסכם תלוי על בלימה ונתון לשינויים והתערבויות. הולדת ילד אחד נוסף היא בגדר נסיבה אפשרית שעל כל בעל דין וצד להסכם גירושין לקחת בחשבון. כך הוא צריך לקחת בחשבון כי מדובר בנסיבה שלכשעצמה אינה תביא לשינוי החיוב המושת עליו. אמנם בגין הילדה הקטנה והחדשה של האב הוא חב במזונותיה מכוח הדין העברי, חבות מוחלטת, אך הוא אינו גרוש או פרוד מזוגתו ואין ספק, כי היא הייתה מודעת ליכולותיו הכלכליות והתחייבויות הכספיות כלפי ילדיו ומשכך, נהיר כי הסכימה למצב הדברים הנוכחי בגדרו לא יוכל להפנות חלקים רבים יותר מהכנסותיו לסיפוק צרכי הילדה (הגם שהיא אינה בעלת דין בהליך שלפניי).

41. בנוסף, כעולה מחקירת האב בפניי, הוא משלם בעבור בתו הקטינה (א.) לפחות סך של 1,000₪ לאימה ועוד את תשלומי הגן בסך 1,500 ₪ בחודש.

                        "ת. ....נכון, מה שאני יכול להשתתף אני משתתף, ממה שאני מרוויח.

......

ש: תוכל להראות אסמכתאות להעברות כספים שעשית עבור א. (הטעות במקור).

ת: אפשר לראות בדפי החשבון יש ב 05/06/15 – 1,000 ₪, ב 06/07/2015 – 1,200 ₪ וב 06/08 1,200 ₪.

ש: מי משלם את המעון בסך של 1,500 ₪.

ת: אני משלם......". (פרוטוקול הדיון עמ' 16-17 שורות 1-8).

42. דחיית תביעת האב להפחתת מזונות צריכה לנבוע לא רק מבחינה שיפוטית וכלכלית של הכנסות הצדדים אלא גם ממקור של מסר שוויוני בין הילדים (ואמותיהן). רוצה לומר, ככל שהאב מביא לעולם ילדים נוספים וככל שהוא מצהיר בפני בית המשפט שיש בידו לספק צרכי בתו הקטינה החדשה א., כך חובה עליו לספק גם את צרכי הקטינה ל', צרכים שלגביהם אף התחייב בהסכם.

43. עוד יש לזכור, כי הטיעון של הולדת ילדה נוספת אינו עומד בחלל ריק. הרי בימים הקרובים ועם ביצוע פסק הדין יקבל האב סוף סוף חלקו בדירת המגורים. כפועל יוצא יהיו בידו הכנסות ותקבולים שבית המשפט מחוייב להתחשב בהם לצרכי סיפוק מזונות בתו הקטינה נשוא הקשר עם האם.

44. סוגיית התמורה הכספית כאמור מייצגת עוד בנסיבות מקרה זה, הכיצד ההסכם בין הצדדים, ככל הסכם, כולל מאזן אינטרסים של הצדדים ומכלול הסכמות-

שהרי:   "מזונות הילדים כחלק בלתי נפרד מהמערך הכולל של ההסדר: קשה לבודד את עניינם של הקטינים, ובעיקר את נושא מזונות הקטינים, מכלל נושאים הרכושיים והממוניים שבהסכם הגירושין. הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם....מכאן, שההפרדה בין מזונות הילדים לבין מכלול הנושאים בהסכם הגירושין, היא לעיתים קרובות הפרדה מלאכותית" (בג"צ 4407/12 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים (פורסם בנבו).

45. לאמור יש להוסיף את חשיבות היציבות והוודאות החוזית-משפטית בין ההורים לרבות עקרון כיבוד הסכמים, שיש ליישמו אף במקרה זה:-  

"... יש לנסות ולהקנות לו (להסכם הגירושין – ההבהרה שלי א.ז.) יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט". ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין [פורסם בנבו].

46. לאור כל המפורט לעיל, לאחר ששקלתי טענות הצדדים לא מצאתי כי הוכח שינוי נסיבות מהותי אשר לא ניתן היה לצפותו מראש במועד החתימה על ההסכם בכל הנוגע לקטינה ל' ולהפחתת דמי מזונותיה.

לעניין מזונות הבן החייל:

47. אפתח ואציין, כי בשל עוצמת הקונפליקט בין האב לאם על רקע העניינים הרכושיים והכספיים, ניכר כי קיימת הזדהות של הילדים עם אמם והתרחקות מאביהם. למעשה, כיום אין לאב כל קשר עם ילדיו הגדולים אלא עם הקטינה ל' בלבד.

48. האב טוען כי הבן א. אינו בקשר עמו ואף מסרב לכל ניסיון חידוש הקשר. לדבריו, הוא עשה ניסיונות לא מבוטלים בניסיון לחידושו ללא הצלחה.

"ואפשר לראות שגם לאורך חיי הנישואין וגם אחרי שיצאתי מהבית נעשית פה הסתה מכוונת של שני הילדים, הגדול והאמצעי, כנגד אבא שלהם. כל מה שניסיתי לעשות בשביל הבן כשהתגייס, הכל טורפד בשיטתיות וכבר אין ביכולתי לשנות את זה. ללכת להשבעה בכותל כשהכל סגור, ואתה בא ומנסה להתייחס לילד בשעה 20:00 ושם לו יד על הראש ללטף אותו אבל הוא מתעלם ממך, נוסע עד לחור בבקעה ורציתי לראות אותו, כלום. אין סוף מאמצים והודעות שהייתי מתכתב איתו, אבל הכל נענה בכלום ..."

(פרוטוקול דיון מיום 13/03/2016 עמ' 22 שורות 3-8).

49. הנתק האמור עולה גם מתצהיר עדות ראשית שהוגש ע"י הבן א. עצמו בתמיכה לתצהיר עדות ראשית של אמו:

                        "מאז שהוריי התגרשו אבא שלי רק מנסה לעשות לנו רע, הוא התנתק מאתנו                                       לחלוטין והחליט לעשות לנו את החיים קשים ככל האפשר.."

50. גם מדברי האם עולה כי אין קשר בין התובע לבנים המשותפים.

51. האב מוסיף וטוען עוד כי בנו א. עובד ומשתכר. הדברים מבוססים שעה שניתן להיווכח בכך גם מעדותה של האם, (ראו בפרוטוקול מיום 16/3/2016 עמ' 41-42 שורות 29-2 (בהתאמה) :

"ש:         כמה זמן הוא עובד

ת:           הוא התחיל בינואר האחרון, אחרי שהוא עבר לשרת קרוב לבית, הוא עושה שם משמרות. הוא הגיע לשרת ליד הבית גם כי הוא נפצע ברגל, יש לו בעיות אורתופדיות בקרסול

ש:           אז הוא עובד בימים שהוא לא נמצא בצבא

ת:           בימים שהוא לא נמצא בצבא לפעמים כן. יש ימים שהוא נשאר שבת ופעם בשבועיים הוא סוגר יום אחד בבסיס

ש:           כשהוא מגיע הוא עובד כמה זמן משמרת

ת:           יכולה להיות 4 שעות, וגם 8 שעות, זה תלוי איך הם קובעים את המשמרות.  

52. הבן א. אישר זאת בעצמו בחקירתו בדיון בפניי (פרוטוקול 16/03/2016, עמ' 42 שורות 19-26):

                        "ש:         מתי עברת לשרת ליד הבית

ת:           בדצמבר 2015 לדעתי, אחרי שנה

ש:           ממתי אתה עובד

ת:           מינואר

ש:           איפה

ת:           ב - BBB

ש:           מה המשכורת שלך

ת:           מינימום, לפי שעה, יוצא לי 3,500- 4,000 ₪ ".

53. כפי שהזכרתי לעיל במסגרת שיקולי בית המשפט בהפחתת מזונות או שינוי או ביטול החיוב הרי שסרבנות קשר לבדה אינה מהווה תמיד גורם מספיק לשם הפחתה או ביטול של החיוב במזונות. אך כאשר מדובר בסרבנות קשר לא של ילד פעוט בגיל 6 אלא של אדם בגיר ובוגר חרף נסיונות ורצון לקשר של האב ולכך מצטרפת השתכרות של הבן הבגיר ברמה שבהחלט מאפשרת לו סיפוק צרכיו, הרי שכאן כן מתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק ואף מחייב התערבות שיפוטית בחיוב המוסכם בין הצדדים בעניין המזונות.

54. בענייננו, כעולה מהעדויות שהובאו בפניי, אף שהבן א. לא נחקר בעניין הקשר בינו לבין אביו, ברור כי לא מתקיים כל קשר בין האב לבנו א. ועוד ברור הוא רווי כעסים כלפיו, כאשר ההתרשמות היא למעורבות בסכסוך בין ההורים (הדברים נלמדים אף מדיווחים שנמסרו לבית המשפט סמוך למתן פסק הדין מכונסת הנכסים אודות אופן עירוב הילדים על ידי האם בהתנגדות להליכי כינוס הנכסים). הרושם הוא כי הילדים כולם מזדהים עם אמם והדבר טבעי. אלא שמקום שההזדהות הופכת גם להתנכרות לאב וחוסר אפשרות של הילד לראות ולו גוון אחד חיובי בהורותו של האב, וכאשר הילד הוא כבר בגיר ומשתכר היטב, שוב אין מקום לחייב אביו בתשלום מזונות עבורו.

55. כאמור, עולה מהעדויות כי הבן א. משתכר סך של בין 3,500 – 4,000 ₪ בנוסף למשכורת הצבאית, כאשר אין מחלוקת כי סך זה מספיק לכיסוי צרכיו בנדיבות ואף מעבר לכך. רוצה לומר כי הביטול בחיוב במזונות הבן הבגיר לא יפגע בו כלכלית והוא מתיישב היטב עם הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959.

56. נוכח האמור, מצאתי כי התביעה לביטול החיוב במזונות הבן הבגיר א. מוצדקת לחלוטין וזאת החל ממועד תחילת עבודתו, קרי, מ 01/2016.

סיכום הדיון בתביעה להפחתת המזונות:

57. בהתאם למפורט לעיל, התובע חייב במזונות בנו א. עד ליום 12/2015 ומאותו מועד ואילך החיוב בטל.

58. בגין תביעת המזונות לא יושת חיוב בהוצאות.

59. למען הסר ספק אבהיר כי נוכח האמור בפסק דיני זה ובהחלטות קודמות, ובהתאם להסכם נוצרו 3 חיובי תשלומי מזונות שונים בהתאם להסכם, גילאי הילדים והתקופות השונות:

א.         החל מיום חתימת ההסכם 06/2012 ועד ליום 08/2014 (המועד בו מלאו לבן א. 18 והוא גם סיים את לימודיו בביה"ס התיכון) – 3,500 ₪ בעבור שני הילדים (1,750₪ בעבור כל אחד מהם).

ב.         מיום 09/2014 ועד 12/2015  – 2,300 ₪ עבור שני הילדים, המורכבים כך:  1,750 ₪ בעבור הקטינה ל. + 550₪ בעבור הבן החייל א..

ג.          החל מיום 01/2016 – 1,750 ₪ מזונות רק בעבור הקטינה ל..

ד.         נוסף על האמור יישא התובע במחצית עלות טיפולים רגשיים או פסיכולוגיים לקטינה ל. בהיקף של עד 250 ₪ לחודש (חלקו) ככל שהיא תזדקק לטיפולים כאמור.

            ה.         יתר הוראות ההסכם לעניין הוצאות חריגות יעמדו בעינן.

60. לעניין המשכנתא – בעניין זה קיימת לטעמי לקונה בחוזה הגירושין ו/או צורך בפרשנות ודיון בעניין זה יובא במסגרת התובענה הכספית. עם זאת ולאור הכרעתי בתביעה הכספית, מובהר כבר כעת, כי בהתאם להחלטתי מיום 25/04/2015 תישא האשה לבדה במלוא החזר הלוואת המשכנתא המשותפת.

61. יוער, דמי המזונות כוללים מדור והוצאותיו, כך שבין אם הדירה נמכרת לצד ג' ובין אם לאשה לא תוכל האם לעתור בשם הקטינה להגדיל רכיב המדור (אף זו נסיבה "צפויה" שאינה מהווה שינוי נסיבות מהותי לאור הוראות ההסכם שצפו פירוק שיתף ומכירת הדירה לצד ג').

התובענות הכספיות / רכושיות:

62. בהסכם שנחתם בין הצדדים, הוסדרו עניינים רכושיים שונים, בינם: עניין מכירת הדירה, חלוקת זכויות פנסיוניות, תשלום הלוואה בנקאית שהיתה לצדדים ועוד. יחד עם זאת, שותק ההסכם לעניין חבות התשלום בהלוואת המשכנתא שאין ספק כי הינה הלוואה משותפת. עוד אין ספק, כי הצדדים הסכימו בהסכם הגירושין שבעת מכירת הדירה תסולק הלוואת המשכנתא וביתרה יתחלקו הצדדים חצי חצי.

63. השאלה העומדת לבירור הינה נטל תשלום הלוואת המשכנתא עד לפירוק השיתוף בפועל.

טענות האיש:

64. לטענת האיש, הוסכם בין הצדדים כי נוכח יציאתו של התובע מדירת המגורים המשותפת והמשך מגוריה של האשה (עם הילדים) בדירת הצדדים ובשעה שעה שתשלומי המזונות כוללים מדור, הרי שהיא – האם אמורה לשאת במלוא תשלומי הלוואת המשכנתא. בדיבור "מוסכם" הכוונה של האיש היא להבנה שהייתה בין הצדדים הגם שלא מצאה ביטוייה בכתובים בהסכם הגירושין.

65. כן לדברי האיש, נוכח העובדה שסכום ההחזר החודשי בהלוואת המשכנתא עומד ע"ס של 2,600₪ (כיום) ובתחילה (3 חודשים ראשונים) עמד ע"ס של 2,900₪ והחזר ההלוואה שרבצה על הצדדים במועד ההסכם, עליה הוסכם כי יישאו בתשלומה בחלקים שווים, עמד ע"ס של 1,200 ₪ הרי שחלקה של האשה בתשלום זה עומד ע"ס 600 ₪. כאמור, ולדבריו של האיש, טרם החתימה על ההסכם, מחוץ לאולם ביהמ"ש הוסכם בין הצדדים כי הוא יישא בתשלום הלוואת המשכנתא במלואה במקום האשה והחזר ההלוואה במלואו, היינו גם בעבור חלקה של האשה וזאת במקום תשלומי דמי המזונות והמדור כפי שהתחייב   בהסכם, הכל כאשר האם ממשיכה להתגורר בדירה.

66. לדברי האיש לאחר שהצדדים נהגו בהתאם להסכמות אלו במשך תקופה של שנתיים, החליטה האשה להגיש הליך ללשכת ההוצל"פ לביצוע ההסכם בחודש 7/14, בטענה שמאז הסכם הגירושין לא שילם האיש מזונות ילדיו כלל. בעקבות הליכים אלו וכידוע, ננקטו כנגדו עיקולים שונים בהוצאה לפועל, לרבות עיקולי משכורת שלא אפשרו לו להתקיים ואף לא לשלם את דמי המזונות השוטפים כפי שהאם עצמה רצתה ואין ספק כי הייתה זו נקודת שבר קשה נוספת ביחסי הצדדים לאחר הגירושין אשר הסלימה את הסכסוך ולא אפשרה ליישבו בהסכמה.
67. מוסיף האיש, כי הצדדים היו סבורים כי ימכרו את הבית תוך זמן קצר ומשכך קבעו בהסכם כי ככל שלא תימכר הדירה תוך 6 חודשים ימונו כונסי נכסים. לדבריו, פנה פעמים רבות לאשה וביקש לקדם המכירה וזו מבחינתה טרפדה המכירה סרבלה ההליך והקשתה על קונים פוטנציאליים. משכך פנה האיש לביהמ"ש וביום 30/07/2013 מינה ביהמ"ש את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לדירה לשם מכירתה לכל המרבה במחיר.

68. בנוסף לאמור טוען האיש כי, לטענת האשה עצמה הסכימה להתפשר על דמי המזונות נמוכים מאלו שנקבעו בהחלטה למזונות זמניים, על מנת להגיע להסכם גירושין. לדבריו היא עצמה טענה שדמי המזונות הזמניים שנפסקו לא שולמו. לטענתו, נוכח העובדה שידעה כי הינו מתקשה לעמוד בתשלומים הסכימה להתפשר עמו. פשרה לפי הבנתו הינה הסכמה לקבלת סכום מזונות נמוך יותר. אך חישוב פשוט של דמי המזונות הזמניים מול אלה האמורים בהסכם בתוספת הלוואת המשכנתא מלמד ההיפך ; פסיקת מזונות זמניים כולל תשלומי משכנתא בסך 4,300 ₪ מחד גיסא לעומת מזונות שהוסכמו בהסכם כולל מדור בהסכם בסך 3,500 ₪ + מחצית משכנתא = 5,000 ₪ מאידך גיסא. מתקומם האיש וטוען, כי אין סיכוי שהיה מסכים לתשלום מזונות בהסכם שהם גבוהים יותר מדמי המזונות שנפסקו בהחלטה למזונות זמניים.

69. לדבריו של האיש, שתיקת ההסכם בעניין המשכנתא הינה טעות שבהיסח הדעת או עקב טעות, כאשר יש להביא בחשבון את העובדה כי ההסכם נעשה מחוץ לאולם ביהמ"ש לאחר שהגיעו הצדדים להסכמות, ועל מנת לייתר המשך התדיינות.

70. כן מעלה האיש סוגיית חוב לחברת פלאפון שנוצר עקב השימוש של הנתבעת והקטינים. לדבריו לאחר הפרידה נתנה לו האשה שיקים עתידיים ע"ס 1,200 ₪ בעבור מחצית ההלוואה ועבור החוב לפלאפון. יש לחייבה בתשלומים אלו ולפתור את כל המחלוקות בין הצדדים.

טענות האשה:

71. באופן מקדמי נטען, כי טענות האיש אינן מתיישבות עם העובדה כי התשלומים נזקפו לטובת המזונות, ללמדנו כי המדובר בתביעות סותרות המהוות נסיון להתעשר שלא כדין ובשימוש לרעה בהליכי משפט.

72. בהתייחס לטיעון האחרון בעניין חובות לחברת פלאפון, הרי האיש מעולם לא הגיש תובענה בעניין פלאפון חרף טענותיו.
73. האשה מכחישה כי נעשו או נערכו הסכמים בעל פה הגוברים על הסכם הגירושין, שעה שקיים הסכם שנחתם ואושר ע"י ביהמ"ש והכל כאשר שכל אחד מהצדדים היה מיוצג ע"י עו"ד מטעמו. עוד תמוהות טענותיו של האיש בעיניה, נוכח העובדה כי עם בת זוגו הנוכחית ההסכמים נעשים בכתב / מכתבים והמסירה מתבצעת באמצעות שליח. אם כך הוא נוהג בחייו "בפרק ב'" קל וחומר שלא היה מסתפק בהסכם בעל פה "בפרק א'".

74. גרסותיו של האיש, אליבא דאשה סותרות אלו את אלו. בעוד האשה מצדדת בקיזוז, הרי האיש מכיר בחיובו בשיעור המזונות שהוסכם (בלא קיזוז) אולם בוחר לעשות דין לעצמו ו"פועל איך שאני מסוגל לקיים את החיים שלי ושל הילדה הקטנה שיש לי". לדברי האשה מצד אחד טוען כאילו סכום המזונות כולל את תשלומי המשכנתא, ומצד שני טוען שההסכם נעשה בלחץ ובהתאם להסכמות בין באי כוח הצדדים.

75. טענתו של האיש ללחץ אינה מקרית אלא מגמתית. כך גם לגבי ההסכם שלא אושר בסופו של ביום 12/01/2015 מטעמים טכניים גרידא.

76. בניגוד לטענת האיש, כי ביטל את הוראת הקבע למשכנתא נוכח העיקול על חשבון הבנק שלו, הוא לא הכחיש כי העיקול הוטל רק על משכורתו.

77. לדברי האשה, ההסכם אושר בידי בית המשפט ולא בוטל מעולם ועל כן אין להיענות וליתן יד לתביעות העומדות בניגוד למוסכם. האשה עותרת לקיים ההסכם החוזה הן מכח המרכיב החוזי והן נוכח העובדה כי קיבל תוקף של פסק דין. לטענת האשה אין ליתן לאיש לאחוז בחבל משתי קצותיו ולעשות דין לעצמו, שעה שלא קיים חיוביו בהסכם והביא לכך שהאשה לא יכולה הייתה לשלם את חלקה במשכנתא. בנוסף, תמהה האשה, אם טוען האיש כי שילם את חלקה בדמי הלוואת המשכנתא מדוע עותר לקבלם בחזרה? וכיצד יכול גם לעתור באותה נשימה לדמי שימוש?

78. לעניין מכירת הדירה המשותפת, טוענת הנתבעת כי החלטת ביהמ"ש מיום 01/01/2015 היא ההחלטה הקובעת בעניין המכירה, שם נקבע מחיר המכירה, בנוסף כאמור בפסיקה יש בטובת הקטינה כדי להוות שיקול מנחה בדינים נוספים מעבר לדיני מזונות ומשמורת. שיקול טובת הקטינה גובר על שיקול מקסום הרווח.

דיון והכרעה:

79. אין לי ספק כי אילו לשון חוזה הגירושין הייתה ברורה לכל, "לא היינו כאן". אך אין ספק, כי אין זה מצב הדברים. אם כך עולה השאלה, כיצד ייקבע אומד דעת הצדדים בכל הנוגע להתחייבויותיהם בעניין המזונות והלוואת המשכנתא.

80. סוגיית פרשנות הראויה של חוזים נדונה לעומקה בבתי המשפט החל מפרשת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2)265 ועד להלכה בד"נ 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו). פרשת ארגון מגדלי ירקות הבהירה ועיצבה את דרכי יישומה של ההלכה ושם נקבע:

"ברי איפוא, כי השיקול העיקרי שצריך לעמוד ביסוד פעולתם של דיני החוזים הוא קידום האוטונומיה של הצדדים המתקשרים בחוזה. כדי להתחקות אחר כוונתם ולקדם את את תועלתם, על בית המשפט להתחשב בכל מקור רלוואנטי, לא רק בלשון שנקטו הצדדים, אלא גם באילו נסיבות נערך החוזה [...] יחד עם זאת כפי שציינו חברי, ראוי בעיני להדגיש, כי מאחר ובידי הפרשן, הם בתי המשפט, כלי פרשני ניכר, שבאמצעותו עליו להגיע להבנת אומד דעת הצדדים לחוזה, יש לנהוג בחיפוש אחר אומד דעתם הסוביקטיבי של הצדדים בזהירות מירבית ותוך ניסיון לרדת לסוף דעתם. לשם כך על הפרשן לבדוק בציציות את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות באופן רציף ולנהוג במקצועיות ובזהירות בהתבסס על מכלול הממצאים".

81. בפסקה 9 בד"נ 2045/05 הנ"ל, נאמר ע"י כב' השופט ריבלין "החוזה הכתוב הוא פרק חשוב – לעיתים החשוב ביותר – בסיפור. אולם השופט אינו יכול להסתפק בבחינת מילותיו של החוזה".

82. המחוקק נתן דעתו לסוגיה וחוקק את תיקון 2 לחוק החוזים: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

83. ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, פ"ד סה(2) 563 (2012) קבע כב' השופט ריבלין כי גם לאחר תיקון 2 לחוק החוזים "יש להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית באמצעות לשון החוזה ונסיבותיו".

84. בע"א 3894/11 דלק- חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (פורסם בנבו ניתן בשנת 2013), פסק כב' השופט ג'ובראן, כי השיקול העיקרי שצריך לעמוד ביסוד פעולתם של דיני החוזים הוא קידום האוטונומיה של הצדדים המתקשרים בחוזה, כדי להתחקות אחר כוונתם ולקדם את תועלתם, על ביהמ"ש להתחשב בכל מקור רלוונטי, לא רק בלשון שנקטו הצדדים, אלא גם באילו נסיבות נערך החוזה.

85. המסקנה מן האמור לעיל כי על ביהמ"ש לפרש את ההסכם ולבחון את אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף של הצדדים. אם לשון החוזה ברורה דייה ומלמדת על אומד דעת הצדדים במפורש, על הפרשן לעצור בנקודה זו וליתן הפרשנות המתאימה לפי הלשון. ברם אם אין כך פני הדברים יש לתור אחר אומד דעת הצדדים כפי שמשתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין.

86. עיון בהסכם הגירושין כפי שהבאתי בפתח פסק הדין ובירור טענות הצדדים ועיון בהן מביא לטעמי ללא ספק למסקנה שיפוטית ופרשנית, כי סוגיית תשלום הלוואת המשכנתא המשותפת לא הוסדרה באופן ברור במסגרת הסכם הגירושין, כך שניתן לומר לבטח כי מלשון החוזה משתמע במפורש אומד דעת הצדדים. ייתכן ובדיבור "מדור" הייתה כוונה לתשלומי הלוואת משכנתא וייתכן שלאו. כך או אחרת, מה שברור הוא שלא נאמרו הדברים בהסכם במפורש ועוד יותר ברור כי לא נאמר שהאב לא ישלם מזונות אלא את תשלומי ההלוואות חלף המזונות או על חשבונן.

87. אם לשון החוזה אינה ברורה דיה עולה השאלה לאלו נסיבות חיצוניות על בית המשפט לפנות? בית המשפט סבור כי מדובר בנסיבות חיצוניות שקדמו ועקבו אחר חתימת ואישור ההסכם. חלקן בע"פ וחלקן בכתב. בית המשפט מרכיב את פסיפס אומד דעת הצדדים מכל החלקים שבידיו.

88. אם כן, השאלה המרכזית היא מה היה אומד דעת הצדדים והאם התנהלותם לפני בעת ולאחר כריתת הסכם הגירושין היא המלמדת על אומד דעתם הנכון בעת עריכתו והכל במקום שהלשון שותקת או חסרה.

89. על כל אלה יש להוסיף את תמרור תם הלב המסייע אף הוא בעיצוב ויציקת תוכן לפרשנות חיובים חוזיים. הלכה פסוקה היא שיש ליתן לחוזה פרשנות שתתאים לאומד דעת הצדדים במועד חתימתם על ההסכם. עם זאת, כאשר בית המשפט מבצע "ניתוח שלאחר המוות" בבחינת כוונת צדדים בהסכם, הוא רשאי להתחשב ביסוד תם הלב במסגרת ההליך הפרשני. כך לאחרונה (23/08/2016) קבע בית המשפט העליון הבע"מ 1480/16 פלונית נ' פלוני, בסוגיית תום הלב בפירוש חוזה. באותו עניין היה החוזה מפורש לעניין מסוים (להבדיל מענייננו שקים חסר), ביכר ביהמ"ש פרשנות עם הגבלות להסכמות הצדדים מכח עקרון תום הלב, וקבע:

"ניתן פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה ...בית המשפט קבע שאמנם נדיבותו של החיוב אינה מהווה עילה לביטולו, אך יש לפרשו באופן סביר, שלא יגרום למשיב מצוקה כלכלית."

"......             על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ערערו המבקשת והבן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 4.1.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט, אשר דחה את הטענה שלפיה מאחר ולשון החיוב הינה חד משמעית ואינה תוחמת את הסכומים הנדרשים, לא היה מקום להגביל את היקף ההשתתפות הנדרש מהמשיב. נקבע שבתחימת סכום החיוב איזן בית המשפט לענייני משפחה באופן ראוי בין מימוש התחייבותו של המשיב בהסכם הגירושין - הסכם לו ניתן תוקף של פסק דין - לבין חובת המערערת והילדים לממש את זכותם בתום לב; חובה שמתקיימת ביתר שאת בהסכם שנכרת בין מי שהיו בני זוג."

..." עיקרון תום הלב לא הביא לביטול חיוב המשיב במחצית הוצאות הלימודים של ילדיו, אלא לפירושו באופן סביר" (ההדגשה שלי א.ז).

90. ובכן, נכונה ומוצדקת בעיני טענת האשה, כי יש ליתן להסכם שנחתם בין הצדדים וודאות מירבית ולא לאפשר לשנותו, כך בעניין הרכושי וכך בעניין המזונות. אלא שעיון בהסכם מעלה כי קיים בו חסר והתנהלות הצדדים מלמדת על חוסר איזון בהתייחסות לחיובים הנובעים מההסכם. בית המשפט סבור שהגיעה השעה לערוך את אותו איזון שהצדדים עצמם ראו לנכון לערוך בהסכם אך למעשה כשלו בניסוחו הנכון הלכה למעשה ו/או החסירו מבלי משים הוראות שהיה חובה לכלול כדי למנוע את אי הבהירות.

91. אפתח בנסיבות שקדמו לעריכת החוזה ומלמדות כי אכן האב לא היה מסכים ולא היה יכול לשאת בחובת מזונות ומשכנתא שמגיעות באופן מצרפי ליותר מכל גובה שכרו. בעניין המזונות והמדור (קרי תשלום הלוואת המשכנתא), קדמו להסכם דיונים בבית המשפט והחלטות ביניים. בין השאר נערך דיון ביום 15/01/2012 בו האיש לא היה מיוצג. באותה עת עבד בחברת XXXX, והשתכר לדבריו סך של 7,000 ₪ השתכרותה של האשה עמדה ע"ס 6,000 ₪ . עוד בהתאם לדבריו אז, נשא בתשלומים בגובה 3,500 ₪ ביניהם מלוא ההחזר של הלוואת המשכנתא והתקשה לעמוד בהם. בהחלטתי למזונות זמניים שניתנה במהלך הדיון קבעתי:

"הנתבע יחוב מזונות הקטינה ל' בסך 1,300 ₪ לחודש וזאת החל מיום 10/02/12 ואילך. הנתבע יחוב במזונות הקטין א. בסך 1,000₪ בחודש וזאת החל מיום 10/02/12 ואילך.....

בגין הלוואת המשכנתא ועל מנת להבטיח את מדורם של הקטינים, ישלם הנתבע מחצית מההחזר החודשי של ההלוואה לבנק למשכנתאות וזאת החל מחודש פברואר 2012 ואילך, כאשר על הצדדים להסדיר פיצול התשלום החודשי בגין המשכנתא.

הנתבע יחוב בהוצאות החזקת מדור בסך כולל של 500 ₪ בחודש,  וזאת בנוסף לדמי המזונות הזמניים."

92. כפועל יוצא מהחלטה זו, סך כל החיובים שהושתו על האב היה כדלהלן: 1,300 ₪ + 1,000 ₪ + 1,500 ₪ + 500 ₪ = ובסה"כ 4,300 ₪ לחודש.

93. בדיון בו גובשו ההסכמות, הצדדים היו מיוצגים, ובית המשפט סייע לצדדים "במקומות" בהם התקשו להגיע להסכמות. חרף חלוף הזמן זכור לבית המשפט היטב, כיצד התנגד האב עוד בשלב המזונות הזמניים לחיוב שהושת עליו וטען כי לא יוכל לעמוד בו. זוהי נסיבה חיצונית שמשפיעה על עיצוב פרשנות ההסכם במקום הנדרש.

94. כעת נשוב להוראות ההסכם ונבחן מה נרשם בהן (ומה לא):

              בעניין המזונות הסכימו הצדדים כך:

"4.1. האב ישלם לקטינים מזונות כולל מדור בסך כולל של 3,500 ₪ עבור שני הילדים א. ול.. סכום זה ישולם החל מהיום במשך שלושה חודשים כאשר במידה ובעוד שלושה חודשים לא יהיה בידי האב האפשרות לשלם מלוא סכום זה, כי אז ישלם סך של 3,200 ₪ על חשבון המזונות, וההפרש על סך 300 ₪ ישולם במועד מכירת הדירה לצד ג' מחלקו של האב". (ההדגשה שלי א.ז.)

95. בעניין הדירה הסכימו הצדדים כך:

"5.1. מוסכם בין הצדדים כי הדירה תמכר במכירה חופשית לכל המרבה במחיר ובסכום שלא יפחת מ-800,000 ₪...

5.2. עד מועד מכירת הדירה, יישארו האם והילדים לגור בדירה ללא תשלום תמורה לאב בגין דמי השימוש. מוסכם, כי האב לא ייכנס לדירה, אלא לצורכי הצגתה לרוכשים פוטנציאליים וזאת בתיאום מראש בין ב"כ הצדדים.

5.3. במידה והדירה לא תימכר תוך 6 חודשים ימונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירתה, ובית המשפט יתבקש לאשר במסגרת אישור ההסכם מינויים של ב"כ הצדדים ככונסי נכסים.

5.4. מכספי מכירת הדירה תסולק המשכנתא וישולם חוב המשכנתא, כן ישולמו חובות הצדדים בחשבון משותף מס' 403574/10 בבנק לאומי סניף  882 כולל יתרת חוב ויתרת הלוואה ובכפוף לאמור בסעיף 6.2. להלן. לאחר סילוק החוב בבנק יסגרו הצדדים את החשבון המשותף.

5.5. יתרת התמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים ובכפוף לאמור בסעיף 4.1. לעיל"

96. לעניין ההלוואה בחשבון המשותף הסכימו הצדדים כך:

"6.3. יתרת הלוואה בחשבון המשותף הנ"ל על סך 40,000 ₪ תשולם ותסולק על ידי שני הצדדים בחלקים שווים, כאשר עד מכירת הדירה יישאו הצדדים בחלקים שווים בתשלום החודשי ובמועד מכירת הדירה תסולק יתרת ההלוואה."

97. אם נסכם קריאת הסעיפים הרלבנטיים מההסכם נלמד, כי האב התחייב לשלם מזונות ומדור 3,500 ₪ בחודש, כי הצדדים ראו בהלוואת המשכנתא הלוואה משותפת שתסולק בעת המכירה וכך גם בהלוואה משותפת אחרת אותה התחייבו לשלם יחד. עם זאת הצדדים לא כללו כל הצהרה או התחייבות לשלם החזרים שוטפים של הלוואת המשכנתא עד לסילוקה בחלקים שווים או באופן אחר כלשהו. זוהי נקודת המחלוקת הפרשנית שבה לשון החוזה חסרה.

98. חשוב להבין, כי קבלת עמדתה הפרשנית של האשה את ההסכם, לפיה חבות תשלום הלוואת המשכנתא חלה על הצדדים בחלקים שווים תוביל למצב, בו האב הסכים למעשה להיות מחוייב בתשלום דמי מזונות הגבוהים מכל שכרו במועד עריכת ההסכם, שכן מדובר בחיוב מזונות בסך 3,500 ₪ + 1,500 ₪ = ובסה"כ 5,000 ₪. סכום זה אף גבוה משמעותית (בכ- 25%) מהסכום שנקבע בהחלטה למזונות הזמניים, כל זאת בשעה שהאב לא מקבל תמורה חוזית או כלכלית מההסכם (למעט אולי סוגיית הכתובה אך לא נטען והוכח דבר בהקשר זה בפניי) אלא אף מוותר מפורשות בהסכם הגירושין על הזכות לקבל דמי שימוש. ועל כל אלה יש להוסיף, כי אין חולק שהסכם הגירושין נכרת בדיוק בזמן שבו התובע פוטר מעבודתו והיה מובטל (לאחר שעבודתו בחברת ויסוצקי הופסקה ביום 15/04/2012). ואם בכל אלה אין סגי, נוסיף ונציין עובדה נוספת שאינה במחלוקת ולפיה במועד חתימת הצדדים על ההסכם, תשלום הלוואת המשכנתא היה גבוה בכ- 300 ₪ (עד להפחתה בחודש 08/2012), מהתשלום ששולם בעבור המשכנתא לאחר מכן (דבר שמתיישב היטב עם ההפחתה המוסכמת בהסכם הגירושין של דמי מזונות (לאחר 3 חודשים)).

99. הבאתי הניתוח העובדתי של ההשתכרות וההכנסות של האב, את מורת רוחו מהחלטת המזונות הזמניים ואת הוראות ההסכם כדי להמחיש הרושם השיפוטי המצטבר מניתוח הדברים ולפיו, אין סיכוי שאומד דעת הצדדים היה כי בנוסף לתשלום המזונות ישלם האב גם תשלומי הלוואת המשכנתא המשותפת. אמרנו שתם לב הוא תמרור שמסייע בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים. תם לב משמעותו חיוב סביר, הגיוני שצד לוקח על עצמו (פרשת מגדלי ירקות בעמ' 535 לפסק הדין).

100. בהקשר זה יש לציין עוד, כי במסגרת חיוב המזונות בהסכם הגירושין נקבע כי האב ישלם 3,500 ₪ עבור מזונות ומדור. מדור נרשם ולא "החזקת מדור". על פי הפסיקה ה'דיבור' "מדור" משמעותו ופרשנותו מקום שדירת הצדדים ממומנת באמצעות הלוואת משכנתא – חיוב יחסי בהחזרים החודשיים של הלוואת המשכנתא (ראו היישום הפסיקתי של כלל זה בפסיקת "מדור רעיוני" בע"מ (מחוזי ת"א) 1208/02 כ.י. נ' כ.י. (1/9/2003, פורסם במאגרים) ע"מ (מחוזי נצרת) 555-06-15 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום ופורסם במאגרים) ; תמ"ש (ת"א) 19574/96 אמינוב נ' מתתוב, (פורסם במאגרים,4/6/2001); תמ"ש (ת"א) 1241/05 ט. ר נ' ק.פ (31/05/2010, פורסם במאגרים); וכן ראו: תמ"ש (ת"א) 103310/00 ש. מ. נ' ש. א. (01/06/2003, פורסם במאגרים), תמ"ש (חד') 2185/00 ב.ז.ש. נ' ב.ז.ש (23/11/2006, פורסם במאגרים) ; תמ"ש (טב') 22859-06-12 א.ק. נ' ר.א.ק., (ניתן ביום 06/08/2012 ופורסם במאגרים) וכן בתמ"ש (נצ') 14993-02-11 ר.ד. נ' מ.ד. (ניתן ביום 1/1/2013 ופורסם במאגרים); ולבסוף עיינו בשרשבסקי, דיני משפחה, מהד' 4, עמ' 377)).

101. אין ולא היה כל היגיון או סבירות בנסיבות שכאלה, כי בית המשפט ו/או הצדדים יפרשו את ההסכם ככזה הכולל חובה של האב לשלם מזונות ומדור בסך 3,500 ₪ ובנוסף מלוא החזרי הלוואת המשכנתא בסכום זהה! והכל כאשר השתכרות האב אינה מגעת כדי סכומים אלה!

102. הנה כי כן, הן התנהלות הצדדים עובר לעריכת ההסכם, הן ההשתכרות והיכולת האובייקטיבית של האב לשלם מזונות והחזרי הלוואות והן לשון החוזה מובילים אותנו למסקנה אחת ולפיה החיוב החוזי במזונות כלל גם את חלקו של האב בתשלום הלוואת המשכנתא.

103. נוכח האמור, תביעתו של האב בעניין תשלומי המשכנתא – מתקבלת. רוצה לומר, מתקבלת הטענה, כי האב לא היה אמור לשלם הלוואת המשכנתא בנוסף לדמי המזונות.

104. בכך לא תם מסענו, משום שעלינו להכריע בשאלת ההתנהלות של הצדדים לאחר כריתת הסכם הגירושין והקיזוזים הנטענים/מוכחשים ביניהם בהתאמה שכן בפועל האב לא שילם דמי המזונות ושילם את ההלוואות המשותפת והרי תביעתו הכספית היא לחייב את האם בהשבת הכספים ששילם.

105. מהמונח בפניי כולל מכתבי ב"כ התובע לב"כ הנתבעת החל מסמוך לאחר חתימת ההסכם (28/06/2012) ואילך, ובהתחשב בכך שהסדרי התשלומים של המזונות נקבעו בהתאמה להפחתת תשלום דמי המשכנתא בכ- 300 ₪ בחודש החל מ 08/2012 (כמובן עם קיזוז בהמשך מהמכירה) , מצאתי כי הגם אם לא היתה הסכמה מפורשת בכתב של הצדדים, הרי שהתנהלותם (גם הסכמה בשתיקה לתשלום בו מחוייב הצד השותק) הינם עדות לסוג של הסכמה (כמו גם לאומד דעת הצדדים בעת החתימה כי תשלומי הלוואות על ידי האב יהוו תחליף לתשלומי המזונות).

106. ברי, כי ידוע היה לאשה, כי עליה לשאת בתשלומים המשולמים מחשבונו של האיש בגין ההלוואות המשותפת (משכנתא + הלוואה נוספת). ביחס להלוואה המשותפת הדברים אף נרשמו ברחל בתך הקטנה בסעיף 6.3. להסכם והאשה לא הוכיחה כי שילמה אגורה לאיש בגין חלקה בהלוואה זו. הדברים מחזקים הרושם כי צודק האיש בטענתו, כי גם לאחר ההסכם וכריתת המשיך לשלם מלוא ההלוואות המשותפות במקום תשלומי המזונות. לפיכך יש לקבוע כי האשה שבחרה שלא לשלם החזרי הלוואת המשכנתא וההלוואה המשותפת, נתנה לאיש בכך את הסכמתה שבהתנהגות לשלם במקומה תשלומים אלה ולקזזם מהתשלומים אותם הוא חב לה בגין המזונות.

107. בנוסף לכל האמור, אציין עוד כי האשה לא פעלה לשינוי המצב, הגם שהוגשו ע"י הצדדים תובענות בשנת 2013 (הגדלת מזונות ודמי שימוש) ואלו נמחקו בהסכמות הצדדים ובהמלצת בית המשפט והכל אף שהיה ידוע כבר אז לאשה עניין הקיזוזים המבוצעים ע"י האיש.

108. בהתאם לאמור, אני קובע כי התנהלות הצדדים בפועל במשך תקופה ארוכה היא נסיבה חיצונית נוספת שתומכת בפרשנות אומד דעת הצדדים כאמור לעיל וכפועל יוצא, הנני מתיר קיזוזי התשלומים ששולמו ע"י האיש בעבור חלקה של האשה בתשלום ההלוואה המשותפת וכן מלוא תשלומי הלוואת המשכנתא ששולמו על ידו ואמורים היו להשתלם ע"י האשה. "ההתחשבנות" הכספית תיעשה במסגרת הסיכום של פסק הדין אל מול תשלומי המזונות.

109. בסיום ההכרעה בתובענה זו, אציין כי לא נעלמו מעיניי טענות התובע לעניין חברת פלאפון, יחד עם זאת מצאתי כי תגובתה של האשה נכונה ומוצדקת בנסיבות בהקשר זה ; האיש לא הזכיר בתביעתו דרישה לגבי חוב לחברת פלאפון והדבר עלה רק בתצהיר עדות ראשית והוא נחקר בעניין בדיון בפניי:

"ש:      אתה מצהיר בסעיף 93 לתצהירך על עניין הפלאפון

ת:        נכון

ש:        מדוע לא תבעת את זה

ת:        כי עורכת הדין שלי פשוט לא הספיקה להכניס את התביעה, כמו שאמרתי, אבל חשוב לי מאוד שהנושא הזה  ייפתר

ש:        אתה מדוע לזה שאתה מדבר על משהו שלא מופיע כרגע בתביעה

ת:        כן."

110. נוכח האמור, כמו גם העובדה כי לא הובאו בפניי טענות קונקרטיות בגיבוי ראייתי מחד, ומאידך בהתחשב כי החוב כולו או לפחות ברובו היה לרווחת הילדים – מצאתי לדחות טענות האיש בעניין זה.

111. חוב המזונות הינו חוב שלא ניתן לעתור כנגד גבייתו. ההליכים שהחוק מתיר לזוכה לשם ביצוע גביית המזונות הם מרחיקי לכת ובהם עיקולי משכורת ופקודות מאסר. הליכים אלה ננקטו על ידי האשה בחוסר תם לב וגרמו לאיש לנזקים קשים ביותר, הכל כאשר מנגד למעשה הוא לא היה אמור לשלם סכומים אלה במקור לאור קביעתי כי היה סיכום בין הצדדים שהוא משלם את הלוואת המשכנתא וההלוואה המשותפת חלף דמי המזונות. הצדדים פעלו לפי להסדר זה תקופה ממושכת והדבר מחזק כי זה היה אומד דעת הצדדים בהסכם ובביצועו. לפיכך נקיטת הליכי הגבייה בלשכת ההוצאה לפועל הייתה נעדרת תם לב כפי שטען האיש לכל אורכה של ההתדיינות והיא צריכה למצוא ביטוי גם בפסיקת הוצאות המשפט שכן בעניין זה התקיימו מרבית ההליכים וההוכחות (והליכים רבים נוספים התקיימו בלשכת ההוצאה לפועל). אני מחייב האשה לשלם לאיש בגין תביעה זו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 9,000 ₪.

התובענה לדמי שימוש:

112. תובענה נוספת שהוגשה בפניי הינה תובענה לדמי שימוש אותה הגיש התובע.

תמצית טענות התובע:

113. לטענת האיש, פנה פעמים רבות לאשה במטרה לנסות לקדם הליך מכירת דירת הצדדים. לדבריו היא מצדה סיכלה כל אפשרות כזו עד שנאלץ לפנות לפתחו של ביהמ"ש בבקשה למינוי כונס נכסים. נכון למועד הגשת התובענה (וכך גם כיום) הדירה – טרם נמכרה.

114. לדברי האיש, נוכח העובדה כי הצדדים מנועים מלהתגורר יחדיו לאחר הגירושין, יש לפסוק לבן הזוג שעזב את דירת המגורים המשותפת דמי שימוש. לטענתו, ברור ונהיר שהוא לא ויתר על דמי שימוש, ולראיה התניה בסכם על מינוי כונסי נכסים. בהתאם לאמור על הנתבעת לשלם לו דמי שימוש החל ממועד החתימה על ההסכם.

תמצית טענות הנתבעת:

115. לטענתה של האשה גרושה הגיש תובענה זו בחוסר תום לב ומשתמש לרעה בהליכי משפט, לדבריה הוא עצמו אינו מקיים את ההסכם: אינו משלם מזונות, עושה קיזוזים על דעתו, אינו מקיים הסדרי השהייה עם הקטינה.

116. לטענת האשה, האיש הגיש בעבר תובענה לדמי שימוש, אשר נמחקה ללא צו להוצאות ואותו דין צריך לחול על התביעה הנוכחית שנעדרת עילה לאור לשון ההסכם.

117. לדברי האשה, הצדדים נפגשו ביום 28/11/2012 במשרדה של עו"ד יובל ריימונד לנסח טיוטה למכירת הדירה, אך זו לא התגבשה, שעה שהוברר כי הדירה טרם נרשמה ע"ש הצדדים.

118. בנוסף וכאמור, סעיף 5.2 להסכם הגירושין פוטר את האשה מתשלום דמי שימוש לאיש בגין השימוש הבלעדי שלה ושל הילדים בדירה.

דיון והכרעה:

119. לשון ההסכם לעניין דמי השימוש ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים:

                        "עד מועד מכירת הדירה, יישארו האם והילדים לגור בדירה ללא תשלום תמורה

                                לאב בגין דמי שימוש" (ההדגשה שלי א.ז)

120. מכוח לשון ההסכם אין צורך בפרשנות של הנסיבות החיצוניות והאחרות, למעט המונח הפרשני "מכירה" שכן מועד המכירה הוא המועד הרלבנטי שממנו ואילך כן קמה חובת דמי שימוש, גם לפי ההסכם.

121. הזכויות בדירה נרשמו על שם הצדדים בלשכת רישום מקרקעין רק ביום 28/12/15 לפי נסח לשכת רישום מקרקעין שצירפו בשעתו כונסי הנכסים. המדובר בשלוש שנים לאחר עריכת הסכם הגירושין. מדובר בזמן ממושך שהאיש טוען כי לא צפה שיארך תקופה כה ארוכה כאשר בינתיים אינו יכול ליהנות מקניינו או מחלוקת תמורת מכירתו. אין ספק כי בשל העיכוב הרב ברישום הזכויות, עיכוב שנבע ממחדל של הצדדים או של מי שייצגם בהסכם רכישת הדירה במקור, לא יכול היה אף אחד מהם ליטול הלוואת משכנתא לשם רכישת זכויות הצד האחר. המחדל האמור והיעדר יכולת נטילת הלוואת משכנתא ככל הנראה לא היו ידועים במלוא עוצמתם אם בכלל לשני הצדדים בעת חתימת ההסכם. בינתיים, אין חולק, כי האשה והילדים המשיכו לגור בדירה ללא שהאיש יכול לפרק שיתוף ובמקביל משלם מזונות ואת הלוואת המשכנתא.

122. ביום 1/1/2015 קבעתי כי האשה תממש זכות קדימה ותרכוש זכויותיו של האיש לפי שווי דירה של 820,000 ₪. עם זאת קבעתי מפורשות בשולי אותה החלטה, כי אם הדבר לא יעלה בידה וייגרמו נזקים לאיש בשל כך היא תידרש לשפותו.
123. לאחר אותה החלטה התקיים ביום 12/1/15 דיון בו בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמות כוללות שלכאורה מסיימות הסכסוך כולו.

            למען הדיוק אביא את פרטי ההסכם שהוצע לצדדים ביום 12/1/15, כפי מופעו בפרוטוקול:

"ב"כ הצדדים: לאחר ששוחחנו עם הצדדים מחוץ לאולם הדיונים, ושקלנו את הדברים, נבקש להודיע כי הגענו להסדר ולהסכם פשרה כולל שאת עקרונותיו נבקש להכתיב כעת לפרוטוקול, ועל פיהם נערוך הסכם מפורט ונגישו לבית המשפט והכל  וזאת כדלהלן:

א.      האישה תרכוש את הבית לפי שווי  של 820,000 ש"ח כאשר חלוקת הוצאות הכינוס שיעמדו על 3% יהיו בחלקים שווים בין הצדדים.

ב.       תיק המזונות ייסגר לאלתר, בלשכת ההוצל"פ.

ג.       הצדדים מוותרים על כל טענה או זכות של הצד האחר, וכפועל יוצא כל צד יישאר עם זכויותיו הפנסיוניות והסוציאליות ללא איזון או תשלום דמי איזון.

ד.       כל התביעות בבית המשפט יימחקו ללא צו להוצאות.

ה.      דמי המזונות יועמדו ע"ס של 1,935 ₪ עבור הקטינה והבן החייל, כאשר הסכום של 1,600 ₪ ישולמו עבור מזונות הקטינה ועבור הבן החייל 335 ₪.

ו.       בהסכם המפורט יוסדרו מחדש חלוקת זמני השהיה של התובע עם הקטינה.

ז.       בנוסף אנו נקבע במפורש מהם ההוצאות החריגות שעל הצדדים להשתתף בהם ביחס לקטינה.

ח.      ההסכם יביא לסיום הסכסוך באופן סופי.

ט.      נגיש את הסכם עד ליום 28.1.15. "

124. במצב הדברים שנוצר, אילו הצדדים היו משכללים הסכם שנכרת ביום 12/1/15 בבית המשפט על דרך הפשרה, הרי שלא היה כל חיוב בדמי שימוש והאשה באמת יכולה הייתה למשש זכות קדימה (ואז גם לא היה צורך בפסק הדין). אך ההסכמות הללו לא השתכללו לכדי הסכם ובדין ובצדק טען האיש כי יש לאפשר לממש ולמקסם הפוטנציאל מהדירה, באמצעות מכירת לצד ג' המרבה במחיר, קל וחומר שעה שהדבר נמנע ממנו משך 3 שנים אותה עת.

125. אף בסעיף 4 לבקשת כונסי הנכסים מיום 10/1/16 נרשם כי ההסכמה הקודמת שהייתה בין הצדדים ולפיה האשה תרכוש זכויותיו של האיש בדירה לא השתכללה כדי הסכם מחייב ולכן ביקשו הם הוראות מבית המשפט.

126. הצדדים היו אותה שעה בהליכי גישור מחוץ לכותלי בית המשפט וגם הליכים אלה לא צלחו.

127. אי לכך ניתנה החלטת בית המשפט המורה לכונסים לפרסם מודעה מתאימה בעיתון ולהזמין הצעות לרכישת הדירה וכן הוזמנה חוות דעת שמאית (החלטה מיום 10/2/16).

128. האשה סברה כי החלטה קודמת מיום 12/1/15 עודנה מחייבת את הצדדים ולפיה היא תרכוש זכויותיו של האיש בדירה בעבור 820,000 ₪ והגישה בקשה מתאימה לאחר מתן ההחלטה לעיל. חרף בקשת האשה, לא בוטלה ההחלטה ובית המשפט הורה על המשך הליכי הכינוס. זאת ועוד בהחלטות מאוחרות יותר נקבע במפורש כי החלטה קודמת שאפשרה מימוש הנכס באמצעות רכישת האשה את זכויות האיש, לא הייתה החלטה חלוטה ויכולה הייתה להשתנות. מה גם שאותה הצעה התקבלה במסגרת הסכמות בין הצדדים, הסכמות שחזרו בהן בינתיים ועל כן הנכון היה להציג הדירה בפני צדדי ג' ולאמוד שווי השוק שלה לצרכי ההכרעה השיפוטית בהליך.

129. החל מחודש אוקטובר 2016 החלה כונסת הנכסים להגיש בקשות שונות למתן הוראות כאשר בית המשפט התרשם מהן, כי האשה לא מאפשרת לכונסת הנכסים להציג הנכס לצדדי ג' באופן שימקסם התועלת קרי יביא לכך שתתקבל הצעה גבוהה לרכישתו. אין ספק כי לאשה האינטרס לעכב הליכי המכר לצד ג' והיא מודה בכך בכתבי טענותיה עת היא סבורה כי בשל החלטה מיום 1/1/15 היא זו שתרכוש הזכויות בדירה על פי הצעת הסכם שכלל לא השתכלל בעוד שלא היא ובית המשפט עמד על כך במספר החלטות שנתן מאז וגם ללא אותן החלטות הדברים ברורים. האפשרות לממש זכות קדימה לא הוקנתה לאשה בהסכם הגירושין (שהיא עומדת על ביצועו המלא). היא הייתה מתאפשרת רק במסגרת הסכם חדש בין הצדדים או כחלק מהשתתפותה בהתמחרות מול צדדי ג'.

130. מכאן התועלת הרבה שבית המשפט ביקש להסב תשומת לבה אליה, באם הייתה נכונה לערוך ויתורים שונים מבחינתה שהם גם מוצדקים כעולה בדיעבד מפסק הדין וכאשר רק בכפוף להם זכות הראשונים לרכוש חלקו של האיש בעבור סך של 820,000 ₪ הייתה עומד בעינה. מכל מקום, הרי את הליכי המכירה לצד ג' בדירה ניתן היה לבצע זה מכבר אילו האשה הייתה רק מאפשרת זאת. אלא שהאשה החזיקה בדעה שההחלטה מיום 12/1/15 המאפשרת לה לרכוש זכויות האיש בדירה במסגרת הסכם פשרה כולל, עומדת בעינה ולא היא.

131. לפיכך, והחל ממועד הגשת בקשת מתן הוראות מצד כונסת הנכסים (9/16) ממנו עולה סירוב של האשה לשתף פעולה, קמה לאיש זכות לקבל דמי שימוש. שכן האשה בהתנהלותה מאריכה, דוחה ומסכלת את המכירה לצד ג' ועושה שימוש בלעדי בדירה. החל מהרגע בו בית המשפט קובע כי צד עושה שימוש שלא בתם לב בזכויותיו בין מכוח הדין ובין מכוח הסכם גירושין, קמה גם קמה עילה לחיוב בדמי שימוש.

132. על כן ומתוך היכרות עם מכלול התנהלות האשה בכל הנוגע להצגת הדירה למכירה באמצעות כונסת הנכסים עד כדי צורך למתן החלטות ברזולציות של קביעת ימי סיור בבית, מניעת שהיית הילדים שם כאשר מגיעים צדדי ג' וכיו"ב, אני קובע כי האשה למעשה לא אפשרה את מכירת הדירה מאז 9/2016 וחייבת בדמי שימוש ראויים בסך 1,500 ₪ בחודש עד למועד כריתת הסכם מכר על ידי כונסת הנכסים עם צד ג' או עם האשה לפי ההוראות שיינתנו בשולי פסק הדין.

133. בגין תביעה זו אני מחייב האשה לשלם לאיש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך 2,500₪.

התובענה הרכושית (1622-11-11):

134. תובענה זו נפתחה שוב בפניי (לאחר שנסגרה עקב החתימה על ההסכם), עם הבקשה למינוי ב"כ הצדדים ככונסות נכסים.

135. במהלך ההתדיינויות בפניי, ניתנו מספר החלטות בעניין קניית חלקו של התובע ע"י הנתבעת, ביניהן החלטתי מיום 01/01/2015 לפיה זכות הראשונים תהא לנתבעת לרכוש את חלקו של התובע, כאשר שווי הבית הינו 820,000 ₪. חשוב להדגיש כי החלטה זו היא החלטת ביניים שבית המשפט יכול לשנותה ככל החלטה ביניים אחרת, מה גם שבית המשפט הבהיר זאת.

136. ביום 25/04/2015 נוכח התמשכות ההליכים גם נוכח העיכובים ברישום וגם נוכח העובדה כי הנתבעת לא עשתה דבר על מנת לקדם זכותה ברכישת הדירה וכאשר במקביל חלו שינויים במחירי הנדל"ן במדינה, הוריתי על מינוי שמאי להערכת שווי עדכני של הדירה.

137. החלטתי מיום 17/02/2016 המדגישה כי בהתאם להחלטה מיום 25/04/2015 אין בהחלטה הקודמת (01/01/2015) שאפשרה רכישת האישה את חלקו של האיש בדירה, החלטה חלוטה והיא יכולה להשתנות.

138. ביום 09/06/2015 הוגשה חוו"ד שמאי לעניין דירת הצדדים.

139. ביום 07/01/2016 נרשמה הדירה ע"ש הצדדים.

140. הליכי מכירת הדירה, נמשכו הרבה מעבר למה שהצדדים יכלו לתאר. ברי, כי חלק נכבד ממשך זמן העיכוב נגרם באשמת ובאחריות החברה המשכנת ו/או עוה"ד שהיו אמונים על עריכת הסכם רכישת הדירה במקור על ידי הצדדים. יחד עם זאת, מאז סיום סאגת רישום הזכויות על שם שני הצדדים, חלפה כשנה נוספת, אשר כעולה מהודעות שהוגשו לתיק ביהמ"ש עולה כי הנתבעת תרמה "לא מעט" בלשון המעטה בעיכוב המכירה, אף כאשר מונתה כונסת נכסים.

141. בהתאם להחלטותיי מיום 13/10/2016, 09/11/2016 ו – 15/11/2016 הוריתי לכונסת הנכסים להציג הדירה למכירה לכל המרבה במחיר. קבעתי עוד, כי עדכון יוגש לתיק ביהמ"ש עד ליום 01/12/2016 (בהתאם להחלטתי מיום 15/11/2016). כונסת הנכסים מסרה, כי ישנם מתעניינים בדירה הממתינים להכרעת בית המשפט לרבות הצעה קונקרטית על סך 835,000₪ והיא ממתינה להכרעת בית המשפט ומתן הוראות.

142. אבהיר כעת פעם נוספת (ראה הביאור בדיון בעניין דמי השימוש), מדוע הנכון הוא לאפשר מכירת הדירה באמצעות כונסת הנכסים.

143. בהליכי פירוק שיתוף בין בני זוג, קובע סעיף 101 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969:

"מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני – זוג ...... דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן - זוגו".

144. ההליך מתייחס למכר חלקי מרצון ונועד למנוע כניסת אדם זר, להבדיל מהליך של פירוק שיתוף שהוא הליך מכר כפוי, בו כל הנכס מוצע למכירה.

145. בענייננו, אומנם ניתנה החלטתי ביום 01/01/2015 בעניין מחיר הדירה וזכות הראשונים של האשה לקניית חלקו של האיש, יחד עם זאת כפי שהובהר בהחלטותיי המאוחרות, אין החלטה חלוטה והיא ניתנת לשינוי. שינוי יכול וצריך להתרחש מקום שמתרשם בית המשפט מהתנהלות נעדרת תם לב. בהקשר זה הבהיר בית המשפט לצדדים, עד כמה חשוב להם להגיע ליישוב הסכסוך בהסכמה ולא לקחת הסיכון שתינתן הכרעה שיפוטית כפויה. הדברים נאמרים בעיקר ביחס לאשה הטוענת להסתמכות על זכות קדימה לפי ההחלטה מיום 1/1/2015. הצדדים היו אמורים להגיש הסכם עד 24/1/15 ולא הגישו. לא הוגשה גם כל בקשה נפרדת לרכוש זכויות האיש בדירה מאז ללא קשר להתחשבנות בין הצדדים. זכות הקדימה שהייתה פקעה הן לאור הפרת התחייבות האשה לנהוג בדרך מקובלת ובתם לב בביצוע חוזה ובמו"מ לקראת חתימת חוזה עת לא הוגש הסכם פשרה כולל והן שעה שלא שילמה מעולם לאיש את חלקו בגין הדירה לפי ההחלטות עליהן היא נסמכת.

146. זאת ועוד, חל שינוי בנסיבות מאז אותה החלטה ושוב לא יהיה זה צודק בנסיבות העניין לאפשר לאשה לרכוש זכויות האיש בדירה בעבור שווי של 820,000 ₪. יש לזכור כי שיקולי צדק הוכרו כרלבנטיים לצרכי עניין זה במסגרת סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995.

147. בעניין פירוק השיתוף ומימוש זכות קדימה אין לי אלא להפנות הצדדים לתמ"ש (ת"א) 17821/96 עשירה סלומון נ אליהו סלומון (פורסם בנבו) שם נקבע בין השאר:

"36.  דרך הביצוע של דין קדימה בהליך פירוק שיתוף של דירת מגורים, בין אם הזכויות אובליגטוריות והפירוק עפ"י דיני המיטלטלין ובין אם הזכויות קנייניות והפירוק עפ"י         דיני המקרקעין, יהיה כדלקמן:

(א)     הדירה תוצע למכירה להתמחרות חיצונית לאחר הגשת חוות דעת שמאי.

(ב)     תשמר לבן - הזוג זכות קדימה לרכוש את חלקו של בן הזוג האחר  עפ"י תנאי השוק - בסכום הגבוה ביותר שיוצע בהתמחרות החיצונית.

37. בדרך זו מוגנים שני אינטרסים: האינטרס לבצע את המכירה בהקדם האפשרי במחיר הגבוה ביותר, ומאידך האינטרס להגן על זכות הקדימה של בן - הזוג.

דרך זו יעילה וצודקת לביצוע הליך המכירה. יישום זה אפשרי בגדר הסמכות שהוקנתה לבית המשפט למשפחה בסעיף 7 לחוק ההקמה.

38. מתן הצעה ע"י בן זוג לאחר הגשת חוות דעת שמאי בלבד מאריכה את ההליך שלא לצורך, לא מבטיחה את ביצוע המכר לאור הוראת סעיף 103 (א) לחוק המקרקעין, ולא מגנה כראוי על האינטרס של השותף הנוסף לבצע את המכר במחיר הגבוה ביותר האפשרי.
39. יש לשלב את הוראת סעיף 101 לחוק המקרקעין עם הוראת סעיף 40 לחוק המקרקעין ולהורות על מכירה למרבה במחיר כאשר תשמר לבן הזוג זכות קדימה לרכישת הנכס בסכום הגבוה ביותר שיוצע.

148. נוכח האמור, הרי שעל כונסת הנכסים יהיה לבצע התמחרות בין המציעים לרבות האשה והאיש והאשה תוכל לרכוש זכויותיו של האיש בדירה רק באם תשווה הצעתה למחיר ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל בהתמחרות, תוך הפקדת 10% מההצעה בידי הכונסת (מראש לפי ההצעה הגבוהה ביותר ערב ההתמחרות וזאת כתנאי להשתתפות בהתמחרות). ממועד סיום ההתמחרות, יהיו לאשה 14 ימים להפקדה כאמור, ככל שלא תבוצע ההפקדה, זכותה תפוג, והדירה תימכר למשתתף שהציע הסכום הגבוה ביותר בהתמחרות.

149. בשולי הדברים יש לציין, כי קיים עניין נוסף בין הצדדים והוא איזון המשאבים הפנסיוניים/סוציאליים. בהקשר זה הוגשה חוות דעת מומחה שאף אחד מהצדדים לא חלק עליה ועל כן תאומץ אף היא כחלק מהוראות פסק הדין.

סיכומו של דבר:

150. התובענה להפחת דמי מזונות – נדחתה בחלקה והתקבלה בחלקה האחר. התובענה להחזרים כספיים בגין תשלומים ששולמו, והכרעה בנטל תשלום דמי המשכנתא – התקבלה. התביעה לדמי שימוש – נתקבלה חלקית.

151. אדגיש עוד, כי נעשה ניסיון נוסף להביא הצדדים להסכמות, ערב מתן פסק הדין, והכל במטרה למניעת הישנות הליכים נוספים, החיוב בהוצאות המשפט, ויישוב הסכסוך באופן סופי ומוחלט, אך הדבר לא צלח.

152. אי לכך מובאת בזה פסיקתת בית המשפט הלוקחת בחשבון הסכומים ששולמו בפועל על ידי הצדדים וטרם שולמו:

153. 153. להלן טבלה ובה פירוט תשלומים שהיו צריכים להשתלם על ידי האיש לאשה לפי החלטות קודמות:

154. להלן טבלת פירוט תשלומים ששולמו בפועל ע"י האיש לאשה (גם כאלו ששולמו בעבור חלקה של האשה):

יתרה לתשלום : 148,800 (סך חיובים) – 137,153 (סך תשלומים) = 11,647 ₪ סכום זה ישולם תוך 14 יום מהיום ללא קשר להליכי הכינוס.

מובהר כי ככל שקיימים תיקי ההוצל"פ בקשר למזונות עבר – ייסגרו לאלתר !

155. האשה חייבת לשלם לאיש דמי שימוש בסך 1,500 ₪ בחודש במכפלת חודשים מחודש ספטמבר 2016 ועד למועד בו ייחתם הסכם מכר על ידי כונסת הנכסים.

156. שכ"ט כונסת הנכסים יעמוד על שיעור– 3% משווי הדירה לפי מחיר המכירה הסופי: בשל ההתנהלות של האשה ובפרט בכל הנוגע להתנהלות בחודשים האחרונים בעניין סיכול הליכי המכירה והצגת הדירה לצדדי ג' ולכונסת, מובהר בזה מראש, כי יש לשנות האיזון בתשלום שכר טרחת כונסת הנכסים בין הצדדים לבין עצמם ואני מוצא לנכון לקבוע כי האישה תישא ב- 2% בתוספת מע"מ משכר הטרחה. האיש יישא ב 1% בתוספת מע"מ משכר טרחת כונסת הנכסים.

157. כונסת הנכסים תקבע מועד להתמחרות במעמד הצדדים וצדדי ג' בתוך 14 יום מהיום כאשר האשה רשאית להשוות ההצעה הגבוהה ביותר בכפוף לעמידה בכל יתר התנאים הנדרשים מהמשתתפים בהתמחרות. היה ולא עשתה כן, ירכוש צד ג' מכונסת הנכסים את הזכויות בדירה ועל האשה והילדים יהיה לפנות הדירה תוך זמן סביר.

158. החשבון בבנק XXXX יישאר בבעלותו הבלעדית של האיש והוא חב בכל החובות הנובעים ממנו.

159. איזון הזכויות בין הצדדים יעשה לפי החלופה השנייה שבחוות הדעת של המומחה בתחום ראיית החשבון אלא אם כן תודיע האשה אחרת תוך 7 ימים. הצדדים רשאים להגיש פסיקתא לפי חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד – 2014.

160. האשה תשלם לאיש הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך 11,500 ₪ בתוך 14 יום מהיום ללא קשר להליכי כינוס הנכסים.

161. המזכירות תמציא פס"ד לצדדים ולכונסת הנכסים ותסגור כל התיקים.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן היום,  כ"ה בכסלו התשע"ז, 25 בדצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

אסף זגורי, שופט

סגן הנשיא לענייני משפחה