האם לקיים את צוואת המנוח המוקדמת מיום 04.11.01 או שמא את צוואתו המאוחרת מיום 26.02.15.
פסק הדין זה עניינו בשלוש תובענות כמפורט להלן:
א. ת"ע 3717/09/15 – תובענה שהגישה האחות הגב' ר.ש (להלן: "ר") לקיום צוואת המנוח י.ש ז"ל ( להלן: "המנוח" ) מיום 26/2/15.
ב. ת"ע 3920/09/15- התנגדות שהגישה הגב' ג.י (להלן : "ג" ), הידועה בציבור של המנוח, לקיום צוואת המנוח מיום 26/2/15.
ג. ת"ע 16863/06/16- בקשה שהגישה הגב' ג לקיום צוואת המנוח מיום 4/11/01.
ת.ע 16863/06/16- התובענה שהגישה הגב' ג לקיום צוואת המנוח מיום 4/11/01:
- מאחר ובא כוחה של גב' ר טען בסעיף 1 לסיכומיו כי " עניינו בהתנגדות לביצוע צוואתו של המנוח מיום 26/2/15 – וזו בלבד" , אומר כבר כעת כי אינני מקבל את טענתו זו, ואבהיר כי פסק דין זה דן בשלושת התובענות שבכותרת, לרבות התובענה שהגישה הגב' ג לקיום צוואת המנוח מיום 4/11/01- ת"ע 16863/06/16, ולהלן נימוקי:
א. בדיון מיום 3/2/16 ובמסגרת ת"ע 3717/09/15 ות.ע 3920/09/15, ולשאלת בית המשפט, הצהיר בא כוחה של גב' ג כי בכוונת מרשתו להגיש בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 4/11/01.
ב. ואכן, וכפי שעולה מתיק ת.ע 16863/06/16, ביום 18/2/16 הגישה הגב' ג לרשם לענייני ירושה את בקשתה לקיום צוואת המנוח מיום 4/11/01.
בהחלטתו מיום 25/5/16 , הורה הרשם לענייני ירושה על העברת בקשתה של הגב' ג לבית המשפט, תוך שציין בהחלטתו כי הבקשה פורסמה בעיתון ביום 15/5/16.
ג. ביום 7/6/16, ובהחלטתי שניתנה ע"ג החלטתו לעיל של הרשם לענייני ירושה, , קבעתי את התובענה בת"ע 16863/06/16 לדיון ביום 11/9/16 וזאת "יחד עם ת"ע 3920/09/15 ות"ע 3717/09/15" .
ד. הדיון מיום 11/9/16, ובהמשך להחלטתי מיום 7/6/16, התקיים ביחס לשלושת התובענות שבכותרת פסק הדין , כאשר בהחלטתי באותו יום , קבעתי מפורשות כי " התובענות שבכותרת החלטתי זו נקבעות לשמיעת ההוכחות...." , תוך שהצדדים נתבקשו להגיש את תצהירי עדותם.
ה. דיוני ההוכחות (09.01.17 ,11.01.17 ו- 23.02.17) התקיימו ביחס לשלושת התובענות שבכותרת פסק הדין, כמופיע בכותרת הפרוטוקולים.
ו. תיק המוצגים שהגישה הגב' ג לצורך ניהול ההוכחות, כלל גם את הבקשה שהגישה לרשם לקיום צוואת המנוח מיום 4/11/01- נספח ת/13.
כללי:
- הגב' ר, כאמור הינה אחותו של המנוח, יליד 1944 שהלך לבית עולמו ביום 14.05.15.
המנוח הותיר אחריו ילדים איתם הוא לא היה בקשר. ראה לעניין זה עמ' 14-15 לפרוטוקול מיום 11/1/17.
- אין מחלוקת עובדתית כי הגב' ג היתה ידועה בציבור של המנוח, כאשר לטענת הגב' ג מצב זה נמשך משנת 1995 עד ליום מותו הגם שבמהלך שנת 2010 הפסיקו לגור יחדיו.
לטענת הגב' ר המנוח והגב' ג היו ידועים בציבור משנת 1995 עד שנפרדו במהלך שנת 2010 (סעיף 3 לסיכומיה). ייאמר כי גם לשיטתה של הגב' ר ועדיה, המנוח והגב' ג המשיכו להיות בקשר גם לאחר פרידתם הנטענת בשנת 2010 ועד למועד פטירתו של המנוח, ומשפחת המנוח אף הסתייעו בגב' ג בהשגחה ובטיפול במנוח סמוך לפני פטירתו (ראה לעניין זה עדותה של הגב' ח.י בעמ' 37 לפרוטוקול מיום 11/1/17 וכן סעיף 8 לתצהיר עדותה).
- מאשר הובא בפני, עולה כי המנוח הותיר אחריו 3 צוואות כמפורט להלן:
א. צוואה בעדים מיום 4/11/01 – צוואה אותה מבקשת הגב' ג לקיים.
ב. צוואה נוטריונית מיום 17/6/13.
ג. צוואה נוטריונית מיום 26/2/15- צוואה אותה מבקשת הגב' ר לקיים.
- מהראיות שהוצגו בפני עולה כי במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג – המנוח והגב' ג, נרכשו שתי דירות, כאשר הדירה שברח' XXX( להלן: "הדירה" ) נרכשה ראשונה בשנת 1996 ונרשמה בתחילה ע"ש המנוח, ובית הקרקע שברח' XXX (להלן: "הבית") נרכש מאוחר יותר בשנת 1999 ונרשם בתחילה ע"ש הגב' ג.
אין מחלוקת עובדתית כי במועד בו חתם המנוח על צוואתו מיום 4/11/01, חתמה הגב' ג גם היא על צוואה בה ציוותה את כל רכושה למנוח.
כמו כן חתמו בני הזוג על הסכמים לתחלוף נכסים, ובאופן שהגב' ג העבירה זכויותיה בבית (היקר יותר) לטובת המנוח ואילו המנוח העביר זכויותיו בדירה לטובת הגב' ג.
- למען שלימות התמונה אציין כי בצוואה המוקדמת מיום 4/11/01 להלן: "הצוואה המוקדמת"), ציווה המנוח את כל רכושו לגב' ג, ובצוואתו המאוחרת מיום 26/2/15 (להלן :"הצוואה המאוחרת") ציווה את רכושו לארבעת אחיותיו ( ר, ש, ב ו-ח) ולבן אחיו מר ב.ש (להלן: "ב").
בצוואה מיום 17/6/13 (ואשר ביחס אליה לא הוגשה בקשה לקיימה) ציווה המנוח את רכושו לאחיינו מר ר.א.
- חוות דעת המומחה הרפואי פרופ' שלמה נוי, אשר מונה בהתאם להחלטתי מיום 03.02.16 כדי לבחון את כשירותו של המנוח לצוות ביום עריכת הצוואה המאוחרת, עולה התמונה הבאה:
א. ביום 9/6/14 , אובחן המנוח כסובל מגידול ממאיר מופשט.
ב. בהערכת חולה מהמכון האונקולוגי בסורוקה מיום 3/8/14, צויין כי המנוח מטופל בכימותרפיה, סובל מחולשה, ירידה במשקל ותפקוד מצומצם.
ג. ביום 8/9/14 צוין בבדיקת רופאה מהמכון האונקולוגי בסורוקה כי המנוח סובל ממחלה ממארת ומפושטת, וכי הוא מסרב לטיפול כימותרפי.
ד. ביום 4/4/15 אושפז המנוח במחלקה נוירוכירורגית בסורוקה עקב אי שקט פסיכומוטורי, שהופיע בפתאומיות. עוד צוין כי היענותו לטיפול הייתה נמוכה ביותר אולם היה צלול. כמו כן צויין כי בבדיקה נמצא ממצא הלוחץ על המוח, שמתאים לפיזור גרורתי. לאחר טיפול תרופתי המנוח חזר להכרה מלאה וצלולה, אי השקט חלף.
ה. ביום 5/4/15 צוין בתעודת רופא של המחלקה הנוירוכירורגית כי המנוח אינו משתף פעולה, לא מסוגל לקבל החלטות וסובל מגידול מוח ממאיר.
ו. ביום 5/4/15 צוין במכתב של עובדת סוציאלית מבית החולים סורוקה לבית המשפט כי המנוח מאושפז מחלקה מאז יום 4/4/15 והצוות חושב כי אינו מסוגל להסכים או לסרב לפעולות פולשניות, ונתבקש צו למינוי אפוטרופסות.
ז. ביום 6/4/15 ובמסגרת תיק 7450-04-15, מונתה גב' ר כאפוטרופא לגופו של המנוח ולמשך 6 חודשים.
ח. ביום 5/5/15 אושפז המנוח במחלקה הפנימית בסורוקה עקב חום, צויין כי הוא מבין
את מצבו ואת חומרת מחלתו ומבקש לסיים את חייו בביתו.
ט. המומחה, פרופ' נוי חתם את חוות דעתו במסקנה כי: "לאור האמור לעיל, אני מעריך שאין תיעוד רפואי היכול לשלול כשרותו לצוות בתאריך הנדון" .
י. במענה לשאלת הבהרה מטעם בא כוחה של גב' ג כי: "בסיכום חוות דעתך, אינך קובע באופן חד משמעי ופוזיטיבי כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נערכה. להערכתך , בכמה אחוזים מסתכם אותו ספק העולה מקביעתך? " , השיב המומחה כי " בתיקים מסוג זה- קביעה לאחר מות הנבדק- לא ניתן בד"כ לקבוע חד משמעית . הספק הינו בשיעור של כ 25% ". ראה לעניין זה נספחים ת/6 ו ת/7 לתיק המוצגים של גב' ג.
טענות הצדדים:
- לטענת הגב' ג כמפורט בסיכומי בא כוחה, אין לקיים את צוואתו המאוחרת של המנוח, בין היתר, מחמת המפורט להלן:
א. קיומם של פגמים בצוואה המאוחרת שאינם ניתנים לריפוי ומחייבים את ביטולה.
ב. הגב' ר לא הצליחה להוכיח כי הצוואה המאוחרת אכן משקפת את רצון המנוח כנדרש ע"פ סעיף 25 לחוק הירושה בשים לב לפגמים הצורניים בצוואה, וזאת נוכח מצבו הרפואי של המנוח ומעורבותם של בני משפחתו, הנהנים ע"פ הצוואה, בעריכתה.
ג. המנוח ערך את הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת שהפעילו עליו קרובי משפחתו, הנהנים על פי הצוואה.
ד. המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה המאוחרת מחמת מצבו.
ה. הסתמכות הגב' ג על הצוואה המוקדמת – צוואתו המוקדמת של המנוח והצוואה שערכה הגב' ג באותו מעמד, הינן צוואות הדדיות תוך שהגב' ג מסתמכת על צוואה זו. משהמנוח לא הודיע לה על ביטול הצוואה המוקדמת, ונוכח סעיף 8 א לחוק הירושה, הרי שהצוואה המאוחרת בטלה.
- עוד טענה הגב' ג בסיכומיה כי יש לקיים את צוואת המנוח המוקדמת, ואשר לגביה לא הוגשה התנגדות.
- לטענת הגב' ר כמפורט בסיכומיה, יש לקיים את צוואתו המאוחרת של המנוח, בין היתר, מהטעמים המפורטים להלן:
א. צוואתו המוקדמת של המנוח וצוואתה של הגב' ג, הגם שנערכו באותו יום, אינן צוואות הדדיות, ואינן כוללות את עיקרון ההסתמכות.
ב. הגב' ג ידעה על הצוואה המאוחרת מפי המנוח עצמו.
ג. צוואתו המאוחרת של המנוח הגיונית. כל זמן שבני הזוג חיו יחדיו, היה היגיון בצוואה המוקדמת של המנוח, אולם משבני הזוג נפרדו, החליט המנוח לשנות את צוואתו בשנת 2013, עת הותיר את רכושו לאחיינו מר ר א, ובהמשך בצוואתו המאוחרת לאחיותיו ולאחיינו מר ב.
ד. הצוואה המאוחרת מלמדת כי מחשבה רבה ליוותה את עשייתה, שכן המנוח הקפיד לצוות 18.75% בדיוק לכל אחת ואחת מאחיותיו אשר בחיים, ו- 25% לאחיינו מר ב "שייצג" את אחיו ס.ש ז"ל, בעוד שלאח הנוסף, ר.ש ז"ל, שלא הותיר ילדים, לא ציווה המנוח דבר.
ה. המנוח היה דעתן שידע את רצונו, וככל שבית המשפט יגיע למסקנה כי האחיין מר ב נכח במועד עריכת הצוואה המאוחרת, אין בכך כדי לפסול את הצוואה כולה, ואף אין בכך כדי לפגוע בחלקו של האחיין מר ב מכוח הצוואה המאוחרת.
ו. ככל שישנם פגמים צורניים בצוואה, הרי שאלו ניתנים לתיקון ואין בהם כדי לפגוע בתקפות הצוואה.
ז. המנוח היה כשיר לערוך את צוואתו המאוחרת.
- מטעם הגב' ג העידו: הגב' ג ומכר של המנוח -מר י.מ.
מטעם הגב' ר העידו: הגב' ר, אחיינו של המנוח- מר ב.ש (להלן: " מר ב"), אחות המנוח- הגב' ח.י (להלן: "ח"), אחיינו של המנוח והבן של האחות ח- מר א.י (להלן "מר א.י"), עורך הצוואה עוה"ד והנוטריון מ.מ.
המתווה המשפטי:
- סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית קובע כי " כל אדם כשיר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית המשפט".
- לעניין הכשרות לצוות, מורה סעיף 26 לחוק הירושה כי " צוואה שנעשתה ...בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה- בטלה".
הפסיקה קבעה כי משמעות הדרישה " ידע להבין בטיבה של צוואה" היא , שעל המצווה להיות מודע לעובדה שהוא עורך צוואה, מודע להיקף רכושו ומודע לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיו. ראה לעניין זה ע"א 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (3) , 101, וע"א 15/85 מזרחי נ' רז פ"ד מא (4) , 545.
- ככלל , רצון המצווה הוא המכריע לעניין תוקפה של הצוואה , זאת כאשר הצוואה משקפת את רצונו האמיתי.
בעניין זה נקבע בסעיף 30 (א) לחוק הירושה כי " הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית –בטלה".
- הפסיקה הכירה ב" אבני בוחן" המסייעות לבית המשפט בהכרעה אם הצוואה בנסיבות מקרה מסויים נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, ואלו פורטו על ידי כבוד השופט מצא בפרשת מרום ( דנ"א 1516/95 ) כדלקמן: א. תלות ועצמאות ב. תלות וסיוע ג. קשרי המצווה עם אחרים ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה.
- בכל הקשור לטענה כי אין לקיים צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת, יש להוסיף 3 דגשים נוספים:
א. אין פסול בניסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובת המשפיע או לטובת אחר. רצונו ה" אמיתי " של אדם כולל גם את ההשפעות של הסובבים אותו , ואין בהם כדי לפגוע ברצונו. הפסול הוא באם מעורב בהשפעה מימד של חוסר הגינות חוסר ההגינות יבחן על פי המושגים של מוסר אישי וחברתי , ועיקרו ניצול תלותו , חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה לצורך עשיית צוואה לטובת הנהנה. ראה לעניין זה דברי כבוד השופט חשין בע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פד"י מט (1) , 318 בעמ' 331.
ב. באם יצביע המתנגד על נסיבות מסוימות המעוררות חשש להשפעה בלתי הוגנת , עשוי הדבר להעמיד חזקה לקיומה של השפעה שכזו, ולהעביר את נטל הבאת הראיות על שכמו של המבקש לקיים את הצוואה, אשר יידרש לסתור את החזקה תוך שלילת קיומן של הנסיבות הנטענות או שלילת קיומו של אלמנט חוסר ההגינות בנסיבות הנטענות. עם זאת נטל השכנוע מוטל לעולם על שכמו של המתנגד. ראה לעניין זה פסק דינה של כבוד השופט לוין בת"ע ( ב"ש ) 9707/01/12 .
ג. יתכן כי מארג הראיות יצביע על מעורבות של הנהנים בעריכת הצוואה , מעורבות שאינה מגעת עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה במובן סעיף 35 לחוק הירושה, אך היא יכול ותהווה ראיה נסיבתית המסייעת בהכרעה האם הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת. ראה לעניין זה פסק דינה של כבוד השופטת לוין בת"ע (ב"ש) 7770/10/11.
- כידוע " הלכה פסוקה וקבועה היא כשלפנינו צוואה שעל פניה נתמלאו בה כל הדרישות הצורניות , חזקה שהיא תקפה , ועל הטוען לפסלותה הראייה" . ראה לעניין זה בספרו של פרופ' שילה " פירוש לחוק הירושה " עמ' 232.
בהתקיים התנאים הצורניים הדרושים לצוואה על פי חוק הירושה, מניח החוק כי הצוואה היא כש.
- צוואה שלא נפל בה פגם צורני עומדת בחזקת כשרותה , והנטל להוכיח את פסולתה , כאמור לעיל, מוטל על הטוען לכך , כאשר נטל ההוכחה הנדרש הינו נטל ההוכחה המקובל במשפט האזרחי, כלומר מאזן ההסתברות. ראה לעניין זה דברי כבוד השופט רובנשטיין בע"א 11324/04 רבקה מנשה נ' אלישע מרכוס וכן דברי כבוד הנשיא ברק בע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה.
- צוואה שנפל בה פגם צורני , המבקש לקיימה הוא הנושא בנטל ההוכחה הדרוש להסרת הספק בדבר אמיתותה, לאמור, כי משקפת היא את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. בניגוד לצוואה התקינה מבחינה צורנית, שהנה בחזקת כשרות והנטל לפסלה מוטל על המתנגד לה, צוואה פגומה מבחינה צורנית, איננה בחזקת כשרות.
קיומו של הפגם הצורני בצוואה , מעלה את החשד שהצוואה אינה משקפת את רצונו של המצווה, ולכן הנטל על המבקש לקיימה. ראה לעניין זה דיני ירושה ועיזבון, כבוד השופט שוחט, מהדורה שביעית, עמ' 104 .
- סעיף 25 (א) לחוק הירושה מתייחס למידת נטל השכנוע המוטל על המבקש לקיים צוואה שנפל בה פגם צורני ו קובע כי :
" התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה , רשאי הוא, בהחלטה מנומקת לקיימה אף אם נפל פגם ...."
ע"פ לשון סעיף 25 (א) לחוק הירושה, הרי שבמקרה של פגם צורני בצוואה, על המבקש לקיימה מוטל נטל שכנוע כבד , שכן על בית המשפט להשתכנע מעל לכל ספק כי הצוואה אכן משקפת את רצונו האמיתי של המצווה.
על מידת כובדו של נטל השכנוע המוטל על המבקש לקיים צוואה שנפל בה פגם צורני, נמתחה ביקורת בספרות ובפסיקה, והמגמה כיום בפסיקה היא כי לבית המשפט שיקול דעת חרף ניסוחו של סעיף 25 (א) לחוק הירושה, באופן שעליו ליצור יחס בין סוג הפגם למידת השכנוע הנדרשת כדי לאפשר את תיקונו, ואף לנקוט גמישות מספקת שתאפשר לבית המשפט לדרוש ראיות בהתאם לחומרת הפגם. ראה לעניין זה דיני ירושה ועיזבון, כבוד השופט שוחט, מהדורה שביעית, עמ' 104 -105.
דיון והכרעה:
- לאחר שעיינתי באשר הוגש, שמעתי את עדי הצדדים וקראתי את סיכומיהם, מצאתי לקבל את התנגדותה של הגב' ג ביחס לצוואה המאוחרת מיום 26.02.15 ולהורות על קיומה של הצוואה המוקדמת מיום 4/11/01.
נוכח המפורט להלן , לא השתכנעתי כי הצוואה המאוחרת אכן שיקפה את רצונו האמיתי של המנוח.
קיומו של פגם צורני בצוואה המאוחרת אשר לא תוקן, מעורבות בני משפחתו של המנוח בצוואה המאוחרת קודם לעריכתה, בזמן עריכתה ולאחר עריכתה, מצבו הרפואי של המנוח, הימנעותם של בני משפחתו של המנוח מחשיפת עובדות חשובות ומסמכים רלוונטיים, והסתירות שהתגלו בעדויותיהם של עדי הגב' ר לרבות בעדותו של הנוטריון עורך הצוואה, יש בהצטברות המפורט לעיל, כדי שלא אקיים את צוואתו המאוחרת של המנוח.
קיומו של פגם צורני בצוואה המאוחרת:
- צודק בא כוחה של הגב' ג בסיכומיו כי הצוואה הנוטריונית לוקה בפגם צורני בכל הקשור למועד עשייתה, שכן ע"ג הצוואה צויין כי נערכה ביום 26/2/15, בעוד שע"ג טופס האישור הנוטריוני צויין במקום אחד כי זו נעשתה ב 1/3/15.
- חוסר ההתאמה כמפורט לעיל, בין תאריך הצוואה לתאריך האישור, הנו פגם פורמלי הניתן לריפוי מכוח סעיף 25 (א) לחוק הירושה . ראה לעניין זה דיני ירושה ועיזבון, כבוד השופט שוחט, מהדורה שביעית , עמ' 116.
- צודק בא כוחה של הגב' ג כי הפגם הצורני לעיל מעביר את נטל השכנוע בדבר תוקפה של הצוואה המאוחרת לידי הגב' ר.
יחד עם זאת, וחרף ניסוחו של סעיף 25(א) לחוק הירושה בדבר הנטל הכבד המוטל על המבקש לקיים צוואה שיש בה פגם צורני, ונוכח הפסיקה הקיימת בדבר מידת היחס הנדרש בין סוג הפגם לבין מידת השכנוע, סבורני כי מדובר בפגם צורני שניתן בקלות יחסית לריפוי.
- במקרה דנן, וחרף הקלות היחסית הנדרשת לריפויו של הפגם הצורני כמפורט לעיל, לא הצליחה הגב' ר לתקן את הפגם, וזאת כמפורט להלן:
א. אומנם הנוטריון , עורך הצוואה, העיד בחקירתו הנגדית כי הצוואה נערכה ונחתמה ביום 26/2/15, וכי התאריך ע"ג האישור – 1/3/15 מקורו בטעות הקלדה.
ואכן ולרוב די בעדותו של הנוטריון כדי לרפא פגם צורני כזה , אולם, לא כך הדבר במקרה שבפני.
ב. ככל שאכן מדובר בטעות הקלדה, הרי שמדובר בטעות הקלדה כפולה- הן בהקלדת היום והן בהקלדת החודש.
ג. בשים לב לכך שנטל השכנוע רובץ על כתפיה של הגב' ר נוכח הפגם הצורני בצוואה המאוחרת, וככל שהגב' ר חפצה היתה לרפא את הפגם הנ"ל, מצופה היה ממנה לעתור, עת ביקשה לזמן את הנוטריון לעדות, כי הנוטריון יביא עמו לדיון את ספר הנוטריון שברשותו , ולא להסתפק בכך שהנוטריון ימציא צילום של עמוד ספציפי מהספר.
ד. עדותו של הנוטריון כי במעמד עריכת הצוואה לא נכח מי מבני משפחתו של המנוח, לעומת עדותו של מר ב כי נכח לאורך כל מעמד עריכת הצוואה המאוחרת, וכן העובדה כי הנוטריון נמצא בקשרי עבודה עם משפחת המנוח (ראה עמוד 55 שורות 26-30 לפרוטוקול מיום 23.02.17) ואף הומלץ למנוח על ידי מר א מאחר והוא " ...הכי קרוב לכל הנוכחים והמעורבים" ( עמ' 45 לפרוטוקול מיום 11/1/17 ) , יש בהם כדי שלא יהא די בהסברו של הנוטריון בדבר "טעות בהקלדה ".
ה. גב' ר נמנעה מלהעיד את העד הנוסף שהיה עד לעריכת הצוואה המאוחרת ואף חתם עליה כעד – המתמחה של הנוטריון מר נ.ת.
ו. הסברו של בא כוחה של גב' ר בסעיף 13 לסיכומיו כי "עו"ד מ, אינו מקפיד באופן מוחלט על האמור באישוריו ומפעם לפעם מחליקה לו טעות קולמוס..." אין בו כדי לרפא את הליקוי הצורני, אלא ההפך הוא הנכון.
השפעה בלתי הוגנת:
- חומר הראיות שהובא בפני, והצטברותן של ראיות כמפורט להלן, מקימים לטעמי חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת על המנוח עת נערכה צוואתו האחרונה, ואבהיר.
- כאמור לעיל, יתכן כי מארג הראיות יצביע על מעורבות של הנהנים בעריכת הצוואה, מעורבות שאינה מגעת עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה במובן סעיף 35 לחוק הירושה , אך יכול ותהווה ראיה נסיבתית מסייעת לעניין השפעה בלתי הוגנת.
- אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנהנים ע"פ הצוואה האחרונה היו מעורבים בעריכת הצוואה המאוחרת בכל שלביה ( קודם לעריכתה, במהלך עריכתה ואף לאחריה), מעורבות אשר מקימה כאמור חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת, חזקה שבמקרה דנן לא נסתרה:
א. במהלך חקירתו הנגדית של מר ב התברר, בניגוד לעדותו של הנוטריון, כי מר ב, שהינו נהנה ע"פ הצוואה המאוחרת, היה נוכח לאורך כל מעמד עריכת הצוואה המאוחרת, ואף הוא זה שהסיע את המנוח ברכבו למשרדו של הנוטריון ובחזרה.
יתרה מכך, מר ב הוא זה שהתקשר לנוטריון לצורך קביעת תיאום לעריכת הצוואה.
הגם שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר ב, מעורבותו בתהליך עריכת הצוואה המאוחרת כלל לא הוזכר בו, באופן שניתן להסיק כי הגב' ר ואף מר ב ביקשו להסתיר עובדה חשובה זו.
ב. במהלך חקירתו הנגדית של מר ב ושל מר א התברר, כי המנוח הגיע למשרדו של הנוטריון עם מסמך מוכן שתורגם מרוסית לעברית המבטא לכאורה את רצונו, ואשר נקרא קודם לכן על ידי מר ב ונמסר קודם לכן למר א ובהמשך לאשתו לצורך תרגומו לעברית. ראה לעניין זה עמ' 31 לפרוטוקול מיום 11/1/17.
עובדות אלו מלמדות לא רק על מעורבות מוקדמת ורבה של בני משפחתו של המנוח בעריכת הצוואה המאוחרת, אלא מקימה חשש ממשי כי הצוואה המאוחרת נעשתה מבלי שעורך הצוואה אכן התרשם מרצונו האמיתי של המנוח.
הגם שמר ב טען בחקירתו הנגדית כי מסמך זה נמצא ברשותו , והגם שמר א סיפר במהלך חקירתו הנגדית על חלקו בתרגומו של המסמך, בחרו מר ב ומר א שלא לציין דבר בתצהירי עדותם בדבר קיומו של מסמך זה, עובדה הפוגעת במהימנותם ומלמדת כי ביקשו להסתיר עובדות חשובות אלו מבית המשפט.
ככל שהמסמך הנ"ל אכן נעשה מתוך רצון מלא ואמיתי של המנוח, הרי שהיה בו כדי לסתור את התנגדותה של הגב' ג ולחזק את הצוואה המאוחרת. ומשכך מצופה היה מבני משפחתו של המנוח כי יספרו אודות המסמך בתצהיר עדותם. משלא עשו כן, אין לי אלא להסיק כי בחירתם היתה מודעת ומטרתה היתה להסתיר את מעורבותם בעריכת הצוואה המאוחרת.
יתרה מזו, בהחלטתי מיום 11.01.17 התרתי לבא כוחה של הגב' ר להגיש המסמכים הנ"ל תוך 7 ימים . אולם מסמכים אלו לא הוגשו בהתאם להחלטתי הנ"ל, וזאת למרות שהתקיים דיון הוכחות נוסף ביום 23.02.17.
מסמכים אלו , צורפו לסיכומי הגב' ר רק ביום 04.05.17, לאחר סיום שמיעת הראיות, לאחר שבא כוחה של הגב' ג הגיש סיכומיו, בניגוד למועד שקבעתי בהחלטתי מיום 11.01.17 ומבלי שהוגשה בקשה מתאימה להתיר את צירוף המסמכים בשלב זה.
צודק בא כוחה של הגב' ג בסיכומי התשובה שלו כי מדובר בפגיעה בזכויותיה הדיוניות של הגב' ג, ועל כן הנני מורה על הוצאת המסמכים שצורפו לסיכומי הגב' ר, מהתיק.
התנהלות קלוקלת זו אף היא מעלה את החשש כי הגב' ר ביקשה להסתיר את מעורבותה ומעורבות בני משפחתה בעריכת הצוואה המאוחרת, ואת מידת השפעתם הפסולה על המנוח.
ג. ראיותיה של גב' ר עצמה לרבות החקירות הנגדיות של עדיה, מלמדות כי נעשו פניות של בני משפחתו למנוח לשנות את צוואתו משנת 2013 ולערוך " חלוקה" צודקת יותר.
ראה לעניין זה סעיף 10 לתצהיר עדותו של גב' ר , סעיף 11 לתצהיר עדותה של הגב' ח.י ועמ' 35-26 לפרוטוקול מיום 11/1/17, סעיף 14 לתצהיר עדותו של מר א ועמ' 43 לפרוטוקול הדיון מיום 11/1/17.
ד. חלקו של מר א לא הסתכם בתרגומו של אותו המסמך אליו הגיע המנוח לנוטריון, אלא שהוא גם המליץ למנוח על הנוטריון שכן הוא " הכי קרוב לכל הנוכחים והמעורבים " ואף התקשר לנוטריון לאחר עריכת הצוואה כאשר הבחין בטעות בשמה של אמו בצוואה ( ראה לעניין זה עמ' 45 לפרוטוקול מיום 11/1/17 שם העד מר א כי הוא התקשר לנוטריון ובניגוד לסעיף 18 לתצהיר עדותו כי המנוח התקשר לנוטריון ) .
ה. מצבו הרפואי הירוד של המנוח סמוך לפני עריכת הצוואה המאוחרת , בשילוב הפניות של בני משפחתו אליו לשנות צוואתו ולערוך " חלוקה צודקת יותר" ובשילוב מעורבותו של מר ב ומר א כמפורט לעיל, יש בהם כדי לבסס חשש ולהקים חזקה כי חולשתו הגופנית של המנוח נוכח מחלת הסרטן , נוצלה לצורך עריכת הצוואה המאוחרת וזאת תוך כדי השפעה בלתי הוגנת של בני המשפחה.
לעניין מצבו הרפואי הירוד של המנוח סמוך לפני עריכת הצוואה ואף לאחריה ראה חוות דעתו של המומחה פרופ' נוי. אודות מצבו הרפואי של המנוח במועד עריכת הצוואה ולאחריה, ניתן ללמוד גם מהעובדה כי מונה לו אפוט' זמן קצר לאחר עריכת הצוואה המאוחרת, ומהעובדה כי הלך לבית עולמו כחודשיים וחצי בלבד לאחר עריכת הצוואה המאוחרת.
כמן כן ראה לעניין זה עדותו של מכרו של המנוח מר י.מ כי בחודשים האחרונים לפני מותו, המנוח התקשה לשחק דומינו בשל בעיות זיכרון ואף נזקק פעם או פעמיים לעזרה כדי לשוב לביתו. עמ' 18-19 לפרוטוקול מיום 11/1/17.
ו. משלא נתתי אמון בעדותו של הנוטריון עורך הצוואה כי במעמד עריכת הצוואה לא נכח מי מבני משפחתו של המנוח , ומשהעדפתי בעניין זה את עדותו הברורה של מר ב במהלך חקירתו הנגדית כי נכח לאורך כל מעמד עריכת הצוואה המאוחרת, סבורני שיש בכך כדי להקים חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המשיב וכי הצוואה המאוחרת לא שיקפה את רצונו האמיתי של המנוח. יתרה מזו יש בכך כדי להשליך על מהימנות עדותו של הנוטריון כולה.
יתרה מזו, מהימנות עדותה של הנוטריון נפגעה , כאשר הנוטריון בחר שלא להזכיר בעדותו אודות המסמך שלטענת מר ב ערך המנוח טרם הגיעו למשרדו, וזאת למרות דבריו של מר ב כי מסמך זה הוצג בפני הנוטריון ( עמ' 31 לפרוטוקול מיום 11/1/17 ).
זו ועוד, בהחלטתי מיום 11/9/16 הורתי כי לא תורשה השמעת עדות של מי שלא הוגש תצהיר ביחס לעדותו , אלא ע"פ בקשה מתאימה שתוגש קודם לכן. ביום 4/1/17 הורתי על זימונו של הנוטריון לעדות למרות שלא הוגש תצהיר עדות מטעמו, וזאת לאחר שבא כוחה של גב' ר בבקשתו מיום 2/1/17 טען כי שוחח עם הנוטריון אשר מסר כי לא יגיש תצהיר ויגיע לבית המשפט.
אולם בחקירתו הנגדית טען הנוטריון כי כלל לא התבקש לחתום על תצהיר עדות ( עמ' 50 שורות 10-16 לפרוטוקול מיום 23/2/17 ) .
ככל שדבריו לעיל של הנוטריון עדיפים על פני דברי בא כוחה של גב' ר , הרי שהגב' ר פעלה שלא בתום לב , בניגוד להחלטת בית המשפט , ויתכן אף מתוך ניסיון להקשות על חקירתו הנגדית של הנוטריון . ככל שדבריו של בא כוחה של גב' ר עדיפים על פני עדותו של הנוטריון, הרי שהדבר משליך על מהימנות עדותו של הנוטריון כולה.
ז. למרות שעסקינן בצוואה נוטריונית, הרי שע"ג הצוואה המאוחרת חתם לא רק הנוטריון עוה"ד מ , אלא גם עד נוסף- מר נ.ת שהיה מתמחה במשרדו של עו"ד מ. למרות זאת, הגב' ר בחרה שלא להעיד את אותו עד נוסף , כפי שבחרה שלא להעיד שתיים מאחיותיה.
הימנעותה זו של הגב' ר פועלת כנגדה , ומקבלת משנה תוקף נוכח המפורט לעיל, שכן מצופה היה מהגב' ר כי תנסה לסתור את החזקה שנוצרה בדבר השפעה בלתי הוגנת בעדים נוספים, ובעיקר בעד החיצוני הנוסף – מר נ.ת.
ח. דברי הנוטריון כי תהליך עריכת הצוואה היה מאוד מהיר ( " מקסימום 20-30 דקות לכל היותר", עמ' 53 שורות 21-28 לפרוטוקול מיום 23.02.17) , ואישורו של מר ב לכך ( "רבע שעה –עשרים דקות .." , עמ' 29 שורות 9-10 לפרוטוקול מיום 11.01.17), בשילוב מעורבותם של בני המשפחה, אף הם מקימים חזקה כי הצוואה לא שיקפה את רצונו האמיתי של המנוח.
אכן צודק בא כוחה של הגב' ג בסיכומיו עת הוא מפנה לפרק הזמן הקצר שבו נערכה הצוואה, שכן אני מתקשה לקבל את הטענה כי בפרק זמן הקצר שבין תחילת מלאכתו ועד לסיומה, יכול היה הנוטריון להתרשם מרצונו האמיתי של המנוח לאחר שקיים עמו שיחה אמיתית ורצינית (לרבות בדבר החלוקה לאחוזים המפורטת בצוואה), כאשר פרק הזמן הנ"ל כולל גם את שלבי עריכת הצוואה, הקלדתה, תרגומה למנוח ולבסוף החתמתה.
טענת העדר התרגום:
- סעיף 22 (ג) לחוק הירושה המתייחס לצוואה בפני רשות מורה כי : " נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה".
- למלאכת תרגום הצוואה לאדם שאינו מבין את השפה חשיבות רבה, שכן מצווה שחתם על צוואה שנערכה בשפה שאינו מבין אותה וזו לא תורגמה לו, כמוהו כמי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה זו ודינה להתבטל. ראה לעניין זה ע"א 2119/95 אושרוב נ' פרחי ( 8/1/97 ) וע"א לנדאו נ' וין, פ"ד מט (2) 77 .
- מחומר הראיות עולה ספק ביחס לשאלה האם המנוח קרא את הצוואה המאוחרת שנערכה בעברית בטרם חתם עליה או שמא תורגמה לו לרוסית בטרם חתם עליה.
בחקירתו הנגדית העד מר ב, שכאמור נכח לאורך כל מעמד עריכת הצוואה המאוחרת, כי המנוח קרא את הצוואה וזאת למרות שהתקשה בשפה העברית ( עמ' 30 לפרוטוקול שורות 13-14 ו- 24-25 לפרוטוקול מיום 11/1/17). הן בתצהיר עדותו והן בחקירתו הנגדית , לא ציין מר ב כי במהלך עריכת הצוואה המאוחרת, הנוטריון הקריא ותרגם למנוח את הצוואה מעברית לרוסית וזאת בטרם המנוח חתם עליה.
לעומתו, הנוטריון אישר בחקירתו הנגדית כי המנוח נזקק לתרגום והעיד כי תרגם למנוח את הצוואה מהשפה העברית לשפה העברית ( עמ' 52 שורות 10-20לפרוטוקול מיום 23/2/17 ).
- עדותו של מר ב כי המנוח קרא בעצמו את הצוואה המאוחרת בטרם חתם עליה תוך שלא ציין כי הנוטריון הקריא ותרגם למנוח את הצוואה, ועדותו של הנוטריון כי המנוח נזקק לתרגום הצוואה וכי הקריא ותרגם למנוח את הצוואה, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, ומעלים חשש כי תהליך עריכת הצוואה היה פגום.
- משגב' ר לא השכילה לסתור את החשש הנ"ל (לדוגמה באמצעות זימונו לעדות של המתמחה שגם חתם על הצוואה), הרי שחשש זה פועל לחובתה, ומחזק את הטענה, בנוסף לאמור לעיל, כי הצוואה המאוחרת לא שקפה את רצונו האמיתי של המנוח.
סיכום:
- לאור האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:
א. התובענה שהגישה הגב' ר בתיק 3717-09-15 לקיום צוואתו המאוחרת של המנוח מיום 26/2/15- נדחית.
ב. ההתנגדות שהגישה הגב' ג בתיק 3920-09-15- מתקבלת.
ג. התובענה שהגישה הגב' ג בתיק 16863-06-16 לקיום צוואתו המוקדמת של המנוח מיום 4/11/101 – מתקבלת.
ביחס לכך אוסיף כי אני ער לפגם הצורני בצוואה המוקדמת מיום 4/11/01, אולם משלא הוגשה התנגדות ביחס אליה, ומשעורך צוואה זו אישר בעדותו כי צוואה זו אכן נערכה בפניו (עמ' 50 שורות 17-23 לפרוטוקול מיום 23/2/17), הרי שיש לקיימה.
צו קיום צוואת המנוח מיום 4/11/01 - ייחתם בנפרד.
ד. הגב' ר תישא בהוצאות הגב' ג בסך כולל של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
- המזכירות תסרוק את פסק הדין בשלושת התיקים שבכותרת, תשגרו לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
הנני מתיר פרסומו של פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.