בפני שתי תובענות רכושיות שהוגשו על ידי התובע:
תמ"ש 27677/01/14 - תובענה לשמירת זכויות מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון.
תמ"ש 44473/07/14 - תובענה לאיזון משאבים.
א. כללי:
- הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 14.10.75.
התובע יליד 49 כבן 69 שנים במועד פסק הדין, והנתבעת ילידת 54 כבת 64 שנים במועד מתן פסק הדין.
בין השנים 1972-2003 עבד התובע בXXX. הנתבעת החלה לעבוד ב- 1977 ב- XXX, ועודנה עובדת שם.
- מנישואיהם נולדו לצדדים XXX ילדים, כולם בגירים.
- בהחלטתי המפורטת מיום 1/7/15, שניתנה לאחר שמיעת ראיות באשר למועד הקרע, והמשתרעת על 13 עמודים, קבעתי כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הוא יום
1.9.08.
- ביום 5/6/16 ובמסגרת תמ"ש 44442/07/14, ובהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין לפירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת להם, וזאת בדרך של מכירתה למרבה במחיר וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים (והכל בהתאם לפסק הדין הנ"ל).
חרף הזמן שחלף מאז מתן פסק הדין, טרם פורק השיתוף בדירת המגורים, ובהתאם להודעת הצדדים, עודם גרים תחת קורת גג אחת.
- ביום 17/11/16, ובהתאם להחלטתי מיום 1/7/15, הגיש האקטואר – פרופ' רמי יוסף את חוות דעתו.
- ביום 31/10/17 התקיים דיון הוכחות בתובענות שבכותרת, כאשר מטעם התובע העיד התובע בלבד, ומטעם הנתבעת העידה הנתבעת בלבד.
יוער כי שני הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה האקטוארי על חוות דעתו, והמפורט בחוות דעתו לא נסתר.
- סיכומי התובע הוגשו ביום 4/12/17, סיכומי הנתבעת (לאחר מס' אורכות) הוגשו ביום 7/5/18, וסיכומי התשובה מטעם התובע הוגשו ביום 16/5/18.
- יודגש כי בהמשך להחלטתי מיום 13/5/18, הבהיר התובע בתצהירו מיום 15/5/18 כי החל לקבל פנסיה ב- 1/5/16, ואילו הנתבעת הבהירה בתצהירה מיום 15/5/18, כי חרף היותה כבת 64 שנים, ונוכח ההסכם הקיבוצי החל עליה והמתיר לה להמשיך לעבוד עד גיל 67, עודנה עובדת באותו מקום עבודה.
בהתאם לתלוש שצירף התובע ביחס לחודש מרץ 2018, שולמה לו גמלת פנסיה בסך של 4,962 ₪ נטו.
בהתאם לתלוש שצירפה הנתבעת ביחס לחודש אפריל 2018, שולם לה שכר עבודה בסך של 11,761 ₪ נטו.
ב. טענות הצדדים:
- מאחר והצדדים היו חלוקים גם ביחס למועד הקרע, ומאחר וסוגיה זו הוכרעה בהתאם להחלטתי מיום 1/7/15, אציין בקצרה ולמען שלימות התמונה, כי התובע טען כי מועד הקרע הינו המועד העתידי בו יתגרשו הצדדים או לחילופין מועד הגשת התביעה לאיזון משאבים- 23/7/14. הנתבעת טענה כי אין כלל לקבוע , בנסיבות המקרה, מועד קרע , ולחילופין לקבוע כי מועד הקרע הינו בשנת 1995.
כאמור לעיל, ולאחר שמיעת ראיות ביחס למועד הקרע, ובהחלטתי מיום 1/7/15 קבעתי כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הינו 1.09.08 (להלן : "מועד הקרע").
- לטענת התובע, חרף החלטת בית המשפט אשר הקדימה את מועד הקרע באופן מהותי וחריג במספר שנים ליום 1.09.08 בחרה הנתבעת מסיבות תמוהות להמשיך בהליך המשפטי ולטעון כי אין מקום להורות על איזון משאבים בין הצדדים, ולמצער לטעון כי איזון המשאבים לא יהא מחצה למחצה וכל זאת מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון.
לטענת התובע, נוכח הוראות חוק יחסי ממון, הפסיקה הקיימת, הראיות שהוצגו, והחלטת בית המשפט מיום 1/7/15 לעניין מועד הקרע, יש להורות על חלוקה שווה בין הצדדים ובהתאם לעמ' 13-14 לחוות הדעת ( סעיף 36 לסיכומיו וסעיף 10 לסיכומי התשובה ).
עוד טען התובע בסיכומיו כי הוכיח כי לקח חלק פעיל בכלכלת המשפחה ובפרנסתה, וזאת בניגוד לטענת הנתבעת אשר יחסה לו חיי טפילות והברחת כספים.
- לטענת הנתבעת על בית המשפט, מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון, לשלול מהתובע קבלת כספים שצברה בעמל רב ממקום עבודה, וזאת, בין היתר, מאחר והתובע חי עמה חיי טפילות ועצלנות, הבריח נכסים וכספים, מיעט להשתתף בנטל הוצאות המשפחה מאז ראשית הנישואין , ניהל מערכות יחסים ממושכות עם נשים אחרות, ולמעשה לא לקח כל חלק פעיל בגידול ובטיפוח התא המשפחתי .
בבסיס סעיף 8 לחוק יחסי ממון, עומדים שיקולי צדק, אשר ונוכח הראיות שהובאו במקרה דנן, יש בהם כדי להצדיק העדר איזון ולהביא לכך שהתובע לא ייהנה מהזכויות הכלכליות והכספיות שצברה הנתבעת במסגרת עבודתה. הנתבעת עתרה בסיכומיה , כך גם בכתב הגנתה ובתצהיר עדותה, כי כל צד יישאר עם זכויותיו וכי אלו לא יאוזנו כלל.
ג. דיון והכרעה:
- לאחר שעיינתי באשר הוגש על ידי הצדדים, שמעתי את עדותם וקראתי את סיכומיהם, סבורני כי יש לקבל את טענת התובע בדבר איזון שווה מכוח סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון, וכי דין טענת הנתבעת בדבר העדר איזון ו/או איזון שאינו שווה מכוח סעיף 8 לחוק להידחות, וזאת כפי שיובהר להלן.
ד. טענת העדר תרומתו של התובע לתא המשפחתי והשלכתה על האיזון הרכושי:
- הצדדים נישאו ב- 1975, כך שיחסיהם הכלכליים מוסדרים בחוק יחסי ממון בין בני זוג.
- טענת הנתבעת כי התובע לא טרם לתא המשפחתי ולכן אינו זכאי לחלוקת הזכויות שהצטברו מכוח חוק יחסי ממון, דינה להידחות הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי, ואבהיר.
- מהראיות אשר הובאו בפני, עולה תמונה עובדתית השונה מטענת הנתבעת בדבר תרומתו של התובע לתא המשפחתי.
יתכן כי תרומתו הכלכלית של התובע לתא המשפחתי לא סיפקה את רצון הנתבעת, אולם מהראיות אשר הוצגו בפני, ברי כי התובע לקח חלק פעיל במאמץ הכלכלי ובגידול המשפחה וכי אין מדובר במקרה חריג של " חיי טפילות ועצלנות " כטענת הנתבעת. כך לדוגמה:
א. החזרי המשכנתאות שרבצו על 3 דירות הצדדים , ואשר נרכשו על ידם במהלך חייהם המשותפים, שולמו במשך שנים רבות מחשבון הבנק של התובע. ראה לעניין זה עדות הנתבעת בעמ' 33 שורות 10-11 לפרוטוקול מיום 31/10/17.
ב. בשנת 2005 רכשו הצדדים יחדיו דירה חדשה בשכונת XXX ב XXX במקום דירתם הקודמת , וביום 15/4/05 העביר התובע מחשבונו סך של 156,000 ₪ לטובת רכישת דירה זו. ראה לעניין זה עדות הנתבעת בעמ' 30 שורה 32 לפרוטוקול מיום 31/10/17 וכן עדות הנתבעת בעמ' 31 שורות 2-5 לפרוטוקול מיום 31/10/17.
ג. בדצמבר 2006, עת פדה התובע את תגמולי ביטוח החיים שלו מחברת מגדל, העביר לנתבעת סך של 35,000 ₪ מתוך סך כולל של 41,000 ₪ , ולטובת הוצאות הבית. ראה לעניין זה עדות הנתבעת בעמ' 27 שורות 8-15 לפרוטוקול מיום 31/10/17.
ד. התובע לקח חלק פעיל בגידול ילדי הצדדים , ובתקופה בה עבד שעות מפוצלות , שהה עם הילדים בבית בשעות הצהרים לאחר שובם מבית הספר והכין להם אוכל. ראה לעניין זה עמ' 33 שורות 30-33 לפרוטוקול מיום 31/10/17.
ה. במשך שנים נהנה התא המשפחתי, ובכלל זה הנתבעת, מהנחה בשיעור של 70% בתשלומי הארנונה ומפטור בתשלום אגרת רשות השידור, מאחר והתובע הוכר כנכה משרד הביטחון. ראה לעניין זה עמ' 34 שורות 8-10 לפרוטוקול מיום 31/10/17.
ו. התובע עבד למעלה מ- 30 שנים באותו מקום עבודה, ובמהלך תקופת השיתוף צבר זכויות פנסיוניות, אשר גם הנתבעת תהנה מהם במסגרת האיזון הכולל.
ז. התובע נשא בחלק מתשלומי הבית השוטפים כגון רכישת מוצרי חשמל , תשלום פרמיית הביטוח לדירת הצדדים בשנת 2005- נספח יז לתצהיר התובע.
- תשובותיה של הנתבעת במהלך חקירתה הנגדית, מלמדות לא רק על תרומתו של התובע לתא המשפחתי, אלא ובנוסף, כי הנתבעת עצמה ראתה בה ובבעלה - התובע יחידה כלכלית משותפת, ללא הפרדה רכושית.
כך לדוגמה, שילמה הנתבעת עבור התובע את תשלומי הפנסיה החודשיים שלו, לאחר שהפסיק לעבוד ובין השנים 2003-2008. ראה לעניין זה עדות הנתבעת בעמ' 29 שורות 14-30 לפרוטוקול מיום 31/10/17.
וכך לדוגמה השיבה הנתבעת לשאלה כי החזרי המשכנתא בגין שלושת הדירות שרכשו הצדדים במרוצת השנים שולמו מחשבון התובע – " זה ירד מהחשבון שלו אבל שנינו שותפים, ההלוואות על שם שנינו ואם חלילה יש בעיה אני מעבירה לו " (עמ' 33 שורה 13 לפרוטוקול מיום 31/10/17).
כן ציינה הנתבעת בסעיף 5 יח' לתצהיר עדותה מיום 25/10/17 כי פעמים רבות ובמהלך חיי הנישואין, העבירה לתובע כספים לבקשתו נוכח טענתו שאין לו.
- כאמור, גם בפן המשפטי דין טענת הנתבעת להידחות.
כידוע חוק יחסי ממון קובע איזון כלכלי בין בני הזוג מבלי לבחון את תרומתו הכלכלית היחסית של כל בן זוג לתא המשפחתי.
חוק יחסי ממון, חרף שיקול הדעת הקיים בו, מבקש ליצור וודאות כלכלית לבני הזוג. כידוע, יש להיזהר בהרחבת שיקול הדעת הקיים בחוק , וזאת כדי שלא לפגוע באותה וודאות כלכלית שמבקש החוק ליצור. ניתן למצוא תמיכה לגישה זו גם בלשון החוק עצמו. כך לדוגמא , סעיף 5 לחוק אשר קובע את העיקרון של האיזון , אינו מתייחס כלל לתרומה הכלכלית של בני הזוג. וכך לדוגמא, סעיף 8 לחוק אשר מקנה לבית המשפט שיקול דעת , מגבילו ל" נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת".
יתרה מזו, קיים קושי לכמת את תרומתו של בן זוג לתא המשפחתי שכן זו איננה נבחנת רק במשכורתו מעבודתו , והיא יכולה "ללבוש" צורות אחרות, כגון טיפול בילדים הקטינים וניהול משק הבית.
ככלל אין לבצע את איזון המשאבים לפי שיעור תרומתו הכלכלי היחסי של כל אחד מבני הזוג לתא המשפחתי, ודרך המלך הינה איזון בחלקים שווים. חוק יחסי ממון מבקש לפטור את בני הזוג, עת הגיעו לסיום יחסיהם, מלהתחרות זה בזו מי תרם יותר ומי הכניס יותר כסף לתא המשפחתי.
כדי שהתנהלות כלכלית של בין זוג תהווה, אם בכלל, "נסיבה מיוחדת המצדיקה" איזון לא שוויוני או העדר איזון, עליה,להיות קיצונית וחריגה, ובודאי שאין זה המקרה שבפני.
- בסיכומיה מפנה ב"כ הנתבעת, בין היתר, לפסק דינה של כבוד השופטת לוין מיום 30/5/11 בתמ"ש ( ב"ש ) 1066/06 בתמיכה לבקשתה לאי ביצוע איזון , עת קבעה כבוד השופטת לוין כי הזכויות שצברה האישה במקום עבודה בתקופת החיים המשותפים לא תתחלקנה בין בני הזוג ותיוותר בידי האשה בלבד.
אולם, סבורני כי קריאה מעמיקה של פסק דינה של כבוד השופטת לוין מלמד כי אין בו כדי לסייע לנתבעת במקרה שבפני (ולמעשה ההיפך) שכן המקרה שבפני אינו דומה למקרה המיוחד והחריג שעמד בפני כבוד השופטת לוין.
גם כבוד השופטת לוין בפסק דינה הנ"ל ציינה מפורשות כי "לא נעלמה ממני ההלכה לפיה השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון ייעשה במשורה ובמקרים מיוחדים בלבד" , תוך שניתן בפסק דינה משקל משמעותי ומצטבר גם לעובדה שהאישה היתה משמורנית ונטל גידול הילדים רבץ על כתפיה גם לאחר הפירוד, וזאת בנוסף להעדר תרומתו הברורה והחריגה של האיש לתא המשפחתי, ושתואר שם כ " אדם ללא יציבות תעסוקתית וללא הכנסות של ממש". וכדברי כבוד השופטת לוין " בעת הפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 8 יש להביא בחשבון גם את המערכת הכוללת של ההסדרים בין בני הזוג, גם לאחר הגירושין, ובכלל זה חלוקת האחריות ההורית ביניהם לאחר הגירושין מבחינת משמורת קטינים ומזונות " .
במקרה שבפני, השונה לחלוטין מהמקרה שעמד בפני כבוד השופטת לוין, לא רק שהוכח שהתובע תרם לתא המשפחתי ועבד באותו מקום עבודה תוך יציבות תעסוקתית למעלה מ 30 שנים , אלא גם עסקינן בזוג שסוגיית משמורת ילדיהם אינה רלוונטית לגביו שכן ילדיהם בגירים.
ה. טענת בגדותיו של התובע והשלכתה על האיזון הרכושי:
- בהחלטתי מיום 1/7/15 , קבעתי כי בגידה כשלעצמה אינה מהווה נקודת זמן הקובעת את מועד הקרע , ואין בה כשלעצמה כדי להוות נסיבה המצדיקה את הקדמת מועד הקרע.
כך גם , להבנתי, אין בבגידה כשלעצמה משום נסיבה מיוחדת המצדיקה העדר איזון או איזון לא שוויוני מכוח סעיף 8 לחוק יחסי הממון, וזאת מהטעמים הבאים:
א. שאלת "האשם" בכשלון הנישואין אינה רלוונטית לסוגיה הרכושית שבין בני הזוג.
ב. ככל שאחד מבני הזוג סבור כי בן זוגו בוגד בו ומקיים קשרים רומנטיים עם אחרים, כי אז המענה הינו אחר - התרת הנישואין או לחילופין שיקומם (וככל שמדובר בזוג יהודי, יכול והמענה ינתן גם במישור ההלכתי).
מדובר כמובן בהחלטה אישית מורכבת. אולם ככל שבן הזוג הנבגד, בחר במודע, חרף ידיעתו אודות מעשה הבגידה, לשקם את המערכת הזוגית או לא לעשות דבר, מנוע הוא מלבקש כעבור שנים, כי לא יעשה איזון רכושי.
ג. המשטר הרכושי מכוח חוק יחסי ממון מבוסס על ההנחה כי במשך שנות החיים המשותפים תרמו שני בני הזוג לרווחה הכלכלית של המשפחה, כאשר לתרומה זה פנים רבות (שכר עבודה, טיפול בילדים, ניהול משק הבית). העובדה כי בין זוג בגד בבת זוגו במהלך החיים המשותפים, כשלעצמה אינה מכרסמת באותה הנחה כי אותו בן זוג המשיך לתרום כלכלית לתא המשפחתי חרף מעשה הבגידה הנטען.
- הגם שבסעיף 30 לסיכומיה הבהירה ב"כ הנתבעת כי "למעט מקרים קיצוניים במיוחד, אין לשיקולים של בגידה כל אחיזה בלקסיקון של חוק יחסי ממון, והזכות לחלוקה שווה של מסת האיזון אינה מושפעת לרעה מהתנהגות של צד זה או אחר ...", הרי שבסעיף 31 לסיכומיה טענה כי הוכח כי התובע הבריח כספים מהקופה המשותפת והוציאם על נשים אחרות תוך שהוא עצמו חי חיי הוללות ומותרות.
מעבר לטענה כללית כי התובע חי חיי מותרות והוללות, לא הוצגו בפני ראיות, להוכחת טענה זו.
יתרה מזו, לא הוצגו בפני ראיות, כי התובע הוציא כספים על נשים אחרות, תוך הברחת כספים מהקופה המשותפת. כך לדוגמה , ובמהלך חקירתה הנגדית , העידה הנתבעת כי איננה יודעת האם התובע רכש מוצרי חשמל עבור אותה אישה איתה לטענתה ניהל רומן, או שאותה אישה קנתה לעצמה את המוצרים והתובע רק ליווה אותה לחנות . הנתבעת אף בחרה שלא לזמן את אותה אישה למתן עדות חרף טענתה כי זהותה ידועה לה. ראה לעניין זה עמ' 26 שורות 12-18 לפרוטוקול מיום 31/10/17.
יוער , כי בין היתר, נחקר התובע גם על קשריו עם נשים אחרות לאחר מועד הקרע, וברי כי הדבר אינו רלוונטי לסוגיית האיזון הרכושי בתקופת השיתוף .
- אין להתעלם גם מדברי הנתבעת עצמה , כי חרף טענתה כי ידעה כי התובע בגד בה עם אישה אחרת בתקופת השיתוף, היא בחרה לבטל את תביעת הגירושין ולהמשיך את חיי הנישואין. ראה לעניין זה עמ' 26 שורות 1-8 לפרוטוקול מיום 31/10/17.
לבחירה מודעת זו של הנתבעת , גם משמעות כלכלית, שכן עמדה בפניה האפשרות לפרק את התא המשפחתי , ובכלל זה לפרק את התא המשפחתי הכלכלי, אך היא בחרה שלא לעשות כן.
ו. ועוד באשר לסעיף 8 לחוק יחסי ממון:
- כאמור וככלל, בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, איזון המשאבים יעשה בדרך של איזון שווה, והשימוש בסעיף 8 לחוק- איזון לא שוויוני ו/או העדר איזון, יעשה במסורה ובמקרים חריגים. ודברי כבוד השופטת וילנר בבע"מ 614/07 כי :
" סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר , הכלל הוא כאמור, כי איזון משאבים יעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים....השימוש החריג שבסעיף 8 עלול לפגוע בזכויות אלה ויש על כן להיזהר פן השימוש שיעשה בו יחתור תחת תכלית חוק יחסי ממון וערכי הצדק אותם הוא נועד להגשים " .
- יודגש כי בהתאם לסעיף 61 לסיכומיה, הנתבעת אינה עותרת לאיזון לא שוויוני מכוח סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון , באופן שאיזון שווי נכסי הצדדים לא יהא מחצה על מחצה , אלא היא מבקשת סעד קיצוני יותר לפיו שווי נכסי הצדדים כלל לא יאוזן ,באופן שכל צד יישאר עם נכסיו. לחילופין, וכמבוקש בסעיף 62 לסיכומיה, עותרת הנתבעת לסעד אחר אשר יראה צודק לבית המשפט ( מבלי שתפרט סעד זה ).
לדידי, ובמקרה שבפני , ובנוסף לאמור לעיל, אין כל נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל בדבר איזון שווה ומכוח סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון :
א. הסמכויות המיוחדות לאיזון ו/או העדר איזון מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון, מטרתן, בין היתר, לתקן מצב לפיו אחד מבני הזוג יוצא מהמערכת הזוגית , בעקבות האיזון השווה , כשידו על התחתונה מבחינה כלכלית באופן הפוגע בתחושת הצדק.
אולם זה אינו המקרה שבפני. איזון לא שוויוני לטובת הנתבעת ו/או העדר איזון כבקשתה, דווקא יגדיל ויעמיק את הפער הכלכלי הקיים ממילא לטובת הנתבעת וזאת בשים לב לכך ששווי זכויותיה הכלכליות של הנתבעת עולה על שווי זכויותיו הכלכליות של התובע.
ב. הקדמת מועד הקרע לצורך איזון המשאבים ליום 1/9/08, בהתאם להחלטתי מיום 1/7/15, הטיבה כלכלית עם הנתבעת, שכן הנתבעת, בניגוד לתובע, המשיכה לעבוד ולצבור זכויות כלכליות גם לאחר מועד הקרע – זכויות אשר לא יאוזנו.
ז. איזון זכויות התובע (למעט הפנסיה) וטענת הנתבעת בדבר הברחת כספים:
- בהתאם לחוות דעת האקטואר, התובע צבר כספים בקרן ההשתלמות רעות בתקופת השיתוף, אולם כספים אלו נמשכו בין השנים 2003-2006, כך שב- 31/12/06, כ -3 שנים לפני מועד הקרע, הצבירה בקרן זו הסתכמה ב 0 ₪. ראה סעיף 6.1 לחוות דעת האקטואר.
- עוד עולה מחוות דעת האקטואר כי התובע צבר כספים בשתי קופות גמל- בר וגדיש, אולם גם כספים אלו נמשכו במלואם מספר שנים לפני מועד הקרע - 4/2005 (לטובת רכישת דירה משותפת) ראה סעיף 6.2 לחוות דעת האקטואר.
- כמו כן צבר התובע כספים בביטוח מנהלים בחברת מגדל, אשר נפדו במלואם ב 12/2006 (שחלקם הארי הועבר לחשבון הנתבעת ) ראה סעיף 6.3 לחוות דעת האקטואר.
- עוד עולה מחוות הדעת האקטוארית כי לתובע הייתה הפרשה דרך מקום עבודתו בXXX XXX לטובת חסכון מתמיד ולחשבון הבנק הפרטי שלו. ממסמכי הבנק שהוצגו למומחה עלה כי נכון למועד הקרע חסכון זה לא הופיע בדוח הבנק . ומשהנתבעת לא הציגה כל ראיה אחרת (חרף צווי המידע שקיבלה בהתאם להחלטתי מיום 1/7/15), יש לצאת מנקודת הנחה כי חסכון זה נפדה טרם מועד הקרע. ראה סעיף 6.4 לחוות הדעת.
יודגש כי חרף חוות דעת המומחה, וחרף צווי המידע , לא הציגה הנתבעת נתונים עובדתיים כמה צבר התובע בחסכון זה מתחילת עבודתו בXXX XXX ועד לסיום עבודתו שם (2003 ), וכן לא הציגה כל ראיה כי חסכון זה , או אחר, הוברח על ידי התובע.
- כן עולה מחוות הדעת המומחה כי מענקי הפרישה ששולמו לתובע במועד פיטוריו בשנת 2003, שנים לפני מועד הקרע, שימשו לטובת רכישת דירת הצדדים. ראה סעיף 6.6 לחוות הדעת.
- לטעמי, הכספים שצבר התובע כמפורט בסעיפים 24-29 לעיל, ואשר נפדו לפני מועד הקרע ואף שנים לפני כן , לא רק שאינם ברי איזון , אלא אין בהם גם בכדי לתמוך בבקשת הנתבעת להעדר איזון מכוח סעיף 8 לחוק , וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א. ככלל, ימשוך בית המשפט ידו מעריכת התחשבנות בין הצדדים ביחס לכספים לתקופה שלפני מועד האיזון , שכן אין לצפות מבני זוג לנהל פנקסנות בתקופת השיתוף ולאסוף ראיות למועד בו חלילה חיי הנישואין יעלו על שרטון. ראה לעניין זה פסק דיני בתמ"ש 4678/02/12 מיום 19/1/16 .
ב. קיימת חזקה כי כספים שנפדו במהלך חיי הנישואין שימשו את התא המשפחתי. חזקה זו מתגברת ככל שהכספים נפדו במועד המוקדם יותר ממועד הקרע.
בכל מקרה , נטל ההוכחה מוטל על שכמו של הטוען כי כספים אלו הוברחו ולא שמשו את התא המשפחתי .
ג. במקרה דנן, הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא סתרה את החזקה המפורטת לעיל , ולא הוכיחה כי הכספים שפדה התובע לפני מועד הקרע אכן הוברחו על ידו כטענתה.
יתרה מזו, ובניגוד לטענת הנתבעת בדבר הברחת כספים , הוכיח התובע כי כספים אשר פדה מספר שנים לפני מועד הקרע אכן הועברו על ידו לטובת התא המשפחתי- ראה כאמור סעיף 6.2 , 6.3 ו 6.6 לחוות הדעת האקטוארית.
- חוות דעתו של המומחה , מבקשת לאזן סך של 2065 ₪ בגין פדיון ימי חופשה ואשר שולמו לתובע בסמוך לפני מועד הקרע. בסיכומיו קיבל התובע את חישוביו של המומחה - עמ' 13-14 לחוות דעתו . ומשכך על התובע , במסגרת האיזון, להעביר לנתבעת מחצית סכום זה, ובסה"כ לשלם לתובעת סך של 1032 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ( 23/7/14 ) ועד התשלום בפועל.
ח. איזון זכויות הנתבעת (למעט הפנסיה):
- משדחיתי את טענות הנתבעת בדבר הפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון, ומשמצאתי כי אין לחרוג, במקרה שבפני, מהכלל בדבר איזון מחצה למחצה מכוח סעיף 5 לחוק, יש לאזן גם את זכויותיה של התובעת.
- קרן השתלמות " רעות"- ע"פ חוות דעת האקטואר ( סעיף 7.1 לחוות הדעת ), ע"ש הנתבעת נצברו זכויות בקרן ההשתלמות ( מ"ס עמית 512-313148 ) אשר נכון למועד האיזון עמדו על סך 62,514 ש"ח. מאחר וכל הצבירה בקופה זו, נעשתה בתקופת השיתוף, זכאי התובע למחצית הסכום, ובסה"כ סך של 31,257 ₪.
- שתי קופות הגמל " פסגות גדיש " - ע"פ חוות דעת האקטואר ( סעיף 7.2.1 ו 7.2.2 לחוות הדעת ), ע"ש הנתבעת נצברו זכויות בקופת הגמל ( מ"ס עמית 390-6813597 ו 390-94113024 ) אשר נכון למועד האיזון עמדו על סך של 6,082 ₪ ו 32,502 ₪ . מאחר וכל הצבירה בקופות אלו, נעשו בתקופת השיתוף, זכאי התובע למחצית הסכום, ובסה"כ סך של 19,292 ₪.
- חסכון 1%- ע"פ חוות דעת האקטואר ( סעיף 7.3 לחוות הדעת ), ע"ש הנתבעת נצברו זכויות בחסכון ( מ"ס עמית 332289 סניף 547 בנק הפועלים ) אשר נכון למועד האיזון עמדו על סך של 9,304 ₪. מאחר וכל הצבירה בקופה זו , נעשתה בתקופת השיתוף, זכאי התובע למחצית הסכום, ובסה"כ סך של 4,652 ₪.
- אשר על כן , ולצורך איזון הכספים המפורטים בסעיפים 32-34 לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 55,201 ₪, וזאת בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (23/7/14), ועד למועד התשלום בפועל.
נוכח המפורט בחוות הדעת כי הכספים הנ"ל נזילים, היה על הנתבעת לאזנם עם הגשת התביעה, ולמצער עם קבלת חוות דעת המומחה.
- מענק פרישה, פדיון ימי מחלה וחופשה של הנתבעת- בהתאם לחוות הדעת ( סעיף 7.5 לחוות הדעת ), זכאית הנתבעת להשלמת פיצויים בסך של 99,864 ₪, פדיון ימי מחלה 51,758 ₪ ופדיון ימי חופשה שלא נוצלו בסך של 13,386 ₪, ובסה"כ סך של 165,008 ₪ . מאחר וזכויות אלו נצברו במהלך תקופת השיתוף, זכאי הנתבע למחציתם , דהיינו סך של 82,504 ₪.
הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 82,504 ₪ תוך 45 ימים ממועד פרישתה מעבודתה , שאם לא כן יישא הסכום ריבית והצמדה כדין מן המועד שנקבע לתשלום ועד למועד התשלום בפועל.
ט. איזון קרנות הפנסיה של הצדדים:
- בהתאם לחוות הדעת האקטוארית (סעיף 6.5 לחוות הדעת ), לתובע זכויות צבורות בקרן הפנסיה הוותיקה קג"מ, כאשר החל את צבירת הזכויות ב 7/1972, טרם מועד הנישואין. זכאותו לקבלת קצבת הפנסיה היא עם הגיעו לגיל 67 שנים. ובהתאם לתצהירו מיום 15/5/18, הבהיר התובע כי החל לקבל את הפנסיה החודשית שלו החל מ- 1/5/16.
מכוח חוק יחסי ממון, זכאית הנתבעת למחצית שווי הזכויות הפנסיונית שצבר התובע בקרן הפנסיה קג"מ בתקופת השיתוף.
- בהתאם לחוות הדעת האקטוארית (סעיף 7.4 לחוות הדעת), גם לנתבעת זכויות צבורות בקרן הפנסיה הוותיקה קג"מ, כאשר החלה את צבירת זכויותיה ב 1/1978, לאחר מועד הנישואין. הנתבעת זכאית לקצבת הפנסיה החודשית עם הגיעה לגיל הפרישה – 62 שנים. אך ובהתאם לתצהירה מיום 15/5/18, הבהירה הנתבעת כי נוכח ההסכם הקיבוצי החל עליה והמאפשר לה לעבוד עד גיל 67, עודנה עובדת, טרם יצאה לפנסיה וטרם החלה לקבל את גמלת הפנסיה החודשית.
מכוח חוק יחסי ממון, ומשנדחו טענות הנתבעת ביחס לסעיף 8 לחוק, זכאי התובע למחצית הזכויות הפנסיונית שצברה הנתבעת בקרן הפנסיה קג"מ בתקופת השיתוף.
- מעיון בסיכומי התובע , עולה כי התובע מניח כי מאחר והנתבעת לא יצאה לפנסיה חרף הגיעה לגיל הפרישה הקבוע בתקנון הפנסיה (62 שנים) וממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה, הרי שהיא מקבלת בנוסף לשכר עבודתה גם גמלת פנסיה חודשית.
הנחה זו של התובע , לא רק שלא הוכחה, אלא היא גם שגויה . כאמור הנתבעת עודנה עובדת באותו מקום עבודה וטרם החלה מקבלת את גמלת הפנסיה.
- מאחר והתובע יצא לפנסיה והחל לקבלה ב- 1/5/16, ואילו הנתבעת טרם החלה מקבלת גמלת פנסיה, עודנה עובדת, ומשכורתה אינה ברת איזון וגבוהה משמעותית מהפנסיה של התובע, סבורני כי יהא זה צודק ונכון, במקרה שבפני, כי איזון פנסיות הצדדים יעשה רק החל מהמועד בו גם הנתבעת תחל לקבל את הפנסיה שלה עם פרישתה מעבודתה.
איזון כבר כעת של פנסיית התובע, באופן שמחציתה (ביחס לתקופת השיתוף) תועבר לנתבעת אשר בחרה להמשיך לעבוד תוך דחיית מועד תשלום הפנסיה לה היא זכאית, תגרום בהכרח לתוצאה לא צודקת לתובע.
- התובענות שבכותרת הוגשו טרם חקיקתו וכניסתו לתוקף של החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג, וחרף התמשכות ההליכים, נראה כי הצדדים לא נתנו דעתם, אף לא בסיכומיהם, לחוק זה ולהוראותיו בכלל, ואף לא להוראותיו הספציפיות והמתייחסות לפנסיות וותיקות. חרף זאת, מצאתי להתייחס גם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.
מאחר והחוק לחלוקה פנסיוני הינו חוק קוגנטי ( ראה סעיף 29 לחוק ופסק דיני מיום 29/8/16 בתמ"ש 3832/06/15 ), ומאחר וקבעתי כי בנסיבות המקרה שבפני , יהא זה נכון וצודק כי איזון הפנסיות של הצדדים יעשה רק החל מהמועד בו גם הנתבעת תפרוש בפועל מעבודתה ותתחיל לקבל את גמלת הפנסיה שלה, הרי שאין מקום כבר כעת לבצע את רישום זכויות הצדדים אצל הגוף המשלם- קרן הפנסיה מכוח סעיף 4 לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.
יצויין, כי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני " אינו מכיר" באיזון פנסיה במועד הפרישה בפועל , ורישום כבר כעת של זכויות הנתבעת בקרן הפנסיה של התובע מכוח סעיף 4 לחוק , יביא בהכרח וכאמור לתוצאה לא צודקת , שכן חלקה של הנתבעת בפנסיה של התובע היתה מועברת אליה כבר כעת ומיד עם רישום הערה מכוח סעיף 4 לחוק , ובטרם זו פרשה ועודנה עובדת.
- יחד עם זאת, סבורני כי אין מניעה כי במסגרת פסק דין זה, אורה כי רישום זכויות הצדדים בקופות הפנסיה מכוח סעיף 4 לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני, לא יעשה עם מתן פסק דין זה אלא הרישום ידחה למועד שבו גם הנתבעת תפרוש מעבודתה ותחל לקבל את גמלת הפנסיה שלה.
להבנתי, סעיף 29 לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני אינו מונע מבית המשפט להורות על דחיית הרישום אצל הגוף המשלם לצורך קבלת תוצאה צודקת מכוח חוק יחסי ממון, וזאת בוודאי נוכח קביעת בית המשפט העליון בבע"מ 4860/16 מיום 5/9/17 בדבר היחסים בין שני חוקים אלו.
כמובן, החוק לחלוקת חסכון פנסיוני נוכח סעיפים 14 ו 29 שבו, אינו מאפשר לבית המשפט להורות לגוף המשלם לרשום הערה מכוח סעיף 4 לחוק ובו בעת להורות על דחיית מועד התשלום לבן הזוג הלא רשום . אך כאמור אין מניעה כי הרישום עצמו של זכויות בן הזוג הלא רשום, אצל הגוף המשלם, ידחה למועד הפרישה בפועל של בן הזוג הרשום.
דחיית מועד הרישום אצל הגוף המשלם כמפורט לעיל , מחד יאפשר גמישות והגעה לתוצאה צודקת מכוח חוק יחסי ממון , ומאידך יאפשר לצדדים לזכות ביתרונות החוק לחלוקת חסכון פנסיוני (לרבות תשלום קצבת שאירים).
- אשר על כן התובע זכאי לקבל מחצית מזכויות הפנסיה שתקבל התובעת מקרן הפנסיה קג"מ, ושהזכאות להן נצברה מיום הנישואין (14/10/75) ועד למועד הקרע ( 1/9/08), וזאת החל מהמועד בו תפרוש הנתבעת מעבודתה.
התובע יהא זכאי לרשום זכויותיו אצל הגוף המשלם – קג"מ עם פרישתה של התובעת מעבודתה. הנתבעת תודיע לתובע בכתב אודות מועד פרישתה הצפוי 45 ימים קודם למועד פרישתה .
לשם ביצוע רישום של פסק דין זה ביחס לקרן הפנסיה של הנתבעת- הגוף המשלם , ע"פ החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, יש לציין כי
א. תקופת השיתוף הינה מיום הנישואין (14/10/75) ועד למועד הקרע (1/9/08).
ב. השיעור המגיע לתובע הינו 50% מזכויות קרן הפנסיה קג"מ שנצברו ע"ש הנתבעת בתקופת השיתוף.
ב"כ התובע ימציא פסיקתא מתאימה לחתימת בי המשפט, לצורך רישומו אצל הגוף המשלם במועד הקבוע לעיל, וזאת תוך 7 ימים.
- אשר על כן, הנתבעת זכאית לקבל מחצית מזכויות הפנסיה של התובע מקרן הפנסיה קג"מ- ושהזכאות להן נצברה מיום הנישואין ׁ(14.10.75) ועד למועד הקרע ( 1/9/08), החל מהמועד בו היא תפרוש מעבודתה.
הנתבעת תהא זכאית לרשום זכויותיה אצל הגוף המשלם – קג"מ מיד עם פרישתה מעבודתה.
לשם ביצוע רישום של פסק דין זה ביחס לקרן הפנסיה של התובע – הגוף המשלם , ע"פ החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, יש לציין כי :
א. תקופת השיתוף הינה מיום הנישואין (14/10/75) ועד למועד הקרע (1/9/08).
ב. השיעור המגיע לנתבעת הינו 50% מזכויות קרן הפנסיה קג"מ שנצברו ע"ש התובע בתקופת השיתוף.
ב"כ הנתבעת תמציא פסיקתא מתאימה לחתימת בית המשפט, לצורך רישומו אצל הגוף המשלם במועד הקבוע לעיל, וזאת תוך 7 ימים.
י. סיכום:
- בסעיף 22 לכתב התביעה שבתמ"ש 44473/07/14 עתר התובע להורות לנתבעת להעביר לו מחצית מהכספים ששילמה לטענתו הנתבעת בגין דירת הוריה, וכן לחייבה במחצית שווי רכב ואיזון תכולת הדירה. אולם בסיכומיו זנח סעדים אלו (סעיף 36 לסיכומים וסעיף 10 לסיכומי התשובה), ועל כן יחשב כמי שוויתר עליהם.
- לסיכום, איזון זכויות הצדדים יעשה בהתאם למפורט בסעיפים 30, 35, 36 , 43 ו 45 לפסק הדין לעיל.
- מאחר והתובע מיוצג על ידי לשכת הסיוע המשפטי, ולפנים משורת הדין אינני מחייב הנתבעת בהוצאות ההליך.
- המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים, ותסגור את התיקים שבכותרת.
הנני מתיר פרסום פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ט' סיוון תשע"ח, 23 מאי 2018, בהעדר הצדדים.