תביעת אחות כנגד אחתה בגין טענה לפעולות כספיות ללא הרשאה בחשבונות הבנק של אימן המנוחה.
- הצדדים, אחיות, בנותיה של המנוחה ה' כ' ז"ל אשר הלכה לעולמה ביום X.XX.2015.
- שתי האחיות זוכות בחלקים שווים במלוא עִזבון האם, על פי צוואת האם המנוחה מיום 08.07.1990 שניתן צו לקיומה ביום X.XX.2015.
- בעת פטירת המנוחה, כלל עִזבונה: זכויות בעלות בדירה מגורים המצויה ברח' XX X, XX גוש XX חלקה XX תת-חלקה XX; זכויות בחשבון בנק בבנק "הפועלים" וזכויות בחשבון בנק מט"ח בבנק "לאומי".
לנתבעת היה ייפוי כוח בחשבון המנוחה בבנק "הפועלים".
בחשבון מט"ח של המנוחה בבנק לאומי היו הצדדים והמנוחה, רשומות כבעלים.
- לתביעה כאן קדמה תביעה למתן חשבונות, תמ"ש 11077-05-15.
בהליך שם ניתנו בידי התובעת, לפי עתירתה, דפי חשבון ומסמכים רפואיים.
- בכתב התביעה נטען כי נטען כי המנוחה סבלה מקִהָיוֹן (שִׁטָּיוֹן). לא הוציאה מחשבונותיה כספים אלא לשם תשלום הוצאות מינימליות, ולכן לא היה צורך במשיכות המזומן שנעשו בחשבונותיה. כן נטען כי האֵם המנוחה סבלה מעיוורון וליקויי שמיעה. התובעת טענה כי הנתבעת ניצלה את מצבה הבריאותי של האֵם המנוחה על-מנת לעשות שימוש לרעה בחשבונות המנוחה, ומשכה מחשבונותיה סך כולל של 614,000 ₪, אגב הפרת אמונים, הפרת חוק השליחות, הפרת חוק החוזים או כל דין אחר. בית המשפט התבקש להורות על השבת הסכומים שנמשכו - על דרך קיזוז סכומים מחלקה בעִזבון המנוחה.
- בכתב ההגנה הוכחשו טענות כתב התביעה. נטען כי הנתבעת פעלה בחשבונות המנוחה בנאמנות ועל-פי הוראות המנוחה. הנתבעת הדגישה כי לכל פעולה אשר סכומה עולה על סך-של 1,000-2,000 ₪ - התקבל בבנק אישור טלפוני של המנוחה. נטען כי התובעת לא סייעה בטיפול באֵם, לא התעניינה בשלומה ובמצבה, והנתבעת דאגה לכל צרכיה של האֵם וסעדה אותה. הנתבעת הכחישה את הירידה הקוגניטיבית ומצבה הרפואי של המנוחה כפי שנטען בכתב התביעה. בהתייחס למסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, נטען כי מהמסמכים שצורפו לא עולה כי המנוחה עברה את הבדיקות לצורך אבחונה כחולה בקִהָיוֹן (שטיון).
- מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה (ת/4) ותצהיר בעלה של התובעת, מר א' א' (ת/5). מטעם הנתבעת הוגש תצהירהּ (נ/1) ותצהיר בתה גב' ע' מ' (ת/1). נוסף על כך, ד"ר איילה שיינקמן, אשר מונתה כמומחית מטעם בית המשפט, נחקרה על חוות דעתה (ח/1) ותשובותיה לשאלות ההברה (ח/3).
התקופות הרלוונטיות לברור טענות התביעה:
- התקופה הנתבעת היא מחודש ינואר 2012 ועד לחודש אפריל 2015, מועד שהוא מאוחר למועד פטירת המנוחה שנפטרה ביום X.X.2015.
מאחר והתביעה נשענת על הטענה כי מצבה הרפואי של המנוחה נוצל על-ידי הנתבעת למשיכות כספים שלא בהרשאה, ידיעה או הסכמה של המנוחה, יש לבחון את מצבה הרפואי של המנוחה בתקופות הרלוונטיות.
- כפועל יוצא, ככול שיתברר כי מצבה הרפואי של המנוחה אִפשר למנוחה לנהל ענייני היומיום, יישמט הבסיס מתחת רכיבי התביעה הנוגעים לפעולות שבוצעו בעת שמצבה הקוגניטיבי של המנוחה אפשר ניהול ענייני יומיום.
מצבה הרפואי של המנוחה:
- אין מחלוקת בין הצדדים כי עד שנת 2012 לא היה שינוי מהותי במצבה הבריאותי של המנוחה וכי בשנת 2012 נפלה המנוחה ונפצעה בכתפה. לא הוצגו מסמכים רפואיים אודות נסיבות הנפילה ותוצאותיה, אך שני הצדדים הסכימו כי מאותו מעוד מִעְטָה המנוחה לצאת מביתה. ראו סעיף 5 לתצהיר התובעת, ועדות הנתבעת בעמוד 29 שורות 1-2.
- על-פי המסמכים שהוצגו, המסמך הראשון המצביע על חשש בדבר ירידה קוגניטיבית של המנוחה הוא מתאריך 20.01.2013. מסמך זה הוא בעקבות אשפוז המנוחה לתקופה שמיום 20.01.2013 ועד ליום 05.02.2013. בסיכום האשפוז שצורף כנספח ו' לתצהיר התובעת, נכתב כי "מצב נפשי וקוגניטיבי: התמצאות סבירה, אך לא יודעת את התרופות ושוכחת לקחת אותן. הבת שמה לב לי(ק)רדה [טעות במקור] בזיכרון כ1/2 שנה". נכתב גם כי במבחן מיני-מנטל שנערך למנוחה בעת האשפוז, ציונהּ של המנוחה היה 14 מתוך 27.
בסמיכות לכך, בסיכום ביקור של המנוחה אצל רופאת קופת-חולים בתאריך 07.02.2013, צוינה שוב תוצאת אותו מבחן מיני-מנטל שנערך למנוחה באשפוזה, צויין כי קיימת ירידה קוגניטיבית ואבחנה של קִהָיוֹן (שטיון). לאחר מועד זה לא הוצג תיעוד רפואי נוסף משך כ-22 חודשים עד ליום 7.11.2014, מועד בו אושפזה המנוחה עד ליום 17.11.2014 ושוחררה לביתה.
בסיכום האשפוז לתקופה מיום 7.11.2014 ועד ליום 1ו7.11.2014 שצורף כנספח ו' לתצהיר בעלה של התובעת, מתוארת המנוחה כסובלת מקִהָיוֹן (שטיון) אך צלולה. נכתב כי אשפוזה הוא על רקע קשיי נשימה בשל אי-ספיקת לב ופרפור פרוזדורים. נוסף על כך מצוין שם כי המנוחה מתגוררת בביתה עם עזרה חלקית, והומלץ על הוספות שעות עזרה בבית. התובעת לא הגישה את מלוא סיכום האשפוז, כך שפרק ההמלצות והסיכום לא הוגש במלואו – ככול הנראה חסר עמוד החתימה בלבד, עמוד 6.
לאחר מכן, על פי המסמכים שהוגשו, המנוחה אושפזה פעם נוספת מיום 30.11.2014 ועד ליום 20.12.2014. בסיכום האשפוז מאותו מועד, אשר צורף כנספח ז(2) לתצהיר התובעת, נכתב "כעת הופנתה למיון בשל דלריום והתדרדרות במצבה הכללי. בתה מספרת שיום טרם קבלתה, ישבה איתה והיא הייתה צלולה ותפקודית בהתאם למצבה הבסיסי. בבוקר קבלתה, המטפלת שמה לב למצב בלבולי והתקשרה לבת". המנוחה הופנתה לייעוץ פסיכיאטרי במיון, במסגרתו צוין כי לא ברור האם המצב הבלבולי החָרִיף בו התקבלה למיון נובע ממחלת הקִהָיוֹן (שטיון), או מזיהום או התייבשות. בסיכום האשפוז נכתב כי במהלך אשפוזה, המנוחה "חזרה לסירוגין למצב הקוגניטיבי הבסיסי". באותו אשפוז מציין ד"ר וסרמן ברקוביץ' דניאל כי "משום מה, באשפוזה האחרון בפנימית, סוכמה כצלולה וסיעודית?!?!?!?! אף על פי כי קיימת אבחנה של דמנציה שנים... כעת הופנתה למיון בשל דלריום והתדרדרות במצבה הכללי. החולה אלימה ומסרבת לבדיקה".
- מסמכים אלו מצבעים על כך שלכאורה, ההתדרדרות החריפה במצבה הקוגניטיבי של המנוחה אירעה בסמיכות לחודש נובמבר 2014 .
- על פי החלטתי מונתה ד"ר איילה שיינקמן, כמומחית מטעם בית המשפט על מנת לחוות דעתה באשר למצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועדים הרלוונטיים. בסיכום חוות דעתה שהוגשה וסומנה ח/1, נכתב:
"מדובר באישה בת 89 במותה אשר סבלה ממספר רב של מחלות גופניות אך מתוארת כאישה עצמאית ופעילה עד לפני מספר שנים. למרות (א)יזכור מטיפולים בתרופות פסיכיאטריות אצל רופאת משפחה לא התרשמתי מפתולוגיה פסיכיאטרית מג'ורית אשר יכולה להשפיע על תפקוד קוגניטיבי של גב' כ' ז"ל. הנ"ל אובחנה כסובלת מדמנציה אשר בהבדל מדמנציה מסוג אלצהיימר מאופיינת בחוסר יציבות של סימפטומים וישנם תקופות של שיפור בתפקוד קוגניטיבי ותקופות של החמרה. כמו כן בדמנציה סנילית קיימת לעיתים ירידה דרסטית בתפקוד קוגניטיבי.
לפי התרשמותי במהלך 2012 תפקוד קוגניטיבי של המנוחה היה בגבולות הסביר לטיפול בענייני יומיום כולל ניהול כספים. ב-2013 בבדיקת "מיני מנטל סטטוס" הציון מצביע על דמנציה משמעותית (14 מתוך 30 נקודות). אך לפי רשומה רפואית כוללת רושם של תפקוד קוגניטיבי פחות חמור מהמצופה. כמו כן בדמנציה מסוג זה עקב תנודות במצב חולה יכולה להחליט לגבי מצבים ברורים כמו לתת מתנה לנכדה אך לא ברור האם היא יודעת מה מצב חשבונה בבנק והאם יש לה סכום דרוש.
בשנים 2015-2014 גב' כ' לא הייתה מסוגלת לנהל את עניינים הכספיים שלה מול הבנקים או חשבון ההוצאות השותף [טעות במקור] שלה (בהחרגה של מתנה לנכדה כפי שצוין לעיל)".
- בחקירתה, נשאלה המומחית אודות מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בינואר 2014 לעומת אוגוסט 2014, והשיבה כי אין ספק שהיה הבדל והתדרדרות במצבה. ראו עמוד 12 שורות 7-14. בהמשך, שורות 29 ואילך, מפנה המומחית לסיכומי האשפוז שצורפו כנספחים לתצהירי התובעת ובעלה ואשר עליהם הסתמכה בעת עריכת חוות דעתה. המומחית הפנתה לכך שעל-פי מסמכים אלו, בסוף שנת 2014 שוחררה המנוחה מבית-החולים מבלי שנדרש עבורה מינוי אפוטרופוס. לאור כך משיבה המומחית בחקירתה כי ככל הנראה, התרשמות צוות בית-החולים היה שמצבה הרפואי לא חייב מינוי אפוטרופוס. עם זאת, מציינת המומחית כי בהסתמך על תיאור רופאת המשפחה - ניתן לומר כי בסוף שנת 2014, מצבה של המנוחה כבר לא אִפשר קבלת החלטות הנוגעות לניהול ענייניה הכספיים ביומיום.
- על פי ההלכה הפסוקה, חוות דעת המומחה בית המשפט נועדה להעמיד לרשות בית המשפט את הידע, הנתונים והעובדות בתחום בו נדרשת מומחיות על מנת לסייע לבית המשפט בהחלטתו ובהסקת המסקנה המשפטית הנכונה. ראו ע"א 3056/99 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948. חוות הדעת והמלצות המומחה שמונה, אינה מחייבת את בית המשפט וכאשר בית משפט בוחן את המלצות המומחה עליו לשקול ראיות נוספות שהובאו. ראו ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' פליציה בינשטוק ואח', פ"ד מח(3) 705, 735, ע"א 7506/95 מיכל ולוי שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215, 222 וכן ראו ע"א 4377/04 הולצברג נ' מיראז מיום 22.07.2007 דעת המיעוט בעמוד 30-31.
- נוסף על כך, הנתבעת עצמה העידה כי, לאחר חודש ספטמבר 2014 ו-"בחודשים האחרונים לחייה" המנוחה לא הייתה במצב לנהל ענייניה ואף "לא יכולנו אפילו לשאול אותה אם התקשרו מהבנק אם היא יכולה לענות. כך היה המצב". ראו עמוד 30 שורות 24-27 .
- יש לציין גם כי מצבה הפיזי של המנוחה, עיוורון בעין שמאל, קטרקט בעין ימין וליקויי שמיעה – עובדות שהנתבעת לא סתרה, אין בהם להשפיע, הואיל ומדובר בליקויים פיזיים שאינם משפיעם על יכולתה של המנוחה לעקוב אחר הפעולות בחשבון הבנק שלה.
- מהאמור עולה כי, בהיעדר ראיה לסתור הנתונים שבמסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחית, החל מחודש אוגוסט 2014 החל מצבה של המנוחה להתדרדר משמעותית, ובחודש נובמבר 2014 לא הייתה כשירה המנוחה לנהל ענייניה לבדה. גם הנתבעת אישרה בעדותה עובדות אלו. ראו עמוד 30 שורות 24-27. לפיכך, ניתן כבר כעת לקבוע כי בכל הנוגע לפעולות כספיות שאינן חריגות ושאינן בסכום גבוה ביחס לחודשים ותקופות קודמות, ושבוצעו עד לחודש נובמבר 2014, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הביאה ראיות לכך שמצבה הקוגניטיבי של המנוחה לא אִפשר לה בשנים אלו ניהול ענייניה הכספיים, וכי היא נוצלה למשיכות כספים. למעשה, התובעת לא הציגה כל ראייה להוכחת טענתה כי הפעולות הכספיות שפורטו בסעיף 35 לתביעה, ושהתבצעו עד לחודש נובמבר 2014 - לא התבצעו ברשות, הרשאה ורצון המנוחה, ובהעדר ראיות כאמור – לא עמדה בנטל המוטל עליה.
- לא כן אשר לפעולות כספיות שחריגות ושסכומן גבוה ביחס לתקופות זהות, שהתבצעו בשנת 2014. פעולות כספיות שסכומן גבוה, עשרות מונים, בהשוואה לפעולות הכספיות שהתבצעו בחודשים מקבילים בשנים קודמות וללא כל הסבר.
משיכות חריגות, בסכומים גבוהים שקדמו לחודש נובמבר 2014:
- עיון בפירוט שבסעיף 35 לכתב התביעה מעלה כי הפעולה הכספית החריגה שיש לבחון היא בחודש ינואר 2014. קודם למועד זה אין פעילות חריגה או משיכת מזומן גבוהה מחשבון המנוחה.
כך, בשנת 2012, שנה בה אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוחה ניהלה ענייניה לבדה – עד למועד פציעתה בסוף שנת 2012, נמשך מחשבון המנוחה סך כולל של 59,800 ₪. היינו סך ממוצע של כ-5,000 ₪ לחודש.
בשנת 2013 סכום משיכות המזומן הכולל הוא בסך של 62,350 ₪, היינו סך של כ-5,200 ₪ לחודש.
- לטעמי, סך ממוצע של כ-5,000 ₪ לחודש משקף רמת חיים סבירה וממוצעת. ניתן לומר כי בגדר ידיעה שיפוטית, סכום שכזה משקף ניהול משק בית, מִחייה, ביגוד, הנעלה, תיקונים ומתנות מעבר לתשלום חשבונות שוטפים ומוצרי ספיגה למבוגרים, והכל ברמת חיים ממוצעת וסבירה.
סכום זה גם תואם את עדות הנתבעת שלא נסתרה, לפיה המנוחה הייתה נוהגת לבקש משיכות מזומן בסכומים של 3,000-4,000 ₪ כל פעם, והשלמות לאחר-מכן לפי הצורך, אם עבור נסיעות גב' ל', אם למתנות עבור הנכדים ואם לצורך אחר.
זאת ועוד, מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי התעורר הצורך בהנגשה של המקלחת עבור המנוחה, אני מוצאת סבירה את טענת הנתבעת כי עלות השיפוץ לקלחת בשנת 2014, היה בסך של כ- 15,000 ₪. הוצאה זו לצורך שכזה סבירה בעיני ואבהיר בעניין זה כי התמונות שצרפה התובעת לסיכומיה –הוגשו ללא רשות מבית המשפט ומשכך אינן חלק מהראיות, אך לטעמי ממילא לא היה בצירופן בכדי לשנות מהערכתי זו, שהיא סבירה בנסיבות העניין.
- נותר לבחון 3 פעולות חריגות, שהן בסכום גבוה בוצעו בחשבון בנק הפועלים של המנוחה בתקופה שקדמה לחודש נובמבר 2014 :
ינואר 2014: סכום משיכות מזומן הכולל היה בסך של 37,550 ₪.
ספטמבר 2014: משיכת שיק על סך של 150,000 ₪ לביתה של הנתבעת.
אוקטובר 2014: מכירת מט"ח ומשיכת מזומן בסך של115,561 ₪.
אבחן אותן כסדרן.
- חודש ינואר 2014 העניקה המנוחה מתנה לנכדתה, גב' ע' מ', לכבוד חתונתה בסך של 30,000 ₪. המתנה נעשתה בהעברה בנקאית מחשבון המנוחה אל חשבון הנכדה.
אין מחלוקת בין הצדדים כי נכדים אחרים של המנוחה קיבלה מתנות חתונה בסכומים גבוהים בהרבה – שני הנכדים הגדולים, בן התובעת ובן הנתבעת קיבלו בשנת 2007 כל אחד סך של 200,000 ₪. נכד נוסף, בן הנתבעת, קיבל בשנת 2009 סך של 100,000 ₪.
בחוות דעת המומחית נכתב כי גם בעת ההתדרדרות הממשית במצבה הקוגניטיבי, המנוחה הייתה כשירה דיה לבחור להעניק מתנות למי מנכדיה, פעולה שהיא רִגשית. המומחית ערכה אבחנה בין עצם ההחלטה הרגשית להעניק מתנה לבין גובה הסכום ושווי המתנה, נתונים שבהם ייתכן והמנוחה לא הייתה כשירה להבחין ולקבל החלטה מושכלת.
בנסיבות כאן, בשים לב למועד מתן המתנה בחודש ינואר – לפני ההידרדרות החריפה במצבה של המנוחה, וסכומה – 30,000 ₪ בלבד, וכן, אופן מתן המתנה – העברה מחשבון המנוחה לחשבון הנכדה, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי המתנה, בסך של 30,000 ₪ ניתנה בחריגה מסמכות או הרשאה – שכן מתן המתנה מתיישב עם התנהלות המנוחה ביחס לנכדים אחרים ולא הוצגו ראיות לסתור זאת.
לאחר הפחתת סך של 30,000 ₪, יתרת משיכת המזומן לחודש ינואר היא סך של 7,550 ₪. סכום זה גבוה מהממוצע של כ-5,000 ₪, אך אינו חריג משמעותית בהתייחס לכך שגם בשנים 2012-2013, בחודש ינואר, סכום המשיכה במזומן היה גבוה מהממוצע השנתי ולא הוצגה ראייה בדבר חריגה מסמכות והרשאה במשיכות אלו.
- חודש ספטמבר 2014 משכה הנתבעת, בחתימתה, שיק בסך של 150,000 ₪. בהתייחס לתשלום זה נטענו מפי הנתבעת מספר גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו.
בכתב ההגנה, שנתמך בתצהיר הנתבעת, נטען בסעיפים 53-55 כי המנוחה נתנה לנכדתה גב' ע' מ', מתנה בסך של 180,000 ₪ בהעברה לחשבונה, וכי פעולה העברת כספי המתנה אושרה טלפונית על-ידי פקידת הבנק גב' פ' ד' או גב' ש' ו'. גם בסעיף 63 נטען כי נעשתה העברה בסך של 150,000 ₪ מחשבון המנוחה לחשבון הנכדה. הרושם הוא שהנתבעת למעשה ביקשה "להצניע" את העובדה כי תשלום זה נעשה בשיק עליו חתימתה. אֹמנם כנספח ג לכתב ההגנה צורף דף חשבון מחשבון הנכבדה גב' ע' מ' המציג פירעון בשיק על-סך 150,000 ₪ ביום 09.09.2014 אך הדברים נכתבו באופן מטעה. בתצהיר עדות הראשית של התובעת, לראשונה הוצהר כי מתנת החתונה הנטענת, בסך של 180,000 ₪, ניתנה בחלקה בשיק. הנתבעת הצהירה בסעיף 23 לתצהירה כי השיק הוא חלק מסכום מתנה כולל על סך של 180,000 ₪ שניתן בשתי פעימות, סך של 30,000 ₪ שאוזכר לעיל ושהועבר בחודש ינואר 2014 והיתרה בשיק שנמשך לצד ג' ממנו רכשה הנכדה דירה.
בעת חקירת הנתבעת הועלו שתי גרסאות; האחת דומה ל גִרסה בתצהיר והשנייה סותרת אותה. כך בתחילה בעמוד 29 שורות 29-30, בתשובה לשאלה מדוע חלק מהמתנה ניתנה בשיק, השיבה כי "אני חושבת שאת השיק הזה היא הייתה צריכה להעביר לבעל הדירה ממנו היא קנתה", אך כאשר עומתה עם העובדה כי השיק היה לפקודת הנכדה, השיבה "היא הייתה צריכה להעביר אותו אחר כך לבעל הדירה, לא יודעת איך היא העבירה". בהמשך, כאשר נשאלה שוב מדוע המתנה ניתנה בשתי פעימות, השיבה כי כאשר המנוחה שמעה שהנכדה התארסה, היא התקשרה ואמרה "אני רוצה לתת ל-ע' 30 אלף שקל מתנה לחתונה" להבדיל מ-150 לבית, ביום ראשון תעבירי לה 30 אלף". ראו עמוד 30 שורות 1-5. עדות זו סותרת את תצהירה וחקירתה ולא נתתי בה אמון.
גם בעדות הנכדה ע' מ', כי המתנה ניתנה מרצונה ובידיעתה של המנוחה, לא נתתי אמון. עדותה של הנכדה הייתה מלאה בסתירות וסתרה הן את גרסת אימה כי מדובר במתנת חתונה, והן את גרסתה בתצהירה ובחקירתה העידה הנכדה כי השיק ניתן כסיוע לדירה ולא כמתנה לחתונה כפי שטענה הנתבעת – ראו עמוד 8 שורות 15-18.
חוסר העקביות וחוסר מהימנות גרסת הנכדה עלתה במיוחד אשר לנסיבות קבלת השיק. בתצהיר עדותה הראשית, בסעיפים 10-11 הצהירה הנכדה כי בתקופה בה התגוררה בראשון לציון, בספטמבר 2014, התקשרה לסבתא וסיפרה לה שהיא רכשה דירה וסבתא אמרה כי "תתן לנו עזרה" ולאחר שקיבלה את השיק, התקשרה לסבתא להודות לה על המתנה. בסתירה מוחלטת להצהרה זו, בעמוד 8 שורות 19-36 העידה הנכדה כי השיק נמסר לה ולבעלה בעת שביקרה את המנוחה בדירתה! ובהמשך, העידה הנכדה כי למרות שהשיק נמסר לה בבית המנוחה, עד כה טרם ראתה מי חתום על השיק. ויש לתהות, באם השיק נמסר לנכדה ובעלה בבית המנוחה על-ידי המנוחה, מדוע היה על הנכדה להתקשר מאוחר יותר להודות על המתנה? וכיצד אם השיק נמסר לנכדה ולבעלה ביד, עד כה הנכדה לא ראתה כי החתימה על השיק היא חתימת אימה ולא סבתה?
לאמור יש להוסיף כי בעלה של הנכדה לא העיד, הסכם רכישת הדירה, שנטען כי נרכשה בחודש ספטמבר לא הוגש, לא זומנה לעדות פקידת הבנק שנטען על-ידי הנתבעת כי אישרה את פירעון / העברת הסכום הנ"ל, הנכדים האחרים קיבלו את מתנת חתונתם "בפעימה אחת", עדות הנכדה לא עוררה אמון גם לא בנוגע למצבה הבריאותי של המנוחה, שכן - אין מחלוקת כי המנוחה סבלה מליקויי שמיעה, מעיוורון בעין שמאל וקטרקט בעין ימין – והנכדה העידה כי המנוחה שמעה היטב ורק "הרכיבה משקפיים". ראו עמוד 7 שורות 8-13. נוסף על כך, משיכת השיק היא חריגה. מהפעולות בדפי החשבון שהוצגו והעדויות, עלה כי המנוחה נהגה להתנהל במזומן ובהעברות בנקאיות. משיכת שיק היא חריגה לאופן פעולתה השוטף של המנוחה.
לאור זאת ובהעדר ראייה להסכמת המנוחה לתשלום חריג זה, באופן בו נעשה, אני קובעת כי בעניין השיק ע"ס 150,000 ₪ התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הוא נמשך בחריגה מסמכות ויש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מחצית סכומו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פירעון השיק ועד לתשלום המלא בפועל.
לא נעלם מעיניי כי התובעת ידעה אודות משיכת השיק ומסירתו "בזמן אמת" ולא פנתה למנוחה בשאלה, הבהרה או התרעה. אך אין בכך לשנות מהעובדה כי בעניין זה הראיות מצביעות על כך שמשיכת השיק נעשתה שלא בהרשאה, ודווקא ניתן להבין את השתהות התובעת בעניין זה בשל חוסר אמונה כי הנתבעת תיפגע באמון שניתן בה. ראו עדותה בעמוד 22 שורות 1-7.
- חודש אוקטובר 2014. בחודש זה בוצעה משיכת מזומן מחשבון המנוחה ביום 21.10.2014 בסך של 115,561 ₪. סכום זה מקורו בהמרה של מט"ח לשקלים. הנתבעת טענה כי מדובר בכספי פיצויים מגרמניה אשר התקבלו ביום 17.09.2014 בסך של 24,377.41 €. הנתבעת צירפה תכתובת רלוונטית כנספח ג' לתצהירה. בין הצדדים אין מחלוקת כי בעת תחילתו של ההליך לקבלת כספי הפיצויים – הוסכם עם המנוחה כי הכספים שיתקבלו יועברו לאחיות בחלקים שווים. טענת הנתבעת היא כי כספי הפיצויים שנמשכו, חולקו 40,000 ₪ לכל אחת מהן, והיתרה, במזומן, נותרה בידי המנוחה ושימשה לתשלום עבור צד ג' שטיפל בתביעת המנוחה לפיצויים. איני יכולה לקבל גִרסה זו במלואה. הפעולה היא פעולה חריגה בסכום גבוה, ואין הסבר מדוע זקוקה הייתה המנוחה לסכום מזומן כה גבוה. הנתבעת לא הציגה קבלה בגין תשלום שכרו של אותו צד ג' י' ג', ולא זימנה אותו לעדות.
עם זאת מאחר והתובעת מאשרת כי קיבלה מתוך סכום זה סך של 40,000 ₪ ובסיכומיה הסכימה כי למר י' ג' שולם לכל היותר סך של 20,000 ₪ (סעיף 68 לסיכומים), הרי שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מחצית מהיתרה בסך של 35,561 ₪ בהפחתת הסכום שהתובעת אישרה כי שולם לצד ג' – וסה"כ מחצית סך של 15,561 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.10.2014.
פעולות מחודש נובמבר 2014 כולל ואילך:
- אשר לפעולות כספיות בחודשים נובמבר-דצמבר 2014, וינואר-אפריל 2015 בשים לב לסכומים שנהגה המנוחה לעשות בהם שימוש וששימשו לצרכיה, מצבה הרפואי מחודש זה ואילך, בהעדר הסבר אודות הצורך בסכום העולה על הממוצע שהיה נהוג, כל סכום העולה על ממוצע של 5,000 ₪ לחודש לשנת 2014 וסכום העולה על סך של 7,000 ₪ לשנת 2015 לאחר הפחתת סך של 30,000 ₪ - לכאורה על הנתבעת להשיב מחציתו לתובעת. ואבהיר,
הצדדים הסכימו כי מחשבון המנוחה יימשך סך של 30,000 ₪ ויחולק ביניהן בחלקים שווים. הרקע לכך הוא יתרת הלוואה שהשיב בעלה של התובעת למנוחה. התובעת טענה כי ביקשה חלוקת החזר ההלוואה על מנת "לבחון" האם הנתבעת פועלת בחשבון המנוחה ללא הרשאה. כך או כך, אין משמעות לסיבה בשלה הדבר הוסכם (עם כל אי-הנוחות שהדבר מעורר). התביעה שלפני היא תביעת השבה, ומאחר וסכום זה נמשך מחשבון המנוחה, מחציתו לכל צד – הרי שיש להפחיתו מהמשיכות שמשכה הנתבעת.
נוסף על כך, אין מחלוקת כי במהלך חודש דצמבר 2014 הועסקה בבית המנוחה עובדת זרה. כפועל יוצא, הוצאותיה של המנוחה על-פי הפירוט שמסרה הנתבעת והתובעת, ולא הציגה ראייה סותרת, עלו בסך של כ-2,000 ₪ לחודש. לפיכך יש להוסיף 6,000 ₪ עבור שנת 2015 להוצאה החודשית הממוצעת. אני דוחה את הדרישה לתשלום גמר חשבון בסך של 7,113.26 ₪. על פי נספח י', סכום זה שולם לעובדת ממעסיקה, עבור תקופת עבודה מחודש יולי 2012 ועד לחודש אוגוסט 2015.
מהאמור עולה כי ההפרש עבור תקופה זו הוא בסך של 750 ₪ ליום פטירת המנוחה. סביר יותר להניח כי הפרש נמוך שכזה, עבור תקופה של כחצי שנה, יש לו הצדקה כי הוצא לטובת המנוחה ואיני סבורה שיש לחייב את הנתבעת בהשבת מחציתו, בוודאי כאשר הנתבעת טענה – וטענתה לא הוכחשה כי הוציאה הוצאות קבורת המנוחה בתקופה זו ולא יכולה להיות מחלוקת כי הוצאות אלו, עלו בוודאי עשרות מונים, על הסך של 750 ₪.
פעולות שנעשו בחשבון מט"ח של המנוחה בבנק לאומי:
- בחשבון בבנק "לאומי" היו רשומות הצדדים והמנוחה כבעלים, ואין מחלוקת בין הצדדים כי הרישום היה לצורכי נוחות המנוחה בלבד והבעלות בכספים הייתה של המנוחה בלבד.
- אשר לתקופה הרלוונטית, כאמור, החל מחודש אוגוסט 2014 החל מצבה של המנוחה להתדרדר משמעותית, ובחודש נובמבר 2014לא הייתה כשירה המנוחה לנהל ענייניה לבדה ובין לבין בחודש ספטמבר 2014 לאחר שנמשך השיק על-סך 150,000 ₪ עבור נכדת המנוחה – בת הנתבעת, החלה התובעת להעלות טענות כנגד הפעולות בחשבון.
- מהמסמכים שהוגשו עלה כי בחשבון זה ניטלו הלוואות ונמשכו כספים בשנת 2011. בסיכומיה העמידה התובעת את יתרת הסכום בגין פעולות ללא בהרשאה על-סך של 28,133 ₪. הסכום מורכב מיתרות הלוואות שהועברו לחשבון הנתבעת בשנת 2011, והושבו בחלקן מכספי המנוחה שבחשבון המט"ח, וכן משיכת מזומן בסך של 9,250 ₪ ביום 19.11.2014. בחקירתה, הנתבעת לא ידעה להסביר הסיבה למשיכה זו. ראו עמוד 32 שורות 32-36.
מדובר בחשבון מט"ח, ואין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית המנוחה לא נזקקה למט"ח או לכספים מחשבון זה שכן צרכיה מומנו מהכספים שנמשכו מבנק הפועלים. אין גם מחלוקת כי נעשו העברות כספים מחשבון זה לחשבון הנתבעת, אך פעולות אלו, למעט משיכת מזומן ביום 19.11.2015, נעשו קודם לחודש נובמבר 2014, ואין המדובר בפעולות בהיקף חריג. התובעת אישרה בתצהיר עדותה ובסיכומיה כי הנתבעת נשאה בהחזר ההלוואה בסך של 31,000 ₪ שניטלה בשנת 2011 וגם ההלוואה בסך של 9,000 ₪ שולמה לפני חודש נובמבר 2014. לאור זאת, אני דוחה רכיב זה בתביעה למעט מחצית הסך של 9,250 ₪ אשר נמשך במזומן בחודש נובמבר 2014 ולא ניתן לו הסבר.
הנתבעת היא אשר ביצעה את כל הפעולות הכספיות :
- לא נעלמה מעיני העובדה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי כלל הפעולות הכספיות נעשו על-ידי הנתבעת, וכי ממועד נפילתה ופציעתה של המנוחה בשנת 2012 המעיטה המנוחה לצאת מביתה. אלא שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח טענתה כי הפעולות בוצעו בחריגה מהרשאה, או ללא ידיעת המנוחה, או ללא הסכמתה מראש או בדיעבד.
- טענות התובעת הנוגעות לפעולות כספיות שאינן חריגות, שאינן בסכומים גבוהים ביחס לתקופות מקבילות, בהתייחס לכל תקופת התביעה שעד לחודש נובמבר 2014 - נסמכות על הערכות והשערות. תמצית טענות היא כי בהסתמך על ההנחה שחשבונות הבית שולמו בהוראות קבע, וההוצאות הנוספות עבור כלכלה ומטפלת לא היו אמורות להיות גבוהות – להערכת התובעת כ-1,773 ₪ לחודש עבור כלכלה והוצאות נוספות, כמפורט בנספח ג לתצהירה, ויש להסיק כי הכספים שנמשכו במזומן שימשו בעיקר את הנתבעת.
ראו לדוגמא סעיף 33 לתצהיר התובעת, שם: "ברור לי שגם המזומן שהיה לאמי בארנק הגיע(ה) אליה מתוך חשבונה; ברור לי שהנתבעת משכה מזומן – מרביתו עבור עצמה וחלקו הקטן מסרה לאמי..."; וכן, "הגעתי לכלל דעה שהנתבעת פעלה בצורה שיטתית; נהגה למשוך אלפי ₪ בודדים ובעיקר באמצעות כספומט", סעיף 35 לתצהיר התובעת; וגם "לא ניתן בשום אופן להאמין שהכל בוצע בהרשאה ובידיעת המנוחה", סעיף 36 לתצהיר התובעת; ועוד. כן ראו תצהיר בעלה של התובעת אשר ערך "טבלאות" והניח הנחות בדבר ההוצאות שלדעת התובעת הוצאו על-ידי המנוחה. כפי שציינתי, להשערות והנחות אין מקום כאשר לא מוצגת ולוּ ראשית ראייה להוכחתם.
- למעט טענות התובעת ובעלה בתצהיריהם, לא הובאו ראיות להוכחת הנטען, לא הובאו / זומנו על-ידי התובעת פקיד הבנק המטפל, הגב' ל' שטיפלה במנוחה מספר שנים, מכרים, שכנים, או נכדיה – למצער ילדי התובעת, או עדים אחרים להוכחת הטענות.
ודוק, יש להניח כי הגב' ל' בוודאי יכולה הייתה להעיד מה היו הוצאות היומיום, מי ערך את הקניות עבור המנוחה וגובה הסכומים ששולמו, האם המנוחה שילמה כספים עבור קניות והוצאות ולמי. בפרט כאשר התובעת עצמה טענה כי את "רשימת הקניות" וההשלמות הנדרשות קיבלה מהמטפלת גב' ל'. ראו עמוד 16 שורות 5-9, שם העידה "היה עולה בדעתי אז שיש מישהו שגונב מהחשבון של אמא? לא רק אני, המטפלת הייתה מכינה לי רשימה ואני הייתי קונה. אם היה נשאר משהו לשישי, היינו מבקשים ממנה" (הכוונה לנתבעת), וחזרה על הדברים גם בהמשך בשורות 14-24. עדותה של הגב' ל' יכולה הייתה גם לשפוך אור על המחלוקת הנוגעת לסכומים ששולמו לה עצמה – בשים לב כי הנתבעת הייתה אחראית על הבאת הסכומים הנדרשים לתשלומים אלו ובין הצדדים מחלוקת אודות גובהם. ראו עדות התובעת בחקירתה בעמוד 18 שורות 5-18 למול טענת הנתבעת כי בשל מצבה הבריאותי של הגב' ל' שילמה המנוחה לגב' ל' נסיעות במונית "ספיישל".
הלכה פסוקה היא כי הימנעות בעל דין מלהציג ראיה, להביא עד או בוודאי להתייצב לעדותו כאשר המדובר בראיה או עדות אשר הייתה תומכת בטענותיו ותורמת לגילוי האמת, יש להניח כי המדובר בראיה הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו. ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל פד"י נ"ד (3) 107. כלל זה, חלק על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בראיות או בעדות שהן בשליטת בעל דין – כדוגמת ילדי התובעת אשר יכלו להעיד אודות מצבה הקוגניטיבי ומעורבותה של המנוחה בענייני ניהול הכספים ומתן מתנות לנכדיה, בפרט כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוחה נהגה להעניק מתנות כספיות לכל נכדיה, בימי הולדת ואירועים מיוחדים, וקיימת מחלוקת אודות גובה המתנה.
נוסף על כך, אני מוצאת לזקוף לחובת התובעת את העובדה כי טענה שהיא ערכה את כל קניות מוצרי הצריכה והמזון עבור המנוחה, אך במסגרת ההליכים לא הוגשה ולוּ קבלה אחת או "שִחזור" של קניות שנעשו עבור מהנוחה כדי להעיד על גובה הסכומים ש-"צרכה" המנוחה ומשק ביתה.
- נפסק, כי על הנתבעת לשלם לתובעת, מחצית הסכומים שלעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועדם ועד למועד פסה"ד כדלקמן:
33.1 סך של 75,000 ₪ ערך יום 9.9.14.
33.2 סך של 7,780.5 ₪ ערך יום 21.10.2014.
33.3 סך של 4,625 ₪ ערך יום 19.11.2014.
כעתירת התובעת, התשלום יעשה על דרך קיזוז הסכומים מחלקה של הנתבעת בעִזבון המנוחה ותשלומו לתובעת בעת חלוקת העִזבון. לכן ממועד פסה"ד הסכומים לא יישאו הפרשי הצמדה וריבית – שכן הם לכאורה בחזקת התובעת ושליטתה. מנגנון התשלום יהא כך שראשית ישולמו הכספים מהכספים שבחשבונות הבנק וככול שלא יהא ביתרת החשבון לכיסוי התשלומים, תשלום היתרה באמצעות מימוש נכסי העִזבון הנוספים.
- אשר להוצאות, סכום התביעה היה 565,132 ₪, בסיכומיה צומצמה התביעה לסך של 203,000 ₪. בפועל נפסק סך נומינלי של 87,405.5 ₪ בלבד. לטעמי שני הצדדים חבים בהוצאות זו כלפי זו. הנתבעת חבה בהוצאות התובעת משנתקבל חלק מתביעתה ונקבע כי ניטלו כספים בחריגה מסמכות והרשאה ואילו התובעת חבה בהוצאות הנתבעת מאחר ומרבית תביעתה נדחתה. כן הבאתי בחשבון את העובדה כי התובעת לא גילתה כי קיבלה סכומים מהותיים מחשבון המנוחה (65,000 ₪).
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את האגרה היחסית בגין סך של 87,405.5 ₪ לגביו התקבלה התביעה וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.
כן אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת בגין חלק התביעה שנדחה, הוצאות בסך של 1,500 ₪ ןשכר טרחת עו"ד בסך של 33,000 ₪.
בתשלום למומחית חבים הצדדים בחלקים שווים.
התשלומים ישולמו על דרך התחשבנות כספי העִזבון, וקיזוז החיובים שבפס"ד זה.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.
ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ט, 04 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.