הצדדים והעובדות הרלוונטיות:
- הגב' מ.ח ז"ל אשר נשאה בחייה ת.ז. מספר -----, הלכה לעולמה ביום 18.5.2012, כשהיא בת כ-78 שנים ואלמנה (להלן: "המנוחה" או "המצווה" לפי העניין).
- בעלה של המנוחה, מר פ.ח ז"ל אשר נשא בחייו ת.ז------- נפטר ביום 30.5.2003. (להלן: "הבעל המנוח" או "הסב" לפי העניין).
- לבני הזוג 10 ילדים. הבן מ.ח ז"ל נפטר לאחר האב ולפני המצווה (להלן: "הבן המנוח").
- בני הזוג ערכו ביום 11.3.2002 צוואה מאוחדת אחת עבור שניהם.
צוואת בני הזוג כוללת הוראה לפיה לכל אחד מהמצווים שמורה זכות לחזור מהצוואה, לשנותה או לגרוע או להוסיף על הוראותיה ולנותר בחיים זכות לעשות ברכוש כרצונו "תוך שמירה מרבית על רצונו של הנפטר כפי שהדבר מעוגן בצוואה זו. סעיף 2 לצוואה מיום 11.2.2002.
- ביום 21.10.2003 ניתן צו לקיום צוואת הבעל המנוח מיום 11.3.2002.
- 6. תובעת 1, אחת מבין עשרת (10) ילדיי הגב' מ.ח ז"ל, הגישה בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה בפני רשות מיום 21.6.2011.
- תובע 2, נכד המנוחה ואחר מיורשיו על פי דין של הבן המנוח, הגיש בקשה למתן צו ירושה אחר עיזבון המנוחה.
- בהתאם להחלטתי מיום 12.10.2013 צורפו להליך עו"ד רפי לוי, כלל הזוכים על פי הצוואה וכלל היורשים על פי דין.
כן נקבע באותה החלטה כי צד שלא יגיש עמדתו, יוחזק כמסכים למתן צו ירושה על פי דין. בהתאמה, נתבעים 1-8 הם ילדי המנוחה שצורפו על פי אותה החלטה ותובעים 3-6 הם יורשיו על פי דין של הבן המנוח, אלמנתו וילדיו - נכדי המנוחה (למנוח עוד 3 יורשות קטינות שלא התבקש צירופן אך אימם שהיא האפוטרופא הטבעית שלהן, היא צד להליך).
- 9. נתבעת 1 כ.צ, הגישה התנגדות לבקשה למתן צו קיום לצוואה בפני רשות של המנוחה מיום 21.6.2011.
- 10. נתבע 5, ד' (א') ח', הודיע באמצעות הנאמן על נכסיו בפש"ר כי הוא תומך בבקשה למתן צו קיום צוואה.
- נתבעים 2-4, 7-9 לא הגישו כתבי טענות אך הגישו תצהירים.
- תובעים 3-6 הצטרפו כמבקשים בבקשה לצו ירושה וכמתנגדים לבקשה למתן צו קיום צוואה, על פי החלטות מיום 9.2.2015 ומיום 6.7.2015.
- ב"כ היועמ"ש הודיע כי מאחר וכל הצדדים בגירים וכשירים אין בכוונתו להתערב בהליך וכי יש להורות על צירוף עו"ד רפי לוי שמונה כנאמן על נכסי נתבע 5 במסגרת הליכי פשיטת רגל.
הוראות הצוואה מיום 21.6.2011
- על פי הוראות הצוואה:
את זכויות המצווה בדירה בקומת קרקע ברחוב ----- ----- יורש, נתבע 7 מר ש.ח. בצירוף הוראה לפיה נתבע 7, אינו רשאי להעביר את הזכויות בדירה או לשעבדן או להקנות לצד ג' זכויות בדירה למעט השכרה לתקופה שאינה עולה על 5 שנים, אלא באישור תובעת 1 ולאחר פטירתה באישור מר א' (ש') ח' – נתבע 4.
את זכויות המצווה בדירה ברחוב ----- ב------ יורשים תובעת 1 ונתבע 4.
את המיטלטלין שבדירה ברחוב ----- יורש נתבע 8, מר י' (י') ח', למעט קישוטיים ואביזריי נוי שיחולקו בין תשעת ילדי המנוחה.
את זכויותיה בדירה ברחוב ----- קומה שנייה מנחילה המצווה לנתבע 5 ד' (א') ח'.
לכל אחד מנתבעים 1-3, ש' (מ') נ', נ.ח, כ' (ז') צ', מנחילה המצווה סך של 5,000 $ ארה"ב ולנתבע 9, ע' (ח') ח' מנחילה המנוחה 10,000 $ ארה"ב.
כל שאר רכוש המצווה מחולק בחמישה חלקים שווים בין תובעת 1, נתבע 7 ש.ח, נתבע 4 א' (ש') ח', נתבע 8 י' (י') ח' ונתבע 5 ד' (א') ח'.
טענות הצדדים
- בבקשה למתן צו ירושה נטען כי "מדובר באלמנה ושבעת ילדיה היתומים, ארבעה מתוכם קטינים, אשר נושלו על ידי דודתם מצוואת המנוחה, סבתם הקשישה והאהובה, אימו של אביהם, כארבעה חודשים לאחר פטירתו. זאת ללא כל סיבה או נימוק ובסתירה לקשר המצוין ששרר בין הסבתא לבין הנכדים ולכלתה. הנישול בוצע בעקבת לחץ נפשי כבד והטעייה שהופעלו על המנוחה ע"י דודתם, הגב' ג.י, ודודם מר י.ח". נתבע 2 עתר כי יינתן צו ירושה לפיו עיזבון המנוחה מתחלק בין כל עשרת ילדי המנוחה בחלקים שווים.
- לבקשה לצו ירושה צורף מסמך שכותרתו "נימוקי ההתנגדות" ולמרות שהבקשה לצו ירושה הוגשה לפני הבקשה למתן צו קיום לצוואה, נטענו במסגרת הבקשה למתן צו ירושה טענות כנגד מתן צו קיום לצוואה מיום 21.6.2011.
- נטען כי המנוחה ובעלה, סביו של המבקש, ערכו ביום 11.3.2002 צוואות הדדיות. הסב נפטר ביום 30.5.2003 ומאז פעלה תובעת 1 "להשתלט על עניינה של המנוחה...מלאה את החלל שהשאיר בעלה של המנוחה בניהול נכסיה של המנוחה...עושה בכספיה ובנכסיה של המנוחה כבשלה". כן נטען כי הצוואה נערכה בעקבות לחץ נפשי כבד והטעייה של תובעת 1 על המנוחה. נטען כי הצוואה נערכה כארבע חודשים לאחר פטירת הבן מ.ח ז"ל על מנת לנשל את ילדיו, נכדי המנוחה, מצוואת סבתם ולאחר שהמנוחה עברה אירוע מוחי.
נטען כי הצוואה נערכה תחת לחץ, אונס והשפעה בלתי הוגנת. בשל תלותה המוחלטת של המנוחה בתובעת ובנתבע 8, י' (י') ח', אשר עבר להתגורר עם המנוחה. נטען כי יחדיו הם הפעילו לחץ נפשי כבד על המנוחה כאשר יצרו תלות מוחלטת של המנוחה בהם ובידדוה משאר המשפחה על ידי מניעת ביקורים. נטען כי התובעת ונתבע 8 נשמעו אומרים למנוחה כי אילולא הם, הייתה מתה לבדה וכן כי מותה קרב. בנוסף נטען כי תוכן הצוואה נקבע על ידי תובעת 1 אשר ניצלה את מצבה של המנוחה, שחששה לשלומה אם תסרב. בהקשר זה נטען כי בת נתבעת 1, גב' ל.צ, נהגה לבקר את המנוחה בתדירות תכופה ושמעה מאת המנוחה כי תובעת 1 משפיעה עליה לרעה ונוטלת כספים מחשבון הבנק, כן נאמר לה על ידי המנוחה כי תובעת 1 החתימה אותה על ניירות, שאינה יודעת מה תוכנם וככול הנראה צוואה. נטען כי המנוחה הייתה תלויה "תלות מוחלטת, מקיפה, בסיסית ויסודית" בתובעת 1, לאור מוגבלותה הפיזית, הנפשית, הבריאותית, עד כדי שלילת רצונה החופשי והעצמאי ללא יכולת התנגדות לתובעת 1. לאור זאת נטען כי יש להוראות על בטלות הצוואה לאור הוראות סעיף 30 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
נטען כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה ולא הייתה מודעת להשלכות ותוצאות הצוואה. באשר למצב המנוחה נטען כי במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה כבת 77 שנים, תשושה, סבלה מבעיות ראייה, לא ידעה קרוא וכתוב בעברית והיתה תלויה "בחסדיהם" של תובעת 1 ונתבע 8. למנוחה היה קשה להבחין בין בני משפחתה ופעמים סברה שבת נתבעת 1 היא נתבעת 1 עצמה, אליה גם פנתה בתוניסאית וצרפתית ולא בעברית. נטען כי המנוחה הייתה מבולבלת, מוגבלת בחינה גופנית, תלויה תלות מוחלטת בזולת, היה לה קשה להביע רצונה והיא לא יצאה מפתח ביתה מספר שנים. לאור זאת, נטען כי ברור שהמנוחה לא יכולה הייתה לעמוד מאחורי עריכת הצוואה או להבין את שפת הוראות הצוואה שבשפה העברית, אף אם הוקראו לה.
תובע 2 הוסיף וטען כי הצוואה שונה מהצוואה ההדדית שנחתמה בשנת 2002 וניכרת בה ההשפעה הפסולה של תובעת 1 והעדפתה על פני בני משפחה אחרים ופירטו את ההבדלים בין שתי הצוואות: בין היתר נטען כי אוסף התכשיטים הגדול של המנוחה שבצוואה ההדדית חולק בין 3 בנות, אינו מוזכר בצוואה וככל הנראה ניטל על ידי תובעת 1, כי יורשי דירה ברחוב ---- ----- הם תובעת 1 ונתבעת 8 בעוד בצוואה ההדדית חולקו בין 4 ילדים, כך גם הכספים חולקו רק בין 5 ילדים בעוד בצוואה ההדדית חולקו לכל עשרת הילדים ועוד.
כן נטען כי פיזית, המנוחה לא יכולה הייתה להוציא אל הפועל את עריכת הצוואה ומי שעשה זאת, והיה "הרוח החיה" הייתה תובעת 1 אשר נכחה במעמד עריכת הצוואה ותרגמה אותה למנוחה וכי יש לפסול הצואה לאור הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
בנוסף נטען כי במעמד עריכת הצוואה נכח במועד עו"ד נוסף שסירב לאמת את חתימת המנוחה.
לאור כל זאת נטען כי יש ליתן צו ירושה אחר עיזבון המנוחה, באופן שווה, הינו בחלוקה על פי דין ולחילופין ליתן צו לקיים את צוואת המנוחה המשותפת לצוואת הסב, מיום 11.3.2002.
- בבקשה למתן צו קיום צוואה, שהוגשה על ידי תובעת 1, התבקש בית המשפט ליתן צו קיום לצוואת המנוחה בפני רשות מיום 21.6.2011. במסגרת התנגדותה לבקשה למתן צו ירושה על פי דין, תובעת 1 הכחישה את כל טענות תובע 2 וטענה כי היא וכל הזוכים על פי הצוואה עומדים על מתן צו לקיומה. נטען כי הצוואה מיום 21.6.2011, המבטאת את רצונה האחרון של המצווה ומשקפת "את גמירות דעתה של המנוחה" והבקשה למתן צו ירושה נוגדת את רצון המצווה, ואת הכלל כי "מצווה לקיים דברי מת".
- בהתנגדות מטעם נתבעת 1 נטענו טענות דומות לטענות תובעים 2-6. נטען כי לאחר פטירת בעלה המנוח של המנוחה, החלה תובעת 1 להשתלט על עניינה הכספיים של המנוחה ולפעול בנכסיה כבשלה. תובעת 1 צרפה עצמה כשותפה בחשבונות הבנק של המנוחה, משכה כספים לצרכיה הפרטיים והעבירה מיטלטלין, לרבות תכשיטים, לרשותה. באותה תקופה אף עבר להתגורר עם המנוחה מר י' (י') ח', נתבע 8 והשניים הפעילו לחץ נפשי כבד על המנוחה ויצרו תלות מוחלטת של המנוחה בהם אגב בידודה משאר המשפחה ויצירת מצג כלפי המנוחה כי מלבדם אין מי שיטפל וידאג לה. התובעת ונתבעד 8 אמרו למנוחה כי "אם לא אנחנו את היית מתה לבד" וכי "את עוד מעט תמותי". נטען כי נהגו כלפי המנוחה בחוסר כבוד. כן תואר כי בשנותיה האחרונות עברה המנוחה אירוע מוחי שפגע בתפקודה וביכולתה לתקשר עם הסביבה ומצבה ותלותה בתובעת ובנתבע 8 החמירו והידרדרו עוד יותר לאחר מות בנה, אבי תובעים 2-6. המנוחה התלונה בפני בת הנתבעת1 ל.צ על הלחץ הנפשי שמפעילה עליה תובעת 1 ונטילת הכספים מחשבונה וכן על כי תובעת 1 החתימה אותה על מסמכים, ככול הנראה צוואה. כן כי המנוחה בשנותיה האחרונות לא הייתה מסוגלת לחשוב על עריכת צוואה, להזמין שרותי עו"ד וכו' מאחר והייתה מבולבלת ,מוגבלת ולא יצאה מפתח ביתה מספר שנים. נכתב כי המנוחה התבלבלה בין אנשים ולא תמיד יכלה להביע רצונה.
כן נטען כי הצוואה בטלה בעת שהמצווה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. כי המנוחה בשל מצבה הפיזי והנפשי, בעת עריכת הצוואה, לא הייתה מודעת להיקף רכושה, לזהות יורשיה, למהות מעשיה ולתוצאותיהם. כן נטען כי למנוחה לא הייתה יכולה להבין את טיב המעשה וטיב הצוואה. מצבה הרפואי פגם בכושרה לגבש רצון חופשי, היא לא הייתה כשירה לשפוט את המציאות הסובבת אותה ולכוון את התנהגותה על פי המציאות ולנקוט יוזמה לעריכת הצוואה. המנוחה אף לא הייתה מסוגלת ליצור חלוקה כה סבוכה של רכושה. לאור זאת יש להורות על ביטול הצוואה בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
בנוסף נטען כי הצוואה בטלה מחמת שנערכה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית כקבוע בסעיף 30 לחוק הירושה התשכ"ה-1965. מצבה הרפואי והנפשי פגע ביכולותיה הקוגניטיביות והמנטליות. היא הייתה תלויה בתובעת 1 בתלות "כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונה החופשי והבלתי-תלוי". המנוחה הייתה מנותקת מאנשים אחרים וקשריה עם אחרים היו מועטים ונדירים. זהו מקרה של השפעה בלתי הוגנת שנבנתה במלאכת מחשבת, והוראות הצוואה אינן מבטאות את רצונה האמיתי של המנוחה. תובעת 1 ניצלה את האמון שנתנה בה המנוחה. המנוחה לא יכלה להבחין בהשלכות הוראות הצוואה בשל ניצול התלות המוחלטת של המנוחה בתובעת 1 וחששה לשלומה באם לא תענה לדרישות.
נטען כי תובעת 1 שקיבלה את חלק הארי מעיזבון המנוחה, הייתה מעורבת בהליכים שקדמו לעריכת הצוואה, נטלה חלק בעריכת הצוואה והייתה היוזמת והכוח מאחורי קידום עריכת הצוואה. תובעת 1 הייתה אחראית להבאת הנוטריון עו"ד ז' לבית המנוחה, ערכה את הצואה, עסקה בניסוחו או כתיבתו והביאה את המנוחה לחתימה. לאור זאת וחזקה שבסעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 יש להורות על ביטול ההוראות בצוואה, המזכות את תובעת 1.
- במהלך ההליכים התברר כי למנוחה צוואות קודמות נוספות מיום 17.8.2003, מיום 28.2.2006 ומיום 28.5.2009. בהסכמת הצדדים כלל הצוואות הוגשו לתיק בית המשפט כחלק מחומר הראיות.
דיון והכרעה
- אציין כבר בראש פרק זה כי מצאתי לדחות את שתי הבקשות. את הבקשה למתן צו קיום לצוואה מיום 21.6.2011 מאחר ומצאתי כי אין בפני צוואה בפני רשות מאחר ולא התקיימו מרכיבי יסוד כנדרש על פי דין ואת הבקשה לצו ירושה מאחר ולמנוחה צוואות קודמות.
כן הנני מוצאת לנכון לציין - לאחר שהדברים אף נאמרו במהלך ההליך לצדדים, כי אין הבדל ממשי בין הצוואה מיום 21.6.2001 שהיא נשוא התובענה שלפני לבין צוואת המנוחה הקודמת לה, מיום 28.5.2009. ההבדל העיקרי והמהותי הוא השמטת שמו של הבן המנוח כזוכה על פי הצוואה.
בצוואה לא התקיימו מרכיבי יסוד ואין לפני צוואה בפני רשות שניתן ליתן צו לקיומה
- בתובענה נטען כי הצוואה נשוא ההליך היא צוואה בפני "צוואה בפני רשות".
הבסיס הנורמטיבי לעריכת צוואה בפני רשות מצוי בסעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 שאלו הוראותיו:
(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.
(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.
(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על ידי המצווה עצמו.
(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לעניני ירושה.
(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.
(ז) לענין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט.
- סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 שכותרתו "קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה (תיקון מס' 11) תשס"ד-2004" קובע:-
(א) התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.
(ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם:
(1) בצוואה בכתב יד כאמור בסעיף 19 הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה;
(2) בצוואה בעדים כאמור בסעיף 20 – הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים;
(3) בצוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22 – הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו;
(4) בצוואה בעל פה כאמור בסעיף 23 – הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות."
- למקרה סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, שצוטט לעיל עולה כי קימות שתי דרכים לערוך צוואה בפני רשות: האחת, אמירת דברי המצווה בפני הרשות והשניה, הגשת הצואה בכתב על ידי המצווה בעצמו לרשות.
- באישור הנוטריון עו"ד ז', נושא תאריך 22.6.2011, אשר צורף לצוואת המנוחה נכתב כי ביום 21.6.2011, המנוחה, המוכרת לעו"ד ז' אישית, אמרה בביתה את דבריה בפני הנוטריון עו"ד ז', שרשם דבריה, הקריא למנוחה את שרשם בשפה אותה היא שומעת ולאחר שהוקראה לה המצווה הצהירה מרצונה החופשי כי זו צוואתה.
- אלא שמעדויות הנוטריון עו"ד ז' ושותפו, עו"ד א', עלה כי המצווה לא רק שלא אמרת את דברי צוואתה בפני הנוטריון עו"ד ז', לא הנוטריון עו"ד ז' רשם את דבריה והוא עצמו אף ראה תפקידו כ"נספח לפעולה הזאת" ראו עמוד 11 שורות 29-30, או "הפונקציונר שבאתי להחתים בתור נוטוריון" (הטעות במקור) ראו עמוד 12 שורה 28. הנוטריון עו"ד ז' מתאר את מהלך הדברים בעדותו, עמוד 11 שורות 29 ואילך (ההדגשה שלי):-
"ת. אני אומר שמה שאני רשמתי הגיע למסמך הזה הנוטוריוני. אין לי תרשומת. הייתי נספח לפעולה הזאת. מר א' היה לו קשר עם המשפחה, הוא ניהל לא ניהל קיבל, בשלב כלשהו ראינו הרבה טעויות בקשר לגוש וחלקה, הוא התחיל לחפש נסחים מנסחים שונים. קיבלתי ממנו אחרי שסידר הכל, קיבלתי את הנוסח שבסופו של דבר ישבתי עם הגברת. זו הצוואה שנחתמה. החתימה הייתה ב-21.6 שאז ישבתי איתה, האישור הנוטוריוני הוא 22.6 כי אז חזרתי למשרד. זה לא הסגנון שאני אוהב אותו, לא היה מתפקידי להתחיל את ההליך מחדש. הסגנון היה מיושן. אבל זה היה הרצון שלה, אני ישבתי איתה. אני הקראתי לה מילה במילה. נתחיל בזה שביקשה ממני נוטוריוני. התחלנו לדבר על הפקדת הצוואה. היא הייתה בפיג'מה בביתה, אמרתי לה להפקדת הצוואה עליה לגשת לרשם הצוואות. היא ביקשה לעשות צוואה נוטוריונית, כך יצא מהשיחות הראשונות, והמסמכים הראשונים שהיו טעויות, שאני קיבלתי מסמך בסופו של דבר מא', וישבתי איתה והקראתי לה מה היא עושה והחתמתי אותה.
ש. מתי לראשונה אתה היכרת את המנוחה.
ת. אני חושב שזה היה ב- 21.6 שבועיים שלושה לפני חתימת הצוואה.
ש. באת אליה עם מסמך שהכין לך עו"ד א'.
ת. כן.
ש. המנוחה לא הזמינה ממך את השירות.
ת. אני הגעתי אליה כתוצאה מבקשה של א'.
- על פי עדות זו, עו"ד א' הוא מי שהוזמן לבית המנוחה לשם עריכת צוואה. במועד שנקבע, התלווה לעו"ד א' עו"ד ז' בכדי לשמש עד לצוואה בעדים ולייעץ לעו"ד א'. מאחר והתברר כי קימות טעויות במספרי גושים וחלקות מקרקעין שצוינו בטיוטת הצוואה שהביא עימו עו"ד א'. וכן לאחר שעו"ד ז' הסביר למנוחה כי באפשרותה לערוך צוואה בפני רשות, ביקשה המנוחה כי צוואה תהא צוואה בפני רשות – נוטריון. ראו גם עמוד 13 שורות 5-6. לאור זאת עו"ד א' ועו"ד ז' יצאו מבית המנוחה. במועד מאוחר מסר עו"ד א' לעו"ד ז' טיוטת צוואה מתוקנת - שזהו הנוסח שנחתם. כך גם בהמשך בעמוד 13 1-2, 7-13 מאשר נוטריון כי מי שהגיש לו את דברי המצווה היה עו"ד א'. כך גם בשורות 7-13. וגם בעמוד 15 שורות 5-6 מעיד הנוטריון עו"ד ז' שראה תפקידו בפן טכני, להחתים על המסמך שנמסר לו בעו"ד א' "זה היה גבול האחריות שלי". וממשיך בשורה 28 ואילך (ההדגשות לא במקור):
"ש. א' לא נתן לך את הצוואה משנת 09'.
ת. התפקיד שלי להיות עד. זה היה התפקיד שלי.
ש. המסמך היחיד שאתה מכיר זה המסמך שנחתם.
ת. כן.
ש. זה המסמך שקיבלת מא'.
ת. כן.
ש. שאתה יושב עם המנוחה באיזה שפה את המדבר איתה.
ת. עברית.
ש. היא קראה את הצוואה.
ת. אני הקראתי לה.
ש. היא לא קראה בפניך.
ת. לא.
ש. היא גם לא אמרה את תוכן הצוואה.
ת. אני מקריא מתוך האישור...
ש. במעמד של החתימה האם אתה מסכים איתי שהיא לא קראה את הצוואה.
ת. נכון.
ש. גם לא אמרה את התוכן שלה אלא רק שמעה מפיך.
ת. אמת.
ש. אתה הקראת את הצוואה מילה במילה.
ת. כן."
לא נעלמה ממני עדות עו"ד ז' בעמוד 16 שורות 24-25, וכן בעמוד 17 החל משורה אחת, שם העיד כי המנוחה הסבירה לו שהיא מחלקת נכסיה – אך לא ברור מעדות זו שהמנוחה היא אשר מסרה לו את אופן החלוקה – למעט הרעיון העקרוני כי היא מחלקת את נכסיה וראו כי בהמשך עדות הנוטריון עו"ד ז' שב והפנה בשורות 9-10 כי אל מסמך הצואה רשם עו"ד א' וציין בשורה 28, ובעמוד 18 שורות 3-8, כי המנוחה בדקה כתובות של דירות.
לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנוטריון עו"ד ז' העיד כי מי שמסר לעו"ד א' את הנתונים לחלוקה ולהוראות הצוואה לא הייתה המצווה עצמה אלא מישהו מהמשפחה – ראו בעמוד 19 שורות 1-7 וכל זאת בניגוד לעדות בעמוד 20 שורות 21-23 כאשר בעמוד 21 שורות 11-12 שב ומאשר הנוטריון כי לא הוא כתב את הצואה.
- לא זו אף זו אלא, שעו"ד א' בעדותו סתר את עדות הנוטריון ז' בכל הנוגע לכך שידע את רצון המנוחה והעיד כי גם הוא ראה את תפקידו כ"מסייע טכנית" ראו עמוד 27 שורה 30.
ראו גם עדות עו"ד א' בעמוד 23 שורות 14-15 שם אישר כי את הטיוטה הראשונה הכין הוא עצמו בהסתמך על הוראות צוואה קודמת משנת 2009 אשר הועברה אליו ממשרד נתבע 4 שהוא גם מקום עבודתה גם של התובעת.
באשר לצוואה שנחתמה, העיד עו"ד א' כי היא נערכה על ידי הנוטריון עו"ד ז' וכי הוא לא שמע את השיחה בין הנוטריון עו"ד ז' בעת שקם מכסאו לתקן את מספרי הגוש וחלקה, ראו עמוד 24 שורות 29-30 וכן העיד כי כלל לא ידע מהו רצון המנוחה – ראו עמוד 25 שורות 1-2.
כאשר נשאל אודות מקור ידיעתו לעריכת הוראות טיוטת הצוואה השיב כי "סמכתי על ז'...הוא ערך את הצוואה כנוטוריון אחרי ששוכנע שזה רצונה, כפי שמופיע במסמך שנלווה לצוואה". עמוד 25 שורות 25 ואילך, לרבות העדות כי את שמות הילדים הזוכים ומספרי זהותם, מסרה התובעת. מפאת חשיבות הדברים להלן עדותו המלאה בעמוד 25 שורה 25 ואילך:
ש. היא ניגשה עם נייר בכדי לאמת את תעודת הזהות.
ת. קיבלתי רשימה של כל תעודות הזהות מג.ח.
ש. מהמנוחה עצמה לא קיבלת שום פרט, סמכת על אלי וג'.
ת. סמכתי על ז'.
ש. סמכת על כך שהוא קיבל נתונים מהמנוחה.
ת. הוא ערך את הצוואה כנוטוריון אחרי ששוכנע שזה רצונה, בדיוק כפי שמופיע במסמך שנלווה לצוואה.
ש. אני יכול להניח שאתה לא יודע מה רצונה של המנוחה ולא ידעת, אלא רק ז' ידע.
ת. אני ידעתי מה רצונה של המנוחה מהצוואה עצמה. מהצוואה של שנת 2011 ידעתי מה רצונה.
ש. מפיה לא שמעת.
ת. היו שיחות של עו"ד ז' איתה שאני לא שותף להם.
ש. אתה לא יודע את רצונה מפיה חד וחלק.
ת. כן.
בסופו של דבר המסמך הודפס.
אתה שואל אם שמעתי ממנה – אז לא.
ש. את המסמך החתום אתה הדפסת.
ת. את המסמך לחתימה – כן. הגענו עם מדפסת ומחשב.
ש. זה היה באותו יום בבית המנוחה.
ת. הגענו עם טיוטה ביום החתימה, אחרי שתוקנו כל התיקונים, הגעתי רק לצורך ככל שיהיה דרוש לתיקון טעויות סופר. אני לא זוכר אם נדרש תיקון טעות סופר, אני לא זוכר. הגעתי לשם עם מחשב ומדפסת לצורך תיקון טעות סופר.
ש. את המסמך הצוואה שז' החתים, מי עשה אתה או ז'.
ת. ז' עשה. יש לי עותק במחשב מאותו יום, ייתכן והחלפנו בינינו מיילים.
ש. הוא עשה את זה בוודאות.
ת. כן.
ככה אני זוכר."
כן ראו עדות עו"ד א' בעמוד 28 שורות 1-2 שם אישר כי השיחה עימה הצטמצמה לזיהוי הנכסים והוא לא שמע את רצונה.
- המסקנה מהאמור כי לא התקיימו מרכיבי היסוד לצורך עריכת צוואה בפני רשות. לא המנוחה מסרה את רצונה ולא המנוחה ערכה וכתבה את רצונה.
הצוואה לא נערכה "על ידי המצווה באמירת דברי המצווה בעל-פה בפני" רשות כדרישת ריישא סעיף 22(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 ואף לא נערכה "בהגשת דברי המצווה בכתב על ידי המצווה בעצמו" כתנאי סייפא סעיף 22(א) הנ"ל.
אבהיר כי הקראת הצוואה באזני המצווה אין בה לרפא את הפגמים – ראשית כי כך קובע סעיף 25 לחוק הירושה התשכ"ה- 1965 ושנית מאחר וסעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, מחייב הקראת הצוואה אם המצווה אינה קורא בעצמו טרם חתימתו (ס"ק ב+ד).
- בהעדר מרכיבי היסוד לא קמה לבית משפט זה סמכות ליתן צו לקיים את הצוואה ולמעשה אף אין צורך לבחון האם חרף הפגמים "לא היה לבית משפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה" ויש לדחות התובענה למתן צו לקיום הצוואה מיום 21.6.2011.
האם הצוואה משקפת את רצון המנוחה
- למעלה מן הדרוש חרף כי הגעתי למסקנה שדי בכך לדחות התובענה למתן צו קיום לצוואה מיום 21.6.2011, מאחר ולא התקיימו מרכיבי יסוד של צוואה בפני רשות, אך מאחר והצדדים הרחיבו טענותיהם בעניין זה, אתייחס גם לשאלת נטל ההוכחה באשר למחלוקת האם הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המצווה.
- תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977 :
"לא ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית...שהוצאה ביום עשיית הפעולה, הועודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון".
- בין הצדדים מחלוקת האם, לצרכי תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977, המנוחה הייתה מרותקת למיטתה. שהרי אם כן, היה על הנוטריון עו"ד ז' לצרף אישור רפואי במצוות תקנה 4(ה) הנ"ל.
- בעניין זה נפסק, כי את המילים "מרותק למיטתו" אין לפרש באופן המילולי והמצומצם ואין משמען רק אדם שאינו יכול לשבת או להתהלך. גם אדם שלא יכול להתהלך ללא עזרה או לצאת מביתו כדי להגיע למשרד הנוטריון מחמת קושי פיזי להתהלך או לעלות במדרגות, יש להגדירו לצרכיי התקנה הנ"ל כי שמרותק למיטתו. ראו ת"ע (נצ') 1120/08 ק.ט. נ' פ.ז. מיום 8.3.2012 מפי השופט ג'יוסי סארי, ת"ע 55650-05-16 ר. נ' י. ואח' מיום 24.7.2014 השופט נפתלי שילה המפנה לע"ז 1390/04 פלונית נ' פלוני, מיום 10.9.2007, מפי השופט דניאל טפרברג ולאסמכתאות שם.
לשון תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977, מחייב קבלת אישור רפואי בעת אשפוז, גם אם האדם יכול להתנייד ללא סיוע. די באשפוז על מנת להטיל את החובה לקבל אישור. הרציונל לכך הוא כי מטרת החובה היא לברר את יסוד גמירות הדעת של המצווה ולהבטיח כי הדבר נעשה מרצונו החופשי. ראו ת"ע 55650-05-16 הנ"ל. בהתאמה נפסק כי גם את המילים מרותק למיטתו יש לפרש בהרחבה ודי בדרישה שהנוטריון יגיע לבית המצווה בכדי ללמד כי המדובר במצווה ה"מרותק למיטתו". שם בפסקה 6 לפסה"ד.
- במקרה כאן לא רק שהנוטריון עו"ד ז' נקרא לבית המצווה אלא שגם מהעדויות ותיאור המצווה כאן, על ידי שני הצדדים והנוטריון עלה כי המנוחה הייתה "מרותקת למיטתה" במובן תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977. כך, בסעיף 7 לתצהיר נתבע 8 מב/1, נכתב כי תובעת 1 "ליוותה אותה לבדיקות רפואיות, קילחה אותה, הלבישה אותה, לנה בבית אימי כשהמטפלת של אימי יצאה לחופשות...". בסעיף 19 לתצהיר נתבעת 1 מת/7 נכתב כי "כשנהו חצי לפני פטירתה, המנוחה הייתה מרותקת למיטתה. היא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים ולא הייתה לה יכולת להתנייד. כשהייתי מגיעה לבקר את אימי, אני הייתי מחליפה לה חיתולים ומקלחת אותה". ראו גם סעיף 15 לתצהיר בת נתבעת 1 מת/8. נתבע 8 בעדותו בעמוד 95 שורות 13-24 העיד כי המנוחה בשנה האחרונה שכבה במיטתה וביום חתימת הצוואה "היא לא שכבה, היא קמה. עזרו לה לקום" והיא "התיישבה על המיטה " וראו גם בעמוד 97 שורות 13-22 שם מעיד כי אימו הייתה מרותקת למיטה, סיעודית. וגם עדות נתבע 4 בעמוד 116 שורות 24-25 שם העיד כי המצווה הייתה מרותקת למיטה רק בשנה, שנהו חצי האחרונים" וגם בעמוד 118 שורות 7-8. ועדות תובעת 1 בעמוד 128 שורות 1-4, עמוד 130 שורות 6-8, 25-26.
בנוסף העיד הנוטריון עו"ד ז' בעמוד 13 שורה 29 כי "אני ישבתי איתה ליד מיטתה" ובהמשך בעמוד 14 בהתייחס לכך שתיאר את המצווה בביתה בפיג'מה (עמוד 12 שורות 6-7) נשאל מדוע לא זימן את המצווה למשרדו והשיב כי "הבנתי שאולי קשה לה לצאת החוצה".
בהמשך השיב כי מבחינתנו "מרותק למיטתו, הוא אך ורק מי ששוהה בבית חולים או שאינו יכול לזוז ראו עמוד 13-17.
המסקנה היא כי - משהייתה המצווה מרותקת למיטתה הייתה חובה על הנוטריון לצרף תעודה רפואית בהתאם לתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977.
- משמעות אי צירוף האישור הרפואי הנדרש היא כי נפל פגם צורני בצוואה. כך, הואיל ועל פי סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, אין המדובר ברכיב יסוד מרכיבי הצוואה. כשהפגם אינו נופל באחד מבין מרכיבי היסוד של הצוואה – הרי שהפגם הוא פגם צורני ומשמעותו כי נטל ההוכחה כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, עובר אל כתפי מבקש מתן צו הקיום. ראו ע"א 36/88 דורה זלוף נ' שאול זלוף, פד"י מו (3) 184, 187 וכן שאול שוחט פגמים בצוואות, מהדורה 2 עמוד 140.
- הוראה זו קבועה בסעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 הקובע גם מה הם מרכיבי היסוד של צוואה אשר בהעדרם או בשל פגם בהם אין בפנינו צוואה ולפיו, כאשר הפגם אינו במרכיבי היסוד של הצוואה ניתן לקיים את הצוואה (מה שאינו במקרה כאן) ובלבד שלבית המשפט אין ספק כי משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה.
- נפסק כי עוצמתו של נטל השכנוע תשתנה בהתאם "לחוזק" ומהותו של הפגם. וכך נאמר מפי השופט שוחט, בעמ"ש 38139-09-11 א.ש. נ' א.מ. מיום 14.4.13:
"עם זה, אם דעתי תישמע, ראוי שבתי המשפט יאמצו מגמה זו עת מפעילים הם את שיקול הדעת שנמסר להם בסעיף 25 (א) לחוק הירושה לקיים צוואה חרף פגם או חסר צורני שנפל בה. הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם – בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו - הינה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים - אלה הטוענים לפסילת הצוואה - תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים".
אעיר כי מסכימה אני עם האבחנה שנערכה בעמ"ש 38139-09-11 על ידי השופט שוחט בהסכמת שני חברי ההרכב הנוספים, לפיה בע"מ 1511/05 פלוני נ' פלוני מיום 20.7.2005 מפי השופט אליקים רובינשטיין עסק בנטל הבאת הראיות (סדר) ולא בנטל השכנוע אשר עובר אל כתפי מבקש צו קיום הצוואה במקרה בו קיים פגם צורני בצוואה.
- לאור האמור, התובעת, המבקשת את מתן הצו לקיום צוואה המנוחה מיום 21.6.2001 עליה הנטל להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה. בנטל זה התובעת לא עמדה.
- בתמצית אציין כי ראשית, כפי שמתואר לעיל, עורכי הצוואה עו"ד א' או עו"ד ז' כלל לא שמעו מאת המנוחה את רצונה – כך עלה מעדותם. בהעדר עדות אודות רצון המנוחה הרי שלא ניתן להסתמך על לשון צוואה שהיא פגומה ברכיב יסוד.
שנית, הצוואה נערכה בשפה שאינה שפת המנוחה ולא תורגמה לה. שפת המנוחה הייתה טוניסאית. לפי עדות עו"ד א' היא דיברה עברית "מספיק בשביל שאנחנו נבין אותה והיא תבין אותנו". עמוד 27 שורה 10. מעדות זו עולה ממנה כי העברית לא הייתה שגורה בפי המצווה. ראו גם עדות נתבע 2 בעמוד 38 שורה 9 וכן בעמוד 39 שורות 15-19.
שלישית, בין התובעת לבין המנוחה הייתה תלות מוחלטת ויסודית. תלות זו היא אשר מרימה את נטל ההוכחה לרף הגבוהה ביותר. רף זה לא ניתן לעמוד בו לאור עדות ועו"ד ז' עו"ד א'. תלות זו למעשה כלל אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים ועולה מעדויות שני הצדדים. שני הצדדים מסכימים על כי התובעת היא הייתה המוציא והמביאה בכל ענייניה של האם. מערכת יחסים זו וניהלה של התובעת את ענייני האם, עולה גם מהוראות הצוואה המתנות מכירת נכסים באישור התובעת. תלות זו עלה עולים מתצהירי הצדדים וכן ראו לדוגמא, עדות הנוטריון עו"ד ז' אשר בפניו נערכה הצוואה, בעמוד 13 שורות 23-28 ובהמשך בעמוד 14 שורות 4-16. עדות עו"ד א' כי תאם עם התובעת, וגם עדות העדה ל.צ בעמוד 84 שורות 21-22, עדות אימה- נתבעת 1 בעמוד 63 שורות 24-26 עמוד 67 שורות 19-24. עדות נתבע 2 בעמוד 38 שורות 15-18. וגם עדות נתבע 8 בעמוד 93 שורה 3-11. עדות נתבע 4 בעמוד 115 שורה 11 ועדות התובעת לפיה משנת 1997 היא צורפה כמיופת כוח לחשבונות האם – בעמוד 123 שורה 31 ואילך ועדותה כי האם הייתה תלויה בה בעמוד 125 שורות 16-17.
- לאור האמור הנני דוחה את הבקשה למתן צו קיום לצוואה מיום 21.6.2011.
מאחר וקיימות צוואות קודמות, אני דוחה אף את הצוואה למתן צו ירושה.
על התובעת להגיש תוך 30 יום תובענה למתן צו קיום לצוואת המנוחה מיום 28.5.2009.
- בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ז, 15 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.