בעניין: עיזבון המנוח ג.א. ז"ל
בקשה לקיום צוואת המנוח ג.א. ז"ל, כשלצידה התנגדות לקיומה (להלן: "הצוואה" ו"המנוח").
רקע כללי ודיוני
- המנוח, יליד 7.9.63, הלך לעולמו ביום 13.9.14, שישה ימים לאחר יום הולדתו ה- 51, לאחר מאבק במחלה.
- הצוואה היא צוואה בעדים שנערכה ביום 3.9.14, עשרה ימים לפני פטירת המנוח, ביום בו אושפז המנוח פעם נוספת בבית החולים "סורוקה" ; אשפוז במהלכו נפטר המנוח. במסגרת זאת הוריש המנוח את זכויותיו בדירת מגורים ברחוב XXXX 38 בבאר שבע לאחיו, ד.ח., הוא המבקש את צו קיום הצוואה (להלן: "הדירה" ו"דוד" או "המבקש"). התנאי לכך היה שד' ידאג לאחותם, ב', אישה עם צרכים מיוחדים שהמנוח מונה כאפוטרופסה, ולכך בראש ובראשונה תשמש הדירה (להלן: "ב"). זאת בין היתר בהתאם ל"צוואתה המוסרית" של אימו המנוחה רח' ז"ל, אשר הורישה למנוח את הזכויות בדירה באותו התנאי (להלן: "אם המנוח").
- המתנגדים הם שלושת ילדיו של המנוח, שלנוחות הקריאה יכונו בשמותיהם הפרטיים. בלב טענות ההתנגדות מצויות הן טענות מתחום הכשרות לצוות, לאור מצבו הרפואי של המנוח והן טענות מתחום ההשפעה הבלתי הוגנת ומעורבות נטענת בעריכת הצוואה.
- אלה עיקרי הצוואה:
"... אני החתום א.ג. ... בהיותי בדעה צלולה ומרצוני הטוב והחופשי מצווה על רכושי כדלקמן:
הנני מצווה את כל ומלוא זכיותי (כך – ב.ש) בדירה ברחוב XXXX 38 הידועה כחלקה 21 בגוש XXXX (להלן הדירה) תת חלקה 1+2 לפי ע' לאחי ד.ח.א....
הנני מאשר כי קיבלתי את הזכות בדירה הנ"ל מאמי רח.א' ז"ל... וזאת בתנאי ועל-מנת שאטפל באחותי החוסה ב.א. המתגוררת בדירה...
אני מוריש את הזכויות בדירה לאחי ד.ח. הנ"ל בתנאי שיקיים את צוואתה של אימי המוסרית ביחס לב' בכך שידאג לב' אחותינו אשר תתגורר בדירה הנ"ל כל ימי חייה וד' ידאג למחייתה ולכלכלתה כל חייה.
במידה ויהיה צורך תשמש הדירה מקור כלכלי לצורך כלכלתה של ב' ואני משאיר לשיקול דעתו של ד.ח. את הדרך בה ינקוט באופן השימוש שיעשה בדירה לצורך מחייתה של ב' אחותינו אם בדרך של מכירה או שיעבוד או כל דרך אחרת.
לאחר מותה של ב' עד 120 תהיינה הזכיות בדירה נקיות מכל התחייבות על שם ד.ח. ותהייה שייכת רק לד.ח..
יתר הוני ורכושי שישאר לאחר מותי אני מוריש לשלושת ילדי בחלקים שווים...." (שם).
- הגם שלוז ההליך עניינו קביעת זהות יורשי המנוח, במוקד עניינם של הצדדים שניהם היו מצויים שניים אלה: מחד, האינטרסים של ב' והשפעת מצבה האישי על לוז הצוואה ; מאידך, הדירה, הזכויות בה, והשפעת הצוואה על סוגיה זו.
- לעניין זה אעיר, כי כפי הנראה אין מחלוקת באשר לעובדות הרקע הבאות:
- ב' היא בעלת צרכים מיוחדים, עבדה בעברה במפעל מוגן והתגוררה בדירה עד לפטירתו של המנוח.
- אם המנוח אמנם ערכה צוואה, נושאת תאריך 26.5.99, שבה הורישה גם את הזכויות בדירה למנוח, בתנאי שב' תמשיך להתגורר בדירה או בדירה חלופית שירכוש במקומה, תוך שהיא מצווה על המנוח להמשיך ולדאוג לענייניה הכספיים וליתר צרכיה (סעיף 7 לצוואה זו ; להלן: "צוואת האם").
- ביום 27.6.05 ניתן צו לקיום צוואת האם על ידי כב' הרשמת לענייני ירושה (נספח א' לתגובת המבקש להתנגדות).
- עד לפטירתו, שימש המנוח כאפוטרופוס לענייניה של ב'.
- לאחר פטירת המנוח מונה ד' כאפוטרופוס למכלול ענייניה של ב' (א.פ 52092-09-14 ; נספח ב' לתגובת המבקש להתנגדות).
- אין כפי הנראה כל מחלוקת, כי בסמוך לאחר פטירתו של המנוח, עברה ב' להתגורר בביתו של המבקש, ולא בדירה (על הרקע לכך חלוקים הצדדים).
- ביום 19.1.15 הוגשה תגובת ב"כ היועמ"ש, במסגרתה הבהיר כי לב' זכות הנאה בדירה על פי צוואת אם המנוח, שקוימה ביום 27.6.05 והעתק ממנה צורף לתגובת ב"כ היועמ"ש (להלן: "צוואת האם"). זכות זו לא נרשמה חרף הוראות הדין אולם כך או אחרת, בין אם תתקבל ההתנגדות ובין אם לאו, זכות זו שרירה וקיימת גם על פי צוואת אם המנוח (ראו בתגובה). בנסיבות אלה, הודיע ב"כ היועמ"ש כי בחר שלא להתערב בבקשה.
- ביום 20.7.15 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים לפיהן ככל שלא תוגש בקשה למינוי מומחה להשוואת כתבי יד תוך 30 יום מעת הגשת חוות דעת מומחה רפואי, ייחשבו המתנגדים כמי שזנחו טענות ביחס לעצם עריכת המסמך על ידי המנוח.
- ביום 15.10.15 מונתה הפסיכיאטרית ד"ר ב.ח. לשם הערכת כשרותו של המנוח לצוות בעת עריכת הצוואה.
- ביום 20.3.16 ניתנה החלטה מנומקת, לאור בקשת ד', ולפיה ביטלתי את מינויה של ד"ר ח' בין היתר לאחר שפנתה בעל פה במעמד צד אחד לבא כח המתנגדים, בבקשה לקבל תיעוד, עוד בטרם פנתה המומחית לבית המשפט בבקשה למתן הוראות.
- ביום 29.3.16 מונה הפסיכיאטר, פרופ' ש.פ., כמומחה מטעם בית המשפט, חלף מינויה של ד"ר ח', שבוטל.
- ביום 7.8.16 הוגשה חוות דעתו של פרופ' פ' (להלן: "חוות הדעת"). כבר עתה יצויין, כי בחוות הדעת הגיע המומחה לכלל מסקנה כי במועד עריכת הצוואה אין עדות שהמנוח סבל מליקוי גופני, שכלי או נפשי אשר מנע את גמירות הדעת שלו או את יכולתו להבחין בטיבה של צוואה, או את יכולתו הפיזית לחתום על הצוואה. ביום 19.4.17 הוגשו תשובות המומחה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו מטעם המתנגדים. לא התבקשה חקירת המומחה על חוות דעתו.
- ביום 18.5.17, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, הגישו ב"כ הצדדים הודעה משותפת בדבר זהות העדים שצפויים להעיד – ארבעה עשר (לרבות המתנגדים) מטעם המתנגדים ; שלושה מטעם המבקש (המבקש ושני עדי הצוואה, גב' ח.כ. ומר ח.מ.).
- בהתאם, נקבעו מועדים לשמיעת הראיות ; אלה נשמעו בימים 30.10.17, 6.11.17, 13.11.17 ו – 17.12.17. במסגרת זאת נשמעו לבסוף שבעה עשר עדים: בעלי הדין ; עדי הצוואה ועדים שהוזמנו למתן עדות על ידי המתנגדים: גב' ס.א. (רעייתו של ד') ; מר אל.א.; עו"ד ש.ע., שבין היתר ערך ושימש כעד לצוואת אם המנוח; גב' די.ב., שהיתה בת זוגו של המנוח ; עו"ס בית החולים סורוקה דאז, הגב' ל.ז. ; אחיינו של המנוח, מר ק.ב.א. ; גב' פ.ז., אחות המנוח ; גב' אי.א., אחות המנוח ; מר מ.פ., מכר של המנוח ; גב' דב.ב.א., אחות המנוח ואמו של העד מר ק.ב.א. ; וגב' אש.ו., גרושתו של המנוח.
- עם תום שמיעת הראיות ניתן צו לסיכומים, שהוגשו בכתב.
תמצית טענות המתנגדים
- המתנגדים טוענים למעורבות פסולה של ד' בעריכת הצוואה. לטענת המתנגדים, ככל שהצוואה אמנם נערכה על ידי המנוח, אין לקבל כי מסמך זה נכתב מרצונו החופשי של המנוח אלא נכתב ב"מעורבות פסולה ומאסיבית מצד נהני הצוואה" (עמ' 1 לסיכומי המתנגדים) כמו גם תחת השפעה בלתי הוגנת.
- המתנגדים טוענים כי ד', ס' ויתר אחיותיו של המנוח "...פעלו במחשכים על מנת להשיג את מבוקשם ולפיו, יחתום המנוח על צוואה המבטיחה את עתידה של האחות החוסה ב' בידם...", תוך הדרת ילדיו של המנוח (סעיף 8 לסיכומי המתנגדים).
- בין היתר, ניתן ללמוד על מעורבותו של ד' מעדותו של עו"ד ש.ע., אשר כזכור, ערך את צוואתה של אם המנוח. המתנגדים טוענים כי ד' וס' רעייתו הלכו לעו"ד ע' על דעת עצמם לשם קידום עשיית צוואת המנוח. הדברים אינם עולים בקנה אחד עם תצהיריו הלאקוניים של המשיב, בהם ציין כי נודע לו על אודות קיום הצוואה רק לאחר השבעה. בין היתר לראיה גם סירובו של עו"ד ע' לפעול לעריכת צוואה למנוח.
- בנוסף, תמהים המתנגדים כיצד יתכן שהמנוח הטיל על ד' אחריות כה גדולה דוגמת טיפול בב', מבלי לוודא שהמשיב ערוך לכך מבעוד מועד ומבלי שהדברים "נסגרו" ביניהם מבעוד מועד. בין היתר טוענים המתנגדים לסתירות בעדויות ד' ורעייתו ס', שעה שעדויותיהם לא היו אחידות בשאלה כיצד ומי פנה אל כל אחד מהם לשם בחינת נטילת האחריות על דאגה לב'. המתנגדים טוענים כי יש לתמוה על הבחירה בד' גם לאור הקשר הרופף שלהם עם ב', בעוד שק', בנו הבכור של המנוח, הוא שלטענתם שטיפל בב' הלכה למעשה.
- המתנגדים טוענים כי ד' ידע פרט "מוכמן" לשיטתם עת ציין בתצהיר שתמך בתשובתו להתנגדות, כי הצוואה נערכה בבית החולים סורוקה.
- המתנגדים טוענים גם כי אין לקבל את עדויות אחיותיו של ד', בהיותן מגמתיות ונגועות באינטרסים לתמיכה בד'. טענות דומות טוענים המתנגדים כנגד עדי הצוואה, בין היתר סביב גרסותיהם לעניין מעמד עריכת הצוואה לרבות בקיאותו של המנוח במספרי זיהוי הן של ד' וב' והן של הנכס עצמו.
- עוד מעלים המתנגדים תהייה לעניין השוני בין התאריך העברי והלועזי המופיע בצוואה (שבה נכתב "יום שלישי", עת 3.9.14 היה יום רביעי), ותוהים מדוע איש מן העדים לא טרח לתקן את המנוח.
- בכל הנוגע להשפעה בלתי הוגנת ולמבחנים שקבע הדין בהקשר זה טוענים המתנגדים, כי המנוח היה חלש מאד, מרותק למיטה וכי בימים שקדמו לאשפוזו האחרון היה תחת פיקוחם המלא של ד' ושל ס' ונתון לחסדיהם. המתנגדים טוענים כי ברגעיו האחרונים ד', אחיותיו וס' היו צמודים למנוח באופן חריג ולא הותירו אותו לרגע אחד לבד. עוד מבהירים המתנגדים כי מכלול הנסיבות שפורטו בין היתר לעיל מגבשות מסקנה בדבר מעורבות פסולה של ד' בעשיית הצוואה.
- לטענת המתנגדים, לא היתה כל סיבה להדיר אותם מהצוואה אלמלא מעורבותו הפסולה של ד', ס' ואחיותיו של ד', שכן סביר שהמנוח היה מטיל על ילדיו את הטיפול בב'.
- בסיכומיהם לא זנחו המתנגדים בפה מלא את הטענה בדבר היעדר כשרות המנוח לצוות, חרף חוות הדעת, וזאת לאור טענותיהם בדבר מצבו הפיזי של המנוח במועד עריכת הצוואה. לדבריהם, "עדיין מוטלת עננה כבדה בשאלת הכשירות" (סעיף 71 לסיכומי המתנגדים). מדובר באדם שהיה מרותק למיטה, לא סביר שיכול היה להתלוצץ עם עדי הצוואה, לכתוב צוואה "...בכתב יד קריא, ללא פגמים צורניים, בנוסח משפטי ובסימטריה מופתית על דף חלק, עם 'זכרון פנומנאלי' של מספרי זהות ופרטים נוספים..." (סעיף 73 לסיכומי המתנגדים). בנסיבות אלה טוענים המתנגדים כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, ולכל הפחות יש בכך כדי לחזק את טענותיהם בדבר מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת.
- המתנגדים עוד טוענים כי יש להטיל את נטל השכנוע לפתח המבקש לאור מכלול הנסיבות והראיות שהובאו.
תמצית טענות המבקש
- לטענת המבקש עסקינן בהתנגדות סרק, בנסיבות בהן מדובר בצוואה בעדים שבה הוסבר מפורשות מדוע נבחר המבקש כזוכה בזכויות המנוח בדירה ; קרי – בכדי שימשיך את צוואת אם המנוח, שהועידה את הדירה למעשה לב', באופן שקבעה בצוואתה את זהותו של המטפל העיקרי בה.
- המבקש אף מבהיר כי המנוח לא הדיר את המתנגדים מצוואתו, עת הוריש להם בחלקים שווים את יתרת נכסיו, למעט הדירה.
- המבקש מבהיר כי המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה, וזו משקפת את אומד דעתו, לקיים את צוואת אימו ולדאוג לאחותו, ב'. הדברים נכתבו בצוואה מפורשות והם תואמים באופן מלא את צוואת אם המנוח. דברים דומים העיד, כך המבקש, עו"ד ע', ומכלול העדים (לרבות בת זוגו של המנוח) העידו כי הדירה עצמה יועדה לב' עוד על ידי אם המנוח, סבתם של המתנגדים.
- מהראיות עולה כי המנוח הבין שמצבו מחמיר וכי ובנסיבות אלה תכנן את צוואתו וחיפש ממשיך לצוואת אימו, קרי חיפש מטפל לב', ובין היתר עוד קודם לכך פנה לאחות המבקש, דב', שסירבה לקחת אחריות על הדאגה לב'. דווקא לאור הבנת המנוח את מצבו, בימיו האחרונים בעת האשפוז האחרון, הוא דאג להכין את הצוואה.
- המבקש טוען כי לא היה מעורב כל עיקר בעריכת הצוואה. המבקש אינו מכחיש כי התלווה לק.ב.א., אחיינו, לפגישה אצל עו"ד ע', אולם אין לכך כל רלוונטיות לשיטתו הואיל ועו"ד ע' כלל לא ערך את הצוואה.
- ד' טוען עוד כי אין לקבל את טענות המתנגדים ביחס לעדי הצוואה, ולשיטתו עדויותיהם מבהירות כי לא היתה כל מעורבות מצידו או מצד ס' רעייתו בעריכת הצוואה. לעדי הצוואה, אליבא דהמבקש, אין כל עניין בתוצאות ההליך.
- ד' מבהיר כי המנוח היה עצמאי וצלול לחלוטין במועד עשיית הצוואה, גם בהסתמך על התיעוד הרפואי, גם בהסתמך על עדויות עדי הצוואה, יתר העדים, כמו גם עו"ס בית החולים. יתרה מכך, חוות הדעת כמו גם תשובות המומחה מלמדות כי המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה, במיוחד שעה שאף לא ביקשו לחקרו. באשר לטענת היעדר הכשרות מבהיר המבקש כי אין די בהעלאת ספקות בלבד.
- לא זו בלבד שהמנוח לא היה תלוי באיש, הרי שמהראיות עולה כי חקר ודרש בטרם עריכת הצוואה מי יהיה מוכן ליטול על עצמו את האחריות לטיפול בב', על מנת לקבוע את זהות ממשיך דרכו ביחס לצוואת אם המנוחה.
- המבקש מבהיר, כי במיוחד עת אין מדובר בצוואה בעלת פגם פורמאלי, נטל השכנוע מוטל לפתח המתנגדים ; נטל בו לא עמדו.
- המבקש טוען, לבסוף, כי ככל שהצוואה תבוטל יהא בכך משום פגיעה ברצונו של המנוח לאור זכותה של בת הזוג די' להימנות עם יורשי המנוח ואף מלין על היעדר אזכורה של ב' בתצהירו של א', בעוד שבתצהירי המתנגדים הנוספים נטען כי המנוח נתן לב' רשות להתגורר בדירה (טענה שאיננה עולה בקנה אחד עם צוואת אם המנוח, עם רצונה, ועם רצונו של המנוח). בכך יש כדי ללמד, אליבא דהמבקש, כי כל רצונם של המתנגדים נעוץ בעתודה הכלכלית שמהווה הדירה.
דיון והכרעה
- לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם, ועיינתי במכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות דחייה.
- המסגרת הנורמטיבית הספציפית לדיון בטענות המתנגדים סובבת סביב הוראות סעיפים 26, 30 ו – 35 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"). הוראות אלה עוסקות, בהתאמה, בשאלות מתחום הכשרות לצוות, בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת, ובמעורבות פסולה בעריכת צוואה. בטרם אדרש לטענות הקשורות עם מעורבותו והשפעתו הנטענת של ד' ומקורביו על המנוח בקשר עם הצוואה, אדרש בשלב ראשון לטענה לפיה המנוח לא היה כשיר לצוות.
למען הסדר הטוב, אעיר כי ככל שמעתה ואילך אדרש להפניות לפרוטוקול, ההפניות תבוצענה תוך התייחסות לתאריכי הדיונים ולמספור העמודים כפי שמופיעים בתיק ת"ע 30452-12-147.
כשרות המנוח לצוות
- על מסגרת הדיון לבחינת טענה לפיה מי שעשה צוואה לא היה כשיר לעשותה הרחבתי בת"ע (ב"ש) 38016-07-14 י.ז נ' שמ.ז (מצוי במאגרים המשפטיים ; 25.3.18). בנסיבות אלה לא אדרש לכך בהרחבה, ואך אעיר, כי ככלל מדובר בחובת ראיה ובנטל שכנוע כבד, המוטלים על המתנגד לקיום הצוואה. עסקינן בנטל משולש, שכן יש לשכנע כי עושה הצוואה לא היה יכול להבחין בטיבה של צוואה בשלושה פרמטרים מרכזיים: מודעות המצווה לעריכת הצוואה ; מודעותו להיקף רכושו ; ומודעותו לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו. כמובן, שהמועד הנבחן הוא מועד עשיית הצוואה.
- בענייננו, לא מצאתי שהמתנגדים עמדו בנטל לשכנע כי המנוח אמנם נעדר כושר לצוות במועד עריכתה של הצוואה. מסקנה זו נסמכת הן על כך שחוות דעת המומחה לא נסתרה – לא בראיות עצמאיות ולא מתוכה היא (גם לאור תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה וגם בהתחשב בכך שהמומחה עצמו לא זומן להיחקר על חוות הדעת) – והן על התיעוד הרפואי והראיות הנוספות שהוצגו באשר לנסיבות עריכת הצוואה.
- באשר לחוות הדעת, מלבד הצוואה עצמה, עיין המומחה בתיעוד רב שהוצג לו, לרבות מבית החולים סורוקה לעניין תקופות האשפוז שלו בבית החולים סורוקה. בין היתר התייחס המומחה לתיעוד של אשפוז אחד מיום 18.11.13 ועד יום 28.11.13 ; אשפוז נוסף מיום 30.11.13 ועד 5.12.13 ; אשפוז נוסף מיום 9.12.13 ועד 11.12.13 ; אשפוז ביום 16.1.14 ; אשפוז מיום 18.2.14, במהלכו בוצע ניתוח ביום 25.2.14 של כריתת אונת כבד ימנית ; שיחות עם המנוח ואחיו בדבר הטיפול ; שיחרה ארוכה וקשה עם המנוח ובן משפחה על מצבו, מיום 14.7.14 ; אשפוז נוסף בטרם שחרורו להוספיס בית מיום 19.7. עד 29.8.14 שנזכר במסמך מיום 31.8.14). כן עיין המומחה בתיק קופת החולים, לרבות הפנייתו לטיפול בהוספיס בית. חלק נפרד ייחד המומחה להצגת התיעוד ביחס למועד עריכת הצוואה עצמה: סיכום הפטירה, סיכום האשפוז והתיעוד הידני שנכתב על ידי הרופאים במהלך האשפוז. המומחה התייחס בחוות דעתו גם לתיעוד שלפיו היה המנוח במצב פיזי ירוד ומרותק למיטה בעת הקבלה למחלקה (הגם שהיה בהכרה והתמצא בזמן ובמקום).
- לאחר סקירת מכלול התיעוד שהונח לפניו, הגיע המומחה לכלל מסקנה לפיה "... אין כל עדות מהתעוד הרפואי שהמנוח לא היה מסוגל מבחינה קוגניטיבית לערוך צוואה..." (עמ' 11 לחוות הדעת). המומחה הבהיר, כי במהלך חודשים רבים מאז אובחן כחולה, לרבות ביום כתיבת הצוואה ואף שלוש שעות לפני כתיבתה, צויין בתיעוד הרפואי ש"... המנוח מבין את ההסברים שניתנים לו על ידי הצוות הסיעודי, הסברים על סדרי העבודה במחלקה, הוא מוסר לצוות הרפואי פרטים על מצבו הרפואי כולל ציון פרטים לגבי הכאבים שהתחילו יום לפני קבלתו לאשפוז האחרון, הוא חותם על הסכמתו לטיפולים המחייבים קבלת הסכמה מדעת (למשל הסכמה לטיפול קרינתי כשבועיים לפני מותו או הסכמה לניתוח ולביצוע ביופסיות אבחנתיות), יש הערכה בכל אשפוז, כולל באשפוז האחרון שלו שבו כתב בתחילתו את צוואתו לגבי מצבו הקוגניטיבי (התמצאותו בנעשה סביבו) וכן לגבי מצבו הרגשי. ... מצבו הגופני של המנוח הלך והתדרדר והוא הגיע למצב של חולשה ... אך אין כל עדות שהמצב הגופני השפיע על מצבו הקוגניטיבי בצורה כזאת שהיה מבולבל, לא התמצא בסובב אותו ולא מסוגל לקבל החלטות. יש עדות משלבים קודמים של מחלתו שהמנוח קיבל החלטות כמו דחיית האופציה הניתוחית או בקשה לחוות דעת שניה ולקראת הימים האחרונים של חייו כשמצבו הגופני מתדרדר הוא חתם על בקשתו להתקבל לבית החולים. בימים הראשונים של האשפוז האחרון כולל יום כתיבת הצוואה שהוא היום הראשון לאשפוז זה מצויין שהמנוח בהכרה מלאה, מתמצא קוגניטיבית, מגיב ומתלונן לגבי כאבים כאשר יש צורך, מבין את ההנחיות לגבי סדרי הטיפול במחלקה. רק בימים האחרונים לחייו, נראה שמתאריך 9.9.14 הכרתו מתערפלת, הכאבים מתגברים ומינון התרופות האופיאטיות עולה בהתאם..." (עמ' 11 – 12 לחוות הדעת).
- בנסיבות אלה, הגיע המומחה לכלל מסקנה כי המנוח היה מסוגל לערוך צוואה ביום 3.9.14, "... ובניסוח בית המשפט אין עדות שהמנוח סבל מליקוי גופני, שכלי או נפשי במועד בו נערכה צוואתו שמנע את גמירות הדעת שלו או את היכולת שלו להבחין בטיבה של צוואה או את יכולתו הפיזית לחתום על הצוואה..." (עמ' 12 לחוות הדעת).
- למומחה נשלחו שאלות הבהרה על ידי ב"כ המתנגדים, ותשובותיו מיום 17.4.17 אך מחזקות את מסקנותיו. כך למשל, לשאלה האם יתכן שהתרופות האופיאטיות שקיבל המנוח הן שגרמו לו לחתום או לכתוב צוואה לטובת אדם שעמד לצידו ברגעיו או בימיו האחרונים, השיב המומחה: ".. ביחס לתרופות אלה – הן מורידות את רמת החרדה ואת רמת הכאבים. אפשר לטעון – וסביר יותר לטעון שעד רמה מסויימת של מינון התרופות הן משפרות את היכולת לחשוב מכיוון שהן מורידות את רמת הכאב ומאפשרות לחולה להתפנות לנושאים אחרים..." (סעיף 4.11 לתשובות המומחה).
- כאמור, המומחה לא הוזמן להיחקר על חוות דעתו. ככל שסמכו המתנגדים על הראיות, לרבות על התיעוד הרפואי שבתיק, שיהא בהן כדי לסתור את מסקנות המומחה, הרי שמסקנתי הפוכה. שכן דומני שבמכלול הראיות שבתיק יש כדי לחזק את מסקנות המומחה.
- עדותה של עו"ס בית החולים סורוקה, גב' ל.ז., תומכת במסקנת המומחה. העו"ס, אשר העידה כי זכרה את המנוח והמתנגדים, וכן הבהירה כי מערכת התמיכה של המנוח כללה גם אחים ואחיות (עמ' 22 - 24 לפרוטוקול מיום 30.10.17), אישרה כי כאשר תיעדה ברישום בית החולים מיום 4.9.14 שהמנוח היה צלול, כוונתה היתה שהוא מתמצא בזמן ואנשים (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
- ואכן, עיון בסיכום התיק הסוציאלי של בית החולים סורוקה המתייחס לאשפוזו האחרון של המנוח מגלה תיעוד מיום 4.9.14 בשעה 16:18, ובו בין היתר נכתב כדלקמן: "... הנ"ל צלול, זקוק לסיוע ברוב תפקודי היומיום ... לטענתו היות וקיים חוב מזונות מקבל סכום נמוך יותר ... התקיימה שיחת תמיכה עם הנ"ל. נכחו בתו בנו ואחותו. משתף ברקע לאשפוזו, על התמודדות בשבוע שהיה בבית – בני משפחתו טיפלו בו, מביע שביעות רצון מטיפול הוספיס בית אשר הצליחו לאזן את כאביו. סיפר כי היה מרוצה מאד מהשהות בבית..." (עמ' 2 לסיכום התיק המתייחס לאשפוז האחרון, צורף אף הוא בין היתר לסיכומי המתנגדים). עינינו הרואות, שיום לאחר עשיית הצוואה לא זו בלבד שהמנוח היה צלול, אלא ידע להתייחס לחיובי מזונות בהם חב, לנסיבות אשפוזו, על נסיבות שהייתו אצל ד' ורעייתו לרבות שביעות רצונו מתקופת השהות בבית (כשבוע). יש בכך ללמד ראיה של ממש על אודות כושרו של המנוח להתייחס למכלול הפרמטרים הקשורים עם עריכת צוואה.
- גם מכתב הפטירה מציין כי המנוח היה בהכרה בעת קבלתו וידע להתלונן על כאב. עיון בתיעוד הכתוב של מכון האונקולוגיה, המרכז הרפואי סורוקה, אשר צורף גם לסיכומי המתנגדים מגלה רישום בכתב יד ולפיו ביום עשיית הצוואה בשעה 14:45: "... פיתח צמרמורת, חולשה כללית, עייפות, בהכרה מלאה..." (ראו שם, גליון כתוב חתום על ידי ד"ר י.א.). גם אם היה המנוח כאוב וחלש, הרי שתיעוד יום עשיית הצוואה מגלה, כאמור, כי המנוח היה בהכרה מלאה.
- לכך יש לצרף את עדויות עדי הצוואה. כפי שאבהיר עוד להלן, לא מצאתי ממש בטענות הקונספירטיביות של המתנגדים בדבר אינטרסים זרים ומגמתיים של עדי הצוואה. עדותם תואמת את התרשמות הגורמים המקצועיים במועד קבלתו ואשפוזו האחרון של המנוח, לפיה גם אם המנוח היה חלש (ואכן העידו כי במעמד עשיית הצוואה ירד המנוח כשהוא מובל על ידי עד הצוואה, מר מו'), היה הוא בהכרה מלאה וכתב בעצמו את צוואתו.
- לעניין זה תיארה עדת הצוואה הגב' כ' בתצהירה את נסיבות עריכת הצוואה. העדה, חברתה של אחות המנוח אי', הגיעה לבקרו ביום עריכת הצוואה בשעות הערב המוקדמות, או אז הגיע העד הנוסף, מו' (שביניהם לא היתה היכרות מוקדמת). במהלך הביקור ביקש מהם המנוח לרדת לבית הקפה "ארומה", ואמנם כך עשו השלושה, כשהמנוח מובל על ידי מו' בכסא גלגלים. העדה מתארת בתצהירה כי המנוח הוציא דפים, עט, ואת צוואת האם המנוחה והחל לכתוב בנוכחותם את הצוואה, תוך שהוא מקריא אותה ומפעם לפעם מפסיק, הדליק סיגריה מסוג "טיים", והמשיך. העדה מתארת שהמנוח הקריא את שכתב, ותוכן הציווי לא הפתיע אותה, הואיל והעדה ציינה את היכרותה עם קבלת הדירה מאם המנוח ואת רצונה של אם המנוח בדבר הדאגה לב' (סעיפים 9 – 15 לתצהיר העדה מיום 5.4.17). העדה אף ציינה כי המנוח אמר להם כי הוא פוחד פן ילדיו יקחו את הדירה ולא ידאגו לב', וזו היתה הסיבה לפיה החליט להוריש בצוואה את הדירה לד', על מנת שידאג לאחותם (סעיף 16 לתצהיר). גרסה זו לא קרסה גם בחקירתה הנגדית הממושכת (לעניין זה ראו בעמ' 101 – 108 לפרוטוקול מיום 17.12.17). דברים דומים ציין גם העד, מו', בתצהירו מיום 5.4.17 אף הוא (סעיפים 10 – 18 לתצהיר), כמו גם בחקירתו הנגדית (עמ' 114 – 123 לפרוטוקול מיום 17.12.17).
- העדה, גב' כ', אף ציינה כי הופתעה לגלות שהמנוח זכר בעל פה את מספרי תעודות הזיהוי של ד', של אימו המנוחה ושל אחותו, וכי חרף המצב הרפואי הלא טוב, היה צלול, דיבר לעניין ואפילו "עשה צחוקים" (סעיפים 17 – 18 לתצהיר).
- חרף הנסיון לייחס מגמתיות לעדי הצוואה, משל גם הם נטלו חלק במזימה כנגד המתנגדים, לא מצאתי ממש בטענות המתנגדים לעניין זה, שבחרו להתעמק בחקירותיהם הנגדיות של עדי הצוואה בין היתר בהיכרותם עם איזה מבני המשפחה – גב' כ', עם אי', ואילו מו', עם ד'. לא הוצג לפני מניע מבורר מדוע דווקא עדים אלה, ללא היכרות מוקדמת זה עם זו, יבדו את סיפור נסיבות עריכת הצוואה, מבלי שהוצגה לפני ולו ראשית ראיה לאינטרס כלשהו שיכול והיה לעדי הצוואה לעשות כן (ודוקו: ספק בעיני עם היכרות על רקע מקום עבודה של ד' עם בן משפחת העד, או חברות של העדה עם אחות המבקש ד', משמשים כבסיס מוצק לטענה קונספירטיבית בדבר השתתפות עדי הצוואה בכל דרך בהדרת המתנגדים מזכויות פוטנציאליות בדירה).
- כפועל יוצא, לא מצאתי הצדקה שלא לקבל את גרסתם הדומה (גם אם לא זהה – ובהתחשב בחלוף הזמן היעדר אחידות מוחלטת היא אך טבעית), של עדי הצוואה בדבר מצבו ההכרתי וצלילותו של המנוח בעת עשיית הצוואה.
- לבסוף, עיינתי גם אני ביתר התיעוד שצורף גם לסיכומי המתנגדים, בנוגע לאשפוזים מוקדמים יותר. גם אני, כמו המומחה, לא מצאתי בהם תיעוד לסיטואציות בהן ניתן היה לומר כי המנוח היה במצב מערפל דעת כזה או אחר, שמנע ממנו את גמירות דעתו (וזאת עד לימיו האחרונים ממש, כפי שהבהיר גם המומחה, מספר ימים לאחר שכבר ערך המנוח את צוואתו).
- בנסיבות אלה, ומכלל האמור לעיל, ולאחר שלמעשה ניתן להתרשם מפורשות הן מהתיעוד והן מעדויות עדי הצוואה, כי מצבו הקוגניטיבי של המנוח הן ביום עשיית הצוואה והן ביום המחרת איפשר לו ללא סייג לצוות את רכושו, התרשמות העולה בקנה אחד גם עם מסקנות המומחה בחוות הדעת, טענות המתנגדים בדבר היעדר כושר לצוות נדחית בזה.
מעורבות בעריכת הצוואה
- סעיף 35 לחוק הירושה מורנו כי "... הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה...".
- בענייננו, כזכור, טוענים המתנגדים בסיכומיהם למעורבות ישירה של המבקש ורעייתו, באופן שבו נטלו חלק בפגישה עם עו"ד ע' ואף הלינו בין היתר בשאלה מדוע נזקק המנוח "לשליחים" שילכו מטעמו לעו"ד ע' (סעיף 16 לסיכומים). עוד מבקשים המתנגדים ללמוד מסתירות בדברי ד' ורעייתו ביחס לפנייתו הנטענת של המנוח אליהם ביחס לשאלת הטיפול בב', כמלמדת על מעורבותם בעריכת הצוואה. הוא הדבר, ביחס לטענותיהם בדבר ידיעתו של ד' על פרט "מוכמן" ביחס לצוואה (הכוונה למודעותו של ד' לעריכתה של הצוואה בבית החולים סורוקה).
- בסיכומיהם לא הבהירו המתנגדים האם, בטענתם לקיומה של מעורבות פסולה בעריכת הצוואה, טוענים הם שד' נכח בפועל במעמד עריכת הצוואה, האם הם טוענים כי ד' ערך אותה בפועל, או שמא מכוונים הם לחלופה השלישית הנקובה בסעיף 35 לחוק הירושה, קרי טוענים הם שד' לקח באופן אחר חלק בעריכתה.
- באשר לחלופות הראשונות הנקובות בסעיף 35 לחוק הירושה, הרי שלא הוצגה לפני כל ראיה (אף לא עקיפה) לכך שד' היה נוכח או ערך בכל דרך את הצוואה עצמה ודומה מטענות המתנגדים כי הם מייחסים לו, כך נראה, מעורבות "סמויה".
- ככל שהמתנגדים מכוונים לחלופה השלישית שבסעיף ולראיות הנסיבתיות הנלמדות מטיעוניהם, הרי שלטעמי, גם לו אתייחס לפרשנות הרחבה שחלק מפסיקות בתי המשפט נותנות להוראת סעיף זה, לא עלה בידי המתנגדים לשכנע שאמנם היה לד' חלק כלשהוא בעריכת הצוואה. בהקשר זה דומני שהמתנגדים ביקשו להיבנות נסיבתית על "מסה קריטית" של ראיות לשיטתם, שיש בה כדי ללמד את האמור. אלא שכפי שאראה עוד להלן, אין בראיות אלה די – לא כדי לבסס מסקנה בדבר מעורבות פסולה בעשיית הצוואה, ולא כדי לבסס מסקנה בדבר השפעה בלתי הוגנת על המנוח, אשר ידע שהוא מצוי בדמי ימיו וביקש לעגן את דאגתו לב' באופן מעשי.
- באשר לחלופה השלישית של סעיף 35 (קרי, נטילת חלק "האחר" בעשיית הצוואה) פורשה הוראת הסעיף בפרשנות רחבה יותר מזו שפורשו שתי החלופות הראשונות לו ; פרשנות הבוחנת את נסיבות המקרה בכללותן (לעניין זה השוו: שאול שוחט פגמים בצוואות מהדורה שניה, 346 – 355 ןהאסמכתאות שם).
המפגש עם עו"ד ש.ע.
- חלק ניכר מטענתם של המתנגדים בוססה על מפגש שקיימו ק.ב.א., המבקש ורעייתו עם עו"ד ש..ע., מי שערך את צוואת אם המנוח, לפני שנערכה הצוואה שבמחלוקת. על עצם קיומו של המפגש אין למעשה מחלוקת, ותיאורו מפי השלושה, כפי שעולה מעדויותיהם בבית המשפט, דומה.
- ק.ב.א., אחיינו של המנוח, שהעיד כי היה מצוי בקשר טוב, איש סוד, של המנוח, העיד על אודות הרקע לקשר עם עו"ד ע', בנסיבות בהן עו"ד ע' טיפל עבור המנוח בהעברת הזכויות בירושה מאם המנוח למנוח (עמ' 17 – 16 לפרוטוקול מיום 30.10.17). באשר למעורבותו של ד', סיפר ק.ב.א., כי "... ד' היה איתי אצל ע' פעם אחת כשבאתי לע' וביקשתי ממנו להכין את הצוואה כי ג' רצה צוואה אני לא הייתי מסוגל להתמודד עם זה לבד ע' אמר לי שהוא לא יכול כי יש לו ניגוד אינטרסים לא ידעתי איזה ..." (עמ' 17 שורות 1 – 4 לפרוטוקול מיום 30.10.17 ; ראו גם עמ' 21 שורות 7 – 10 וכן עמ' 22 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
- גם עו"ד ע', שהכיר את המנוח ושימש כבא כוחו ובא כוחה של אם המנוח (עמ' 30 לפרוטוקול) העיד על המפגש: "...ונכון שהאח אני לא זוכר את השני איך שקראת לו ק' יכול להיות פנו אלי לפני מותו ואמרו שהוא חולה ואני הבנתי שהוא על ערש דווי וביקשו שאערוך צוואה ואמרתי שבמצב כזה אני לא יכול לערוך צוואה. יכול להיות שהמלצתי שאם הוא רוצה לכתוב צוואה או שיכתוב צוואה בפני עדים או עורך דין אחר שנמצא במקום שיכול לקפוץ אליו הוא שכב בברזילי אם אני זוכר נכון אבל זה מסוג הייעוץ המסתבר שהייתי נותן לכל אחד..." (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
- המפגש עצמו, לדברי עו"ד ע', ארך מספר דקות, וכדברי עו"ד ע' "... זה ביקור של כמה דקות שנמשך בערך כמספר המילים שאמרתי..." (עמ' 31 שורה 28 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
- עו"ד ע' ציין כי לא הסכים לערוך את הצוואה מאחר שלא היה בטוח באשר למצבו הרפואי וכן למיטב זכרונו היה המנוח באשקלון, מה שהצריך היערכות מיוחדת, ובנוסף הבהיר כי לאור קרבה משפחתית למנוח העדיף להתרחק ממעורבות בעשיית הצוואה (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 30.10.17 ; ראו גם בחקירתו הנגדית בעמ' 32 לפרוטוקול). עו"ד ע' לא זכר האם גם ס', אשת המבקש, נכחה במפגש. גם בחקירתו החוזרת הבהיר עו"ד ע' כי סירובו לערוך את הצוואה נסוב לא מחשד ל"משהו לא תקין", כי אם בעיקר מחוסר רצון להיות מעורב בסיטואציה בעלת פוטנציאל להסלמה משפחתית, כמו גם ברצונו להימנע מנסיעה לאשקלון :"... חשד לא. לא פעם פונים אלי בני משפחה ומזמינים אותי לכתוב צוואה להורה או מישהו אחר ששוכב בבית או בבית חולים ולא יכול להגיע וערכתי צוואות עם קבלת אישור מתאים לאחר ששוחחתי עם המצווה והבנתי שהוא יכול זה לא העניין. זה שפונים בני משפחה זה לא מוזר. במקרה הזה כשפנו אלי האח ועוד מישהו אולי אני לא יודע, אבל האח פנה אלי והסביר שאחיו חולה ושוכב באשקלון אולי בבאר שבע הייתי יכול לראות אותו, יכול להיות. שהוא שוכב באשקלון וזה כרוך במאמץ אז המלצתי שמישהו אחר יערוך את הצוואה. לא הייתי קורא לזה חשד אבל לפעמים במצבים בעיקר משפחתיים אני משתדל להימנע... (עמ' 34 לפרוטוקול מיום 30.10.17 שורות 3 - 9).
לעניין זה, ומבלי שיהא בכך כדי להשפיע רבות על מסקנותיי או על קביעת ממצאי העובדה אציין, כי חרף נסיון להטיח בד' כמו גם בעו"ד ע' כי המנוח לא אושפז בבי"ח ברזילי באשקלון (באופן שיהא בו כדי לעקר מתוכן את אחד מהסבריו של עו"ד ע' ), הרי שדווקא אחותם של המנוח והמבקש, אי', ציינה בעדותה באופן ספונטני, כי המנוח אמנם אושפז פעם אחת במהלך מחלתו באשקלון לצורך ניתוח (עמ' 69 לפרוטוקול מיום 06.11.17 שורות 27 – 30).
- גם המשיב וגם רעייתו ס' אישרו כי אמנם התייצבו פעם אחת אצל עו"ד ע' (ראו עמ' 42 לפרוטוקול מיום 30.10.17 בדברי ס' ודברי המבקש עצמו בעמ' 128 – 130 לפרוטוקול מיום 17.12.17).
- אף אין מחלוקת, כי דבר קיומו של המפגש אצל עו"ד ע' לא צוין בתצהיר התמיכה לתגובת המבקש או בתצהיר העדות הראשית מטעמו. אולם לא מצאתי שיש בכך כדי להשפיע רבות על עצם קביעת ממצאי העובדה לענייננו או כדי לשכנע שמדובר במעשה מכוון שנועד להסתיר את מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה, משתי סיבות עיקריות.
בראש ובראשונה, כי הלכה למעשה דבריו של עו"ד ע' באשר לאופי המפגש הקצר לא נסתרו כלל ועיקר, ואף לא ראיתי כי נטען שלעו"ד ע' עצמו היה אינטרס פסול כזה או אחר בתוצאות ההליך שלפני.
בנוסף, הואיל וכטענת ב"כ המבקש עצמו, אין כל מחלוקת כי מפגש זה לא נשא פרי כלשהוא, שעה שהצוואה נערכה במועד מאוחר יותר על ידי המנוח עצמו.
- נמצאנו למדים, אפוא, כי ד' וס' נטלו חלק במפגש קצר עם עו"ד ע', בנוכחות ק.ב.א., שבמהלכו התבקש לערוך למנוח צוואה וסרב. במפגש זה לא נערך משא ומתן של ממש בדבר שכירת עורך הדין ; לא דובר על עצם הציווי ; לא נעשתה שתדלנות של ממש – לא בעניין נטילת הייצוג ולא באשר לתוכן הדברים ; לא הוחלפו דברים בכתב ; וספק אם בשים לב למשכו של המפגש ניתן לומר כי עסקינן בפעילות אקטיבית (לא כל שכן אינטנסיבית) מצד המבקש, רעייתו או ק.ב.א., לטובת גיוס עורך הדין לעריכת הצוואה. אלא שכבר נפסק בעבר כי גם אם זוכה או נהנה על פי צוואה שימש כשלוחו של המצווה אצל עורך דין שערך בפועל את הצוואה (ולהזכירנו – בענייננו הצוואה כלל לא נערכה על ידי עורך הדין), אין בכך כדי להוביל למסקנה שמדובר במעורבות פסולה בעריכת צוואה, כמשמעותה בסעיף 35 לחוק הירושה (השוו: שאול שוחט פגמים בצוואה מהדורה שניה, 356 – 360 והאסמכתאות שם).
פניית המנוח לד' ולס'
- ד' טען בחקירתו בבית המשפט כי המנוח פנה גם אליו וגם לס', רעייתו, על מנת לברר עימם האם יהיו מוכנים ליטול על עצמם אחריות לטיפול בב'. לעומת זאת, ס' עצמה טענה שהשאלה הופנתה אליה על ידי בעלה, ד', בלבד (לעניין זה השוו בדברי ד' בעמ' 125 – 128 לפרוטוקול מיום 17.12.17 אל מול דברי ס' בעמ' 42, 46 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
- בסתירות שבדברי המבקש ורעייתו יש, אליבא דהמתנגדים, כדי ללמד על מעורבותם הסמויה בעריכת הצוואה.
אלא שאיני שותף לדעת המתנגדים. דווקא אילו היתה גרסתם של ד' ושל ס' זהה לחלוטין, בהתחשב בחלוף הזמן מאז חלה המנוח ועד למתן עדותם בבית המשפט, היה בכך כדי לעורר תמיהה. הדברים יפים במיוחד עת מדובר בשאלה אינצידנטלית לעדות העיקרית של ד' ושל ס', שכלל לא הכחישו שהמנוח העלה בפניהם את האפשרות שבבוא היום "יעביר את השרביט" אליהם, בשים לב למחלתו.
- זאת ועוד - המסקנה שמסיקים המתנגדים מהבדלי גרסה אלה קונספירטיבית באופייה. לו אמנם בקונספירציה עסקינן, ובעדים מוטים מראש עסקינן, ניתן היה להניח שהעובדה שחקירותיהם של ד' ושל ס' בוצעו במועדים שונים (שכן ס' נחקרה ביום 30.10.17 ואילו ד' נחקר ביום 17.12.17), הותירה בידי ד' די והותר סיפק להיערך מבעוד מועד ובהתאם לחקירתו. דווקא ההבדלים בגרסאות בסוגיות אינצידנטליות, שוללים את המסקנה למעורבות בעריכת הצוואה.
הטענה בדבר ידיעת פרט מוכמן
- אין מחלוקת שהתאריך העברי והלועזי הכתובים בצוואה משקפים ימים שונים. התאריך הלועזי – 3.9.14 – הוא יום אשפוזו של המנוח בבית החולים סורוקה ; ואילו התאריך העברי, ח' אלול תשע"ד, הוא למעשה 2.9.14, יום בו עדיין שהה בהוספיס בית בבית המבקש.
- לאור האמור, טוענים המתנגדים כי העובדה שד' ידע לכתוב בתצהיר התגובה להתנגדות, כי הצוואה נערכה בבית החולים סורוקה דווקא (ולא בביתו), היא בבחינת ידיעת פרט מוכמן המלמדת על מעורבות בעריכת הצוואה. טענה זו, לשיטתם, מתחזקת לאור תשובותיו של ד' בחקירתו הנגדית.
- בסעיף 13 לתצהיר התגובה מיום 28.1.15 אמנם מאשר ד', כי צוואת המנוח נכתב בעת אשפוזו בבית החולים סורוקה. אולם אינני שותף למסקנותיהם של המתנגדים. אינני שותף לטענות המתנגדים בדבר התמיהות שיש להסיק מתשובותיו של ד' בחקירתו הנגדית בסוגיה זו. בחקירה זו, שהיתה ממושכת ודקדקנית כחקירות כלל העדים, השיב ד' כי לאחר שקיבל את עותק הצוואה מידיו של אחיינו (ואחיין המנוח), ק.ב.א., ידע לשייך את התאריך למועד אשפוזו, כמפורט להלן:
"...ש: איך ידעת שהצוואה נחתמה בבית חולים סורוקה? ת: מה זאת אומרת איך ידעתי? איפה רשום. ש: איך ידעת בתצהיר שלך שזה נחתם בבית חולים סורוקה? ת: לא זוכר. איפה זה רשום? ש: אני מפנה לסעיף 13 איך ידעת את הפרט הזה? ת: הפרט הזה מן הסתם הצואה הגיעה הרבה לפני התצהיר. אחרי השבעה קבלתי את הצוואה ומשם ידעתי לשייך את זה שזה נחתם בבית חולים סורוקה. ש: אבל לא ידעת שזה נחתם בבית חולים סורוקה איך ידעת? ת: אמרו לי. ש: מי אמר לך? ת: ק.ב.א.. למה לקח לך כל כך הרבה זמן לומר שמאיפה ידעת בית חולים סורוקה ת: לא יודע...." (עמ' 126 לפרוטוקול מיום 17.12.17).
- התרשמתי שעסקינן באדם אינטיליגנטי שבהתחשב בסמיכות השאלות זו לזו יכול היה על נקלה לנסות ו"לייצר" גרסה שתהיה אף יותר קוהרנטית לשומע המייחס לו כוונות זדון. העובדה שהמשיב ניסה להיזכר בפרטים נוספים, השתהה, ואף ציין שק.ב.א. סיפר לו על מקום עריכת הצוואה, איננה מלמדת לטעמי על נסיונות להתחמק, שכן מדובר בשאלות שנשאלו ברצף זו לזו. אלא שבניגוד לכוונות אלה המיוחסות למבקש על ידי המתנגדים, התרשמותי היתה שהמבקש ניסה ככל יכולתו להיזכר בפרטים , אינצידנטליים אף הם, של אירועים שהתרחשו לפני שנים מספר.
- הדברים מתחזקים לאור עדותו של ק.ב.א., שאמנם העיד שקיבל את הצוואה מידיו של המנוח, בנוכחותו בלבד, כשבוע לפני פטירתו (ראו בעמ' 14 וכן בעמ' 19 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
כזכור, המנוח אושפז בבית החולים סורוקה עשרה ימים לפני פטירתו, והעד לא ציין דבר בעדותו באשר לתוכן הדברים שאמר לד' בעת שמסר לו את עותק הצוואה, לאחר השבעה. חרף העובדה שגם חקירתו הראשית של העד בידי ב"כ המתנגדים היתה דקדקנית ונוהלה, לאור הנסיבות, באופן שחרג מגדריה הפורמליים של חקירה ראשית, לא נשאל ק.ב.א. דבר מה ספציפי לעניין תוכן חילופי הדברים עם ד' בעת מסירת הצוואה לידיו.
- לבסוף, בכותרת הצוואה עצמה מצוין מפורשות כי הצוואה נערכה ביום שלישי, הוא 3.9.14, הוא מועד אשפוזו של המנוח בבית החולים סורוקה. די בכך כדי להסיר את המעטה הקונספירטיבי מעל טענות המתנגדים, בין אם ק.ב.א. מסר למבקש מפורשות כי הצוואה נערכה בבית החולים סורוקה ובין אם לאו.
- בנסיבות אלה, לא מצאתי לייחס כל משקל לטענות המתנגדים בהקשר זה ואני דוחה אותן.
- דחיתי, אפוא, את הטענות העיקריות של המתנגדים מהן ניתן היה לייחס למבקש מעורבות פסולה בעריכת הצוואה על פי סעיף 35 לחוק הירושה. מכאן, שגם דין טענה זו דחייה, וכך אני מורה.
- כידוע, גם אם טענה בדבר מעורבות פסולה לפי סעיף 35 לחוק הירושה איננה מתקבלת, עדיין יש מקום לבחון האם אין נסיבות המקרה מגבשות מסקנה בדבר השפעה בלתי הוגנת, כפי שמורנו סעיף 30 לחוק הירושה. זוהי אמנם אחת מטענות המתנגדים. אדרש לה לגופה.
השפעה בלתי הוגנת על המנוח
- באשר לדין החל בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת, ולתחומיו של סעיף 30 לחוק הירושה נדרשתי בפסק הדין בת"ע (ב"ש) 38016-07-14 י.ז נ' שמ.ז (מצוי במאגרים המשפטיים ; 25.3.18) ואיני מוצא להידרש לכך בהרחבה. את הבחינה בשאלה האם אמנם השפיע המבקש, או מי מטעמו, על המנוח לערוך צוואה לזכותו של המבקש, אבחן בהתאם למבחני העזר שנקבעו בפסיקה, בין היתר בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב (2), 813 (להלן: "הלכת מרום").
כידוע, המבחנים העיקריים שנקבעו בפסיקה הם: עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה ; מבחן התלות והסיוע בין הזוכה ובין המצווה ; קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על פי הצוואה ; נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה בעריכה. אדרש להם אחד לאחד.
עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה
- לשאלת עצמאותו השכלית של המנוח בעת עשיית הצוואה התייחסתי במסגרת בחינת כושרו של המנוח לערוך את הצוואה וקבעתי כי המנוח אכן היה כשיר לערכה.
- באשר לעצמאותו הגופנית של המנוח, אין חולק כי מצבו הרפואי של המנוח היה בכי רע ולמעשה היה מצוי בדמי ימיו. אף דומה שאין חולק כי עקב מצבו, המנוח נזקק לסיוע צמוד. המנוח אף הובל בכסא גלגלים לרבות במעמד עריכת הצוואה.
- תיקו הרפואי מבית החולים סורוקה אף מלמד על כך, לרבות אזכור הריתוק למיטה במעמד הקבלה למחלקה האונקולוגית באשפוזו האחרון (ראו בין היתר במכתב הפטירה).
- ברי, כי מצבו הרפואי של המנוח היה רע מאד. אולם גם אם בעת הקבלה היה המנוח מרותק למיטה, הרי שאין בכך כדי ללמד שהמנוח לא יכול היה, כפי שהעידו עדי הצוואה, להיות מובל בכסא גלגלים בשטח בית החולים. שהרי המנוח הגיע לאשפוז באופן עצמאי – כמובן בסיוע בני המשפחה – ולא הובל באמבולנס, למשל (ראו גם עדות המתנגדת, ר' בהקשר זה בעמ' 87 לפרוטוקול מיום 13.11.17).
אף לא נטען ולא הוכח בכל דרך, כי המנוח לא יכול היה, למשל, לכתוב את צוואתו בכתב יד. בהקשר זה אף יוזכר, כי המתנגדים בחרו לוותר על מינויו של מומחה בתחום כתב היד, והדבר אומר דרשני.
- סיכום ביניים בהקשר זה הוא כדלקמן:
- מצבו הקוגניטיבי של המנוח איפשר לו לערוך צוואה.
- מצבו הגופני של המנוח היה ירוד מאד בעת עריכת הצוואה וכפי הנראה הוא נזקק לסיוע צמוד גם לצורך התנידות.
- לא הוצגה ראיה של ממש לפיה המנוח לא יכול היה – פיזית – לצאת את המחלקה בסיועו של אחר (כפי שהעידו עדי הצוואה) ולכתוב את צוואתו בעצמו.
התלות והסיוע בין המנוח ובין המבקש
- אין מחלוקת כי בערוב ימיו, וכפי הנראה בחודשים האחרונים לחייו לכל הפחות, נסמך המנוח רבות על המבקש ורעייתו ס', ואמנם היה תלוי בהם. לא המבקש ולא ס', רעייתו, הכחישו זאת (ראו למשל דברי דוד בעמ' 127 – 128 ו – 135-136 לפרוטוקול מיום 17.12.17 ודברי ס' בעמ' 40 – 45 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
- אלא שלא הונחה לפני כל ראיה – לא נסיבתית ולבטח לא ישירה – לכך שהסיוע שהעניקו המבקש ורעייתו למנוח הותנה בכל דרך בזכייה בצוואה. אף לא שוכנעתי כל עיקר כי הטיפול של המבקש ושל רעייתו במנוח הם שהובילו את המנוח לצוות את הדירה – בתנאים שציווה – למבקש ; שכן למעשה הרקע לציווי, כפי שאראה עוד להלן, היה אמנם דאגתו של המנוח לאחותו ב', ולגורלה עם פטירתו הצפויה – מצב לו היה מודע היטב המבקש. ראיה לכך יכול לשמש גם הקשר המוכח שבין המנוח ובין אחרים במהלך השבועות האחרונים לחייו.
קשרי המנוח עם אחרים
- שורה ארוכה של עדים – גם כאלה שהוזמנו על ידי המתנגדים לתמיכה בטענותיהם וגם המתנגדים עצמם – העידה על קשר טוב שקיים המנוח לא רק עם ד' וס' אלא גם עם ילדיו, וגם עם אחיו וחברים אחרים.
- כך העידה, למשל, בת זוגו של המנוח, גב' די.ב.: "...הוא היה בקשר טוב עם הילדים שלו שבתות וחגים..." (עמ' 29 לפרוטוקול מיום 30.10.17 שורות 22 – 23).
- עו"ס בית החולים סורוקה, גב' ז', העידה שהיא זוכרת דווקא את ילדי המנוח, ובמקביל מתעדת גם שיחות עם אחותו, אי' (עמ' 22 - 24 לפרוטוקול לפרוטוקול מיום 30.10.17) וכי מערכת התמיכה של המנוח כללה גם אחים ואחיות (עמ' 24 לפרוטוקול).
- ק.ב.א. אף הוא אישר כי קרא לילדי המנוח בעת האשפוז האחרון (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
- גב' פ.ז., אחות המבקש והמנוח, העידה שכשבאה לבקר את המנוח, היו לצידו אנשים (עמ' 76-77 לפרוטוקול מיום 6.11.17).
- כך ציינה אחות המנוח, א.א., בעדותה בבית המשפט:
"...ש. אני הבנתי שאת היית מאוד מעורבת בכל התקופה שהמנוח חלה היית מתייצבת בבית החולים, מלווה אותו, יש תיעוד במסמכים הרפואיים לגבי פגישות והצוות הרפואי, חוץ ממך מי עוד הקיף את המנוח בשבועיים שלושה האחרונים? ת: ד' אחי. ס', דב', ק.ב.א., אני ושאר המשפחה כולם היו באים גם לבקר. ש. לא שכחת מישהו? ת. יכול להיות אני לא זוכרת. ש. והילדים? ת. הם כמעט ולא באו. ש. מי את זוכרת היה הדמות הדומיננטית שטיפל במנוח בתקופת חוליו בחודש האחרון, מי אולי הילדים או אחד מהאחים, מי היה לצידו הכי הרבה? ת. היינו כמה. ש. תני לי אחד או שניים? ת. היינו כמה אחים, אני ד', ס' ודב' וק' ושאר המשפחה כולם כולם באו היינו נעזרים בהם שהיינו צריכים שיחליפו אותנו מידי פעם היינו מבקשים מהילדים הם לא היו מוכנים בשום אופן להחליף אפילו לטלפונים הם לא היו עונים. ש. כמה ד' וס' היו מעורבים באותה תקופה? ת. די הרבה הם לקחו אותו שאמרו להם שהוא צריך להיות בהוספיס אותה תקופה לא הבנתי מה זה הם לקחו אותו הביתה וטיפלו בו בשעות הכי קשות וגם אני ודב' וק.ב.א. תמיד היינו לצידו. ק.ב.א. היה ישן איתי ברצפה היה קם בשלוש ארבע לפנות בוקר כדי לא להשאיר אותי לבד במשך כל האשפוז. השארתי משפחה, בעל נכדים וילדים והאחים שלי היינו מחליפים ביחד. גם כשהוא עשה ניתוח באשקלון אני ואשתו של ד' אחי היינו שם על הרצפה. .... ש. בשבועיים האחרונים לפני המוות ישנת איתו? ת. כן, אני וק.ב.א. עד הדקה האחרונה בשלב של הגסיסה כמה ימים לפני ס' וד' בערב שבת ולקראת הסוף גם הם היו ישנים איתנו אבל בערב שהוא עצם את העיניים הם היו איתנו שמה.... "(עמ' 69-70 לפרוטוקול מיום 6.11.17).
- דברים דומים ציינה גם אחות המנוח והמבקש, גב' דב.ב.א., שהבהירה כי גם ילדיו נכחו בבית החולים (עמ' 58 -59 לפרוטוקול מיום 6.11.17). גם דב' הבהירה את טיב הקשר בין ד' וס' ובין המנוח:
"... תראי לי את הקשר בין ס' לד' למנוח ובין ס' למנוח לפני שהוא חלה? ת. מה זאת אומרת מה הקשר הם תמיד היו בקשר. ש. שאלתי מה הקשר. ת. הקשר שהוא היה לד' אחי שבתות וחגים וימים רגילים שהיו יושבים המנוח ודי' עד אחת ושתיים בבית הם היו חברים מאוד טובים..." (עמ' 59 שורות 9 – 13 לפרוטוקול מיום 6.11.17).
- בנו של המנוח, א' (מתנגד 3), הבהיר בחקירתו הנגדית כי במהלך האשפוז האחרון ביקר את המנוח על בסיס יומיומי. א' אף אישר כי לבד ממנו ומאחיו המתנגדים, גם בני משפחה נוספים נותרו לישון עם המנוח ואף הבהיר כי ד' וס' לא נהגו לישון עם המנוח כל לילה: "...אני ק', ח', לפעמים גיסי, ד', ס', אי' דב'. ש. ד' היה נשאר כל לילה. ת. לא. ס' היתה נשארת כל לילה? ת. אף אחד לא היה נשאר כל לילה לאחר שהתאשפז אין מישהו שהיה חי שם בוא נגיד. ש. ס' היתה נשארת לישון עם אבא בלילות? ת. לא זוכר להגיד. ש. אבל היו פעמים אתה זוכר שגם ס' וגם ד' לא היו ביחד? ת. הם היו, לא ישנו, אני לא יודע להגיד. ש. אם הם לא ישנו אז הם הלכו? ת. מן הסתם. ש. היו גם באשפוז האחרון פעמים ששלושת האחים הייתם יחד בחדר? ת. כן. ש: תמיד היה מישו איתכם או רק שלושתכם לבד. ת. תמיד היה איתנו עוד מישהו. ש. מי? ת. כל פעם משתנה. ס', ד', אי', דב', מי שבא להיות שם בזמן האחרון..." (עמ' 99 לפרוטוקול מיום 13.11.17 שורות 9 – 25).
- גם מתנגדת 1, ר', העידה שדווקא ילדי המנוח והאחות אי' היו האנשים הדומיננטיים במהלך מחלת האב, ואף אישרה שלאור העובדה שהיתה בהריון (ולא מסיבה אחרת דווקא) לא היתה נשארת לישון בלילות עם אביה המנוח במהלך אשפוזו האחרון: "...באשפוזים של אבא שלך בבי"ח בשנה האחרונה של חייו, מי היה לצידו? ת. אני יכולה לספר בצורה מאוד מפורטת. אבא שלי התחיל את האשפוזים שלו שנה לפני מותו בחודש תשיעי אפילו לא ידעו שיש לו את המחלה. יחסית למה שהתגלה היו לו כאבים תמיד היה מחזיק ניסו עליו תרופות ואז התגלה החלק הנוראי של המחלה. אני, אחים שלי, אמא שלי, זכורה לי מרגע שהתגלתה המחלה זו היתה אחותו אי' שדווקא די היתה בשיתוף פעולה ולכן לא הבנתי מה שהיא דיברה פה. אלה היו האנשים הדומיננטיים ולא מבקרים חולפים בשנה עצמה. ש. כלומר בלילות שאבא שלך נשאר מאושפז בביה"ח עד האשפוז האחרון מי היה איתו שם? ת. בחלק מהזמן, מחודש רביעי 2014 אני הייתי כבר בהריון אז לא יכלתי להשאר שם בלילות. הייתי יוצאת ממש כשסגרו את השערים של סורוקה. אלה היו אחים שלי ודודה שלי אי' זה היה ככה עד האשפוז האחרון..." (עמ' 86 שורות 20 – 30 לפרוטוקול מיום 13.11.17 ; ראו גם בעמ' 91 – 92 לפרוטוקול מיום 13.11.17).
גם בחקירה החוזרת הבהירה ר' כי ביום האשפוז האחרון " כדומיננטיים היינו אני ואחים שלי, ד' וס'. אחותו של אבא שלי – אי'. בימים שד' וס' התחילו לבוא אי' הייתה נעדרת יותר. הדומיננטיים אלו מי שציינתי..." (עמ' 93 לפרוטוקול מיום 13.11.17). ר' אף טענה "... אני ליוויתי אותו לכל הטיפולים, אני עזרתי לו בשיקום אחרי הניתוח..." (עמ' 90 לפרוטוקול מיום 13.11.17).
לא זו בלבד שר' אישרה שהמתנגדים אף הם סבבו סביב המנוח, כי אם כאמור הבהירה שהם היו בין הדומיננטיים בקשר ובטיפול עם המנוח. כיצד, אפוא, עולה טענה זו עם הטענה שהמנוח היה תלוי דווקא במבקש, או ברעייתו? המתנגדים לא הניחו כל תשובה מבוררת לשאלה זו, לבד מהעלאת חששות בלתי מבוססים.
- ואם לא די בכך, הרי שספק רב בעיני אם בזמן אמת ראתה ר' במבקש וברעייתו משום גורמים מנכרים או סברה שהמבקש חפץ לבודד את המנוח ולהשפיע עליו. לעניין זה יפים הדברים שמצינו בסיכום ההתערבות הכתוב שערכה עו"ס בית החולים, גב' ז', מיום 21.8.14 בשעה 14:24:
".... בהמשך שוחחתי עם ח' הבת. שוב הוסבר הצורך בטיפול סיעודי והוספיס. מעוניינת שהנ"ל ישתחרר לביתה בב"ש ובהמשך יגור באופן קבוע אצל אחיו ד' וגיסתו ס' שיוכלו לטפל בו. לשאלתן של אי' וח' הוסבר כי לא מומלץ להעביר את הנ"ל ממקומו מדי כמה ימים, הדבר יפגע ברצף הטיפול של יחידת ההוספיס וכן עלול לפגום בתחושת הבטחון היציבות ואיכות החיים של הנ"ל..." (עמ' 2 לסיכום התיק הסוציאלי שערכה העו"ס ז' וצורף גם לסיכומי המתנגדים). על כך היא לא נחקרה. לא זו בלבד שתוכנן כי המנוח יתארח אצל המתנגדת, ר', אלא שבידיעתה ובתכנון מוקדם משותף עימה, נשלח המנוח להוספיס בית אצל המבקש דווקא. מה מנע מן המתנגדים לשכן את אביהם בבית אחד מהם ולטפל בו? לכך לא מצאתי תשובה, גם לא בסיכומיהם.
- גם ק', מתנגד 2 , העיד מפורשות כי היה לצד אביו ביום האשפוז האחרון של אביו וכי לבד
מילדיו גם המבקש ורעייתו ס' בין היתר היו נוכחים באופן תדיר לצד מיטתו (עמ' 88 עד
90 לפרוטוקול מיום 17.12.17).
- חברו של מתנגד 2, אל.א., אף הוא העיד כי ביום האשפוז הלכו הוא והמתנגד לבקר
את המנוח (עמ' 37 לפרוטוקול מיום 30.10.17).
- גם ד' אישר בחקירתו הנגדית, שלבד ממנו ומרעייתו, היו אחרים שביקרו אותו במהלך
אשפוזו האחרון, בהם ילדיו, אי' וגרושתו (עמ' 132-133 לפרוטוקול).
- אף אין לשכוח, כי על פי עדות עדי הצוואה, מעמד כתיבת הצוואה התרחש בנוכחותם בלבד
(תוך שמו' מוביל את המנוח בכסא גלגלים), מחוץ לחדר האשפוז, כאשר העדה גב' ח.כ. אף
הבהירה מפורשות כי המנוח שהה לבדו בחדר האשפוז עת הגיעה לבקרו (קרי – לא
היתה בחדר האשפוז כל נוכחות של בני משפחה אחרים ; ראו בעמ' 96 לפרוטוקול מיום
17.12.17) בכך יש משום נדבך ראייתי נוסף המבהיר, כי המנוח אמנם היה תלוי פיזית באחרים
(למשל בהתניידות), אולם תלות זו לא הסתכמה אך ורק בד', ולא באה לידי ביטוי בכל דרך
במניעת קשר בין המנוח ובין אחרים.
סיכום ביניים:
- ראינו, אפוא, כי בדמי ימיו (ולכל הפחות בשבועות האחרונים לחייו) המנוח אמנם היה תלוי
בסובבים אותו, בהם – ואולי בעיקר – בד' וברעייתו, ס', אצלם שהה בהוספיס בית בשבוע
שלפני מותו. אולם מנגד, אף הוכח לרבות מפי המתנגדת 1, כי המנוח קיבל מעטפת תמיכה נרחבת
מצד בני משפחה אחרים, בהם ילדיו, קיים קשרים עם אחרים ולכל הפחות לא נמנע מילדיו כל
עיקר לשהות לצידו ולבקר אותו.
מכאן, לנסיבות עריכת הצוואה.
הרקע לציווי, נסיבות עריכת הצוואה, תוכנה ומעורבות נטענת של ד' בעריכתה
105.כבר קבעתי לעיל, כי לא הוכחה מעורבות של ד' בעשיית הצוואה.
אדרש לנסיבות עריכתה, כפי שהוכחו לפני.
106.כטענת המבקש, שוכנעתי כי הרקע לעריכת הצוואה היה אמנם רצונו של המנוח להבטיח את
הדאגה והטיפול בב'.
107.המנוח היה מודע היטב למצבו הרפואי הקשה ולפרוגנוזה הלא טובה, וזאת לכל הפחות במשך
שבועות רבים לפני שערך את הצוואה. כך, בין היתר, מלמדנו תיעוד מכון האונקולוגיה במרכז
הרפואי סורוקה, שערכה ד"ר ס.מ., מיום 14.7.14 בדבר קיום "...שיחה ארוכה וקשה עם
ג' ו ... (מילה לא ברורה, יתכן "הבן שלו" – ב.ש) על מצבו ותחזיות (יתכן "הטיפול", המילה
קטועה – ב.ש).
108.המנוח אמנם ידע היטב, כי ירש מאמו המנוחה את הזכויות בדירה במטרה לטפל בב' . על
כך לא היתה מחלוקת, כך נראה, ומכלול שלם של עדים, לרבות עדים מטעם המתנגדים
והמתנגדים עצמם, אף אישר – לכל הפחות - כי הדירה יועדה למטרות מגוריה של ב' לרבות
בצוואת אם המנוח. כך למשל אישר מתנגד 2 (עמ' 85 - 87 לפרוטוקול מיום 17.12.17) ; כך טענה
גם מתנגדת 1, הגם שניכר היה שביקשה להתחמק מלשון הציווי המפורש של אם המנוח לפיה
הורישה למנוח את הדירה בתנאי שיהא המטפל של ב' ושב' תגור בדירה (עמ' 81 – 84
לפרוטוקול מיום 13.11.17) ; כך הבהיר עד הצוואה מר מו', כי שמע הדברים מפיו של
המנוח עצמו (עמ' 111 לפרוטוקול מיום 17.12.17) ; כך אישרה גרושת המנוח, או.ו. (עמ'
52 לפרוטוקול מיום 6.11.17) ; כך טענה גם דב.ב.א. (עמ' 61 וכן עמ' 65 לפרוטוקול מיום
6.11.17) ; כך גם אישר בנה, ק.ב.א. (עמ' 15, 18, 20 - 21 לפרוטוקול מיום 30.10.17) כך
אישרה אי.א. (עמ' 72 לפרוטוקול מיום 6.11.17) ; גם אל.א. אישר כי הוא יודע
שהמנוח ירש את הדירה מאחד מהוריו וכי ב' התגוררה בה (עמ' 37 לפרוטוקול מיום
30.10.17).
109.בנסיבות בהן המנוח עצמו זכה לרשת את הדירה בתנאי שידאג ויטפל בב', ובה תגור ב',
אין תימה שהמנוח, ביודעו שימיו ספורים, החל לברר מי יוכל, כלשון צוואתו עצמה, להמשיך את
"צוואתה המוסרית" של אימו המנוחה.
110.דב.ב.א. העידה מפורשות כי המנוח פנה אליה אולם היא השיבה כי לא תוכל ליטול על
עצמה מחויבות זו (עמ' 62 לפרוטוקול מיום 6.11.17). כפועל יוצא, פנה המנוח, בנסיבות שתוארו
כבר לעיל, וביקש מד' ליטול על עצמו את האחריות.
111.לשאלה מדוע לא פנה המנוח דווקא לאחד מילדיו, עוד מבלי להידרש לקביעת ממצאי עובדה ביחס
לטענות שנשמעו בכל הנוגע להתנהלותם של המתנגדים או מי מהם באשר לב', דומה שדבריו
של המבקש עצמו בחקירתו הנגדית משקפות לכל הפחות הסבר סביר אחד לשאלה:
"...ג' המנוח מיישם את מה שאמא שלי השאירה ולכן אני נאבק בכל כוחי זה לא עניין של כסף
רכוש וכלום יש אחות שהיא זקוקה לעזרה מיום הולדתה מיום שהיא נולדה היא בבעיה ואין מי
שיכול לטפל בה אני לא יכול להשאיר ילד שיטפל באשה מבוגרת בת 65..." (עמ' 123 לפרוטוקול
מיום 17.12.17 ; כן ראו בעמ' 130 לפרוטוקול מיום 17.12.17).
112.עם הידרדרות מצבו, ולאחר שהוחלט לאשפזו בבית החולים כשהגיע משהייתו אצל ד' בהוספיס
בית, פנה המנוח לשני מכריו – ח.כ. וח.מו.. אלה הגיעו לבקרו ומצאו אותו ללא
ליווי בני משפחה, ליוו אותו לבקשתו לבית הקפה שבמתחם בית החולים, ושם ביקש מהם המנוח
להיות עדים לצוואתו. גרסתם של העדים באשר למעמד עשיית הצוואה, ככלל, דומה היא (אולם
לא זהה), ומפורטת הן בתצהירי העדות הראשית והן בחקירותיהם בבית המשפט (באשר לעדות
ח.כ. ראו בעמ' 96 – 97, 101-108 לפרוטוקול מיום 17.12.17 ; באשר לעדות ח.מו.
ראו בעמ' 113- 122 לפרוטוקול מיום 17.12.17).
לא מצאתי שגרסות אלה קרסו, והן מתארות מעמד שבו המנוח עצמו שלט בתוכן הציווי, כתב את
הצוואה כשצוואת אם המנוח מונחת לצידו וקראה לעצמו בקול, תוך כדי שהוא עוצר לפרקים לעשן
(הגב' כ. אף זכרה את סוג הסיגריה).
113.העד, מו., אף ציין בחקירתו הנגדית, כי ביקש מאביו, שהוא עורך-דין, הבהרה באשר לנוסח
אישור העדות, המופיע בצוואה בכתב ידו (עמ' 120-121 לפרוטוקול מיום 17.12.17). לא מצאתי
בכך כל דופי, חרף הפסול שניסה ב"כ המתנגדים להצביע עליו גם במעמד החקירה הנגדית, שכן
במיוחד לאור החשיבות הצורנית שיש לייחס לצוואה, העובדה שעד לצוואה, שמכיר בחשיבות
המעמד מבקש לברר כיצד הוא אמור לאשר את עדותו לצוואה, אינה מגלה כל דופי בהתנהלות זו.
הדברים יפים במיוחד עת לא ראיתי שיוחסה לאביו של העד זיקה כלשהיא לדירה, לצוואה או
לתוכנה.
114.בהקשר זה אף אעיר פעם נוספת, כי לא ראיתי ממש בטענות המתנגדים בדבר מגמתיות עדותם
של מו. וכ., עדי הצוואה. בעצם העובדה שלעדים אלה היכרות עם המנוח או היכרות
כזו או אחרת עם המבקש, אין כדי לייחס, מניה וביה, כוונת זדון או לכל הפחות אינטרס מוטה
לטובתו של זוכה על פי הצוואה. משלא הוכח, ולו בראשית ראיה, מה היה האינטרס שעשוי היה
לצמוח לעדי הצוואה כתוצאה מחבירה לד' בהשפעה על המנוח לכתוב את הצוואה הספציפית
ובה הציווי לטובת ד', איני מוצא ממש בטיעון זה.
115.עם חתימת הצוואה ואישור העדים, עזבו העדים את המנוח. מאוחר יותר, מסר המנוח את
הצוואה לאחיינו, ק.ב.א., אשר מסר את הצוואה לידי ד' רק לאחר פטירתו של המנוח, עם
תום השבעה (ראו דברי ק.ב.א. בעמ' 14 – 16 לפרוטוקול ; ראו גם דברי ד' בעמ' 126
לפרוטוקול מיום 17.12.17).
116.אנו רואים, אפוא, כי אין במהלך עשיית הצוואה עצמה ולו ראשית ראייה למעורבות כלשהיא של
ד' או מי מטעמו בעשייתה.
117.באשר לתוכנה של הצוואה. כטענת ב"כ המבקש, בכל הנוגע לדירה ולזכויות בה, תוכן צוואתו של
המנוח משמש כהמשך טבעי לצוואת אימו המנוחה, והרצון להמשיך ולדאוג לב' משתקף
הימנה מפורשות. אין מדובר בציווי הנראה "תלוש" או "מנותק" מן הנסיבות האישיות שסבבו
את המנוח. אין מדובר בהורשת דירה לאדם זר. מדובר ברצונו של אדם, המודע כי ימיו ספורים,
להמשיך ולדאוג לאחותו באמצעות בני משפחתה הקרובים – אחיה – בראש ובראשונה לאור הציווי
שהוטל עליו על ידי אימו המנוחה.
118.אני גם מקבל את טענת המתנגדים, שבצוואה עצמה אין משום הדרה מלאה של המתנגדים, שכן
כאמור לעיל, המנוח ציווה את יתר רכושו לילדיו. יש אמנם להניח, כי עיקר נכסיו של המנוח היו
הזכויות בדירה. אולם בעצם הציווי לילדים של היתרה יש משום חיזוק לכך, שהמנוח לא הושא
להדיר בפועל את ילדיו מכלל נכסיו.
119.אף אין לשכוח, כפי שב"כ היועמ"ש עצמו ציין בתשובתו מיום 19.1.15, כי זכותו של המנוח עצמו
בדירה היתה זכות מוגבלת וכפופה היא לזכויות ב' – שכן זכותה של ב' בקשר עם הדירה
זכות עצמאית היא ונובעת מצוואת אם המנוח עצמו. לכך יש להוסיף את העובדה שציוויו של
המנוח, בדומה לצוואת האם, הטיל על המבקש חובה ואחריות מוסרית ממעלה ראשונה, ולא זכות
בלבד – והיא הדאגה לאחותו. כפי שהוכח, דאגה זו יושמה בפועל עוד בטרם בית המשפט נדרש
בהעמקה לשמיעת הראיות. שכן אין מחלוקת שהמבקש מונה כאפוטרופוס לענייניה של ב' ;
ואף אין מחלוקת שהמבקש ורעייתו משכנים בביתם את ב' מאז יצאה מן הדירה, תוך שדאגו
שביתם הבכורה (הבגירה) תפנה את חדרה ואת ביתם לצורך כך. בנסיבות אלה, ההנחה (שכפי
הנראה מניחים המתנגדים), כי הורשת הזכויות בדירה טומנת בחובה זכות בלבד, מתעלמת מיסוד
החובה השוטפת והיומיומית שהוטלה על המבקש לצד זאת.
120.בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה שלשון הצוואה אף הוא משקף את המסקנה כי הצוואה נערכה
מרצונו החופשי ותוך גמירות דעתו השלמה של המנוח.
121.לכך יש להוסיף את העובדה, שעל אודותיה אין חולק (גם אם על הנסיבות שהובילו לכך ישנה
מחלוקת, שאינני רואה כי היא רלוונטית להליך שלפני), שהלכה למעשה לאחר פטירתו של המנוח,
דאג מתנגד 2, ק', להחליף את המנעולים בדירה (עמ' 87 – 88 לפרוטוקול מיום 17.12.17). אמנם
ק' טען שאח עלום של המנוח דאג להחליף מנעול קודם לכן, אולם לא הבהיר במי מדובר. כך
או אחרת, החלפת מנעולים לדירה שבה איש איננו חולק שהיתה אמורה להתגורר ב', ללא
קשר לבעל הזכויות בה, היא מעשה שאומר דרשני.
סיכום ביניים
122.מן האמור לעיל עולים הממצאים והמסקנות הבאים:
א. מצבו הקוגניטיבי של המנוח איפשר לו לערוך צוואה.
ב. מצבו הגופני של המנוח היה ירוד מאד בעת עריכת הצוואה וכפי הנראה הוא נזקק לסיוע צמוד
גם לצורך התניידות.
ג. לא הוצגה ראיה של ממש לפיה המנוח לא יכול היה – פיזית – לצאת את המחלקה בסיועו של
אחר (כפי שהעידו עדי הצוואה) ולכתוב את צוואתו בעצמו.
ד. עקב מצבו הרפואי החמור היה המנוח תלוי באחרים – לרבות המבקש ורעייתו. אולם תלות זו
נבעה בראש ובראשונה ממצבו של המנוח ולא מרצונו של המבקש לזכות בירושת המנוח. לבד
מכך, המנוח נסמך עקב מצבו גם על בני משפחה אחרים, בהם אחיותיו וגם ילדיו (ולכל הפחות
ר', מתנגדת 2).
ה. גם בהינתן תלותו של המנוח באחרים, וגם בהינתן תלותו במבקש וברעייתו בימיו האחרונים,
תלות זו לא הובילה בכל דרך למניעת קשר בין המנוח ובין אחרים, בהם ילדיו, שסבבו את
המנוח בימיו האחרונים.
ו. לא הוכחה מעורבות של ד' או מי מטעמו בעשיית הצוואה.
ז. נסיבות עריכת הצוואה מלמדות על עצמאותו של המנוח בהכתבת תוכנה.
ח. לא הוכחה מגמתיות או אינטרס פסול של עדי הצוואה – לא לשמש כעדים לה ולא להעיד על
נסיבות עריכת הצוואה בבית המשפט.
ט. תוכנה של הצוואה משקף את נסיבות עריכתה ואת רצונו של המנוח.
כלל האמור לעיל משכנע אותי כי יש לדחות, גם בהתאם למבחני הלכת מרום, את הטענה בדבר
השפעה בלתי הוגנת על עריכת הצוואה, וכך אני מורה.
הערות לקראת סיום
123.עת הוגשה ההתנגדות טענו המתנגדים, בין היתר, כי עסקינן בצוואה מזויפת. אלא שעם קבלת
חוות דעת המומחה, ויתרו המתנגדים על עתירתם למינוי מומחה בתחום השוואת כתבי יד.
בתחושותיהם של המתנגדים לפיהם לשון הצוואה לא יכול לשקף את ציוויו של אביהם המנוח
לאשורו, אין כדי לשמש ראיה בדבר זיוף צוואה, מה גם שהלכה למעשה טענה זו נזנחה.
124.המתנגדים טענו, כי יש להפוך את נטל השכנוע. אלא שטענות שבעיקרן נסובות על חששות, על
פרשנות נסיבתית לדברי עדים או להבדלים אינצידנטליים בגרסות לאירועים שהתרחשו לפני
שנים, אין כדי להצטבר לכדי "מסה קריטית" של ממש, שיש בה כדי להוביל, בנסיבות העניין,
להיפוך נטל השכנוע. אולם כך או אחרת, הראיות שהוצגו משכנעות אותי כי לא נפל כל פגם של
ממש בעצם הציווי ובתוכנו ושהלכה למעשה אין ממש בטענות המתנגדים.
סיכום אופרטיבי
125.אני דוחה את מכלול טענות המתנגדים, בכלל זה הטענה בדבר היעדר כושר לצוות, הטענה בדבר
מעורבות פסולה של דוד בעריכת הצוואה, והטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת.
בנסיבות אלה, אני דוחה בזה את ההתנגדות ומורה על קיום הצוואה.
צו לקיום הצוואה יינתן בנפרד.
126.במקביל, אני מורה למבקש לרשום הערה, ככל שטרם עשה כן, בהתאם לתקנה 10א לתקנות
הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי הדין וביצוע), התש"ל – 1970, על אודות זכותה של
ב' בקשר עם הדירה ולהציג לתיק זה, גם אם ייסגר, תוך 60 יום, העתק מעצם הרישום בפועל
של ההערה.
127.באשר להוצאות. המתנגדים בחרו להעיד מטעמם אחד עשר עדים ובסך הכל נשמעו בבית המשפט
עדויותיהם של שבעה עשר עדים ובעלי דין, שהצריכו קיומם של ארבעה ימים לשמיעת ראיות,
בנוסף לשלושה דיוני קדם משפט. כמו כן, נשא המבקש במחצית מחוות דעת המומחה. בנסיבות
אלה, יישאו המתנגדים, ביחד ולחוד, בהוצאות המבקש בסך כולל של 35,000 ₪.
בזה הסתיים הטיפול בתובענות שבכותרת.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים, העדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, י' כסלו תשע"ט, 18 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.