- הצדדים הם בני זוג לשעבר אשר נישאו זה לזו בשנת 2003.
מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים, ילידי 2007 ו - 2010.
נישואי הצדדים לא עלו יפה והם התגרשו זה מזו בשנת 2012.
ערב גירושיהם ערכו הצדדים הסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 8.1.12.
בשל מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר למקום מגורי האם והילדים (מהטעם שהאם ביקשה להעתיק מקום מגוריה ומגורי הילדים), ערכו הצדדים תוספת להסכם הגירושין, אשר אושרה וקיבלה תוקף של פסק דין ביום 26.6.12.
בהסכם הגירושין ובתוספת לו נקבעה משמורת משותפת של הילדים וזמני שהות נרחבים בין האב לילדים. יצויין כי בתוספת להסכם הגירושין נקבעו זמני שהות שוויונים לחלוטין (7 לילות בפרק זמן של 14 יום). ברם, כעולה מעדויות הצדדים, זמני שהות אלו לא מתקיימים בפועל והילדים חזרו ללון אצל האב, כפי ההסכמות בהסכם הגירושין המקורי, קרי - 6 לילות בפרק זמן של 14 יום.
- בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי האב ישלם למזונות הילדים ולמדורם סך כולל של 3,200 ₪ בחודש, ובתוספת מחצית הוראות רפואה וחינוך. הסכום הנ"ל מגיע כיום לכדי סך של כ - 3,300 ₪ בחודש.
- האב הגיש תובענה להפחתת מזונות. לשיטתו אירעו מספר שינוי נסיבות: שונתה ההלכה בבע"מ 919/15, הכנסתה של האם גדלה משמעותית בעוד ששלו לא גדלה, האם נישאה בשנית, מתגוררת עם בעלה ולא נדרשת למדור, הילדים גדלו, האם מפרה את התוספת להסכם הגירושין בדבר הלילה השביעי בפרק זמן של שבועיים ימים. האב מדגיש כי סכום המזונות בהסכם נקבע על בסיס של 1,400 ₪ לילד, בתוספת מדור בשיעור של 40% מתוך סך של 4,000 ₪, ובביצוע הפחתה בשיעור של 25% מכלל הסכום, בשל המשמורת המשותפת, וכפי הדין שהיה נהוג באותה עת. האב טוען כי לא היה כל ויתור רכושי של מי מהצדדים בהסכם הגירושין וכי היה איזון מלא ביניהם.
האם מתנגדת להפחתת המזונות. לשיטתה לא ארע כל שינוי נסיבות. האם טוענת כי האב חסר תום לב ולא יכול ליהנות מהנוסחה החדשה בדבר הנשיאה בנטל המזונות שנקבעה בבע"מ 919/15. האם טוענת כי עשתה ויתורים רכושיים רבים בהסכם הגירושין וכי יש לקרוא את ההסכם כמקשה אחת. האם טוענת כי כל שינויי הנסיבות עליהם מצביע האב היו צפויים ואין בהם כדי להביא להפחתת שיעור המזונות. האם טוענת לעניין המדור כי לא ניתן לפטור את האב מחובת המדור גם בנסיבות בהן היא מתגוררת עם הילדים בדירת בעלה השני.
- בשים לב כי הצדדים הורים לשני ילדים משותפים, ניסיתי להביא הצדדים לכדי הסכמות אולם ללא הצלחה. לפיכך, הגיעה עת הכרעה.
- בע"מ 919/15 אכן שינה משמעותית את חלוקת נטל הנשיאה בין ההורים במזונות ילדים מעל גיל 6. זאת ועוד, בע"מ 919/15 אף קבע התחשבות ישירה בזמני השהות שנמצאים הילדים אצל האב, וזאת משום ההוצאות שהוא מוציא עליהם בעין, מטבע הדברים, עת הם שוהים עימו. תוצאת בע"מ 919/15 היתה כי בנסיבות מסויימות, עת הכנסת ההורים זהה וכך גם זמני השהות, יכול ואין לפסוק כל חיוב במזונות של האב כלפי האם. בפסיקה מאוחרת יותר הוחלה נוסחת הבע"מ האמור גם עת ההכנסות או זמני השהות אינם זהים. הכלל הוא אפוא כי יש להתחשב בהכנסות שני ההורים ובזמני השהות עם הילדים.
- מאז בע"מ 919/15 קמה פלוגתא חדשה, העוסקת בהחלתו על תיקים שהסתיימו בפסקי דין או בהסכם שניתן לו תוקף של פסק דין.
הערכאות הדיונית נחלקו בדעותיהם ולאחר פסיקות סותרות קבע בית המשפט המחוזי בעמ"ש 62263-10-17 (מחוזי מחוז מרכז) כי עצם שינוי הנוסחה בבע"מ 919/15 אינו מהווה, לכשעצמו, שינוי נסיבות. יחד עם זאת, ככל שיתקיים שינוי נסיבות אחר, ואף קל, תהא הפסיקה החדשה בהתאם לנוסחה אשר בבע"מ 919/15.
כמו כן נקבע כי יש לבחון את תום הלב של העותר לשינוי הנסיבות ולערוך בחינה של הסכם הגירושין כמקשה אחת, ובאופן שאם יוכח כי נקשרו בענייני המזונות ויתורים רכושיים, ילקח הדבר בחשבון עת מתבקש שינוי בשיעור המזונות.
יוצא איפוא כי עלינו לבחון ראשית האם היה ויתור רכושי כלשהו של האם, ובאופן המשליך על שינוי מזונות עתידי. היה והתשובה לכך תהא חיובית, יכול ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה. ככל שהתשובה לכך תהא שלילית, יש להמשיך ולבחון האם ארע במקרה דנן שינוי נסיבות, ולו קל. ככל שלא ארע שינוי כאמור - דין התובענה להידחות. היה וארע שינוי כאמור - יש להחיל את נוסחת בע"מ 919/15.
- לא מצאתי כי האם ויתרה ויתור רכושי כלשהו בהסכם הגירושין. מצאתי ליתן אמון מלא בדברי עו"ד ***, אשר ערכה עבור הצדדים את ההסכם. זו טענה כי הצדדים, שניהם משכילים, עמדו על קוצו של יוד וערכו בדיקות רבות ערב החתימה על הסכם הגירושין. כך התרשמתי גם אני כשעמדו הצדדים מולי מהלך דיון ההוכחות. שני הצדדים עמדו בתוקף על מלוא זכויותיהם והדעת נותנת כי כך היה גם עת נערך הסכם הגירושין. עו"ד *** טענה כי עת נערכו ויתורים, היא היתה נוהגת לרשום הדברים במפורש. הדברים לא נרשמו בהסכם דנן במפורש. ההיפך - לשון ההסכם מלמדת כי הוסכם בין הצדדים כי האב נוטל לעצמו את כל הרכוש של הצדדים ומעביר לידי האם סך של 1.2 מליון ₪. רכוש זה כלל, ועל כך אין מחלוקת, שתי דירות מגורים. המחלוקת שבין הצדדים היא האם הרכוש כלל את תיק ניירות הערך שהיה ברשות האב ואת האיזון בזכויות הכספיות ממקום העבודה. ברם, כותרת הסעיף הרלוונטי (סע' 38 להסכם), נוקבת גם במילים "וכספי חסכונות" ומכאן כי האיזון כלל גם את החסכונות שהיו לצדדים. המילים "וכספי חסכונות" אשר בכותרת הוספו בטיוטה מאוחרת, ונתון זה אך מחזק עוד יותר העובדה כי גם תכניות החסכון נכללו באיזון שנעשה. זאת ועוד, במקומות רבים בהסכם נקבע כי האיזון כולל כל זכות כספית מכל סוג שהוא וגם מטעם זה אין לקבל גרסתה של האם. האב סיפק חישוב הולם וסדור בקשר עם אמדן הדירות, שווי תיק ניירות הערך שהיה לצדדים והפער בין זכויותיהם הכספיות ואני נותן אמון מלא בדבריו. עולה כי הצדדים שמו את כלל הרכוש בסך של כ - 2.4 מליון ₪ ועל כן נקבע סך של 1.2 מליון ₪ שתקבל האישה. טענת האם לויתור רכושי לא נסמכה על דבר. אני קובע אפוא כי לא עלה בידי האם להראות ולהוכיח ויתור רכושי שעשתה וממילא לא הראתה כל קשר בין נושא הרכוש לנושא המזונות.
- מכאן אבחן את נושא שינוי הנסיבות –
אקדים ואומר כי לטעמי ארע שינוי נסיבות בנישואי האם, מעברה להתגורר עם בן זוגה החדש בדירתו, יחד עם ילדיו מנישואיו הקודמים, השוהים אצלו מחצית מהזמן.
בהסכם הגירושין נקבע במפורש כי סכום המזונות כולל מדור. טענה זו של האב לא הוכחשה ע"י האם. למעלה מהדרוש אציין כי אני נותן אמון מלא בעדותה של עו"ד ***, אשר ערכה עבור הצדדים את ההסכם, לפיה כלל סכום המזונות המוסכם רכיב של מדור, עפ"י חישוב של 40% מסך של 4,000 ₪, ובקיזוז שיעור של 25% בשל המשמורת המשותפת. מכאן כי סכום המזונות שנקבע כלל מדור. אין בין הצדדים כל מחלוקת כי עתה מתגוררת האם עם הילדים בדירת בן זוגה השני, ועם ילדיו אשר נמצאים עמו מחצית מהזמן. אני סבור אפוא כי מדובר בשינוי נסיבות, ולבטח כזה המוגדר "קל" לצורך כניסה לנוסחת בע"מ 919/15 (כפי שנקבע בעמ"ש 62263-10-17).
- על אף שאין צורך בכך, אציין כי איני מקבל הטענה לפיה העובדה שילדי הצדדים גדלו מהווה שינוי נסיבות. כך גם איני מקבל הטענה כי הפרת זמני השהות מטעם האם מהווה שינוי נסיבות. הסעד לעניין האחרון נמצא בתובענה מתאימה. ספק בעיני אם העובדה כי חל גידול בהכנסותיה של האם מהווה שינוי נסיבות. הכנסות שני הצדדים עלו. מדובר בשינויים צפויים וטבעיים, ובמיוחד אצל אנשים העובדים במקום עבודה קבוע ומסודר וצוברים וותק ונסיון מקצועי. אני סבור כי גם העובדה שהגידול בהכנסה אצל האם גבוה באחוזים מזה של האב אינה מהווה בהכרח שינוי נסיבות מכוחו יש להפחית את שיעור המזונות, אולם כאמור, בשל השינוי הקבוע בסע' 8 לעיל, דומה כי אין צורך להכריע ולהידרש לכך.
- עת קבעתי כי ארע שינוי נסיבות, עלי לשוב ולהידרש לשיעור מזונות הילדים עפ"י הדין החל עתה, ובכלל זה בע"מ 919/15.
מעיון בתלושי השכר שצורפו ע"י האב עולה כי ממוצע הכנסותיו עומד ע"ס של 20,000 ₪ נטו בחודש. לאב הטבות אחרות ממקום העבודה, שבאות לכדי ביטוי בהכנסה השנתית ברוטו למס, כך שהכנסתו גבוהה יותר במקצת.
מעיון בתלושי השכר שצורפו ע"י האם עולה כי ממוצע הכנסותיה עומד ע"ס של 19,500 ₪ נטו בחודש.
מכאן כי הכנסות ההורים זהות בקירוב.
לשני הצדדים רכוש. הכנסות שני הצדדים נאות וגבוהות מהממוצע במשק ודי בהן ע"מ לכלכל ברווחה את ילדיהם. בנסיבות אלו אין לטעמי צורך לבחון את היקף הרכוש של הצדדים.
הילדים שוהים אצל האב כ – 40% מהזמן. יחד עם זאת, התרשמתי כי האם היא הדומיננטית בכל הקשור להוצאות שאינן תלויות שהות וכי היחס האריתמטי בזמני השהות אינו מלמד על היחס האמיתי בנשיאה בהוצאות הילדים. לפיכך אני סבור כי האב מוציא על הילדים בעין 30% (ואף מעט פחות מכך) מכלל צרכיהם ואילו האם מוציאה 70%.
הכנסות שני ההורים יפות. שני ההורים מתגוררים בדירות משלהם וללא הוצאות מדור. ההורים נושאים בהוצאות אחזקת מדור בלבד.
אני מעריך את צרכי הילדים בסך של 7,000 ₪ (סך של 3,500 ₪ לכל אחד מהילדים). לעניין זה ראוי להפנות לרמ"ש 59188-10-18 מיום 25.10.18 (מחוזי מרכז), לפיו המינימום הנדרש לילד, עפ"י אמדן של דיני צדקה, הוא בסך של 2,250 ₪ בחודש. בהינתן הכנסות נאות של שני ההורים דנן, והעובדה כי הסכום שנזכר לעיל אינו כולל את חלקם של הקטינים בהוצאות החזקת המדור, מצאתי להעריך את צרכי הילדים דנן כאמור לעיל.
בשים לב לנתונים האמורים לעיל יוצא כי האב מוציא בעין עבור הילדים סך של כ - 2,000 ₪ בחודש (ולא נעלם מעיני כי 30% מ - 7,000 ₪ הם 2,100 ₪), בעוד שעליו לשאת בסך של כ - 3,500 ₪ בחודש, ומכאן כי חיוב המזונות הראוי עומד לטעמי ע"ס של 1,500 ₪ בחודש.
אשר על כן אני מורה כי החל מחודש פברואר 2019 יעמוד שיעור המזונות ע"ס של 1,500 ₪ בחודש. הסכום צמוד למדד הידוע היום ויעודכן כל 3 חודשים.
יתר החיובים והתוספות הקבועים בהסכם הגירושין שרירים וקיימים.
לא מצאתי להורות על הפחתת החיוב רטרואקטיבית, בעיקר משום שנצרך וע"מ שלא להביא להסלמה ביחסי הצדדים.
- ע"מ שלא להחריף יחסי הצדדים, הורים לשני ילדים קטינים - אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ט, 21 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.