אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בנוגע להתנגדות לקיום צוואה

פס"ד בנוגע להתנגדות לקיום צוואה

תאריך פרסום : 12/07/2018 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
47307-06-13,47332-06-13,47355-06-13,47347-06-13
12/06/2018
בפני סגנית הנשיאה:
מירה דהן

- נגד -
התובעת בת"ע 47332-06-13 ו-ת"ע 47347-06-13:
ל.א.
עו"ד אמנון עמיקם ואח'
המתנגד בת"ע 47332-06-13 ו-ת"ע 47347-06-13:
ש.מ.
עו"ד אילן בומבך ואח'
פסק דין

 בעניין עזבון המנוחה -- ז"ל

הוגשו לקיום צוואות המנוחה י.מ ז"ל , ת.ז.-- אשר הלכה לעולמה ביום...2012 בהיותה כבת 96 שנים (להלן: "המנוחה").תחילה הוגשה בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 26.03.1998 (ת"ע 47307-06-13 ) והוגשה התנגדות לקיומה (ת"ע 47355-06-13).לאחר מכן הוגשה לקיום צוואתה המאוחרת של המנוחה שנערכה ביום 15.06.2005 (ת"ע 47332-06-13 ) והוגשה התנגדות לקיומה (ת"ע 47347-06-13).הואיל והצוואה מיום 15.06.2005 היא הצוואה המאוחרת, תידון ותיבחן תחילה צוואה זו.
אשר על כן, להלן תקרא הגב' ל.א  - "התובעת" ;ומר ש.מ-ייקרא להלן- "המתנגד".יוער כי הגב' ל.א  , הלכה לעולמה לקראת תום ההליך ובשלב הסיכומים.
רקע עובדתי1. א. למנוחה ובעלה, אשר נפטר מספר שנים לפניה, נולדו שלושה ילדים: מר י.מ ז"ל, מר מ.מ ז"ל והגב' ל.א - היא התובעת (אשר הלכה לבית עולמה בתום ניהול ההליך בחודש אפריל 2017). המתנגד מר ש.מ הוא נכדה של המנוחה, בנו של מר י.מ ז"ל אשר הלך לעולמו ביום 01.05.2005. ב. כאמור לעיל, ביום 26.03.1998 חתמה המנוחה על צוואה בעדים אשר קיומה   התבקש על ידי המתנגד (להלן: "הצוואה הראשונה"). בצוואתה הראשונה, הורישה המנוחה את כל רכושה בחלקים שווים לאביו של המתנגד , מר י.מ  ז"ל ולתובעת;לבנה השלישי ,מר מ.מ , אשר היה באותה עת על ערש דווי והלך לעולמו כשלושה שבועות לאחר מכן , הורישה המנוחה שקל אחד בלבד. ג. ביום 15.06.2005 ערכה המנוחה את הצוואה בנדון (להלן: "הצוואה המאוחרת" ו/או  "הצוואה שבנדון").המדובר בצוואה בפני רשות אשר נערכה בפני הנוטריון עו"ד מונדי לייבה, בה קבעה המנוחה כי כל רכושה מבלי יוצא מן הכלל, יועבר לתובעת בלבד וכדלקמן:
"ואלה דברי צוואתיאני מורישה את כל רכושי שיש לי היום ויהיה לי בעתיד לבתי ל.א  ת.ז --- בלבד."
יוער כי הצואה שבנדון נערכה ונחתמה כחודש ימים לאחר פטירת אביו של המתנגד.

 

עיקר טעמי ההתנגדות

2. א. עורך הצוואה- עו"ד לייבה מונדי ערך עבור המנוחה את הצוואה , כצוואה בפני רשות,   והוסיף לה כתב אישור עשיית צוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965  (להלן: "חוק הירושה"). בצוואה הראשונה של המנוחה שימש עו"ד לייבה כעד.לטענת המתנגד, יכול והמנוחה כלל לא הבינה את השוני שבין התפקיד אותו נטל עו"ד לייבה במועד עריכת הצוואה הראשונה לבין תפקידו כרשות במועד עריכת הצוואה השנייה.נטען כי על הנוטריון היה להבהיר ולהסביר למנוחה את אופי ורצינות המעמד בו היא מצויה ולכל הפחות לציין זאת על גבי הצוואה, דבר שכאמור לא נעשה. ב. מפנה המתנגד לסעיף 22 (ג) לחוק הירושה הקובע כי צוואה בפני רשות שנכתבה  בלשון שהמצווה אינו מבין ("אינו שומע" בלשון הסעיף) יוקרא לפניו תרגומה בשפתו  והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה; לטענת המתנגד, המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב,  המנוחה דיברה והבינה את השפה התורכית והארמית וידיעתה את השפה העברית  היתה ברמה הבסיסית ביותר. לטעמו, ספק אם עו"ד לייבה בקיא בשפה התורכית ו/או הארמית כך שיכול היה לתרגם הצוואה בפני המנוחה, ואף אם עשה כן הרי שהדבר לא צוין במפורש בצוואה, בהתאם לסעיף 22 לחוק הירושה משכך טוען המתנגד כי המנוחה לא הבינה הוראות הצוואה. ג. עוד מפנה המתנגד לצוואה הראשונה בה נכתב מפורשות כי תוכן הצוואה הוקרא  והוסבר למנוחה והיא חתמה עליה אחרי שהבינה אותה היטב ואילו בצוואה בנדון הסתפק עו"ד לייבה בציינו כי: "השתכנעתי כי המצווה שומעת את השפה שבה נרשמו דברי צוואתה".לטענת המתנגד, ההבדלים בניסוח הצוואות צורמים אף יותר עת לוקחים בחשבון את פער הזמנים בין שתי הצוואות. בעוד שבעת עריכת הצוואה הראשונה, היתה המנוחה בת 82 ואז עלה צורך להסביר ולהקריא לה את תוכן הצוואה על מנת שיתמלא יסוד גמירות הדעת, הרי שבעת עריכת הצוואה השנייה, בגיל 89, הסתפק עו"ד לייבה בהשמעת הצוואה בלבד והדבר תמוה ובעייתי.
3. א. תקנה 4 לתקנות הנוטריונים תשל"ז- 1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים") מחייבת את הנוטריון המתבקש לאשר הפעולה שנעשתה בפניו, לרבות עריכת צוואה, לברר את כשרותו המשפטית של הניצב בפניו לעשות את הפעולה, הן מבחינת גילו והן מבחינת חופש הפעולה שלו והבנתו המלאה את משמעות הפעולה. ב. לטענת המתנגד, נוכח גילה המופלג של המנוחה,  89 שנים במועד עריכת הצוואה  ונוכח העובדה כי הצוואה נערכה בסמוך מאוד לפטירת בנה של המנוחה ונוכח מצבה הבריאותי באותה עת, היה צורך בצירוף אישור כאמור מטעם הנוטריון והעדר האישור הינו פגם צורני אשר יש בו להביא לביטול הצוואה.
4. א. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי צוואה תהא בטלה אם היא מזכה את מי שערך אותה,  מי שהיה עד לעשייתה ו/או מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה. במקרה דנן טוען המתנגד כי מעורבותה של התובעת בעריכת הצוואה שבנדון בא לידי ביטוי כדלקמן;• עורך הדין אשר בפניו נערכה הצוואה, היה עורך דינה של התובעת עוד ממועד עריכת הצוואה הראשונה והתובעת היא זו אשר קישרה בין אימה המנוחה לבין עוה"ד.• בתצהיר שהוגש מטעם התובעת כחלק מההתנגדות לבקשה לצו קיום הצוואה הראשונה הצהירה התובעת : "אמי ז"ל ערכה צוואתה האחרונה.. בהיותה צלולה, מרצונה הטוב והחופשי, לאחר שהבינה את מהות הצוואה". טוען המתנגד כי אם יכולה התובעת להעיד על הלך הרוח והרצון של אימה במועד עריכת הצוואה ולציין כי הבינה את מהות הצוואה עליה חתמה, ברי כי התובעת הייתה עדה למעמד החתימה על הצוואה.• ככל הנראה התובעת היא זו שהביאה והחזירה את המנוחה למשרדו של עו"ד לייבה.ב. עוד טוען המתנגד כי הצוואה שבנדון נעשתה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוחה ומשכך דינה להתבטל; הצוואה נערכה כחודש וחצי לאחר פטירת אבי המתנגד, קרי המנוחה היתה בתקופת אבל על בנה שנפטר והתובעת ניצלה עיתוי זה על מנת להעביר אליה את כל רכושה; לטענת המתנגד, אותה עת היתה המנוחה תלויה כל כולה בתובעת וסמכה עליה ומשכך היתה היא יכולה להשפיע עליה לערוך הצוואה שבנדון.ג. נוכח כל האמור לעיל עותר המתנגד לקבל את ההתנגדות ולהורות כי הצוואה שבנדון  מיום 15.06.2005 בטלה ומבוטלת.  כן עתר להורות על מתן צו קיום לצוואה הקודמת של המנוחה- היא זו מיום  26.03.1998 .

עיקר טענות התובעת

 5. א. מפנה התובעת ומציינת כי, בצוואה הראשונה ונוכח העובדה כי בנה השלישי מ.  מ. היה על ערש דווי- ביקשה המנוחה לייחד את כל רכושה לאחר מותה לשני ילדיה בלבד- בתה  התובעת ו-בנה י. ז"ל (אשר היה בין החיים דאז) ותוך כך הדירה מכל זכות את יורשי בנה מ. מ. וכן את כל בני משפחתה האחרים כולל כל נכדיה. הבן י. מ. ז"ל נפטר כאמור ביום 01.05.2005 ולנוכח פטירתו- שינתה המנוחה את צוואתה המאוחרת כך שרק ביתה התובעת נותרה להיות יורשת עיזבונה. מפנה התובעת ומציינת כי המנוחה התנהלה באופן עקבי כך שביקשה להוריש את רכושה רק לילדיה שבחיים ולא לאחרים ו/או נכדיה; כך עשתה המנוחה בצוואה הראשונה לאחר שבנה השלישי  מ. היה  על ערש דווי כשהוא סובל מסרטן בראש (ראה עדות המתנגד; עמ' 21 לפרוטוקול מיום 16.3.2015) ; פעולה סבירה והגיונית זו תאמה את כוונת המנוחה שלא להוריש דבר לבני משפחתה האחרים אלא אך לילדיה- ומשעה שנותרה רק התובעת בחיים- ביקשה המנוחה להותיר את רכושה לבתה בלבד ולא לנכדיה- ילדיהם של בניה המנוחים מ. ז"ל וי. ז"ל. ב. טוענת התובעת כי בצוואה שבנדון לא נפל כל מתום. הצוואה נערכה כדין, נוסחה  ולשונה ברורים למשעי, הצוואה נחתמה כדין ומכאן היא תקפה למהדרין.ג. כל טענות המתנגד כנגד הצוואה הינן טענות ריקות מכל תוכן ובהן היפותזות בלבד וכגון: "יכול שהמנוחה כלל לא הבינה.." "ככל הנראה חסרה גמירות דעת של המנוחה" וכיו"ב.
6. א. באשר לטענה כי הצוואה לא תורגמה ללשון המובנת למנוחה נטען כי המנוחה הבינה את תוכן הצוואה, גם הצוואה הראשונה אשר בה אוחז המתנגד ומבקש לקיימה נכתבה בשפה העברית והיא נכתבה בלשון דומה וכמעט זהה ללשון בה נוקטת הצוואה בנדון; עו"ד מונדי לייבה מונה למנהל עזבונה של המנוחה עפ"י הצוואה הקודמת והוא שערך את שתיהן- עבור המנוחה.ב. באשר לכשרות המשפטית של המנוחה טוענת התובעת כי מדובר בהנחה חסרת שחר; המנוחה אמנם היתה בת 89 שנים כאשר חתמה על הצוואה בנדון ואולם הלכה לעולמה רק כ- 7 שנים מאוחר יותר (בגיל 96 לערך).המנוחה היתה כשירה לחלוטין עת נערכה הצוואה בנדון ואין בידי המתנגד אף לא ראשית ראיה לטענה ההפוכה.ג. באשר לטענה כי התובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה- לטענת התובעת מדובר בטענות מופרכות; עורך הדין שערך את הצוואה הוא עורך דינה של המנוחה אשר ערך גם את הצוואה הקודמת בפניו. המנוחה היא ששילמה, ככל הנראה את שכר טרחתו של הנוטריון והכירה אותו על רקע מקצועי מספר שנים.טוענת התובעת כי לא היתה נוכחת במעמד חתימת הצוואה כלל ועיקר! ככל הזכור לה היא זו שהסיעה את המנוחה לפי בקשתה למשרדו של עורך הדין ואולם לא היתה נוכחת במעמד ולא היתה מעורבת בניסוחה של הצוואה בכל אופן ודרך.ד. באשר לטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת – נטען כי מדובר בטענה מכפישה וחסרת כל בסיס. התובעת מאשרת כי אכן טיפלה במנוחה עד לפטירתה והעניקה לאימה יחס חם ואוהב. לעומת זאת משפחתו של י. המנוח ובעיקר המתנגד עצמו לא סייעו למנוחה ולא סעדו אותה ואף התנכרו למנוחה כל העת עד לפטירתה. תמהה התובעת האם רק על שום שהמנוחה נעזרה בבתה ,אשר תמכה בה במהלך מרבית שנות חייה תוסק המסקנה שקיימת השפעה בלתי הוגנת המבטלת את רצון המנוחה להיטיב עמה? ועוד מפיו של קרוב משפחה שנמנע מכל מתן עזרה וסעד עד כדי התנכרות של ממש.ה. עוה"ד מונדי לייבה טיפל בצוואה הקודמת ובצוואה הנוכחית של המנוחה; לתובעת אין כל קשרים אישיים ו/או חבריים עם עו"ד לייבה והיא נעזרה בו במספר בעניינים מקצועיים ספורדיים. כאמור עו"ד לייבה שימש כעד ואישר את חתימת המנוחה על גבי הצוואה הראשונה עוד בשנת 1998 משכך לא ברור כיצד ביד אחת טוען המתנגד טענות כנגד עו"ד לייבה וביד שנייה הגיש בקשה למתן צו קיום לצוואתה הקודמת של  המנוחה אשר נערכה כאמור על ידו.ו. נוכח כל האמור לעיל עותרת התובעת להורות על מתן צו קיום לצוואת המנוחה מיום 15.06.2005 ודחיית ההתנגדות אשר הוגשה לקיומה.

דיון7. א. עיקרון העל המנחה במשפטי צוואות הוא כיבוד רצון המצווה; חשיבות רבה נודעת  למילוי דווקני אחר רצונו של הנפטר.כך מסביר כב' הנשיא (כתוארו דאז) אהרון ברק את מקורותיו של העיקרון האמור:  "זהו עיקרון ידוע של המשפט העברי, ולפיו 'מצווה לקיים דברי המת'. הוא מהווה חלק מתרבותנו הכללית והמשפטית. הוא נגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי, המהווה חלק מהזכות החוקתית בדבר כבוד האדם. הוא מתבקש מזכות הקניין, שזכתה להגנה חוקתית בישראל. על הפרשן לשקף חשיבות חוקתית זו של הצוואה. עליו לעשות כל מאמץ לקיים את הוראות הצוואה ולא להביא לביטולן; עליו לנקוט את כל האמצעים כדי להביא הגשמת רצונו ה'אמיתי' של המצווה".ראה: פרשנות במשפט, (ירושלים, תשס"א),  כרך חמישי, פרשנות הצוואה , בעמודים 59-58.
ואלו דבריה של כב' השופטת עדנה ארבל בעניין:"העיקרון של כיבוד רצון המת הוא חלק ממורשת ישראל, והוא גם שעומד כאמור ביסודם של דיני הירושה. הצוואה הינה מצוותו האחרונה של המת, וההנחה הגלומה בה הינה כי היא מבטאת את רצונו האמיתי והמלא לאשר ייעשה בנכסיו לאחר מותו. הצוואה משקפת אפוא את האוטונומיה שלו כפרט ואת זכותו החוקתית בקניינו.. לא בכדי נאמר: "רצונו של אדם הוא כבודו" וכן "מצווה לקיים דברי המת" ראה: דנ"א 7818/00 אהרון נ' אהרוני, נט (6) 653 ,פס"ד מיום 22.03.2005 .  
ב. שלילת הכושר לצוות מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות פעולות משפטיות לרבות עשיית צוואה, אינה עניין של מה בכך. בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו ועל כן אין די בהעלאת ספיקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות.חירות אדם לצוות ולהורות מה ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו קיבלה מעמד של זכות חוקתית בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ראה גם רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ"ד נג(3) 97, 112-113. ע"א 279/87 רבינוביץ נ' גרייזל פד"י מג (1), 760 .
8. א. ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל-הדין המתנגד לקיום הצוואה, ככל שלא נפלו בגדריה  פגמים צורניים. ראה פרופ' ש' שילה, "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה – 1965" (הוצאת נבו) בעמ' 232.   ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837 , ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346. ב. במקרה דנן לא הוכח כי נפל פגם צורני בצוואה לפיכך, חזקה על הצוואה שצוואת אמת היא ועל המתנגד מוטל נטל השכנוע בדבר התקיימותן של עילות פסלות הצוואה  כמו כן, על המתנגד מוטל נטל הבאת הראיות להוכחת טענותיו. 9. א. הצוואה שבבסיס התובענה דנן הינה 'צוואה בפני רשות', אשר דרכי עריכתה נקבעו  בסעיף 22 לחוק הירושה:"צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה שנעשתה ביום ובמקום הנקוב בה כיום עשייה ומקומה".
בספרם של שוחט, פיינברג ופלומין דיני ירושה ועזבון (הוצאת סדן, 2014) עמ' 114 נאמר כך:"קיומו של מצווה וקיומה של רשות (כהגדרתה בסעיף 22 לחוק) הם מסימני ההיכר של צוואה בפני רשות. בהיעדרם של אלה אין הצוואה ראויה לשמה ולא ניתן לעשות שימוש בהוראות סעיף25(א) לחוק לשם קיומה".ב. במקרה דנן , ערכה המנוחה את הצוואה ביום 15.06.2005 בפני עורך דין ונוטריון מונדי לייבה.בצוואה מצהירה המנוחה כי זו צוואתה האחרונה וכל צוואה שקדמה לה הנה בטלה מבוטלת. כן הצהירה כי עשתה כתב צוואה זה מרצונה הטוב והחופשי ללא לחץ כפיה או השפעה בלתי הוגנת וכל זה בהבינה בטיבה של צוואה. באשר לתוכן הצוואה ודרך ההורשה, קבעה המנוחה משפט אחד בלבד: "אני מורישה את כל רכושי שיש לי היום ויהיה לי בעתיד לבתי ל. ת.ז ---- בלבד".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ