אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין 1364/1

פסק דין 1364/1

תאריך פרסום : 08/02/2015 | גרסת הדפסה

בית המשפט העליון
1364-1
05/02/2015
בפני השופטים:
1. א' רובינשטיין
2. ח' מלצר
3. נ' הנדל


- נגד -
העותר:
פלוני
עו"ד סמדר בן נתן
עו"ד מיכל פומרנץ
המשיבים:
1. שר הפנים
2. יחידת הטיפול במבקשי מקלט

עו"ד ראובן אידלמן
פסק דין

 

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

 

א.        עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יוענק לו היתר שהיה לפי סעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן חוק הוראת השעה), וכי יוענק לו מעמד של תושב ארעי (א/5) בתחומי מדינת ישראל בשל סכנה שבה הוא נתון לטענתו בתחומי הרשות הפלסטינית. כן נתבקש צו ביניים המונע את גירוש העותר לתחומי הרשות.

 

 רקע והשתלשלות עניינים

 

ב.        העותר, יליד 1979, הוא תושב איו"ש. בחודש ספטמבר 2001 נעצר על ידי גורמים פלסטיניים. באפריל 2002 שוחרר מהכלא הפלסטיני על ידי כוח צה"ל במסגרת מבצע "חומת מגן". ביום 17.9.02 עתרו העותר ו-13 אחרים בבקשה לקבלת מעמד בישראל ולשיקום במנהלה הביטחונית לסיוע (בג"צ 7907/02).

 

ג.        ביום 9.6.04 דחתה ועדת המאוימים את בקשת העותר לקבלת היתר שהיה בישראל, בשל העדר אינדיקציה עדכנית כי הוא נתון בסכנה ובהעדר קשר לגורמי הביטחון. נומק, כי העותר לא היה קשור לשירות הביטחון הכללי ולמשטרת ישראל, למעט קשר חד פעמי עם משטרת ישראל בשנת 2004, וכי הורשע בשנת 2001 בעבירות של התחזות כאדם אחר, כניסה לישראל שלא כדין ועבירות נוספות, ותלויים ועומדים נגדו שני תיקים נוספים. ביום 28.6.07 שבה ודנה ועדת המאוימים בעקבות הדיון בעתירה בבג"צ 7907/02 בעניינו של העותר והחליטה לדחות את בקשתו. העתירה, שבה נבחנו גם החלטותיה של ועדת המאוימים, נדחתה ביום 6.4.08, בעניינם של העותר ושל עותרים נוספים. ביום 22.8.11 פנה העותר לועדה המקצועית ההומניטרית לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה בבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים. בקשתו נדחתה ביום 31.7.12. הוסבר, כי בהעדר בן משפחה השוהה בישראל כדין אשר "מזמין" את העותר, אין לשר ולועדה המקצועית הממליצה סמכות לדון בעניינו. ביום 16.10.12 פנה העותר לשר הפנים בבקשה כי יוקנה לו מעמד בישראל מכוח סעיף 3ג לחוק הוראת השעה הקובע כך:

 

 "על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים להעניק אזרחות או לתת רישיון לישיבה בישראל, לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, ורשאי מפקד האזור לתת לתושב אזור היתר לשהייה בישראל, אם שוכנעו כי התושב או האזרח כאמור מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה וכי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או ענין חשוב אחר של המדינה, או שהענקת האזרחות, מתן הרישיון לישיבה בישראל או מתן ההיתר לשהייה בישראל, לפי הענין, הם מעניינה המיוחד של המדינה...".

 

ביום 6.12.12 שלחה מנהלת תחום פניות הציבור במשרד הפנים מענה לעותר שבגדרו צוין, כי בקשתו נדחתה על ידי שר הפנים ביום 31.7.12, ואין להוסיף עליה. מכאן העתירה שבנדון דידן. בעתירה נטען בהקשר זה כי הבקשה נסמכה על תשתית שונה מזו שעליה נסמכה ועדת המאוימים, ועל שר הפנים היה לבחון את הנסיבות החדשות ולקבל החלטה חדשה בהתאם לסעיף 3ג לחוק הוראת השעה. בנוסף פנה העותר ביום 9.2.12 ליחידת ה-RSD Refugee Status Determination)) ברשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, אולם לא נענה.

 

ד.        ביום 19.2.13 הוציאה השופטת ברק-ארז צו ארעי למניעת הרחקתו של העותר עד למתן החלטה אחרת בעניינו, שהוארך ביום 28.4.13 והותנה בהגשת בקשה לועדת המאוימים. הצו הוארך בהחלטות שונות (ראו בין היתר החלטת השופטים ארבל, רובינשטיין ומלצר מיום 30.10.13).

 

ה.        בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים, כי יש לדחותה נוכח אי מיצוי הליכים בדמות פניה מתאימה לועדת המאוימים ובהעדר עילה להתערבות. באשר לטענת העותר, כי הוא זכאי לקבל מעמד מכוח סעיף 3ג לחוק הוראת השעה, נטען, שלשם כך הוקמה ועדה מקצועית מיוחדת-היא ועדת המאוימים-הבוחנת בקשות של מי שטוענים כי נשקפת להם סכנה בשטחי הרשות הפלסטינית על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, והיא האכסניה המתאימה לטענות העותר. הוסבר, כי חוק הוראת השעה וכן סעיף 6(ה) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 המאפשר מתן אזרחות "אם שוכנע השר כי המבקש מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה והוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או ענין חשוב אחר של המדינה או שהענקת האזרחות כאמור הוא מענינה המיוחד של המדינה" אינם ממין העניין, וכי לא עלה בידי העותר להצביע בתקפות טענתו. אשר לפניית העותר ליחידת ה-RSD לקבלת מקלט בישראל, נטען, כי הוראות האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) (להלן אמנת הפליטים), אינן חלות על פלסטינים, והם אינם נתונים לחסות נציבות האו"ם לפליטים, בהיותם מטופלים על ידי סוכנות UNRWA.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ