אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ת"ק 44312-03-11

פסק-דין בתיק ת"ק 44312-03-11

תאריך פרסום : 28/02/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות קריות
44312-03-11
24/05/2012
בפני השופט:
עפרה אטיאס

- נגד -
התובע:
זמירה אריך
הנתבע:
1. אליהו אסולין
2. אורלין אסולין

פסק-דין

תביעה קטנה לתשלום דמי תיווך בסך של 5,452 ש"ח.

רקע :

1.      התובעת, בעלת עסק לתיווך נדל"ן בעכו, התקשרה עם הנתבעים שהינם בני זוג, בהסכם תיווך בכתב למכירת דירתם ברחוב בן גוריון 451/25 בעכו (להלן: " הדירה").

2.      בהסכם התיווך שהוגש לתיק, נרשם על גבי מחיקה בטיפקס, התאריך 3.8.05 ואולם אין חולק כי הסכם התיווך נכרת לפני שנת 2005. הסכם התיווך אינו קובע מועד לסיומו.

3.      הנתבעים חתמו בהסכם התיווך  על התחייבות, לפיה הם מתחייבים לשלם במזומן את דמי התיווך, בשיעור של 2% לא כולל מע"מ, עם חתימת זיכרון דברים עם הקונה.

4.      אין חולק כי בסמוך לאחר חתימת הסכם התיווך הביאה התובעת מספר קונים פוטנציאליים (לטענת הנתבעים- שניים בסה"כ) לראות את הדירה. 

5.      בשנת 2010 טלפנה התובעת לבית הנתבעים, וביקשה להראות הדירה לרוכש פוטנציאלי.  לקוחה של התובעת, מר גינסברג אליהו, ביקר בדירה עם התובעת, וביום 22.11.10 כרתו הנתבעים עימו הסכם מכר דירה בעבור סך של 235,000 ש"ח.

6.      לאחר מכירת הדירה דרשה התובעת דמי תיווך בסך של 2% ממחיר הדירה ומע"מ (היינו: סך של 4,700 ש"ח ומע"מ כחוק, המהווים סך של 5,452 ש"ח), אך הנתבעים הציעו לשלם לה 0.5-1% בלבד ממחיר הדירה. מכאן התביעה שבפניי.

7.      הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי לאחר שהתובעת הביאה שני רוכשים פוטנציאליים לראות את הדירה בתחילת שנות ה- 2000, לא יצרו הנתבעים קשר עם התובעת ולא חידשו את הסכם התיווך. לפיכך, לטענתם אין כל הסכם או התחייבות תקפים בינם לבין התובעת, ואין הם חבים בתשלום דמי תיווך לתובעת שלא התנהלה מולם בהגינות ובתום לב.

עדויות הצדדים :

8.      ביום 22.5.12 שמעתי את עדויות הצדדים.

9.      התובעת העידה כי חתמה על הסכם התיווך עם  הנתבעים לפני שנת 2005. התובעת לא ידעה לנקוב במועדים בהם הביאה קונים פוטנציאלים לראות את הדירה לאחר חתימת הנתבעים על ההתחייבות לתשלום דמי תיווך: " אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הבאתי אנשים לראות את הדירה" ואולם מדבריה עולה כי לפחות מחודש אוגוסט 2005 לא שוחחה עם הנתבעים, לא כל שכן לא הביאה קונים פוטנציאלים לראות את הדירה:

" נכון שיש מחיקה בטיפקס של החוזה אבל זה אנו מתקנים כל פעם מחדש כאשר אנו מתקשרים. כלומר אם הייתי מתקשרת בשנת 2008, אז היתה מחיקה והיה רשום שנת 2008, כך לגבי כל שנה ושנה". (פרו', עמ' 1, ש' 28-27, עמ' 2, ש' 2-1).

10.   לשאלת בית המשפט האם כשהביאה את הלקוחות האחרונים לדירה, בשנת 2010 אמרה התובעת לנתבעים כי הם מחויבים על פי ההסכם שעליו חתמו בשנת 2005, השיבה התובעת בשלילה.

11.  הנתבעת 2 העידה כי הסכם התיווך נחתם בשנת 2003, וכי הרישום של יום 3.8.2005 על גבי חוזה התיווך הינו "זיוף". לטענתה, הפעם האחרונה שהתובעת הביאה לקוחות לדירה הייתה בשנת 2003. לשאלת בית המשפט האם אי פעם אמרה הנתבעת לתובעת שהיא מבקשת להביא לסיומו את הסכם התיווך, השיבה הנתבעת כי: " לפי מה שהבנתי, במידה ואני כן מעוניינת בשירות שלה, הבנתי שכעבור שנה צריך לחדש הסכם. אנחנו לא חידשנו איתה את ההסכם. כך הבנתי שהחוק פועל" (פרו', עמ' 2, ש' 8-7).

12.  היא הוסיפה כי כאשר הביאה התובעת את הרוכש הפוטנציאלי לדירה, לא אמרה התובעת לנתבעים דבר על כך שהם קשורים עימה בהסכם תיווך. לשאלת בית המשפט אם הנתבעת הייתה מתקשרת עם הרוכש בהסכם מכר לו התובעת הייתה אומרת לה שהיא מחויבת כלפיה לפי הסכם תיווך, השיבה הנתבעת: " לא. כי זה לא השתלם לי. ביד 2 היו היענויות של אנשים. הייתי באותה תקופה, בתקופה קשה עם אמא שלי שאבדתי אותה כעבור חודשיים" (פרו', עמ' 2, ש' 14-13).

13.  הנתבע 1 העיד כי כאשר התובעת טלפנה לביתם וביקשה להביא לקוח לראות את הדירה, אמר לה הנתבע מפורשות כי אינו מעוניין לשלם לה דמי תיווך, והתובעת הסכימה לכך. הנתבע הוסיף כי לאחר שהלקוח ראה את הדירה, טלפנה אליו התובעת, ושוב ציין בפניה הנתבע כי לא ישלם דמי תיווך. הנתבע טוען כי התובעת אף אמרה לו: " תוריד לו משהו, אתה בכל מקרה לא משלם לי דמי תיווך" (פרו', עמ' 2, ש' 21), אך לאחר ההתקשרות החלה לטלפן מידי יום לאשת הנתבע בדרישה לתשלום דמי תיווך ואף שאלה את הנתבע: " אתה לא חושב שמגיע לי משהו" (שם, בש' 22). הנתבע העיד כי הגיע למשרדה של התובעת והביע נכונות "לשלם משהו" ובלבד שהתובעת תפסיק להטריד את אשתו שהתאבלה בתקופה הנ"ל על מות אמה (שם, בש' 23) ובהמשך הציע לתובעת  500 ש"ח, אך התובעת  לדבריו: "זרקה אותי מהמשרד בבושת פנים" (שם, בש' 24).

14.  ואולם, בכתב ההגנה ציינו הנתבעים כי, לפנים משורת הדין, הציעו לתובעת 0.5-1% ממחיר הדירה וזאת כמחווה של רצון טוב אך התובעת סירבה להצעה זו בגסות רוח תוך שהיא מאיימת בהגשת תביעה ולכן, לטענתם,  אין היא ראויה עוד למחווה כלשהי מצדם.

  דיון והכרעה :

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ