התובעים היו לקוחות של המשיב. בחשבון התובעים נוצרה יתרת חוב בגינה הנתבע הגיש תביעה נגד התובעים. במסגרת ההליכים שננקטו על ידי הנתבע הגיעו הצדדים להסכמה. ההסכמה כללה הן את החוב שבגינו הוגשה התביעה, שהתנהל בסניף הנתבע בירושלים, והן חוב שנוצר בחשבון של התובעים אצל הנתבע בתל - אביב.
להבטחת התחייבויות התובע 2 בחשבון בתל אביב היה משועבד אופנוע.
ההסכמה אליה הגיעו הצדדים היתה ,כאמור, לגבי יתרת החוב ב- 2 החשבונות במסגרת ההסכמה הודו התובעים בחוב התובעים כלפי הנתבע בכל אחד מהחשבונות. הוסכם שינתן פסק דין על מלוא סכום החוב בתביעה שהוגשה בירושלים וכן הוסכם כי אם התובעים יעמדו בהוראות ההסכם יהיו בכך לסילוק מלוא חובם בשני החשבונות. על פי הוראות ההסכם הועמד סכום החוב ב- 2 החשבונות על סך 124,256.91 ש"ח שישולמו ב- 20 שיקים של 2,500 ש"ח כ"א שחלקם כבר נפרעו וחלקם טרם. יתרת החוב תשולם באמצעות מימוש האופנוע המשועבד ואם תיוותר יתרה לאחר מכירת האופנוע, היא תשולם בתוך 30 יום מפירעון השיק האחרון (מועד פירעון השיק האחרון היה 20.2.12). כל עוד התובעים עומדים בתשלום לא יפתח תיק הוצל"פ בגין החוב נשוא החשבון בירושלים וכן לא תוגש תביעה על החוב בתל - אביב.
התובעים טוענים כי הם עמדו בכל התחייבויותיהם לפי ההסכם וכל השיקים שנתנו נפרעו במועדים. משכך, היה על הנתבע לממש את השעבוד על האופנוע. התובעים טוענים כי הנתבע לא עשה כן תחת זאת הם קיבלו ביום 8.6.12 או בסמוך לכך טופס אזהרה מלשכת ההוצל"פ בגין החוב נשוא החשבון בירושלים. התובעים טוענים כי תיק ההוצל"פ נפתח בניגוד להסכם והדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם דבר שגרם לתובעים עגמת נפש וחרדות. התובעים מבקשים איפוא ליתן סעד הצהרתי לפיו הם עמדו בחלקם בהסכם ולא מוטלת עליהם חובה כלשהי למעט תשלום שיוותר, אם יוותר, לאחר מימוש האופנוע. כמו כן, תובעים התובעים פיצוי בגין הפרת ההסכם אותו הם מעמידים על סך של 80,000 ש"ח. התובעים טוענים גם שבעקבות אי ממוש האופנוע במועד ירד ערכו של האופנוע ועל הנתבע לשאת בהפרשי מחיר אלה.
הנתבע טוען כי לאחר פירעון השיקים (שחלקם לא נפרע במועד בהסכמה) לא שילמו התובעים כל סכום נוסף וזאת למרות שנותר חוב של כ- 46,000 ש"ח בחשבון בירושלים ולמעלה מ- 50,000 ש"ח בחשבון בתל אביב. מאז פירעון השיק האחרון נוהל מו"מ בין התובע 2 ובא כוחו לבין ב"כ הבנק בניסיון להביא לפריסה מחודשת של יתרת החוב, ללא הצלחה. במשך כל התקופה הזו גם התבקש התובע 2 לממש את חיובו למכור את האופנוע או לאשר לנתבע לעשות כן אך גם זאת לא נעשה. בא כוחו של התובע 2 מסר לב"כ הנתבע כי האופנוע הועמד למכירה במוסך בו נמכרים אופנועים יד שניה, לבקשת התובע 2 הבנק אף הוציא מכתב כוונות לגבי האופנוע על מנת שהתובע יצליח למכור אותו. במכתב נכתב כי כנגד קבלת סך של 68,000 ש"ח יסיר הבנק את השעבוד מהאופנוע. מאוחר יותר הודיע התובע שהאופנוע עבר תאונה אך אמר גם שהוא תוקן ומאוחר יותר הודיע התובע 2 ובא כוחו כי הבנק לא יצליח למכור את האופנוע באומרם "אין, אין אופנוע" וכן טען התובע פעם אחת שהאופנוע עבר תאונה ופורק. לאור האמור הבנק פתחו תיק הוצל"פ למימוש השעבוד על האופנוע. הבנק ניסה באמצעות קבלן הוצל"פ לתפוס את האופנוע אך עד עתה ללא הצלחה. במקביל ולאחר מספר התראות בכתב ובעל פה, פעל הבנק לגביית החוב בהליכי הוצל"פ. לפיכך טוען הנתבע כי אין לקבל את התביעה. התובע ו/או בא כוחו הודיעו לבנק שלא ניתן יהיה לממש את האופנוע ואף הבנק לא הצליח לעשות זאת מכיוון שהתובעים הצליחו להבריח ולהעלים את האופנוע. לטענת הנתבע מה שמנסים התובעים לעשות הוא לקבוע כי כיוון שהם הצליחו להעלים את האופנוע, הבנק לא רשאי לגבות את החוב. הנתבע טוען כי לפי ההסכם האופנוע היה אמור להיות ממומש תוך 30 יום מיום 20.3.12 והחוב היה אמור להיפרע אך זאת לא קרה בגלל מעשיהם ומחדליהם של התובעים שהפרו את ההסכם ולפיכך יש לדחות את התביעה.
יש לציין שבמהלך ניהול התיק ציינתי במספר החלטות כי התובעים הן מעלימים את האופנוע והן מבקשים לקבוע שבשל כך שהוא לא מומש אין עליהם לפרוע את יתרת החוב, לפיכך, אף הוריתי לתובעים להמציא את האופנוע אך הם עמדו בטענתם ולא המציאו את האופנוע משום שלטענתם בשל הפרת ההסכם על ידי הבנק הם פטורים מלעשות כן. בסופו של דבר התובעים הפקידו סך של 40,000 ש"ח והוריתי שבשלב זה התובע 2 לא ייעצר בתיק ההוצל"פ שנפתח למימוש השעבוד על האופנוע, בשל העלמתו (שכן רשם ההוצל"פ הזהיר את התובע 2 שהוא יעצר אם לא יגלה את מיקומו של האופנוע או לא ימציא אותו לצורך מימושו).
במועד שנקבע לפני העיד התובע 2 בעצמו. מטעם הנתבע העיד בא כוחו של התובע 2 בזמן חתימת ההסכם ולאחר מכן עד הגשת תביעה זו. וכן בא כוחה של הנתבעת שמטפל בגביית חובות במשרד ב"כ הנתבע, ואשר היה מעורב בתיק זה, לדבריו, מתחילתו ועד סופו למעט בשלב חתימת ההסכם. וכן העיד פקיד הבנק על יתרות החוב של התובעים.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (שהיה אותו תצהיר שהוגש לצורך עיכוב הליכי הוצל"פ) ובו חזר על טענותיו לפיהם היה על הבנק לממש את השעבוד ומשלא עשה כן היה אסור לו לפתוח תיק הוצל"פ בגין החוב. התובע אישר בחקירתו הנגדית שהוא הודיע לבא כוחו דאז שהאופנוע עבר תאונה. לדבריו, הוא לא מסר את האופנוע כדי לאפשר את מכירתו כי לא חייבו אותו לעשות כן. לדבריו, הוא לא היה חייב למכור את האופנוע.
מחקירתו של בא כוחו הקודם של התובע 2 עולה כי הכוונה בהסכם היתה שהתובע 2 יעמיד את האופנוע למכירה והתמורה שתתקבל תשמש לכיסוי החוב. הבנק התחייב לסייע למכירה ולשחרור השעבוד לצורך המכירה ובשל כך אף המציא מכתב כוונות כדי לאפשר לתובע להראות אותו לרוכש פוטנציאלי. לדבריו, האופנוע לא נמכר עד היום מכיוון שהוא עבר תאונה והוכרז כאובדן מוחלט.
נציג הבנק העיד רק על יתרות החוב וכן העיד שהבנק לא מעורב ולא מקבל החלטות במהלכי גביה שגרתיים אלא רק מקבל עדכונים.
ב"כ הנתבע העיד כי משיחות בינו לבין התובע 2 ובא כוחו הוא הבין שהאופנוע הועלם ושהתובע מנסה לגרום לכך שלא ניתן יהיה לממש אותו, לכן ביום 6.6.12 נפתח תיק הוצל"פ למימוש השעבוד בו התבקשה גם תפיסת האופנוע לפני מתן אזהרה. בא כוח הנתבע גם העיד שהסכום שנכתב במכתב הכוונות נעשה בהסכמה על מנת לקבל מחיר ריאלי על האופנוע.
בתום העדויות הצדדים סיכמו את טענותיהם.
לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה. למעשה התובעים מבקשים לקבוע כי בשל כך שהם מנעו את מכירת האופנוע, שהיה אמור להימכר לפי הסכם הפשרה כדי לכסות את יתרת החוב, הם פטורים מתשלום החוב או שמגיע להם פיצוי.
מתוך עדותו של ב"כ התובע 2 במועדים הרלבנטיים עולה בבירור שהכוונה היתה שהתובע ימכור את האופנוע, הדבר עולה גם ממכתב הכוונות שנתן הבנק לתובע 2, לבקשתו, על מנת לאפשר לו למכור את האופנוע. על פי ההסכם מכירת האופנוע היתה צריכה להיעשות עד 30 יום לאחר פרעון השיק האחרון, היינו עד יום 20.3.12 ואולם בתקופה זו החל התובע החל לטעון כי אין אופנוע וכי הוא עבר תאונה וכי הנתבעת לא תצליח לתפוס אותו. למעשה התובע בגדר "טובל ושרץ בידו" מצד אחד הוא מבקש פיצוי בשל כך שהנתבע לא קיים את ההסכם ומאידך, מהעדויות עולה שהוא זה שגרם לכך שהנתבע לא יוכל לקיים את ההסכם. אין ספק שהנתבע פעל בתיק זה באורך רוח ואפשר לתובע למכור את האופנוע אף מעבר למועדים הקבועים בהסכם. הבנק אף ביקש מהתובע להמציא לו את האופנוע אך התובע מסר שהוא עבר תאונה ומסר שהבנק לא יצליח לתפוס אותו. משכך תביעת התובעים הינה תביעה שנעשתה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. יש לציין, כפי שנכתב לעיל, שאף לאחר פתיחת הליך זה ואף לאחר פתיחת הליך למימוש השעבוד על האופנוע בהוצאה לפועל המשיך התובע בניסיונות, שעד כה עלו בהצלחה, להעלים את האופנוע, ובכך הוא אינו מאפשר לנתבע לגבות את החוב בדרך שנקבעה בהסכם.
אני דוחה איפוא את התביעה ומבטל את החלטת הביניים לפיה אין לעצור את התובע 2 בתיק ההוצל"פ שנפתח למימוש השעבוד כדי להביאו לגלות היכן נמצא האופנוע. אני מחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח + מע"מ.
הסכום שהפקידו התובעים יועבר לנתבע לשם כיסוי סכום ההוצאות ושכר הטרחה והיתרה לצורך הפחתת החוב בתיק ההולצ"פ.
המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.
קלדנית: כרמלה עובדיה