1. התובעת, ילידת 7.12.1955, נפגעה ביום 26.5.1996 בתאונת דרכים כשרכבה על אופניים ונפגעה מאחור על ידי מכונית בה נהג הנתבע. המשיבים, נהג הרכב הפוגע ומבטחתו, חייבים לשלם לה, את הפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה כמתחייב מהוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, ותקנותיו.
המחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעורם של הפיצויים.
2. ממקום התאונה הובהלה התובעת לבית החולים ע"ש "שיבא" בתל השומר; הוברר כי נגרם שבר בעמוד השדרה המותני והיה צורך בניתוח לקיבוע החוליות. היא נזקקה ל - 35 ימי אישפוז, ובסופו של דבר קבעו רופאי המוסד לביטוח לאומי שהכיר בתאונה כתאונת עבודה, כי נותרה בה נכות בשיעור של 30 אחוזים לפי ס' 37(3)א' למבחנים בגין קיבוע עמוד השדרה המתני במצב נוח. לאחר שימוש בתקנה 15, הועמדה הנכות על 45 אחוזים.
3. נוסף לפגיעה האורטופדית שבגינה הנכות הרפואית המחייבת היא בשיעור של 30 אחוזים, נגרמו לתובעת שתי פגיעות נוספות: נוירולוגית, ונפשית.
מצבה של התובעת בתחומים אלו נקבע ע"י מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט: הנוירולוג ד"ר וולר והפסיכיאטר ד"ר אור.
בחוות הדעת מיום 19.5.06 מפרט ד"ר וולר כי כתוצאה מהשבר בגב התחתון של התובעת נגרם לה נזק נוירולוגי עם הפרעה בתחושה ופגיעה בסוגרים. היא מתלוננת על זרמים ורדימות ברגליים, והבדיקה מראה כי נגרם נזק לחוט השדרה בחלקו התחתון עם ספסטיות והפרעה בתחושה בגפיים התחתונות עם פלס תחושתי, מצב המצדיק נכות של 20 אחוזים לפי סעיף 29(2)(א) למבחנים. הוא ראה לקבוע חפיפה של מחצית מנכות זו, לנכות שנקבעה בתחום האורטופדי.
בחוות הדעת מיום 6.4.07 מסביר ד"ר אור כי בעקבות התאונה מתלוננת התובעת על חרדות, ירידה במצב הרוח והפרעות שינה, דיכאון ותחושה של פגיעה בדימוי הגוף, בעיקר בשל הצלקות שנותרו בגופה עקב התאונה, וכן על ירידה בתפקוד.
נוסף על כך, חלתה התובעת, למרבה הצער, לפני כ 3 וחצי שנים בסרטן במערות האף בארובת העין ובבסיס הגולגולת, ונזקקה לניתוח להסרת הגידול וכן לסדרה של 30 טיפולים קרינתיים, וכן למעקב רפואי לאחר מכן. נראה כי מצבה לאחר הניתוח והטיפולים הקרינתיים תקין ומעיד על החלמה ואין עדות להישנות הגידול.
הצדדים הסכימו להצעתי כי ראוי, בנסיבות המקרה, להימנע מבדיקתה של התובעת על ידי המומחה בתחום הסרטן, פרופ' קטן, וכי "שאלת השפעת מחלת הסרטן בה לקתה התובעת על שיעור הפיצויים, תוכרע על ידי בית המשפט על פי שיקול דעתו כפי שייראה לו צודק והוגן, בנסיבות הענין." (עמ' 31 לפרוטוקול). נראה לי סביר להעריך, לאור האמור, כי המחלה השפיעה על שיעור הפיצויים בעבר, לתקופה מסויימת השפעה רבה, ולאחר מכן השפעה פחותה. כך לגבי העבר. באשר לעתיד, עלולה המחלה להשפיע במידה קלה, על תוחלת חייה של התובעת, אך מכל מקום אין בה כדי לפגוע בהנחה כי תוחלת חיי העבודה שלה לא נפגעה מחמת המחלה. הערכת הפיצויים שלהלן לוקחת איפוא בחשבון הפחתה מסוימת בהתחשב בכך.
ד"ר אור העריך כי מדובר בהפרעת הסתגלות מתמשכת שהוחמרה לאחר גירושין וכן בגלל מחלת הסרטן. הוא העריך, כמו כן, כי נכותה בתחום הנפשי היא בשיעור של 10 אחוזים לפי ס' 34(ב) למבחנים, וייחס מחצית מן הנכות האמורה, לתאונה.
4. הנכויות הצריכות לענין הן איפוא אלו: 30 אחוזים בתחום האורטופדי; 10 אחוזים בתחום הנוירולוגי וכן 5 אחוזים בתחום הפסיכיאטרי.
בסה"כ נכות רפואית משוקללת, בגין התאונה, בשיעור של 40.15 אחוזים.
5. כשארעה התאונה היתה התובעת כבת 40 שנה + 6 חודשים. היא נישאה כשהיתה כבת 18 שנה, ילדה 7 ילדים ועבדה בשנים שלפני התאונה כעוזרת בית וכעובדת ניקיון במפעל. נתוני המוסד לביטוח לאומי מראים כי השתכרותה קודם לתאונה היתה נמוכה, כדי 2,064 ש"ח לחודש. להיום, עולה הסכום הנ"ל לכדי 3,000 ש"ח. נראה, כי היקף השתכרותה בפועל עלה על זה שדווח למוסד לביטוח לאומי, בשיעור ניכר. התובעת טוענת כי השתכרותה היתה מגעת, אלמלא התאונה, לסכום של 5,120 ש"ח. העדויות שהובאו אין בהן כדי לבסס זאת, אך מוכן אני לקבל כי אלמלא התאונה, ואלמלא מחלת הסרטן, היתה התובעת משתכרת כדי 4,000 ש"ח לחודש.
6. מאז התאונה התובעת אינה עובדת.
הנכות הרפואית בגין התאונה עומדת, כמתואר לעיל, על 40 אחוזים, אולם נראה כי הנכות התפקודית גבוהה בהרבה, אם כי לא עד כדי אובדן כמעט מלא של כושר ההשתכרות. השתכנעתי כי הקיבוע בעמוד השדרה, חולשת הרגליים והסוגרים וכן המצב הנפשי, כל אלה יחד, יש בהם כדי למנוע מן התובעת להמשיך ולעסוק בעבודות נקיון. כמו כן השתכנעתי כי אין ביכולתה לסגל לעצמה מקצוע או עיסוק אחר שאין עמו מאמץ פיזי של ממש. מצד שני, אין לשלול כי התובעת היתה יכולה, לו רצתה בכך, למצוא עבודה חלקית כמטפלת בילדים ובהשגחה עליהם, או עבודה דומה. אין לקבל, איפוא, כי נגרם לה בגין התאונה הפסד מלא של כושר העבודה, כטענתה.
יחד עם זה, נראה לי כי יש ביכולתה לדאוג לעצמה בחיי יום יום; אין היא זקוקה למטפלת; ביכולתה לבצע את העבודות הקלות במשק הבית, וראוי לפצותה, בראש נזק זה, רק בגין היזקקות לעזרה בעבודות הקשות במשק הבית.
7. בגין הנזק הבלתי ממוני (40 אחוזי נכות; 35 ימי אישפוז; ניכוי גיל) זכאית התובעת לפיצויים בכום של 103,000 ש"ח, להיום.
8. מאז התאונה (26.5.1996) ועד היום חלפו 140 חודשים. תחילה היתה הפגיעה בכושר ההשתכרות מלאה. לאחר זמן, היתה יכולה התובעת לעבוד חלקית. מאז יולי 2004, נפגע כושר העבודה שלה ממחלת הסרטן והטיפולים שמחמת מחלה זו היא נזקקה להם, זאת ללא קשר לתאונה.
אעריך את הפסד ההשתכרות עבור תקופה זו, לאור הנ"ל, לסכום של 400,000 ש"ח.