רקע עובדתי וטענות הצדדים
התובע הוא בעל הזכויות בחנויות מס' 12 ו- 13 הידועות כחלקה 8 בגוש 15728 בטיילת שבטבריה (להלן: "
החנויות"). לשם רכישתן נטל התובע הלוואה מובטחת במשכון על זכויותיו בחנות מס' 12 (להלן: "
החנות"), בשל כך שהתובע התקשה בהחזרי ההלוואה, נפתח נגדו תיק הוצל"פ מס' 3-01-0276-05 בלשכת ההוצל"פ בטבריה, לשם מימוש המשכון (להלן: "
תיק ההוצל"פ"). החנויות צמודות זו לזו והפכו לאחת.
החנות נמכרה באמצעות כונס הנכסים בהליכי הוצאה לפועל. אולם, בערעור שהוגש נקבע בבר"ע 520/02 ביום 5.5.02, כי יש לבטל את מכירת החנות כפי שבוצעה על ידי כונס הנכסים - הצד השלישי - עו"ד אסלן - אשר שימש גם כנציג הזוכה.
הנתבע הוא בנק הפועלים ממנו נטל התובע הלוואה כאמור.
(א)
התובע טוען כי בינו לבין הבנק - הנתבע, נכרת הסכם פשרה בעל פה ביום 30.8.2001, לפיו התחייב התובע לשלם תשלום ראשון בסך 60,000 ש"ח, אותו אכן שילם בפועל, כדי לבטל הליכי המימוש והמכירה, ולאחר מכן היה עליו לשלם את יתרת החוב. (בית המשפט המחוזי בפסק דינו בבר"ע 520/02 קבע שהתשלום בסך 60,000 ש"ח היה הצעד הראשון לקראת הסכם הפשרה) (להלן: "
הסכם הפשרה").
התובע עוד טוען בתביעתו, כי לאחר ולמרות כריתת הסכם הפשרה, הוסיף עו"ד אסלן דרישות נוספות מעבר לאלה שסוכמו בין התובע לבין נציג הנתבעת, ובכך גרם להפרת הסכם הפשרה ואף המשיך בהליכי המכירה בדרך פסולה. עו"ד אסלן פעל כנציג הנתבעת ועל כן גרמה הנתבעת להפרת הסכם הפשרה.
באשר לנסיבות התגבשות הסכם הפשרה, טוען התובע, כי הסכם זה נכרת בעל פה במהלך מפגש בין התובע לבין נציג הנהלת הבנק בנצרת ביום 30.8.01, שעה שניתנה לתובע, על ידי הנהלת הבנק, ארכה לביצוע התשלום בסך 60,000 ש"ח עד ליום 15.9.01. למרות זאת השתמש עו"ד אסלן בסמכותו ככונס נכסים וביום 3.9.01, תוך התעלמות מהסכם הפשרה, תפס חזקה בשתי החנויות על אף שהחנות השניה איננה חלק מכינוס הנכסים וסגר את שתי הדלתות במנעול. על כן מהווה התנהגותו, כשליח הבנק, הפרה יסודית של הסכם הפשרה, אשר גרמה לתובע נזקים רבים שעל הנתבע לפצותו בגינם.
(ב)
מטעם הנתבע נטען, כי הואיל והתובע אישר את נטילת ההלוואה וכי לא החזיר את התשלומים החודשיים, הרי שיש בכך משום אישור כי בדין נפתח נגדו תיק ההוצל"פ.
הפעולות לשם מימוש החנות ותפיסתה נעשו על ידי כונס הנכסים, כפי שמונה על ידי ראש ההוצל"פ ופעל כאישיות משפטית נפרדת וכזרועו הארוכה של ראש ההוצל"פ, והוא אשר נקט בפעולות שלטענת התובע גרמו לו נזק. אולם, הבנק סבור כי כונס הנכסים פעל כשורה.
בהגנתו עוד טען הבנק, כי התובענה איננה מגלה עילה כנגדו וכל הטענות למעשה מופנות כנגד כונס הנכסים אשר פעל ככזה באופן עצמאי ובמסגרת המינוי שקיבל מראש ההוצל"פ.
הבנק עוד טען, כי לא נכרת כל הסכם בינו לבין התובע. גוף בנקאי גדול כמו הנתבע אינו נוהג לכרות הסכמים בעל פה עם לקוחותיו, אלא הכל מעוגן בכתב.
(ג)
הנתבע - הבנק, הגיש הודעה לצד שלישי כנגד עו"ד אסלן (להלן: "
כונס הנכסים"), בטענה כי שולח ההודעה אכן מכחיש את חובתו לשפות או לפצות את התובע בקשר עם המפורט בכתב התביעה הנטען, אולם וככל שיקבע כי התובע אכן זכאי לפיצוי בגין נזקיו, הרי שנזקים אלה ארעו בעקבות פעולות של הצד השלישי בעטיו, ועל כן על הצד השלישי לשפותו בגין תשלומים אלה. .
(ד)
מטעם הצד השלישי נטענו טענות רבות, בין היתר טענת התיישנות ושיהוי. כונס הנכסים מונה ביום 4.7.2001, והנזקים הנטענים על ידי התובע ארעו ביום פינוי החנות 3.9.2011. ההודעה הנדונה הוגשה ביום 11.6.2009, לאחר חלוף שבע שנים ממועד קרות האירועים הנטענים.
בנוסף טען כונס הנכסים כי פעל במסגרת תפקידו ככונס נכסים, כולל הפעולות לפינוי החנות ומכירתה, רק בכפוף לאישור של כב' ראש ההוצל"פ, ובכך ניתנה גושפנקא חוקית לפעולותיו. שולח ההודעה היה צד לכל ההליכים. לפיכך יש לדחות את ההודעה.
(ה)
ההליכים
במסגרת הליכים מקדמיים ועל פי הסכמת הצדדים, מונה מומחה בתחום הצינטורים והקרדיולוגיה, כדי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזק הרפואי הנטען והנזק הנוסף שהוא כתוצאה מן הנזק הרפואי, לבין האירועים המפורטים בתובענה (ראה עמודים 2, 3, ו- 4 לפרוטוקול). למגינת לב הכל, חלפה תקופה ארוכה ממועד מינוי המומחה ועד לקבלת חוות הדעת.
בישיבת יום 9.1.2011, הסכימו הצדדים כי יוגשו תצהירי עדות ראשית ובמהלך הזמן יפנו להליך גישור.
רק בישיבת יום 18.7.2011, הסכימו הצדדים כי תחילה
"תידון ותוכרע השאלה האם נכרת הסכם מחייב בין התובע לנתבע ביום 30.8.01, כפי טענת התובע או שמא הסכם כזה לא נכרת כטענת הנתבעת".
על פי הסכמתם זו של הצדדים נקבעה ישיבה לשמיעת הראיות וכן מונה מגשר. הראיות נשמעו והצדדים הגישו סיכום טיעוניהם בכתב.
(ו)
ניתוח הראיות
(1)
מטעם התביעה מסר התובע תצהיר עדות ראשית מיום 7.3.11. בתצהירו מסר התובע ביחס לשאלה הדרושה להכרעה: כי נטל הלוואה מן הנתבע בסניף טבריה,ולאחר שלא עמד בהחזרים, נפתח נגדו תיק הוצל"פ לשם מימוש המשכון שנרשם על זכויותיו בחנות מס' 12.
בפסק הדין שניתן ביום 5.5.02 בבר"ע 520/02, קבע כב' הנשיא אברמוביץ כי יש לבטל את מכירת החנות שנעשתה בתיק ההוצל"פ בשל פגמים שארעו במהלכה. כן קבע כי הסך של 60,000 ש"ח שהפקיד התובע על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ, היווה את המהלך הראשון שנועד לפדות את החנות, במסגרת רצונו הכן והאמיתי של התובע, לקיים את הסכם הפשרה שנכרת. תשלום זה מהווה צעד ראשון לקיום הסכם הפשרה.
הסכם הפשרה נכרת בעל פה במהלך מפגש בין התובע לבין נציג הנהלת הבנק בנצרת, - מר שושן מאיר ומר מורד יהושוע שהתקיים ביום 30.8.01. באותו מועד ניתנה לתובע, על ידי שני נציגים אלה מטעם הנהלת הבנק, ארכה לתשלום סך של 60,000 ש"ח עד ליום 15.9.01. עוד סוכם כי בתקופה זו עד ביצוע התשלום, יעוכבו ההליכים ביק ההוצל"פ. למרות זאת ביום 3.9.01, ביצע עו"ד אסלן - כנוס הנכסים את תפיסת החנות, שעה שהתובע היה בדרכו מאשדוד למשרדי הבנק הנתבע. עוה"ד אסלן התעלם לחלוטין מהסכם הפשרה ותפס חזקה בחנויות וסגר דלתות שתי החנויות. תפיסת החנויות נעשתה לאחר כריתת הסכם הפשרה ועוד בטרם הספיק התובע, להגיע למשרדו של עוה"ד אסלן - היינו, עוד לפני שהתובע הודיע לעו"ד אסלן כי אינו מסכים לתוספת תנאים חדשים להסכם הפשרה, על אודותם לא דובר בעת כריתת הסכם הפשרה, ואף לא קודם לכן. התובע לא הסכים להוספת התנאי של ויתור על תביעתו והודאה בטענות הבנק הנתבע. דרישות אלה לא היו מקובלות על התובע והיו זרות לתיק ההוצל"פ. התובע סילק את מלוא החוב ופדה את החנות.