פסק-דין בתיק ת"א 1553-07

השאלה העומדת לפתחו של בית משפט זה הינה האם אירוע שבו נפצע התובע, עת שביקש להחליף גלגל ברכב עקב תקר בצמיג, נכלל בהגדרת תאונת דרכים שבסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), או שמא אין המדובר בתאונת דרכים ומשכך אין האירוע מכוסה בפוליסת הביטוח בה ביטחה הנתבעת 2 את השימוש ברכב בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה.    

1.      לטענת התובע, ביום 5.9.04 בסמוך לשעה 10:00, הגיע אביו, הנתבע 1 (להלן:"האב"), לביתם שבכפר ראמה, כאשר הוא נוהג במשאית מ.ר. 53-600-00 (להלן: "המשאית") שהשימוש בה היה מבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת").

לטענת התובע, האב החנה את המשאית בשביל הסמוך לבית ומשמש לחניית המשאית, וביקש מהתובע להחליף במשאית גלגל עקב תקר, כאשר כוונת האב היתה להמשיך בנסיעה ולחזור לעבודתו לאחר החלפת הצמיג. לטענת התובע הוא ואביו החלו במלאכת החלפת הצמיג, כאשר האב מניח "נעלי ביטחון" צמוד לצמיג האחורי כדי למנוע התדרדרות של המשאית בעת ההרמה. התובע החל בהחלפת הגלגל כאשר לצורך כך החל בהרמת המשאית באמצעות מגבהה (ג'ק). בשלב מסוים עזב האב את המקום. לאחר שהחל התובע להרים את המשאית לפתע החליק המגבהה, וכתוצאה מכך גלגל המשאית נחת על רגלו השמאלית של התובע וגרם לו לנזק הגוף הנטען.

       לטענת התובע האירוע מהווה תאונת דרכים מאחר והפגיעה ארעה במהלך ביצוע תיקון, שהינו בגדר "טיפול דרך או תיקון דרך" ולפיכך כלול בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" ובהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

2.      מנגד טוענת המבטחת כי התובע נפגע בנסיבות שאינן מהוות "תאונת דרכים", שכן לטענתה כלל לא נעשה שימוש במשאית בבוקר לפני ביצוע תיקון התקר, וכי המשאית חנתה חניית לילה אשר רק לאחריה הבחין התובע, בשעות הבוקר המוקדמות, בתקר.

לטענתה, גירסת התובע אינה משקפת את הנסיבות האמיתיות, שכן אביו של התובע כלל לא ידע על התקר ולא היה באזור כשהגלגל הוחלף, אלא שהה מחוץ לכפר, ומשכך לא נעשה שימוש במשאית בסמוך לאירוע ואף לא הייתה כוונה לעשות שימוש בה לאחר החלפת הצמיג, ולפיכך לא מדובר ב"תיקון דרך" או "טיפול דרך" כהגדרתם בחוק הפלת"ד.

3.      מטעם התובע העידו התובע, אשר חזר על גרסתו האמורה, וכן העיד האב, נתבע מס' 1, אשר בעדותו תמך בגרסת התובע. מנגד העיד מר אוהד איילון, חוקר מטעם המבטחת, אשר חקר את התובע, והקליט את דבריו (נ/2 ו- נ/2א'), כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתמלול (נ/2ב').

דיון והכרעה

אומר כבר בפתח הדברים, כי לאחר עיון במסמכים שהוגשו, שמיעת העדים בתיק, האזנה לקלטת (נ/2) ועיון בטענות הצדדים כפי שהועלו בסיכומיהם, הגעתי למסקנה לפיה לא ניתן לקבל את גרסתו של התובע לאופן קרות האירוע, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה ובסיכומי התובע, וכי התאונה שארעה אינה בגדר "תאונת דרכים".

קבילות הקלטת (נ/2)

4.  לטענת ב"כ התובע יש להתעלם מהקלטות (נ/2 ו-נ/2א') והתמלול (נ/2ב') שהוגשו עי המבטחת מכיוון שלא בוצע לגביהם גילוי מסמכים. עוד טען ב"כ התובע כי יש להטיל ספק באמינותו של החוקר לאור חקירתו, ובכל מקרה יש לקבוע שאין בדברים שנאמרו על ידי התובע בשיחות המוקלטות כדי לפגום בגירסתו, שכן ניתן להבחין, בהאזנה להקלטות, כי החוקר "הכניס מילים" לפיו של התובע תוך ניצול העובדה שמדובר בנער צעיר בן כ-18 ובאחיו הקטינים שהשתתפו בחקירה, וכן את את העובדה שיכולת ההתנסחות של התובע בשפה העברית הייתה דלה בעת החקירה, כך שהיה בחקירה כדי להטעותו ולסבך אותו בתשובותיו.                

המבטחת משיבה לכך, ראשית כי התובע מעולם לא ביקש גילוי מסמכים והדבר צויין על ידי המבטחת במועד הדיון, לפני העדת החוקר. לאור טענות המבטחת ומשלא הצליח ב"כ התובע להציג דרישה לגילוי מסמכים שלא מולאה, התיר בית המשפט את העדת החוקר תוך מתן אפשרות לתובע, לאחר העדות, להקשיב לקלטת, ובמידת הצורך, לבקש חקירה נוספת של החוקר, דבר שב"כ התובע הודיע בתחילה כי הוא מעונין בו, אולם בעקבות החלטת ביהמ"ש מיום 13.1.10, חזר בו וויתר על חקירה נוספת של החוקר. באשר לתוכן השיחה המוקלטת, הרי שלאור עדותו של החוקר שמיעת השיחה, שהינה שיחה המוקלטת ברצף ובה מוסר התובע גרסה השונה מגירסתו בביהמ"ש, יש להעדיף גירסה זו ולקבוע כי התובע מסר בעדותו גירסה שיקרית.

5.  לאחר עיון בטענות הצדדים, ועל אף שלהשתלשלות העניינים המתוארת על ידי ב"כ המבטחת בדיון מיום 10.5.09 בנוגע לקלטת אין זכר בפרוטוקול, הרי שאני דוחה את טענת התובע בדבר אי קבילות הקלטת והתמלול מהטעם שזו לא גולתה בגילוי מסמכים מטעם המבטחת ולא הוצגה בפניו עובר להגשתה כראיה.

אינני מקבלת את המכתב מיום 2.8.07 שצורף לסיכומי התובע כראיה לכך שהמבטחת התבקשה לגלות את מסמכיה, שכן, מעבר לכך שמדובר בראיה שצורפה שלא כדין לסיכומים, אין כל ראיה לכך שמכתב זה נשלח, כל שכן, התקבל במשרד ב"כ המבטחת. יתירה מכך, גם באם התקבל מכתב זה במשרד ב"כ המבטחת, הרי שמעבר למשלוח המכתב, לא נעשה כל צעד נוסף מצד התובע לקבל גילוי מסמכים, לא הוגשה בקשה לבית המשפט לחייב את המבטחת בגילוי מסמכים או בקשה למחיקת כתב ההגנה, זאת בהתאם לתקנות 112, 114א' ו-122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. מכאן, שאין התובע יכול לזקוף לחובת המבטחת את עובדת "הפתעתו" לגבי קיומה של קלטת בדיון עצמו.

ודוק. גם באם היתה המבטחת מגלה קיומה של הקלטת לא היה זכאי התובע לקבל העתק ממנה קודם לסיום פרשת התביעה. משכך, לא היתה מניעה לקבל את הקלטת והתמלול כראיה במהלך הדיון, וזאת תוך מתן אפשרות לתובע להאזין להקלטה, לבדוק את הקלטת ולבקש לחקור פעם נוספת את החוקר, לאחר מכן, ככל שמצא לכך צורך. במתן הוראות אלו, "נרפאו" כל הפגמים שנפלו, לכאורה, בכך שקיומה של הקלטת לא גולה קודם לכן לתובע.