אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ש 26783-09-09

פסק-דין בתיק ש 26783-09-09

תאריך פרסום : 24/10/2011 | גרסת הדפסה
ש
בית דין לשכירות חיפה
26783-09-09
28/07/2011
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
התובע:
1. האני פרח
2. סאמיה אבו חנא
3. לביב סלים פרח
4. נאג'י סלים פרח
5. נאדיה אמין פרח
6. סאמי אמין פרח

הנתבע:
ג'דעון סבאח
פסק-דין

1.         תביעה לקביעת דמי שכירות שהגישו מי שהינם בעלי הבית, כנגד דייר מוגן. מדובר בדירת מגורים כבת 160 מ"ר ברח' אלנבי 51 בחיפה (חלקה 35 בגוש 10828).

2.         כתב התביעה מפרט שבשנת 90 נכרת הסכם להעברת זכות הדיירות המוגנת בין התובעים לבין הנתבע, כאשר האחרון רכש את זכות הדיירות המוגנת מאת הדייר המוגן הקודם, מר תופיק פרח ז"ל שיוצג בהסכם על ידי עו"ד גזית ז"ל. התובעים לא הצליחו למצוא את ההסכם החתום אך צירפו עותק לא חתום שלו שאיתרו (לטענתם, אצל שותפו דאז של עו"ד גזית ז"ל). בתצהירו של תובע 1 מר האני פרח (להלן: " האני") נטען כי בהסכם נקבע שהנתבע ישלם דמי שכירות בשיעור 176 ש"ח לחודש. סכום זה אכן נזכר בסעיף 3 (ב) של ההסכם הלא חתום שצורף.

3.         הנתבע (וזו המחלוקת העיקרית בין הצדדים) טוען כי לאשורה סוכם בזמנו על דמי שכירות בשיעור 76 ש"ח, ולא 176 ש"ח, וכי נטל ההוכחה בעניין על התובעים. אני מוכן לקבל שהנטל על התובעים, ואכן לא נמצא חוזה חתום, וגם בהנחה שבטיוטה אותנטית עסקינן מי לכפינו יתקע שלא עברה עוד שינויים עד לשלב החתימה.  ואולם את הנטל ניתן להרים באמצעים אחרים, ולדידי במקרה זה אכן הורם.

4.         אני מבכר גרסת התובעים בדבר גובה דמי השכירות המקוריים עליהם סוכם בהסכם מול הנתבע, ולהלן אפרט טעמיי.

5.         מעיון בכתב ההגנה, ניתן היה לגרוס שהנתבע שילם או אמור היה לשלם  לאורך התקופה סך של 76 ש"ח, עם  העלאות כתוצאה מן התקנות המשנות שעניינה העלאת דמי השכירות. גרסת הנתבע היא ששלם לאורך השנים מעבר למה שהיה חייב לשלם, לאור שני נתונים: העובדה שסוכם מולו במקור על דמי שכירות של 76 ש"ח ולא  176 ש"ח, והוא גלה זאת רק בחלוף שנים

              ב 2005 או תחילת 2006; ולאור אי פניות בכתב מטעם התובעים, מדי עדכון של התקנות ביחס לשכר הדירה, כשהתובעים  "איבדו"  את זכותם לעדכונים כנ"ל לגביהם לא באה פניה בכתב לפי טופס שבתוספת לחוק הגנת הדייר (להלן " החוק").      אולם מעדותו של עו"ד וקסמן שהיתה מהימנה עליי, עולה כי לא זו בלבד שסוכם מול הנתבע על סך של 176 ש"ח במקור, אלא שהנתבע אף שילם את הסך הנ"ל בפועל עת נכנס כדייר מוגן לדירה ב 1990. כנספח ב' לתצהירו של עו"ד וקסמן (מי שייצג את התובעים עד לחודש יוני 2005 בטיפול השוטף בענייני הבניין ובו הדירה נשוא ההליך) צורפה תרשומת שלו בכתב ידו ובה עמוד מטבלה  של תשלומי שכר דירה לאורך התקופות, מן הדיירים המוגנים השונים שבדירות. צורף העמוד הרלבנטי המתייחס לתקופה שמשנת 90', היינו השנה בה נכנס הנתבע לדירה. העמודה  השלישית  מתייחסת לדירה נשוא התביעה, היינו לנתבע (החל מאוגוסט 90), ולפניו לדייר המוגן הקודם בדירה, מר תופיק סבח ז"ל (החל מינואר 90).

מן הטבלה עולה שמר תופיק פרח ז"ל שילם 93.6 ש"ח מידי חודש בחודש ואילו הנתבע שילם 176 ש"ח החל מאוגוסט 90. הסכום קפץ ל- 210 ש"ח החל מנובמבר 90. מעבר לכך שעו"ד וקסמן הותיר רושם מהימן בחקירתו הנגדית (והוא ציין שהוא זוכר היטב שעם כניסתו של הנתבע לדירה הוא החל לשלם 176 ש"ח לחודש), אין טענה של הנתבע  שסכום זה (176 ש"ח) חרג מן התקרה שבתקנות נכון לשנת 90, בין אם מדובר בדירת 4 חדרים כשיטת הנתבע, ובין אם מדובר בדירת 5 חדרים כשיטת התובעים.  אין גם טענה, ודאי לא הוכח, שאחד מן החדרים אינו עונה במידותיו על  הגדרת "חדר" שבסע' 41 לחוק.

6.         עם זאת, בעניין כמות החדרים שבדירה,  אציין כי היות ונתתי אמון בעדותו של עו"ד וקסמן ודחיתי גרסת הנתבע ביחס לגובה דמי השכירות המוסכמים עת נכנס כדייר מוגן, הרי שאיני רואה לנכון לקבל עמדתו גם ביחס לכמות החדרים שבדירה, עת זכה לסטטוס של דייר מוגן בה: טיוטת ההסכם הלא חתומה מדברת בדירה בת 5 חדרים. הנתבע עצמו בכתב ההגנה מאשר שהדירה הושכרה לו בחודש יולי 90 (סע' 10 בכתב ההגנה); ובסע' 27 לתצהירו כופר בכך שטיוטת ההסכם שצורפה על ידי התובעים הינה הטיוטה הנכונה שכן לדבריו בידיו עותק נאמן למקור של הדף הרלוונטי מתוך הסכם השכירות וממנו ניתן לראות שגובה דמי השכירות עמד על 76 ש"ח.  אלא שאותו דף נאמן למקור כביכול, מתוך ההסכם שנחתם מול הנתבע,  לא צורף על ידי האחרון לכתב הגנתו או לתצהירו.

             לא כל שכן שלא צורף ההסכם החתום במלואו (והנתבע לא ביאר כיצד יש בידו דף כביכול מתוך ההסכם המקורי, ולו דף מצולם נאמן למקור, אך לא ההסכם כולו, ולו צלום שלו).

             יש לראות בכך משום הימנעות מצירוף ראיה רלוונטית הן לענין כמות החדרים שמן הסתם נזכרת בהסכם המקורי החתום, והן לענין גובה דמי השכירות החודשיים הנזכר בהסכם.

              כל שצורף בהקשר דנן הינו מכתבו של הנתבע לב"כ התובע מיום 17.01.06 ובו צוין כי לאחר בדיקת החוזה התברר כי החוזה נחתם במאי 90, והוסכם על תשלום חודשי של 76.19 ש"ח. בכתב ההגנה כאמור כבר הודה הנתבע כי הדירה הושכרה לו בחודש יולי 90 (התאריך הנזכר בטיוטה הלא חתומה שאיתרו התובעים). ויתרה מזו הנתבע עצמו הודה בפרוטוקול (עמ' 9 למטה):

   "זה מ- 2/06. כי לפני זה לא ידעתי מה אני משלם.  שילמתי מתוך אמון שאני משלם סכומים נכונים אבל כאשר גיליתי שאני משלם יותר ממה שמגיע להם באתי בפברואר  וראיתי שאני צריך לשלם 76 ולא 176. לפי העתק שהיה לי מההסכם."

בהמשך נשאל היכן הוא אותו הסכם עליו מסתמך הנתבע. תשובה מספקת - לא ניתנה.

7.         אם כן הנתבע שילם בפועל סכומים שנגזרו מסך התחלתי של 176 ש"ח  ששילם עם כניסתו למושכר כדמי שכירות חדשים בתוספת העלאות לפי התקנות. ואז בראשית 2006, גילה בדרך פלא שהיה אמור לשלם כל השנים שכר דירה הנגזר מ"שכר יסוד" - היינו השכר הראשוני -  של 76 ש"ח ולא 176 ש"ח.  עו"ד וקסמן העיד (ולראיה כמות נכבדה של מכתבים שצורפו לתצהירו ומהווים מכתבי התראה לנתבע ביחס לפיגורים בתשלום דמי השכירות) כי מדובר בדייר מוגן שעורר בעיות רבות לאורך השנים  ביחס לתשלום דמי השכירות במועד. אף עליי לא הותיר הנתבע רושם כמי שיתנדב לשלם סכומים בעשרות ומאות אחוזים מעבר למה שמגיע (גם אם מדובר בדמי שכירות זעומים ביחס למקובל לדמי שכירות חופשיים). לא ברור כלל הכיצד יכול היה לשגות ולחשוב כי במקום סך של 76 ש"ח עליו סוכם לשיטתו כביכול, בזמן אמת, עליו לשלם 176 ש"ח וכעבור חודשים ספורים כבר 210 ש"ח וסכומים מוגדלים בהמשך, עד לחודש ינואר 2004 שאז, לדברי התובעים, הפסיק לשלם. הרי ביולי 90, ידע היטב לשיטתו שסוכם עמו כביכול על 76 ש"ח. הכיצד הוא משלם 176 ש"ח כבר מרגע כניסתו לדירה באוגוסט 90'? והכיצד ניתן לקבל גרסתו המיתממת לפיה לא הבין שדורשים ממנו יותר ממה שסוכם מולו?  אכן הנתבע לא הציג כל מסמך או מכתב עד תקופה זו המתרעם על גובה שכר הדירה ומציב טענה שהוא חורג מדמי השכירות שסוכמו עמו. הנתבע עצמו לא טען בתצהירו  כי  פנה בטרוניה אל התובעים  לאורך השנים עד שנת 2004, ולמעשה עד תחילת 2006.

8.         אם אכן מדובר היה על סיכום של 76 ש"ח ולא 176 ש"ח, הרי שמדובר היה כמסקנה נגזרת  הכרחית גם על קונספירציה שבין התובעים ועו"ד וקסמן בהיקף ניכר למדי, וכן מעשי זיוף: כך, הטיוטה של ההסכם מדברת כאמור ב- 176 ש"ח ומדובר בטיוטה מודפסת שמאן דהו איפה היה צריך כנראה לזייף, לפחות  לעניין הסכום המודפס:

             אמנם מדובר בטיוטה לא חתומה, אך הסכם הרי נחתם אף לשיטת הנתבע (שטען כזכור  כי הוא אוחז בדף רלוונטי ממנו), ולאור חלוף השנים אין זה המקרה היחיד בו לא אותר החוזה החתום במקורו בתיקי דיירות מוגנת. יש לנקוט זהירות, אך מאידך יש סיבה מדוע הוקנתה לבית הדין לשכירות גמישות ראייתית בסע' 141 לחוק הגנת הדייר. כך גם  היה על עו"ד וקסמן לזייף את התרשומת בכתב ידו לגבי סכומים שהתקבלו כביכול מן הנתבע ומן הדייר המוגן הקודם, אם אכן לא שילם הנתבע סך של 176 ש"ח כבר מכניסתו לדירה (לאשורה הנתבע הודה כאמור ששילם כך, ובתצהירו יש שתיקה רועמת בעניין זה. ואם שילם כך כבר בזמן אמת, ברור שעשה כן בדיוק משום שזה הסכום שסוכם מולו בזמן אמת).

ואם מקבלים, כפי שאני מקבל, שהטבלה שצירף עו"ד וקסמן משקפת אכן תרשומת בכתב ידו לאורך השנים על תשלומי שכר הדירה שהתקבלו, הרי מעבר לכך שרשום שהנתבע עצמו משלם 176 ש"ח החל מ- 08/90, לא ברור כיצד ומדוע הסכימו התובעים להפחית משכר הדירה, כאשר הדייר המוגן הקודם (הדייר היוצא) שילם 93.6 ש"ח, ואילו הדייר הנכנס במקומו ישלם כביכול רק 76 ש"ח. גרסה זו אינה הגיונית לגופה. לעומת זאת אין מניעה הגיונית לקבל שבזמנו סוכם במשולש היחסים של בעל בית - דייר יוצא - דייר נכנס על העלאת דמי השכירות בשיעור שאינו חורג מן התקרה של דמי שכירות מוגנים לדירת מגורים בעלת אותה כמות חדרים.

9.         והאם זייף עו"ד וקסמן גם את המכתב מיום 01.02.90 המהווה חלק מדו"ח הכנסות והוצאות בחודשים אוקטובר 89 עד ינואר 90? הדו"ח מופנה למר תופיק פרח הדייר המוגן הקודם (שהיה גם בעלים בחלק יחסי של הבניין) ובו מצוין כי תופיק שילם  77.5 ש"ח לחודש ומחודשים 1189 עד 01/90 לפי 93.6 ש"ח לחודש. אם אכן, כפי שאני קובע, מדובר במסמך של עו"ד וקסמן שלא זויף  ואותר על ידו וצורף לתצהירו, הרי שכאמור אין זה הגיוני שמול הנתבע כדייר נכנס שאף אינו קרוב של התובעים, סוכם על שכר דירה נמוך מזה ששילם הדייר היוצא.

10.      יש מחלוקת בין הצדדים האם נשלחו מכתבים בכתב לנתבע בדבר העלאות לפי התקנות המשנות, כפי דרישת סעיף 154 לחוק הגנת הדייר. יצוין כי לתצהירו של עו"ד וקסמן צורפו מכתבים ששלח לנתבע בדבר פיגורים בתשלום שכר הדירה והחובות המגיעים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ