אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ש 11012-07-12

פסק-דין בתיק ש 11012-07-12

תאריך פרסום : 26/06/2014 | גרסת הדפסה
ש
בית דין לשכירות חיפה
11012-07-12
22/10/2013
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
התובע:
1. רות שורץ
2. יעקב שורץ

הנתבע:
דוד רבינוביץ
פסק-דין

1. התובעת ילידת 1921, הנה דיירת מוגנת בדירת הקרקע בבניין שברח' XXXXX בחיפה (להלן " הדירה"). התובע הינו בנה הגר עמה. הנתבע הינו בעליה של הדירה, ומי שמשכיר אותה.  הוא עצמו מתגורר בדירה בקומה השנייה בבנין, ובבעלות בתו הדירה שבקומה הראשונה המושכרת לצד ג'. כלומר עסקינן בבניין עם שלוש דירות - דירה בקומה (עיין בחווה"ד של השמאי אטקין שצורפה לתביעה). ממילא יש לו לנתבע רוב של בעלי הדירות בבנין (הנפקות תחוור בהמשך).

השכירות המוגנת במקורה, הינה תולדת הסכם שכירות מיום 31.07.59 אשר נחתם בין אביו של הנתבע, לבין אביו המנוח של התובע. בשנת 1961 נחתם הסכם שכירות  מוגנת בין אביו המנוח של הנתבע מחד לבין התובעת ואביו המנוח של התובע מאידך. לטענת התובעים, מאז פטירת בעלה של התובעת בשנת 2005, מתגורר עמה התובע לסירוגין, ולאחרונה גם סועד אותה, כאשר אין ולא היתה לו מעולם דירה משל עצמו.

בהחלטה זו חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972 יקרא להלן " החוק ".

רקע וסקירת הליכים קודמים

2. תביעה זו הינה חוליה נוספת בהליכים הנוגעים לדיירות המוגנת של התובעת. הליך קודם שיזם התובע כנגד הנתבע, יסודו בניסיונו של התובע להכיר בו  כדייר מוגן כבר בשלב זה.

תחילת ההליכים,  בה"פ 9817-08-09 שנדונה בפני כב' השופטת נאות - פרי. בתובענה זו התבקש ביהמ"ש להצהיר כי התובע רשאי להתגורר בדירה ורשאי לסייע ולתמוך באמו; כי התובע יהא רשאי לרשת בבוא הזמן את זכות הדיירות המוגנת של אמו; וכי יום תחילת מגוריו בדירה הינו 01.06.08. בפסק הדין נקבע כי התובע יכול לסייע לאמו, לתמוך בה ולסעוד אותה. לגבי האפשרות שיגור בדירה - נקבע כי הוא זכאי לכך, אם אמו תזמין אותו לגור עמה.

במקביל העיר ביהמ"ש כי נדמה היה במהלך הדיון שכל רעיון המעבר לדירת האם הינו רעיון של התובע, וכי התובעת עושה בפועל מה שבנה מבקש ממנה. כמו כן צוין כי התובעת כלל לא היתה מודעת להליכים שהתנהלו קודם להגשת התביעה ואפילו לא ידעה על פתיחת ההליך. לגבי אפשרות הירושה העתידית של זכות הדיירות המוגנת - נקבע כי הדרישה למתן סעד הצהרתי בהיבט זה הינה תיאורטית ומקדימה את זמנה, שכן כל הטענות בהקשר זה עוסקות בנקודת זמן עתידית, לאחר פטירתה של התובעת או עזיבתה את הדירה. באשר למועד המגורים בדירה - דחתה  השופטת מכל וכל את הבקשה וקבעה כי התובע אינו מתגורר בדירה, ולא יעלה על הדעת לראותו ככזה ממועד בו הוא טוען ששלח מכתב מסוים לפלוני.

3. על פסק הדין הוגש ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי בחיפה ( ע"א 34074-09-10). הנתבע שבפני טען כי ניסיונות התובע לגור עם אמו מחוסרי תום לב ואין הוא מנסה אלא לזכות בהגנת החוק לאחר אריכות ימיה ושנותיה של אמו. התובע מצדו טען כי הוא זכאי לסעד הצהרתי לפיו הוא רשאי להתגורר בדירת האם כמקום מגורי קבע; רשאי להתגורר בדירה כדי לסעוד את אמו; ושהוא יהא זכאי לרשת את זכויות אמו בדירה. בפסק הדין שניתן בערעור נקבע כי יש לקבל את הערעור חלקית במובן זה שיקבע שהתובע רשאי להתגורר בדירה כל עוד אמו תזדקק לו ואולם לא יהא בכך כדי להצמיח לו זכויות כלשהן בדירה, ולאחר שאמו לא תזדקק לו יותר מכל סיבה שהיא, יהא עליו לפנות את הדירה לאלתר. החלטה זו מבוססת על סעיף 6 להסכם השכירות המוגנת הקובע כי הזכויות במושכר לא יעברו לאחר, וכן לא יורשה לאחר להשתמש או להמשיך להשתמש בנכס ללא היתר מראש של המשכיר. היינו כי התובע אינו רשאי לחזור ולהתגורר בדירה. בפסק הדין צוין כי התובע גרוש והתגורר שנים מחות לדירת הוריו. בית המשפט המשיך וקבע כי יש להבחין בין מי שמתגורר במשך כל השנים בדירה, כחלק אינטגרלי ממשק הבית, לבין מי שיצא מבית הוריו, הקים משפחה וכיום (לאחר גירושיו) מבקש לשוב ולהתגורר בה, שהרי לא לצורך נסיבות אלו נועדה ההגנה שבחוק. יחד עם זאת קבע בית המשפט, כי לא ניתן לשלול מהתובע לסעוד את אמו בערוב ימיה, כל עוד היא נזקקת לכך. חרף זאת קבע בית המשפט, כי אין בכל אלה כדי ליצור לתובע זכויות כלשהן בדירה, ומכוח הוראת סעיף 6 להסכם, ברי כי אין לו זכויות כלשהן בדירה או רשות להתגורר בה, אלא במגבלות שיקבעו בפסק הדין. בנוסף קבע ביהמ"ש כי הוראת סעיף 20 לחוק הגנת הדייר אינה חלה בענייננו, מאחר ואמו של התובע עודנה בחיים בעוד שעניינו של הסעיף בדייר שנפטר. לאור כל האמור, קיבל ביהמ"ש המחוזי את ערעור בעל הבית - הנתבע שבפני - באופן חלקי, במובן שזה שהתובע  רשאי אומנם להתגורר בדירה כל עוד אמו תזדקק לו, ואולם לא יהא בכך בכדי להצמיח לו זכויות כלשהן בדירה, ולאחר שהיא לא תזדקק לו עוד מכל סיבה שהיא, יהא עליו לפנות את הדירה לאלתר. באשר לערעור שכנגד שהגיש התובע שבפני,  קבע ביהמ"ש המחוזי כי יש לדחותו על כל חלקיו, מאחר והדרישה למתן סעד הצהרתי בהיבט זה היא תיאורטית ומקדימה את זמנה היות ואמו של התובע היא בין החיים, וכן נקבע כי לא היה ראוי להגיש את הערעור שכנגד בעניין זה.

4. התובע הגיש בקשת רשות ערעור  לבית המשפט העליון  (רע"א 685/11), במסגרתו טען כי אם חלילה תעבור אמו מהעולם, הוא עלול להיזרק לרחוב ולהיות חסר בית בניגוד לחוק הגנת הדייר ותקנת הציבור. הערעור נדחה מאחר ולא הצדיק דיון בגלגול שלישי. יחד עם זאת, הבהיר כב' השופט הנדל, כי ראוי לסייג את אמירות בית המשפט המחוזי, שכן אין זה השלב  לעסוק בשאלות תיאורטיות, כגון זכויותיו של התובע לאחר מות אמו או לאחר שלא תהא במושכר. כך נקבע כי ירושת האם תבדל"א (במובן הדיירות הנגזרת - הערת שלי י.פ) הינה בגדר ביצה שטרם נולדה, ואין מקום לעסוק בשאלות אלו ואף לא ראוי לדון בהן בשלב זה. צוין שקביעות בית המשפט המחוזי ביחס לזכויות העתידיות של התובע אינן מחייבות וכל צד יוכל לטעון את טענותיו בעניין זה בשלב מאוחר יותר, במידה והדבר ידרש.

5. בין לבין, כ-3 חודשים לאחר הגשת הערעור לביהמ"ש העליון, ביום 13.04.11, שלח עו"ד יחזקאל חרלף, בשם התובעת, מכתב לנתבע, אליו צורפו תצהירי דייר יוצא ודייר נכנס, ולפיהם ביקשה התובעת להעביר את החזקה בדירה לידי בנה האחר - חנן, ואשתו, בתמורת דמי מפתח שננקבה בתצהירים. בהמשך הוגשה בקשת רשות בביה"ד לשכירות לפי סע' 93 של חוק הגנת הדייר,  לאישור  העברת הדיירות המוגנת מן התובעת אל הדייר המוצע ( ת"א 26324-05-11). אלא שהתובעת והדייר המוצע חזרו בהם.  בהתאם, נמחקה בקשת הרשות ביום 19.7.11, בישיבה שהתקיימה בפני.  

6. בהליך זה   מבקשים התובעים לחייב את בעל הבית, לבצע בבניין שיפוץ מקיף וחיזוק לפי תמ"א 38, שממילא אינו כרוך לשיטתם בעלות לבעלי הדין עצמם. היינו חיזוק הבניין  מפני רעידות אדמה, ובתוך כך תוספת קומה או קומות שתינתנה לקבלן, והוספת  ממ"ד חניות ומעלית. לחלופין לחייב בעל הבית לבצע על חשבונו עבודות החיזוק שהיו מבוצעות במסגרת תמ"א 38 היינו חיזוק הבנין והוספת ממ"ד ומעלית. לטענת התובעים, הותרת המצב על כנו מהווה הפרה של חובות הנתבע כלפי התובעת, לתחזוקה נאותה של הבנין, הקבועות בסע' 68-70 של חוק הגנת הדייר , ובתקנות הגנת הדייר (החזקת הבית ותיקונים), התשל"א-1971. כך, מאחר ועל הנתבע לדאוג למצבו התקין והשלם של הבנין לרבות מצבו הקונסטרוקטיבי. ואלו  הותרת המצב על כנו מהווה סיכון ממשי ומידי לשלומה ובטחונה של התובעת וכן של הנתבע ובני משפחתו, ואף מונע מהתובעת מגורים סבירים. התובע טוען כי הוא מתגורר כדין עם אמו - הדיירת המוגנת -  ולפיכך  זכאים שניהם למימוש כל זכות לחיזוק הבניין ולמיגון אחר. אלו הסעדים שנדרשו בכתב התביעה המתוקן.

לשלימות התמונה: ההליך נפתח במקור על דרך הגשת המרצת פתיחה לביה"ד לשכירות. התבקשו  סעדים הצהרתיים שחלקם לא מסורים לסמכות ביה"ד, כאשר התובענה נחתמה בידי התובע, שהתיימר לייצג אף התובעת למרות שאינו עו"ד או אפוטרופוס שלה. בהחלטה מיום 15.7.12 ציינתי כי ראשית התובע אינו הדייר המוגן, ושנית לכאורה אין לו הזכות לייצג את אמו. בהמשך הוגש כאמור כתב תביעה מתוקן בשם שני התובעים, על ידי עו"ד גולדברג.

7. בדיון שנערך בפניי ביום 16.01.13 הוריתי לצדדים להתייחס ראשית לשאלת הזכאות העקרונית לסעדים הנתבעים בכתב התביעה המתוקן ולשאלת היריבות בין התובע לנתבע . כאשר רק במידה והתשובות לשאלות אלו תיעננה בחיוב, יימשך התיק בשאלת הכימות ודרך ביצוע התיקונים. לאחר הגשת הסיכומים - שחררו התובעים את עו"ד גולדברג  מייצוג, לאור מחלוקות בינם ובינו. ראה החלטות מ 3.3.13 ו 14.4.13. סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעים  הוגשו על ידי התובעים עצמם

ב 27.6.13.

דיון

8. אקדים ואומר כי מצאתי כי דין התביעה לדחייה, הן מחמת העובדה שלתובע אין מעמד בתביעה כמי שאינו הדייר המוגן (היעדר יריבות); והן מחמת היעדר זכאות לגופה  לסעדים הנתבעים (אף של התובעת כדיירת המוגנת, וממילא אף של התובע לו היה לו מעמד בתביעה). אפתח בשאלת היריבות של התובע.

9. לא בכדי פירטתי השתלשלות ההליכים הקודמים שכן היה בהם כדי להעמיד התובע היטב על כך שלמצער לעת הזו, אין לו עצמו כל זכויות של דייר מוגן במושכר, ואין הוא יכול לתבוע מכוחן. השאלה אם יהא זכאי בהמשך לזכויות של דיירות מוגנת נגזרת אינה אמורה להיבחן ואינה יכולה להיבחן בכל מקרה,  כל עוד הדיירת המוגנת בחיים (תבדל"א). לסע' 20 לחוק אין תחולה, ותחולתו אף לא אמורה או יכולה להיבחן כל עוד הדייר המוגן בחיים. לתובע אין אפוא יריבות כלל מכוח חוק הגנת הדייר ותקנות שהותקנו מכוחו (ואף לא מכל מקור אחר שבדין). אין לו זכות עצמאית משל עצמו להתגורר בדירה, אלא כל זכותו לשהות בה באה לו מכוח זכותה של אמו הדיירת המוגנת, והסכמתה שלה להזמינו לגור עמה, כמו גם זכותו לסעוד אותה כל עוד עומדת הזמנתה בעינה.  אך זכות עצמאית שבדין משל עצמו כלפי  בעל הבית הנתבע - אין לו לתובע. באופן עקבי אין הוא מבחין   בין אינטרס לבין יריבות או זכות שבדין. יכול שבתורת מי שמתגורר בדירה ואינו פולש, יש לו ענין בחיזוקה. אך לא כל מי שיש לו אינטרס הוא גם בעל  מעמד ועילה כלפי בעל הבית שלפי חוק הגנת הדייר.   לא מוקנית לו יריבות כלל בתביעה זו, ואין די בהפניה שעל דרך הסתם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.  

צודק התובע בטענתו לפיה על פי סעיף 28(א) לאותו החוק רשאי בית המשפט, אם בנסיבות העניין צודק לעשות כן, לקבוע שאדם יהיה לדייר אף אם לא התקיימו התקופות הקבועות בסעיף 20. ואולם ראשית, לא מצאתי כי הומחשו  נסיבות כאלה במקרה דנן, זו גם לא התביעה שבפני ולא סעד הנתבע בה (עיין ברשימת הסעדים בסע' 31 לכתב התביעה המתוקן).  שנית, הסעיף מורה על הכרה בדייר טרם סיום התקופה שנקבעה בסעיף 20, היינו מגורים משותפים של 6 חודשים, אך לא הכרה במעמד של דייר מוגן טרם שהתקיים התנאי של פטירת הדייר המוגן. אין לסע' 20 לחוק תחולה , אף לא לסע' 28.  משכך אין כל יריבות בין התובע לנתבע ודין תביעתו להידחות.

חיוב הנתבע בביצוע עבודות לפי תמ"א 38 לבנין או חיובו בביצוע אותן עבודות מטעמו

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ