אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק צבאי 2631/11

פסק-דין בתיק צבאי 2631/11

תאריך פרסום : 17/06/2013 | גרסת הדפסה
ע
בית הדין הצבאי לערעורים
2631-11,2639-11
06/05/2013
בפני השופט:
1. אל"ם אהרון משניות - אב"ד
2. אל"ם עזרא קמא
3. סא"ל צבי לקח


- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סא"ל רוברט נוייפלד
עו"ד רס"ן אלון רווה
עו"ד קמ"ש ערן לוי
הנתבע:
ג'מאל עבד אלחמיד מוחמד חאג'
עו"ד אביגדור פלדמן
עו"ד מירב חורי
פסק-דין

הנשיא (בדימוס) אל"ם אהרון משניות:

א.      כללי

ג'מאל עבד אלחמיד מוחמד חאג', המשיב בתיק ע' 2631/11 והמערער בתיק ע' 2639/11 (להלן: המערער), נעצר ביום 29/05/07, והואשם בבית משפט קמא בכתב אישום חמור שכלל 19 פרטי אישום, ובכללם 3 פרטי אישום של גרימת מוות בכוונה, 3 פרטי אישום נוספים של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, ופרט אישום אחד של ניסיון לגרימת מוות בכוונה. כן יוחסו למערער 6 עבירות של סחר בציוד מלחמתי, עבירה של ירי לעבר אדם ועבירה נוספת של ניסיון לירי לעבר אדם, עבירה של סיוע להנחת פצצה, עבירה של פגיעה בביטחון האזור, וכן עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות שאינה מותרת, ועבירה נוספת של נשיאת משרה בהתאחדות כאמור.

כבר בתחילת המשפט, בישיבת ההקראה הראשונה, ביום 28/10/07, טען הסנגור דאז של המערער, עו"ד ריאד אניס ז"ל, כי המערער כופר בכתב האישום, וכך נרשמו הדברים מפיו באותה ישיבה:

  "... הנאשם הוא חבר הפרלמנט הפלשתיני והנאשם שהה תקופה ארוכה ברמאללה והוא חזר לשכם על פי בקשה והוראה מאת תאופיק טיראווי ועסאן שקעה וסאאב עריקאת אשר הודיעו לו כי על פי סיכום עם ראש השב"כ יובל דיסקין, שמו של הנאשם הוצא מרשימת המבוקשים וכי על פי סיכום עם רשויות הביטחון בישראל עליו לחזור לאזור שכם בכדי להסדיר סדר באזור זה והדבר מתואם עם הישראלים. כוונתי היא שהוא הוצא מרשימת המבוקשים על פי סיכום עם גורמי הביטחון הישראלי. בדרכו של הנאשם לשכם הוא עבר יותר מארבעה מחסומים ונבדק וכל מחסום היו מתקשרים ובודקים ונותנים לו לעבור. טענה זו אני מעלה במסגרת טענה מן הצדק, אני מבקש שהיא תירשם כעת אם כי לצורך הכרעה בה אצטרך לשמוע הוכחות בתיק ואז תעלה הטענה בצורה נרחבת בשלב הסיכומים או בשלב מוקדם יותר".

ואכן חלק ניכר מהעדויות שנשמעו בתיק, התייחסו בדרך זו או אחרת לשאלת קיומו של הסכם שבו הוצא שמו של המערער מרשימת המבוקשים, ומידת הרלבנטיות של הסכם כזה לתיק שהתנהל נגד המערער (להלן: הטענה המקדמית). בתום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בתיק. סיכומי התביעה הוגשו ביום 17/08/10, וסיכומי ההגנה הוגשו ביום 05/10/10. חלק ניכר מן הסיכומים התייחס לטענה המקדמית של הגנה מן הצדק, שכאמור נטענה ע"י הסנגורים של המערער כבר בראשית המשפט. בית המשפט החליט לפצל את הכרעת הדין, ולהחליט קודם בטענה המקדמית, ורק לאחר מכן להכריע בדבר אשמתו של המערער.

החלטה בטענה המקדמית ניתנה ביום 21/07/11, ובה הוחלט בדעת רוב לדחות את הטענה. בעקבות החלטה זו הוגשה עתירה לבג"ץ, עתירה מס' 5775/11, שבה עתר המערער כי בית המשפט יורה למשיבים לקיים את התחייבותם על פי אותו הסכם, שיכונה להלן: הסכם המבוקשים, ובכלל זה ביטול ההליכים המשפטיים נגדו, ושחרורו של המערער לאלתר מן המעצר שבו היה נתון. פסק הדין בעתירה ניתן ביום 10/11/11, ובו נרשם כי בהמלצת בית המשפט העותר חזר בו מן העתירה, מאחר וטרם הסתיימו ההליכים בתיק זה בבתי המשפט הצבאיים.

הכרעת הדין עצמה ניתנה  ביום 11/09/11, ובה ניתח בימ"ש קמא בפירוט רב את הראיות השונות, ובסופו של דבר הורשע המערער פה אחד ב-9 פרטי אישום, הורשע בדעת רוב בפרט אישום נוסף, זוכה פה אחד מ-6 פרטי אישום, וזוכה בדעת רוב מעוד שלושה פרטי אישום (ובהם שני פרטי אישום של גרימת מוות בכוונה). לפי הממצאים שנקבעו בפסק הדין, המערער היה חבר ופעיל בארגון גדודי חללי אל-אקצא, ואף נשא בתפקיד פיקודי שבמסגרתו פעל לגייס חברים נוספים לארגון זה. פעילותו בארגון נמשכה כ-8 שנים, עד למועד בחירתו למועצה המחוקקת בתחילת שנת 2006. במהלך תקופה זו החזיק המערער ברשותו עשרות כלי נשק מסוגים שונים שאותם נהג להעביר לחברי הארגון, ועל כך הורשע גם בעבירה של סחר בציוד מלחמתי.

בחודש מארס 2002 היה המערער מעורב בתכנון ובביצוע של פיגוע התאבדות חמור, שאירע ביום 30/03/02 בשעות הערב המאוחרות, בבית קפה ברח' אלנבי בתל אביב, שבו מצאה את מותה המנוחה רחל צ'רכי ז"ל, ונפצעו כמה וכמה אזרחים בדרגות חומרה שונות, ועל כך הורשע בעבירות של גרימת מוות בכוונה וניסיון לגרימת מוות בכוונה. כחודשיים לאחר מכן, תכנן המערער להוציא פיגוע התאבדות נוסף, ואף העביר לאחרים 8 ק"ג חומר נפץ לצורך זה. בסופו של דבר הפיגוע לא יצא לפועל, ולכן הורשע המערער בפרשה זו בעבירה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה.

כמחצית השנה לאחר מכן, בחודש ספטמבר 2002, מסר המערער גלון חמצן בכדי לסייע בהכנת מטען חבלה שנועד לפגוע בכוחות הביטחון, ועל כך הורשע בעבירה של סיוע להנחת פצצה, ובסוף שנת 2002 העביר המערער 3 כלי נשק בשתי הזדמנויות לשני אנשים שונים, ועל כך הורשע בעוד שתי עבירות של סחר בציוד מלחמתי. המערער הורשע בעוד עבירה של סחר בציוד מלחמתי שיוחסה לו בפרט האישום ה-14, בשל העברת כלי נשק לאחרים שביצע בחודש ספטמבר 2005.   

גזר הדין ניתן שבועות אחדים לאחר שניתנה הכרעת הדין, ביום 31/10/11, ובדעת רוב נגזרו על המערער 30 שנות מאסר בפועל, וכן 3 שנים מאסר על תנאי למשך 5 שנים. לדעת שופט המיעוט, היה ראוי לגזור על המערער מאסר עולם בגין העבירה של גרימת מוות בכוונה שיוחסה לו בפרט האישום החמישי, וכן עוד עשר שנות מאסר נוספות בגין יתר פרטי האישום שבהם הורשע.

כאמור, בימ"ש קמא החליט תחילה בטענה המקדמית, ואף אנו נלך בדרכו, ונדון תחילה בעניינה של הטענה המקדמית, ובהתאם להכרעתנו בעניין זה, נבחן אם יש מקום לדון ביתר הטענות שטענו הצדדים. תחילה נפרט את החלטת בימ"ש קמא בטענה המקדמית, לאחר מכן נפרט בקצרה את טענות ב"כ הצדדים בערעוריהם, ונכריע בסוגיות השונות שעלו בטיעוני הצדדים בשאלה זו.

ב.      החלטת בית משפט קמא

החלטת בימ"ש קמא בטענה המקדמית הייתה מפורטת מאוד ומנומקת היטב, וכאמור לעיל, בסופו של דבר נחלקו דעות השופטים.

האב"ד הנכבדה שכתבה את דעת הרוב דנה בתחילת דבריה במישור העובדתי, וציינה כי בהקשר זה יש להכריע בשלושה עניינים שונים כמפורט להלן. העניין האחד הוא האם הסכם המבוקשים חל על המערער, והאב"ד קבעה כי המערער אכן נכלל בהסכם המבוקשים. העניין השני הוא תוכנו של ההסדר ביחס למערער. האב"ד סקרה את הראיות שהוגשו בעניין זה, וקבעה כי ההתחייבות כלפי המערער הייתה שלא לעוצרו, אולם לא ניתנה התחייבות מפורשת שלא להעמידו לדין, אף שלטענתה ניתן להסיק קיומה של התחייבות משתמעת מעין זו, מעצם קיומה של ההתחייבות הראשונה.

השאלה השלישית במישור העובדתי היא האם המערער הפר את תנאי ההסכם. על פי המסמכים ס/47 ו-ס/48, שעוד ידובר בהם בהמשך, ההסכם הותנה בכך שהמערער לא יעסוק בפעילות חבלנית עוינת ולא ייצא מגבולות העיר שכם. לטענת התביעה המערער הפר את תנאי ההסכם, מפני שיצא פעמים אחדות מהעיר שכם, בלא תיאום מוקדם ובלא קבלת אישור מתאים. בעניין זה קבעה האב"ד כי נטל ההוכחה מוטל על התביעה, וכי לא עלה בידי התביעה להוכיח את טענתה כי המערער הפר את תנאי ההסכם.

לאחר שקבעה ממצאים עובדתיים באשר לתנאי הסכם, עברה האב"ד הנכבדה למישור הנורמטיבי, ודנה בשאלה האם הפרת ההסכם ע"י המדינה אכן מקימה למערער טענה של הגנה מן הצדק, ומהו הסעד המתאים שניתן לתת לו בנסיבות שלפנינו. האב"ד צטטה בהרחבה מפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין המרד בכלא 6 (בג"ץ 5319/97 רומן קוגן ו-6 אח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי,  פ"ד נא(5), 67), וקבעה כי יש צורך לאזן בין שלושה אינטרסים שונים: אמינות השלטון, אכיפת המשפט הפלילי ואינטרס ההסתמכות והצפייה של הנאשם. לדבריה, המערער לא צפה שייעצר, ולכן נפגע אינטרס הציפייה שלו, אולם אינטרס ההסתמכות שלו לא נפגע, מפני שלא היה כאן שינוי מצב לרעה.

לטעמה, בנסיבות אלה, נוכח חומרת העבירות שיוחסו למערער, ובכללן עבירות של גרימת מוות בכוונה, האינטרס של מיצוי ההליך הפלילי, אשר מבטא את העיקרון של קדושת החיים, גובר על האינטרס של אמון הציבור בשלטון, ועל אינטרס הציפייה של המערער. מכל הטעמים הללו, באה האב"ד הנכבדה למסקנה כי אין מקום להורות על ביטול כתב האישום נגד המערער, אף שבמעצרו ובהעמדתו לדין פעלה המדינה בניגוד להתחייבויותיה כלפיו לפי הסכם המבוקשים. לעמדה זו הצטרף שופט נוסף, אל מול דעתו החולקת של השופט השלישי, סא"ל אייל נון (להלן: שופט המיעוט).

גם שופט המיעוט הסכים עם עיקרי הממצאים שנקבעו ע"י האב"ד, וקבע כי הוכח ששירות הביטחון הכללי הוסמך להתחייב אל מול גורמים רשמיים של הרשות הפלסטינית, שלא לנקוט בפעולות אכיפה כלפי פעילי טרור מסוימים. אולם בשונה מעמדת האב"ד סבר שופט המיעוט כי ההסדר בין הצדדים כלל גם הימנעות מהעמדה לדין. גם לדעתו הוכח כי המערער "הוכלל במסגרת זו, במפורש, בשמו, בתנאים מסוימים, על ידי ראש שירות הביטחון הכללי, שהיה מוסמך להכלילו בהסכם", ולא הוכח כי המערער הפר את התנאים הללו. לכן מדובר בהתחייבות שלטונית תקפה, שחזרה ממנה אמנם אפשרית, אולם היא צריכה להיעשות ע"י הגורם שנתן את ההתחייבות, או סמכות מעליו, לאחר מתן זכות טיעון למי שעלול להיפגע מביטול ההתחייבות, וכל ההליכים הללו לא נעשו בנסיבות שלפנינו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ