אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק פשר 685/05

פסק-דין בתיק פשר 685/05

תאריך פרסום : 04/10/2006 | גרסת הדפסה
פש"ר
בית המשפט המחוזי חיפה
685-05
28/12/2005
בפני השופט:
ב. גילאור- נשיאה

- נגד -
התובע:
ישראל סגל
עו"ד א. קליין
הנתבע:
1. סגל פרזול בע"מ - בפירוק
2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה
3. המנהל המיוחד - עו"ד מ. בן ארצי
4. בנק לאומי לישראל בע"מ

עו"ד ח. עזרא
עו"ד ד. זר
פסק-דין

1.      בפניי ערעורו של המערער על החלטת כונס הנכסים הרשמי (להלן - הכנ"ר) מיום 7.7.05 בה דחה הכנ"ר את תביעתו של המערער להכיר בזכותו לקבלת כספים ממנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן - מנורה), זכות  אשר לטענת המערער הומחתה לו על ידי סגל פרזול בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה) בתאריך 14.8.99.

א.   הרקע העובדתי

2.      בתאריך 1.4.04 ניתן כנגד החברה צו פירוק בעקבות בקשת פירוק שהוגשה ב- 31.12.03, והכנ"ר מונה למפרקה הזמני (פש"ר 655/03).  ביום 30.5.04 מונה עו"ד בן ארצי למנהל מיוחד (להלן - המנהל המיוחד) לצורך איתור, כינוס ומכירת נכסי החברה.

3.      ביום 6.1.05 במסגרת תביעה אזרחית שהתנהלה בתיק א (שלום נהריה) 1465/99 נפסק לטובת החברה, ולחובת מנורה, סך של 245,098 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.98 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.  סכומים אלו נפסקו לחברה עקב מקרה ביטוח שארע כאשר נפרץ בית העסק שלה.  בתאריך 3.2.05 ניתן בבית משפט זה צו עיקול במעמד צד אחד על כספים אלו.  צו העיקול ניתן בהתאם לבקשתו של המנהל המיוחד (בש"א 2091/05), אשר ציין בבקשתו שם, בין השאר,  כי ממסמכים שהגיעו אליו עולה כי זכות החברה לקבלת הכספים ממנורה הומחתה ע"י החברה למערער, אביהם של בעלי החברה ומנהלה,  מבלי שההמחאה נרשמה כדין ותוך שהדבר מהווה הברחת נכסים והונאת נושי החברה.  

4.      המסמך שמכוחו טוען המערער  לזכות לקבלת הכספים הנ"ל ממנורה נושא את הכותרת "הסכם וכתב המחאת זכות" וכן את התאריך 14.8.99 (להלן - כתב ההמחאה).   הצדדים להסכם הם המערער והחברה, ובמבוא לו צויין כי הרקע לחתימתו הוא הצורך של החברה במימון ביניים עד לקבלת הכספים ממנורה.  עוד נאמר במבוא כי לצורך המימון האמור פנתה החברה למערער.  המשכו של כתב ההמחאה כולל שישה סעיפים, אשר זו לשונם:

"1.       המלווה [המערער - ב.ג.] ילווה לחברה סך 360,000 ש"ח.

  2.       במידה והחברה תשלם במקום המלווה כספים שידרש תשלום [כך!] מידי פעם, יקוזזו כספי התשלומים מכספי ההלוואה.

  3.       ההלוואה תישא ריבית כלכלית בגובה הריבית החריגה בבנק לאומי לישראל כפי שתפורסם מדי פעם.

  4.       החברה תציין התחייבות זו בדו"חות הכספיים שלה, ורואה החשבון של החברה אטיאס דוד ירשום משכון על זכויות החברה אצל רשם המשכונות והחברות.

  5.       החברה נותנת בזה כתב המחאת זכות למלווה לקבל מחברת הבטוח מנורה ו/או מחברת השמירה שחף - אבטחה את הכספים שיגיעו לה בפסיקת בית המשפט עד לגובה יתרת חוב של החברה כלפי המלווה לאותו מועד.

  6.       במידה והכספים שיתקבלו מחברת בטוח מנורה ו/או מחברת השמירה אבטחה יעלו על הכספים המגיעים למלווה, ישיב המלווה לחברה את ההפרש."

5.      בדיון בנוכחות הצדדים ביום 9.2.05 טען המערער כי הזכות האמורה הומחתה לו כדין.  בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף קרית-אתא 897 (להלן - בנק לאומי; הבנק) חלק על כך וטען כי שיעבוד צף שנרשם לטובתו על נכסי החברה חל גם על הזכות האמורה לקבלת הכספים ממנורה, ואין למערער כל זכות בכספים אלו.  גם המנהל המיוחד חלק על זכותו של המערער לקבל את הכספים ממנורה.  בהחלטתי מאותו היום קבעתי כי העיקול ישאר על כנו.  מכיוון שמחלוקת זו היא תביעה בת הוכחה בפירוק,  קבעתי שם גם כי טענות הצדדים בדבר זכותם בכספים ממנורה תתבררנה בפני הכנ"ר (המשמש כמפרק הזמני של החברה), אשר לשם כך יקיים דיון במעמד הצדדים.   ר' תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז - 1987 וכן תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985.

6.      בהתאם להחלטתי, שמע הכנ"ר את תביעת החוב הנ"ל, ונתן את החלטתו ביום 7.7.05 (להלן - החלטת הכנ"ר).  קביעתו המרכזית של הכנ"ר הינה כי המחאת הזכות לקבלת הכספים ממנורה, שהומחתה על ידי החברה למערער במסמך מיום 14.8.99, הינה המחאה על דרך השיעבוד ולא המחאה על דרך מכר.  בהחלטתו מציין הכנ"ר כי העמדת האשראי לחברה לא היתה מכספיו של המערער, כי אם מכספי בנק למשכנתאות שהקצה את האשראי כנגד שיעבוד מקרקעין של המערער. כספי ההלוואה הועברו מהבנק למשכנתאות למערער, וזה העבירם לחברה.  כוונת הצדדים לא היתה כי ההלוואה תיפרע מהכספים שיתקבלו ממנורה, כי אם מתשלומים שתשלם החברה לבנק למשכנתאות.  הזכות לקבלת הכספים ממנורה נותרה של החברה, וזו משכנה אותה למערער כבטוחה לפירעון ההלוואה שלקח מהבנק למשכנתאות והעביר לחברה. משכון הזכות לטובת המערער חייב את רישומה ברשם החברות תוך 21 ימים, אולם הדבר לא נעשה, אלא רק בשנת 2004.  לרישום מאוחר זה של המחאת הזכות אין תוקף כלפי המפרק, שכן השיעבוד הצף שנרשם לטובת בנק לאומי על נכסי החברה בשנת 2000 כלל תניה מגבילה ובנק לאומי לא הסכים כי החברה תמשכן לטובת המערער את  הזכות לקבלת כספים ממנורה. על אף שההמחאה נרשמה בספרי החברה, אין לראות בכך, לענין ידיעתו הקונסטרוקטיבית של הבנק, תחליף לרישומה כשיעבוד ברשם החברות.  מכל אלה עולה  - לפי הכנ"ר - כי למערער אין זכות בכספים שיתקבלו ממנורה. 

הערעור דנן

7.      המערער לא הסכים להחלטת הכנ"ר בנוגע לתביעת החוב, והגיש עליה ערעור ביום 8.8.05 (פש"ר 685/05).  בדיון שנערך ביום 28.9.05 במעמד הצדדים, קבעתי כי הצדדים יגישו טיעוניהם בכתב.  בהתאם להחלטתי שם, הגיש הכנ"ר תגובה לערעור ביום 6.10.05; בנק לאומי הגיש את תגובתו ביום 13.11.05; והמנהל המיוחד הגיש את תגובתו בתאריך 21.11.05. המערער הגיש ביום 18.11.05 את תגובתו לתגובת בנק לאומי והכנ"ר.  החלטתי בערעור ניתנת על סמך הטיעונים הנ"ל בכתב וכן על סמך מסמכים - שהצדדים לא חלקו על עצם קיומם -  שהוגשו במהלך הדיון בבקשת העיקול (בש"א 2091/05) והמאוזכרים בתגובותיהם בכתב של הצדדים לבקשה דנן.

8.      טענתו העיקרית של המערער הינה כי המחאת הזכות לקבלת הכספים ממנורה לא היתה על דרך השיעבוד כי אם על דרך מכר.  היינו, הזכות הועברה לקניינו של המערער כבר ביום 14.8.99 (הוא יום כריתת כתב ההמחאה) וזאת כנגד העברת הלוואה של 360,000 ש"ח מכספי המערער לחברה.  כך עולה לטענתו מסעיפים 5-6 לכתב ההמחאה.  עוד טוען המערער כי מכיוון שלא בשיעבוד עסקינן, ומכיוון שהזכות לא היתה קניינה של החברה מאז 8/1999,  הרי אין צורך ברישומה ואין כל נפקות לרישומה המאוחר של המחאת הזכות.  מקרקעיו של המערער אמנם שועבדו לצורך קבלת משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן - הבנק למשכנתאות), אולם הדבר נעשה בעסקה נפרדת מעסקת המחאת הזכות, במסגרתה נמכרו המקרקעין לשלשת בנין של המערער כנגד הלוואה שקיבלו לשם כך מהבנק למשכנתאות.   השיעבוד הצף על נכסי החברה שנרשם לטובת בנק לאומי לא חל על הזכות לקבלת כספים ממנורה, שכן זכות זו לא נמנתה עם מצבת נכסי החברה במועד רישום השיעבוד הצף לטובת בנק לאומי.  לחילופין טוען המערער כי גם רישומה המאוחר של ההמחאה אינו שולל את תוקפה שכן תעודת הרישום שהוציא רשם החברות הינה ראיה חלוטה כי נתמלאו כל הדרישות בנוגע לרישום.  המחאת הזכות לא היתה שיעבוד המחייב רישום לפי סעיף 178 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן - פקודת החברות).  בנוסף, נטען כי במועד רישום השיעבוד הצף יש לראות בבנק לאומי כמי שידע על המחאת הזכות, שכן זו הופיעה בספרי החברה.  השיעבוד הצף של הבנק לא התגבש, שכן לא מונה לענין זה כונס נכסים, ועל כן הבנק אינו נושה מובטח.  לאור כל אלה, טוען המערער, שגה הכנ"ר בהחלטתו.  על כן יש להפכה ולקבוע כי הכספים ממנורה שייכים למערער.

9.      בתגובתו לכתב הערעור, חוזר הכנ"ר על נימוקי החלטתו ומוסיף וטוען כי העובדה שהחברה רשמה בסופו של דבר, באיחור, את המחאת הזכות במסגרת שיעבודי החברה הינה ראיה לכך כי כוונת הצדדים היתה כי המחאת הזכות תהיה על דרך השיעבוד.  בנוסף, התנהגותו של המערער - ביחס לזכות לקבלת הכספים ממנורה - לא היתה של בעלים: הוא לא יידע את מנורה בדבר היותו הבעלים של הזכות ולא טרח לשלם לב"כ התובעת (החברה) בהליך בבימ"ש שלום בנהריה את שכר טרחתו.

10.    בנק לאומי , בתגובתו, טוען גם הוא כי המחאת הזכות מהחברה למערער היתה על דרך השיעבוד, וכי דבר זה עולה מכתב ההמחאה ומכך שההמחאה נרשמה ברשם החברות.  הבנק מציין כי ביום 11.5.00 חתמה החברה על אגרת חוב ללא הגבלה בסכום, עם תניה מגבילה, במסגרתה שועבדו לבנק כל נכסיה.  נטען כי ביום 23.5.00 נרשם השיעבוד הצף עם תניה מגבילה ברשם החברות.  לפי סעיף 5(ה) לאגרת החוב, נדרשת הסכמת הבנק בכתב ומראש לכל שיעבוד ומשכון של רכוש החברה.  הבנק לא נתן את הסכמתו לשיעבוד הזכות לקבלת כספים ממנורה לטובת המערער, וגם לא ידע על ההמחאה כאמור, ומששיעבוד זה נרשם רק ב- 28.4.03, אין לו תוקף כלפי הבנק.  שיעבוד הבנק התגבש לכל המאוחר עם מתן צו הפירוק לחברה, ואין צורך לשם כך במינוי כונס נכסים. 

11.    המנהל המיוחד מצטרף לעמדת הכנ"ר.  הוא מוסיף וטוען בתגובתו, בין השאר, כי המערער לא הלווה כספים לחברה, אלא שימש צינור להעברת כספי המשכנתא לחברה.  לטענת המנהל המיוחד, קיים חשש כי כתב ההמחאה בא לעולם רק בשנת 2003 (מועד בו אישרה אותו הנהלת החברה) כאשר החברה היתה מצויה כבר בקשיים, ולא בשנת 1999.  המחאת הזכות עומדת בניגוד לשיעבוד של בנק לאומי.  על כן, טוען המנהל המיוחד, יש לדחות את הערעור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ