אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק פשר 2118/02

פסק-דין בתיק פשר 2118/02

תאריך פרסום : 17/03/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
2118-02,16092-05
19/02/2008
בפני השופט:
אלשיך ורדה - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
רו"ח חיים קמיל- בתפקידו כנאמן להסדר נושים של רובננקו שמואל אחזקות בע"מ (כיום צמרות בוני הארץ בע"מ)
עו"ד א.נ. ורדי ואח'
הנתבע:
1. בוני הבירה בניה והשקעות בע"מ
2. צמרות בוני הארץ בע"מ
3. הבנק לפתוח התעשיה בישראל בע"מ
4. בנק המזרחי המאוחד בע"מ
5. בנק לאומי לישראל בע"מ
6. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
7. א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ
8. שאול וולפשטיין בע"מ
9. מר יעקב בנימין
10. דירות נ. שקד בע"מ
11. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד ליאור להב ואח'
עו"ד עדי גרטל ואח'
עו"ד עמית פינס
עו"ד שי גרנות ואח'
עו"ד איל רוזובסקי ואח'
עו"ד רנה שיבולת ואח'
עו"ד יעקב שפיגלמן ואח'
עו"ד יוסף עזגד ואח'
עו"ד נטע כצמן-יעקובוביץ
פסק-דין

מונחת בפני בקשת הנאמן להסדר הנושים של קבוצת רובננקו שמואל אחזקות בע"מ, אשר עותר לקביעת מנגנון לפסיקת שכר-טרחתו, וזאת בהתאם לפרשנותו לנוסח הסדר הנושים, אשר לשיטתו מחלק את עלות שכר-טרחתו של בעל התפקיד בין קבוצות הנשיה השונות, לרבות הנושים המובטחים (הן הבנקים, והן משלימי הון עצמי בפרויקטים, אשר לחלקם בטוחות מדרגה שניה על אותם פרויקטים).

1.                   ראשיתה של הפרשיה נשוא בקשה זו הינה ביום 25.11.02, עת הוגשה בקשת הקפאת הליכים כנגד קבוצת רובננקו, אשר עיקר עיסוקה הינו מגוון פרוייקטים בתחום הבניה, ואשר מנתה באותה עת חברה ציבורית אחת, אשר מתחתיה פועלות מספר חברות פרטיות. בית המשפט של חדלות פרעון נעתר לבקשה, ומינה את המבקש כנאמן לקבוצת החברות.
במסגרת בקשתו, מגולל הנאמן בהרחבה את העובדה, כי נמסרה לידיו תשלובת מורכבת, שמצבת נכסיה ופעילותה כללה פרוייקטים רבים המערבים מגוון בעיות משפטיות וצדדי ג', כולל נושים, מתקשרים חוזיים, רוכשי דירות, שותפים ועוד, ואשר מצבם של רבים מהם היה באותה עת בכי רע. בין היתר, "ריחפה" מעליהם סכנה של סילוק יד, ומימוש ערבויות בסכומי עתק, אשר היו מגדילים באורח משמעותי את מצבת הנשיה.

לא זאת, אלא אף זאת; מוסיף הנאמן ומזכיר (ובצדק), כי אף המצב המשפטי בנוגע לרבים מענייני הקבוצה לא היה ברור, ובמסגרת הקפאת ההליכים ניטשו סכסוכים רבים אשר הצריכו מספר רב של התדיינויות משפטיות בערכאות שונות, כולל טיפול בבעיות משפטיות סבוכות שפתרונן אינו מובן מאליו.

2.                   בסופו של יום, גובש הסדר נושים לחלק מהקבוצה (לרבות ובעיקר החברה הציבורית, אשר עומדת אף במוקד בקשה זו), וזאת לאחר שעלה בידי הנאמן להחזיקה כ"עסק חי" במהלך תקופת הקפאת ההליכים. הסדר נושים מורכב זה, הסדיר את מכר החברה כמכלול לידי רוכשת, תוך העברת חבויות והסדרת עניינים, בתיווכו או בסיועו של הנאמן, בין הרוכשת הבאה בנעלי החברה, לבין המערכת הבנקאית וגורמים רלוונטיים נוספים. עם זאת, אף לאחר מכן נותרה פעילות לא מעטה במסגרת הסדר הנושים, עליה הופקד הנאמן, ומכאן אף הגשת הבקשה שבפני.

מוסיף הנאמן וטוען, כי הפעלה זו של החברה וגיבוש ההסדר (כולל השבת הפרוייקטים לפעולה, והמנעות מביטול חוזים בידי רוכשי דירות וממימוש ערבויות) עלה יפה, חרף העובדה כי בראשיתם של ההליכים, ניצב בפני קופה ריקה לחלוטין, כולל העדר יכולת לגבות "תרומה אישית" מבעלי השליטה הקודמים, אשר נקלעו בעצמם להליכי חדלות פרעון.

3.                   המחלוקת בבקשה אשר בפני, נובעת מאותו רכיב בבקשת שכר-הטרחה של הנאמן, שעניינו תשלום חלק משכרו על-ידי הנושים המובטחים, וזאת בסך של 2.5% מן התקבולים שהגיעו לידיהם. הנושים המובטחים, בתגובותיהם הראשונות שהוגשו לבקשה, אמנם לא חסכו שבחים בכל הנוגע לפעילות הנאמן ולתוצאותיה, אולם סירבו במפגיע להשתתף בשכר-טרחתו. זאת, תוך הפנייתו לגבות את אותו חלק משכר-הטרחה מן הרוכשת (וזאת חרף העובדה, כי האחרונה מצויה כיום בקשיים כלכליים ניכרים, וזאת בלשון המעטה).

טענותיהם של רוב הנושים המובטחים, חרף הבדלים מסויימים בנסיבות, בעובדות רלוונטיות ובניסוח, היו למעשה כמעט זהות, ואלו עיקריהן:

א.         זכויותיו ומעמדו של נושה מובטח מוגנים בהגנה חוקתית לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ואין לפגוע בו (אף לא על-ידי נטילת שכר-טרחת הנאמן מתוך המגיע לו), אלא בהסכמתו המפורשת. לשיטת חלק מהנושים המובטחים, אף במקרה שפעולות הנאמן הביאו תועלת לנושים המובטחים, עדיין אין לחייבם בתשלום שכרו, וזאת באשר ההלכות שקבע בית המשפט העליון בעניין השתתפות נושים מובטחים אינן עוסקות אלא בהוצאות שהוציאה קופת הפירוק (ובהיקש מכך, אף קופת הקפאת ההליכים), בגין שמירה או מימוש הנכסים המשועבדים, באורח שהטיב עם הנושים המובטחים.

בנסיבות המקרה, לא ניתנה הסכמה מפורשת, באשר הובטח לנושים המובטחים כי יפרעו מניה וביה כדי מלוא חובם; אי לכך, לא אושר לנאמן מראש לגבות מהם שכר-טרחה, ולכל היותר אוזכר בהסדר כי העניין "ידון" עם הנושים המובטחים בהמשך (ואין בכך כל רמז להסכמתם לתשלום כלשהו).

ב.         לא הוכח, לשיטת הנושים המובטחים, כי בטוחותיהם השונות לא כיסו מראש את מלוא חובם, כך שלא היו נפרעים כדי מאה אחוז מנשייתם אף לו היתה החברה נקלעת לחדלות פרעון מוחלטת, וכל פרוייקט היה נקלע לכינוס נפרד תחת ניהולו של הנושה המובטח האוחז בו (לשיטת חלק מהנושים המובטחים, די בעובדה כי בסופו של יום נמצאו כספים אף לתשלום חובות לא מובטחים, בכדי ללמד על כך). לפי טענה זו, ניתוחו של הנאמן בדבר האורח בו הביא תועלת לנושים המובטחים הינו "חוכמה בדיעבד", ואינו מוכח. חלק מהנושים המובטחים גורסים, כי במידה ויהא צורך בכך, הרי שזכותם לנהל הליך הוכחות עובדתי, בכדי להבהיר את נכונות טענותיהם.

ג.          העובדה כי סוגיית שכר-הטרחה הועלתה אך לאחר שנים, הביאה את הנושים המובטחים לסבור כי הנאמן אינו דורש מהם להשתתף בשכר-טרחתו, ולכלכל את צעדיהם בהתאם בכל האמור להליכים מול הרוכשת וגורמים אחרים; קרי, עניין לנו במצב בו חלוף הזמן הביא את הנושים המובטחים לשנות את מצבם לרעה. כמו כן, לו היה הנושים המובטחים יודעים מראש כי עליהם להשתתף בתשלום שכר-הטרחה, יתכן והיו מתנגדים להסדר עוד בשלב בו הובא זה לאישור אספות הנושים.

ד.         חלק מן הפרוייקטים הושלמו גם באמצעות אשראי שהעניקו חלק מן הנושים המובטחים, דבר אשר מעלה ספק בכך, האם לא היה מינוי כונס מביא לאותן תוצאות. כמו כן, הנושים המובטחים ובאי-כוחם העניקו לנאמן סיוע רב-ערך בכל הנוגע בטיפול בפרוייקטים והתדיינות מול הרוכשת, כך שלא ניתן לומר, כי אך פעילות הנאמן היא שהביאה לנושים המובטחים תועלת.

ה.         לשיטת בנק דיסקונט, הסכמתו להצעת ההסדר הותנתה בכך, כי הרוכשת היא שתישא בכל תשלום או הוצאה נוספת מכל סוג שהוא, לרבות תשלומים נוספים בקשר להסדר הנושים, ואף מטעם זה, את אותו רכיב בשכר-הטרחה שעותר הנאמן להטיל על הבנק, מן הראוי להעבירו לאחריות הרוכשת.

ו.          הבנק לפיתוח התעשיה טוען, כי מעמדו שונה ממעמד הנושים המובטחים האחרים, לאור העובדה כי בטוחתו אינה נכס מנכסי החברה, אלא הינה עצם מניות השליטה בחברה עצמה (קרי, חלק ממצבת נכסיו של בעל השליטה). לשיטת הבנק לפיתוח התעשיה, בכך שהתיר את מכר המניות דנן במסגרת ההסדר, תרם תרומה משמעותית לכלל הנושים, ואי לכך אין לחייבו בתשלום שכר-טרחת הנאמן. כמו כן, טוען הבנק לפיתוח התעשיה כי נטל חלק פעיל וסייע לנאמן עד מאד במסגרת המשא ומתן מול המשקיע. כמו כן, לשיטתו סוכם בינו לבין הרוכשת שהסכום שישולם לו יהיה סכום נטו; אי לכך, אף במידה ויפסק כי הוא חב בתשלום שכר-טרחת הנאמן, מן הראוי להעביר סכום זה אל כתפי המשקיע או החברה הרוכשת.

ז.          חברת יובלים, אשר הינה הן שותף לשעבר בחברה, הן שותפה בחלק מן הפרוייקטים (כולל מעמד של נושה מובטח בחלק מסוים מהם), התנגדה בכתבי טענותיה לבקשה. מעבר לטענות שהעלו יתרת הנושים המובטחים, הוסיפה והעלתה טענות נוספות כנגד התנהלות הנאמן, ואשר חלקן נראות כקשורות בקשר הדוק לסכסוכים השונים שניטשו בינה לבין הנאמן במסגרת הקפאת ההליכים. לשיטתה, לא רק שלא הפיקה כל תועלת מן ההליכים, אלא שאלו במידה רבה פגעו בה (ואי לכך, ספק אם מסכימה ל"ציון לשבח" שמרעיפים יתרת הנושים המובטחים על התנהלות הנאמן). עם זאת, במסגרת הדיון שנערך בבקשה במעמד הצדדים, הסכימה יובלים, מטעמי יעילות ורצון לסיום מהיר של ההתדיינות, עם הצעת הפשרה שהציע בא-כוח כונס הנכסים הרשמי.

4.                   כונס הנכסים הרשמי, בתגובה מפורטת שהגיש לתיק בית המשפט, מסכים באורח עקרוני עם זכאותו של הנאמן לשכר-טרחה מן הנושים המובטחים. עם זאת, כונס הנכסים הרשמי חולק על דרך החישוב בה נקט הנאמן בעניין זה, ועורך חישוב משל עצמו בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה.

כונס הנכסים הרשמי אינו חולק על העובדה, כי הושקעה עבודה רבה מצד הנאמן וצוותו, לאורך שנים ארוכות (ואשר היא, בתורה, שימרה את הפרוייקטים כחלק מעסק חי, במצב אשר אפשר לנושים המובטחים להגיע להסכמות מועילות עם המשקיע ולהפרע כדי מלוא חובם), וכי עסקינן במקרה מורכב אשר תקנות השכר הרגילות אינן נותנות לו מענה אמיתי. 
לשיטת כונס הנכסים הרשמי, אם כן, יש לכמת את הפעולות שפעל הנאמן לטובת כל אחד מן הנושים המובטחים, ולגבות ממנה שכר לפי התקנות (שכר מימוש או שכר-ניהול, בהתאם לסוג הפרוייקט ולפעילות הנאמן במסגרתו), וזאת תוך הפחתת סך של 25%, כקבוע בדין לעניין מימוש עבור נושה מובטח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ