אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק פשר 1977/06

פסק-דין בתיק פשר 1977/06

תאריך פרסום : 26/04/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1977-06,2966-08
10/06/2008
בפני השופט:
ורדה אלשיך - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
לב פוטיחה
עו"ד ניצן בן צבי ואח'
הנתבע:
1. עו"ד עופר שפירא בתפקידו כמנהל מיוחד של דיגיטל וריפיקיישן בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי
3. ע"י ב"כ עו"ד נטע כצמן יעקובוביץ

עו"ד נטע כצמן יעקובוביץ
פסק-דין

זוהי בקשה אשר הוגשה על ידי עובד חברת דיגיטל וריפיקיישן בע"מ (להלן: "החברה"), לב פוטיחה (להלן: "המערער"), בעקבות הכרעת החוב שניתנה על ידי מפרק החברה, עו"ד עופר שפירא (להלן: "המנהל המיוחד") ובה נדחו חלק מרכיבי תביעת החוב שהגיש המערער. הבקשה הוכתרה בכותרת "בקשה למתן צו" אך הינה למעשה ערעור על הכרעת החוב של המפרק, כפי שיובהר להלן.

1.         ביום 31/8/06 ניתן צו פירוק זמני לחברה, לבקשת עובדי החברה, ועו"ד שפירא מונה כמפרק זמני לחברה. ביום 8/2/07 ניתן צו פירוק קבוע לחברה, ועו"ד שפירא מונה למנהל המיוחד. בין לבין, ביום 22/1/07 נמכרה החברה על נכסיה ופעילותה לחברת דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות 2007 בע"מ (להלן: "החברה החדשה") ( בש"א 24193/06).

2.         המערער, מר לב פוטיחה, שימש כעובד החברה, והמשיך לעבוד בה במהלך תקופת הפירוק הזמני (אשר במהלכו הופעלה החברה כ"עסק חי") ואף לאחר המכירה המשיך לשמש כעובד בחברה החדשה. ביום 1/9/06 הגיש המערער תביעת חוב למנהל המיוחד. תביעת החוב הוגשה בדמות טבלה (ונספחים), ובה מצוינים סכומים שונים הנתבעים על ידי המערער (המחולקים לקטגוריות "שכר", "החזרים", "פיצויים" ועוד). תביעת החוב הכוללת של המערער עמדה על סך 225,796 ש"ח נכון ליום הגשתה.

ביום 4/7/07 נשלחה למערער הכרעת החוב של המנהל המיוחד ובה התקבלה תביעת החוב עד לסך 92,821 ש"ח בלבד. המנהל המיוחד הבהיר במכתב מפורט את הנימוקים אשר עמדו מאחורי החלטתו לקבל חלק ממרכיבי התביעה ולדחות אחרים.

3.         טוען המערער כי לאחר קבלת הכרעת החוב ניסה להיפגש עם המנהל המיוחד מספר פעמים על מנת להצביע על טעויות שנפלו (לטענתו) בהכרעת החוב. לאחר שניסיונות אלה כשלו, פנה באמצעות בא כוחו במכתב למנהל המיוחד ביום 7/8/07 ובו טען טענות הנוגעות לכל אחד מרכיבי התביעה, אשר לטענתו חושבו באופן שגוי. ביום 18/9/07 השיב המנהל המיוחד במכתב הבהרה קצר על טענותיו השונות של המערער. לאחר חילופי מכתבים נוספים, הוגשה הבקשה דנן לבית המשפט ביום 29/1/08.

4.         טרם אדון בטענות המערער לגופו של עניין, נדרשת אני להכריע בטענה המקדמית הנוגעת לסוג הבקשה שלפניי. במסגרת הבקשה והתגובות לה, העלו הצדדים את השאלה האם המדובר ב"בקשה" או ב"ערעור" על הכרעת המנהל המיוחד. הבקשה הוכתרה בכותרת "בקשה למתן צו", ונאמר בה:

"בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכותו...ולהורות למשיב 2 [המנהל המיוחד] לשלם למבקש את יתרת חובה של המשיבה 1 [החברה] למבקש [המערער] כמפורט להלן. לחילופין, מתבקש בית המשפט להתיר למבקש לפנות לביה"ד לעבודה בתביעה נגד המשיבים"

טוען המערער כי המדובר ב"בקשה" לבית המשפט על פי סעיף 310(ג) לפקודת החברות. מנגד, המנהל המיוחד טוען כי המדובר ב"ערעור" על הכרעתו כאמור בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל.

סבורה אני כי הדין עם עמדת המנהל המיוחד בנקודה זו. עיון בבקשה לגופה מגלה כי הבקשה כולה מהווה ניסיון להצביע על הפגמים והטעויות שנפלו בהכרעת החוב של המנהל המיוחד, ומשכך גם אם הוכתרה כ"בקשה למתן צו" הרי שדינה להיבחן במשקפי "ערעור". כמו כן, ספק בעיניי אם סעיף 310(ג) לפקודת החברות, המשמש כ"סעיף סל" לפניה לבית המשפט, נועד לבקשות כגון דא, אשר קיימת לגביהן הוראת דין ספציפית (תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל).

5.         המנהל המיוחד טען כי דינה של הבקשה (בהיותה ערעור) להידחות על הסף, וזאת מכיוון שהוגשה לאחר שחלפו 45 יום ממועד מתן הכרעת החוב. המערער טען כי, במידה ובית המשפט יסבור שמדובר בערעור (וכך אני סבורה כאמור לעיל), הרי שיש לספור את פרק הזמן בן 45 הימים מיום שבו שולם למערער חלק מהסכום שאושר לו על ידי המנהל המיוחד, אשר בגין עיכובים שונים בוצע רק בתאריך 19/2/08 (דהיינו, לאחר שהוגשה הבקשה בלאו הכי). טענה זו של המערער אין בידי לקבל. אינני מכירה כל הוראת דין המאפשרת "משיכה" של מועד ההכרעה (הנחשב לצורך חישוב פרק הזמן העומד למערער) באופן שכזה, לא במסגרת דיני הפירוק ופשיטת הרגל ולא במסגרת הדין הכללי.

מעבר לנדרש ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, מוכנה אני להניח (לטובת המערער) כי המערער הניח בטעות שחילופי המכתבים בינו לבין המנהל המיוחד דוחים את המועד להגשת הערעור. אלא שגם אם אקבל טענה זו, הרי לא ייתכן כי נושה המעוניין לדחות שוב ושוב את הגשת הערעור על הכרעת חוב יעשה זאת על ידי שליחת מכתבים שוב ושוב לבעל התפקיד, בהם הוא חוזר על טענתו כי הכרעת החוב מוטעית. לכל המאוחר היה על המערער להגיש ערעור על הכרעת המנהל המיוחד בתוך 45 יום ממכתב ההבהרה של המנהל המיוחד, מיום 18/9/07. הערעור דנן הוגש ביום 29/1/08, ולא בתוך 45 יום ו משכך, דין בקשת הערעור להידחות על הסף .   

6.         למעלה מן הצורך, ומבלי לפגוע באמור לעיל, ברצוני להתייחס בקצרה לנקודה העיקרית עליה מלין המערער בנוגע להכרעת החוב:

עיון בהכרעת המנהל המיוחד מגלה כי הרכיב העיקרי אשר נדחה על ידו היה רכיב "פיצויי הפיטורין". בהכרעת החוב קבע המנהל המיוחד כי המערער לא פוטר מהעבודה בשום שלב ומעולם לא התפטר ממנה; כי המערער המשיך לעבוד באותו מקום עבודה (פיזית) ולא הושפע ממתן צו הפירוק; כי תנאי עבודתו לא הורעו במהלך תקופת הפירוק; וכי החברה החדשה, אשר רכשה את פעילות ונכסי החברה שבפירוק, המשיכה בהעסקת כלל העובדים, וממילא אם יפוטר המערער בעתיד, תשלם לו החברה החדשה פיצויי פיטורין אשר יחושבו על פי כלל התקופה שבה הועסק (כולל התקופה שבה הועסק בחברה שבפירוק), וזאת בהתאם לתנאי הסכם המכר, אשר אושר על ידי בית המשפט. לאור האמור לעיל קבע המנהל המיוחד כי המערער אינו זכאי לרכיב פיצויי פיטורין.

המערער מלין על קביעה זו. לטענתו חל שינוי לרעה בתנאי העבודה ולא ניתנה לו הזדמנות להוכיח טענה זו. אלא שטענה זו נטענה על ידי המערער בלאקוניות ובלא להצביע על הרעה קונקרטית בתנאי עבודתו. מעבר לכך, בנוסף להגשת תביעת החוב (והגשת הבקשה דנן) הגיש המערער תובענה בבית הדין לעבודה כנגד החברה החדשה, ובה הוא תובע פיצויי פיטורין בגין כל תקופת העסקתו בחברה הישנה והחדשה גם יחד.

7.         לאור הסכם המכר בין החברה שבפירוק לבין החברה החדשה, על פיו נוטלת על עצמה החברה החדשה את כל החובות כלפי העובדים (וכלפי נושים אחרים), הרי שדין טענותיו של המערער בנוגע להרעת תנאי עבודתו (ובנוגע לפיטוריו) להיבחן בתובענה שהוגשה בבית הדין לעבודה כנגד החברה החדשה ,  ולא במסגרת ערעור על הכרעת המנהל המיוחד (במסגרת החברה שבפירוק). כמו כן, לאור הסכם המכר, אינני רואה כל טעם בבקשתו של המערער להוסיף את החברה שבפירוק כנתבעת במסגרת התובענה בבית הדין לעבודה. משכך, גם בקשה זו דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

היום, ז' בסיון, תשס"ח (10 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.

ורדה אלשיך, שופטת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ