אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק פשר 1700/05

פסק-דין בתיק פשר 1700/05

תאריך פרסום : 04/03/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1700-05,23122-07
21/04/2008
בפני השופט:
ורדה אלשיך - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
1. אורה ויעקב עמנואל
2. טובה שפירא ואח'

עו"ד נחושתן ספרן מרום ושרף
הנתבע:
1. רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס- בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד רות לינקר מזרחי
פסק-דין

מונח בפני ערעורם של משכירי נכס אשר שכרה חברת קלאבמרקט (להלן: "המשכירים", "קלאבמרקט" ו"הנכס", בהתאמה). עיקרו של הערעור נסב סביב דחיית רכיבים מסויימים בתביעת החוב שהגישו המשכירים, ובמיוחד רכיב כספי נכבד אותו דרשו המשכירים בגין תוספות בניה שביצעה קלאבמרקט על המקרקעין, כולל חישובי ריבית והצמדה המחושבים לאחור, ממועד הבניה ואילך. הערעור נסמך הן על טענות מהותיות , שעניינן פרשנות החוזה בין הצדדים, והן על טענות דיוניות , שעניינן אי-הצבת גרסה עובדתית מגובה בתצהיר מטעם הנאמנים. נאמני קלאבמרקט (להלן: "הנאמנים") וכן כונס הנכסים הרשמי מתנגד לערעור, ומבקשים דחייתו. לאחר שעיינתי בערעור ובתגובות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.                  ביום 11.10.96, נחתם הסכם השכירות נשוא המחלוקת, בין המשכירים לבין סופרשוק גרינברג (1992) בע"מ, במסגרתו הוסכם על השכרת שטח בן 2300 מ"ר, וזאת לצרכי סופרמרקט בלבד. כבר בשלב זה ברור כי הצדדים אינם חלוקים לגבי קיומו ותוקפו של החוזה, נוסחו, וכן בדבר העובדה כי עמד בתוקפו לאורך כל התקופה שעד קריסתה של קלאבמרקט, וזאת חרף שינויי הבעלות והמיזוגים שעבר השוכר במהלך התקופה. המבוא להסכם, עליו מסתמכים המשכירים, קבע כדלקמן:

" והואיל וברצון המשכיר להשכיר את הנכס (המסומן בתשריט המצ"ב...) ובו מבנים בשטח של כ-2300 מ"ר כמתואר בתשריט המצ"ב, ושטח אשר ישמש לחניית המשתמשים במושכר (להלן: "המושכר") (ההדגשות כפי שנעשו בטענות המשכירים - ו.א)......"

ההסכם קבע את תקופת השכירות, וכמו כן נקבע בסעיף 16.1 לחוזה, כי דמי השכירות החודשיים יעמדו על סך שקלים חדשים השווה ל-19,000 דולר. סעיף 20.5 להסכם, עליו מבוססת במידה רבה תביעתם של המשכירים במימדיה הנוכחיים (מעל ל-2 מיליון ש"ח), קובע כי במידה ותשלום אשר יש לשלמו לפי ההסכם לא ישולם, ישא ריבית פיגורים בשיעור הנהוג בבנק לאומי לעניין משיכות יתר לא מאושרות.

2.                  הצדדים אינם חלוקים למעשה על העובדה, כי בתקופות שונות במהלך ההסכם, בנתה קלאבמרקט שלושה מבנים שונים בשטח המושכר; הנאמנים אף אינם חולקים על מדידת שטחם, כפי שבוצעה בידי המשכירים. טענתם המרכזית של המשכירים הינה, כי בעבור אותם מבנים מגיעה להם תוספת דמי שכירות. לכתב הערעור צירפו המשיבים שורת  מכתבים שנכתבו במהלך השנים, בהם טענו כלפי קלאבמרקט כי מגיעים להם דמי שכירות נוספים, ואף תבעו ריבית והצמדה למפרע בגין אותם שטחים. לטענת המבקשים, מעולם לא כפרה קלאבמרקט בחוב דנן - זאת, חרף העובדה כי לא הוצג (ואף לא נטען למעשה כי קיים) מסמך כתוב כלשהו, בו מודה קלאבמרקט בחוב דנן, או מבטיחה לשלמו (ודומה כי מרבית המכתבים דנן לא זכו למעשה לתשובה).

3.                  לאור האמור לעיל, ואף לפי פרשנותם של המשכירים לסעיף 13, המגביל עריכת שינויים במושכר, ערכו המשכירים חישוב של אחוז שטחי תוספות הבניה כבסיס להעלאת דמי השכירות, וזאת באורח יחסי לסכום דמי השכירות הכלול בהסכם (ובתוספת נכבדה של ריבית פיגורים מירבית, המחושבת למפרע). המשכירים שוללים את פרשנות הנאמנים כי דמי השכירות בחוזה הינם דמי שכירות כלליים בעבור השטח כולו, בלא קשר למספר המבנים הבנויים עליו ושטחם (או כפי שהדבר מכונה על ידם - חוזה פאושאלי). לטענת המשכירים, מדובר בטיעון לא מבוסס העומד בניגוד להגיון ולעובדות, שכן לפי הגיון זה, לכאורה, יכולה היתה קלאבמרקט לבנות בניין בן 10 קומות מעל המושכר, בלא לשלם עליו כל תוספת. המשכירים עומדים על כך, כי דמי השכירות חושבו בדיוק לפי שטחו של המושכר כפי שהיה בטרם תוספות הבניה. כך, חרף העובדה שהחוזה לא ציין במפורש את חישוב דמי השכירות עבור מטר מרובע. זאת, שכן לטענתם "ברור לצדדים מהו המושכר ושטחו, וכי כל שטח מעבר לו דורש דמי שכירות נוספים". לשיטתם, אף אם יוכח כי הסכימו לבניה נוספת של קלאבמרקט (כטענת הנאמנים, המציגים פניות משותפות של הצדדים לקבלת היתר בניה), הרי שאין בכך כל הוכחה כי ויתרו על תוספת דמי שכירות.

4.                  מן הבחינה הדיונית טוענים המשכירים, כי גרסתם הינה הגרסה העובדתית היחידה שהונחה בפני בית המשפט, וכי הנאמנים לא צירפו כל תצהיר לתמיכה בעובדות המופיעות בתגובתם. לשיטת המשכירים, הערעור לבית המשפט המחוזי הינו "דיון בפני ערכאה ראשונה", המחייב הבאת ראיות מטעם הנאמנים, תצהירים אשר יאפשרו למבקשים לחקור את הנאמנים או מי מטעמם אודותיהם וכיוצא באלו. בכדי לבסס טענה זו, מנסים המשכירים להתבסס על החלטתו הקצרה של רשם בית המשפט העליון בע"א 11227/04, ועל המובאות המאוזכרות בו, התומכות לכאורה בעמדתם.

כמו כן, מוסיפים המשכירים וטוענים בכתב התשובה שהגישו, כי אין כל מכתב תשובה מטעם החברה, בזמן אמת , בו היא דוחה את דרישות המשכירים, או טוענת טענות הדומות לטענות הנאמנים (אשר לשיטת המשכירים אינן אלא "תירוצים בדיעבד"). דעתם היא כי, שתיקתה המפורשת של קלאברקט  לאורך השנים, דינה כי כל טענות ההגנה "הומצאו כעת" בידי הנאמנים.

5.                  בנוסף לאמור לעיל, תוקפים המשכירים את טענת הנאמנים בדבר התיישנות ושיהוי, וזאת בטענה כי לא הועלו במועד הראשון במסגרתו ניתן להעלותן, באשר לא נזכרו בהכרעת החוב. לגופו של עניין טוענים המשכירים, כי מכתביהם הרבים לאורך כל התקופה מעידים על כך כי מעולם לא "ישנו על זכויותיהם", אלא תבעו אותן שוב ושוב (מה גם כי בין הצדדים התנהלו לכאורה אף שיחות בעל-פה).

עד כאן טענות הצדדים, ולהלן החלטתי;

6.                  מונח בפני ערעור על הכרעת נאמן בהקפאת הליכים בתביעת חוב, ואשר עיקרו כאמור בשאלות חוזיות. זאת, כאשר לשיטת המערערים עצמם, העובדות הבסיסיות הנוגעות לחוזה, וכן לבניה הנוספת נשוא הערעור, אינן שנויות במחלוקת עובדתית. זאת, להבדיל מן הפרשנות הנכונה שיש ליתן לחוזה. אלא, שטרם אגש להכרעת הסוגיה המשפטית-חוזית, מן הראוי להקדים ולהתייחס לטענותיהם הדיוניות של המשכירים-מערערים.
המשכירים טוענים, כי רע"א 11227/04 מתווה הלכה בעניין מעמדה של הכרעת חוב בידי נאמן, ולמעשה הופך את הערעור עליה לדיון בפני "ערכאה דיונית ראשונה", על כל המשתמע מכך. אלא מאי? לא זאת בלבד, שעניין לנו בהחלטה קצרה שניתנה על-ידי רשם בית המשפט העליון, אלא שעיון בה מלמד, כי הדרך בה מנסים המשיבים להתבסס עליה (והן על ההלכות המאוזכרות בה), הינה שגויה, ולא ניתן להסיק ממנה את המסקנות הרצויות להן - קל וחומר שלא ברמה של הלכה מחייבת, פרי עטו של בית המשפט העליון.


בעניין זה, לא אוכל אלא לתמוה על הדרך בה ציטטו המשיבים את פסק-הדין, תוך שהם מביאים בפני את חלקה של פסקה, אגב השמטת מספר שורות עקרוניות המופיעות ביני לביני; אלא, שעיון בפסק-הדין (בגרסתו הבלתי מצונזרת) מלמד, כי לא זאת בלבד כי קביעתו האופרטיבית של כב' הרשם אינה מתייחסת אלא לשאלה האם הערעור על החלטת בית המשפט של חדלות פרעון בערעור על תביעת חוב הינו ברשות או בזכות - סוגיה שכלל אינה רלוונטית למחלוקת שבפני - אלא שבמסגרת החלטתו, מוסיף הרשם וקובע במפורש:

"ער אני לכך כי יש הסוברים כי יש לראות בהליך ברור החוב בפני הנאמן משום הליך "מעין שיפוטי" (ראו פש"ר (תל-אביב יפו) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט (טרם פורסם) נ' פש"ר (תל-אביב יפו) 2673/99 אריה יצחק נ' רו"ח חן ברדיצ'ב (לא פורסם), אולם גם אם כך הדבר ואיני מביע בכך כל עמדה הרי שלכולי עלמא ברור כי אין הליך זה שקול לדיון בפני ערכאה שיפוטית לכל דבר ועניין. נתון זה, כשהוא מצטרף להכרה בזכות הערעור כזכות חוקתית (סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה), מובילה למסקנתי כאמור כי בהליך שבפני יש למבקש זכות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי."


עיננו הרואות; לא זאת בלבד שההחלטה האם הכרעת נאמן בתביעת חוב הינה בגדר הליך מעין שיפוטי כלל אינה מוכרעת, באותה החלטה (ואף לא במובאות המאוזכרות בה, הנסבות אודות סוגיית הערעור בזכות), אלא שהרשם אף מאזכר פסיקה הקובעת במפורש את ההיפך הגמור מטענת המשכירים.

לא זאת, אלא אף זאת; מעיון מושכל בסוגיה זו ניתן להוסיף ולהעיר, כי השוואת הכרעת חוב לפסיקת ערכאה דיונית, יש לה רבדים רבים ושונים, ויתכן (וכך עולה אף מניתוח הפסיקה דנן) כי הכרעת נאמן תדמה להכרעת ערכאה שיפוטית של ממש באספקט מסויים (ערעור בזכות על בית המשפט של חדלות פרעון), אך לא בהכרח בסוגיות אחרות ושונות - כגון קביעות ראייתיות של בעל התפקיד.

7.                  נוכח חשיבותו של עניין זה, והקשר ההדוק בינו לבין עצם היכולת לנהל הליך חדלות פרעון מהיר ויעיל , דומה כי ראוי לחזור ולפרט כאן, בקצרה, מעט מושכלות יסוד: הליך פירוק או הקפאת הליכים של גוף גדול בעל עסקים מורכבים, כרוך מטיבם של דברים בהכרעת תביעות חוב רבות - כאשר לעיתים (וכך אף, ובמיוחד, במקרה הנוכחי), עניין לנו במאות רבות ואף באלפי תביעות חוב מסוגים שונים, אשר רבות מהן דורשות בחינת כמות גדולה של מסמכים, שמיעת עדויות מעורבים בדבר, וכיוצא באלו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ