אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק פשר 1118/08

פסק-דין בתיק פשר 1118/08

תאריך פרסום : 15/02/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1118-08,3549-08
30/03/2008
בפני השופט:
אלשיך ורדה - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
דורית עפגין
עו"ד גיורא בלופרב
הנתבע:
1. עולם של פנאי בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד נתיב צוריאנו כהן
עו"ד אילון בריל
פסק-דין

מונחת בפני בקשה למינוי מפרק זמני לחברת עולם של פנאי בע"מ (להלן: "החברה"), אשר הוגשה בידי משתתפת בחברה, גב' דורית עפגין, אשר מחזיקה ב-45% ממניות החברה (להלן: "המבקשת"). הבקשה מסתמכת על טענות שעניינן הן חדלות פרעון נטענת, הן מבוי סתום ביחסי הניהול והעובדה שלגביה אין חולק, כי בעלי השליטה בחברה החליטו להפסיק את פעילותה ולהפרד, והן עילות מן היושר ומן הצדק, לפי סעיף 257(5) לפקודת החברות.

מר אילת יוסף, שהינו בעל השליטה למעשה בחברה, מתנגד לבקשה ומבקש את דחייתה, אגב חיובה של המבקשת בהוצאות משפט; לטענתו, עניין לנו בסכסוך בעלי מניות, אשר במסגרתו כבר הגיש, קודם להגשת בקשת הפירוק , תביעה אזרחית-כספית כנגד המבקשת. לשיטתו, מיועדת הבקשה שבפני להפעיל עליו לחץ פסול, ולסכל את בירור התביעה שהגיש. כמו כן, טוען המשיב כי החברה אינה חדלת פרעון, וכי לזכות המבקשת לא עומד פסק-דין כלשהו כנגד החברה; בעניין זה, מבסס המשיב את טיעוניו על פסיקה קודמת, שחלקה ניתנה בבית משפט זה, אשר שוללת שימוש בבקשת פירוק כ"נתיב עוקף" להתדיינות ותביעה אזרחית, וזאת כאשר ה"חוב" נשוא הבקשה שנוי במחלוקת. כמו כן, מאזכר המבקש את הפסיקה, השוללת נסיון להשתמש בסעד הפירוק מקום בו עסקינן בסכסוך בעלי מניות שמקומו להידון במסגרת תביעה להסרת קיפוח.

יוער, כי שני הצדדים מאשימים זה את זה בריקון נכסים, ולמעשה בגניבה של פעילות ונכסים מן החברה, לטובת עסקים אישיים שהם מנהלים; זאת, בנוסף לניהול משא ומתן בחוסר תום-לב, וסיכול הנסיונות הקודמים להפרדות מרצון של הצדדים. המבקשת מאשימה את המשיב אף בכך, שהוא מונע ממנה לגשת את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, וכי סירב באורח סדרתי לשלם את שכרם של אומנים ואנשי מקצוע שעבדו למען החברה, בנימוק כי החברה מצויה בקשיים, ובכדי לזכות במגיע להם, על המועסקים דנן לזכות אותו ב"הנחה" של 20% מערך התשלום. לשיטתה, מעידים מכתבים אלו העד-היטב על היותה של החברה חדלת פרעון.

לאחר שעיינתי בבקשה, ניתנת החלטתי זו

1.                  עניין לנו בחברה, שראשיתה בשותפות עסקית בין המבקשת למשיב, אשר נקלעו לסכסוך קשה; חרף העובדה, כי מרביתן של העובדות הרלוונטיות שנויות במחלוקת חריפה , שאינה משפטית או פרשנית גרידא, הרי שאין ספק כי הסכסוך דנן הוביל את החברה אל פי-פחת, ולמעשה להסכם בין הצדדים להפסיק את פעילותה ולחלק את נכסיה ביניהם. מעיון בכתבי הטענות, עולה כי כל אחד מן הצדדים מאשים את משנהו במעשים חמורים, אשר חלקם גובלים בפלילים - ובעיקר ריקון (ולמעשה גניבה) של נכסי החברה, והעברתם לידיו או לחברות המצויות בשליטתו האישית. כמו כן, עולות טענות לדרדור מכוון של מצב העסק המשותף, אי-מתן עיון במסמכים, ועוד כהנה וכהנה טענות, אשר מעבר למחלוקת העובדתית וההאשמות ההדדיות הנוגעות לכל אחת ואחת מהן, מעלות מסקנה ברורה אחת, והיא שאין הצדדים דנן יכולים לנהל עוד עסק משותף.

2.                  השאלה המרכזית אשר מן הראוי להכריע בה, נוגעת לאורח הראוי לישומה של ההלכה הפסוקה בנסיבות המקרה דנן. אין ולא יתכן מקום לספק, כי הפסיקה דהיום מורה על נקיטת זהירות רבה בכל הנוגע לפירוק חברה בשל סכסוכים (קשים ככל שיהיו) בין בעלי מניותיה; זאת, הן מטעמים משפטיים עקרוניים, והן מטעמים פרקטיים שעניינם הכרת חיי המעשה ושיקולי הכוונת התנהגות ex-ante.

אין כל צורך להכביר מילים על העובדה, כי חברה אינה שותפות גרידא; ולא בכדי, קבע בית המשפט העליון זה מכבר, כי "אין התאגדות לחצאין", ומי שקיבל על עצמו מרצונו התאגדות במבנה של תאגיד, אינו יכול ברצונו לטעון טענות היפות לשותפויות (ע.א. 419/89 שרונה אולשטיין נ' זקסוניה מטוויה ואריגה בע"מ). אי לכך, נוטה הפסיקה להסתייג ובדרך-כלל לדחות טענות המנסות להציג חברה כ"מעין שותפות", ולבסס בקשת פירוק על "אובדן האמון" בין הצדדים (לעניין זה, ראה גם את הדיון המפורט בפש"ר 1260/00 משה בינדר נ' אמ.אמ.ווי בניה אחזקות וניהול בע"מ).

מן הבחינה הפרקטית, קיים חשש לא מבוטל, מנקיטת "קיצורי דרך" משפטיים, לפיהם יותר לבעלי מניות שאינם שבעי רצון מהתנהלות החברה, ואף לנושים נטענים, להשתמש בבקשת פירוק כאמצעי לחץ, וזאת תחת נקיטת הליכים משפטיים הולמים - סעדים להסרת קיפוח, או תביעה אזרחית להוכחת חובה הנטען של החברה למבקש, לפי העניין.

חיי המעשה מוכיחים, כי אמצעי לחץ שכזה, בדמות בקשות פירוק (ובעיקר כאשר הן מלוות בבקשה נמהרת לפירוק זמני), עשויות להסב לחברה נזקים כבדים עוד בטרם ניתנה בהן הכרעה משפטית, ואשר לא כולם "יעלמו כלא היו" אף אם בסופו של יום ידחה בית המשפט את הבקשה. להשלמת התמונה יוער, כי חלפו עברו להם זה מכבר הימים, בהם היה הדין "עני" בסעדים חלופיים שניתן לנקוט בהם; כך למשל, נושה הסבור כי בידו חוב המגובה היטב בראיות ומסמכים, זכאי לנסות את כוחו בתביעה בסדר דין מקוצר; ובכל הנוגע לסכסוכיהם של בעלי מניות, מצוידות כיום הערכאות האזרחיות במגוון סעדים של הסרת קיפוח, לרבות כפיית מנגנוני הפרדות על צדדים מסוכסכים, הסדרי עיון במסמכי החברה, ועוד כהנה וכהנה. עובדות אלו מדגישות את הצורך, להמנע משימוש פזיז בבקשות פירוק, ובעיקר כאשר הללו נראות כמבוססות על טענות שנויות במחלוקת, שקשה או בלתי אפשרי להכריע בהן אגב אורחא, במסגרת דיון בסעד הפירוק.


מאידך גיסא, קיימים אף מקרים חריגים וקיצוניים בהם ינתן בכל-זאת צו פירוק לחברה שאינה חדלת פרעון, בשל סכסוך בין בעלי מניותיה. דוגמא לכך הינה, למשל, העניין שנדון בפש"ר 1816/00 גלריית גורדון נ' אלפא אומנות בע"מ. אלא, שעיון בפסק-הדין מבהיר היטב עד כמה היה אותו צירוף נסיבות שנדון שם חריג, בבחינת "מן ההן שבחריג, ניתן ללמוד על הלאו שבכלל". בלא לחזור כאן על דברים שנדונו שם בהרחבה, די אם אעיר כי בפרשת גלריית גורדון, הרי יותר מאשר היתה החברה ששם עסק עצמאי, היתה סידור עבודה גרידא בין שתי חברות אחרות; לא היתה לחברה פעילות עסקית אמיתית מזה זמן רב; אמצעים פחותים בפגיעתם נראו בלתי אפקטיביים, או דורשים מידה בלתי סבירה של פיקוח מצד בית המשפט; ומניות החברה חולקו שווה בשווה בין הצדדים, דבר שהביא אותה למבוי סתום ולשיתוק מוחלט.

3.                  מהו הדין, אם כן, בנסיבות המקרה דנן?

לכאורה, ניתן לטעון כי ממעט העובדות שאינן שנויות במחלוקת, עולות מספר מסקנות אשר מקיימות דמיון מסויים לעניין גלריה גורדון; אף כאן, עניין לנו לכאורה בהסדר עבודה בין שני עוסקים (אשר נראה כי לכל אחד מהם חברה משלו), אשר עלה על שרטון והוביל ליחסים עכורים באורח שספק אם ניתן לשקמו; זאת ועוד, לא בכדי טוענת המבקשת (ודבר זה אינו מוכחש, נהפוך הוא), שהצדדים עצמם החליטו להפרד, אולם נפלו ביניהם מחלוקות והאשמות הדדיות בכל הנוגע לאי-ישומן של ההחלטות דנן.

אלא מאי? ספק גדול אם די באמור לעיל, בכדי להביא לאותה תוצאה, וזאת במיוחד נוכח היקפה של המחלוקת העובדתית והכספית בין הצדדים, אשר גולשת לשאלות מהותיות הדרושות להכרעה בסעד הפירוק. זאת ועוד; אף אם ניסו הצדדים ונכשלו בכל הנוגע להפרדות מוסכמת, הרי שלא נטען ולא הוכח, כי המבקשת ניסתה אי-פעם סעד להסרת קיפוח, כולל אפשרות ליצירת מנגנון הפרדות המעוגן בהחלטה שיפוטית , ואשר אינו נתון עוד "לרצונם הטוב" של שני הצדדים.

זאת ואף זאת; בניגוד לחלוקת המניות בעניין גלריה גורדון, הרי שכאן אין עסקינן בחלוקה שווה של הון המניות; המבקשת הינה בעלת מניות מיעוט , ודומה כי חסרון כוחות זה מהווה חלק ניכר מהבסיס לסכסוך, ולתחושתה כי המשיב עושה בחברה כשלו - דבר המחזק את התמיהה, מדוע אם כן לא פנתה המבקשת לערכאה המוסמכת וביקשה סעדים להסרת קיפוח? מדוע חיכתה עד אשר יהיה זה דווקא המשיב אשר יגיש נגדה תביעה כספית, אשר לה "השיבה" המבקשת, לכאורה, בהגשת בקשת הפירוק?

אף אם עולה מן הבקשה תחושה, כי התנהלות המשיב היתה רחוקה מלהיות מיטבית, הרי שקשה להמנע מן המסקנה, כי בהתנהלות המבקשת ישנו ניסיון בעייתי לעריכת "קיצור דרך", אשר יהפוך את בית המשפט של פירוק לזירה לבירור הסכסוך הכספי והמחלוקות העובדתיות בין צדדים, אשר בשלב זה איש מהם אינו אוחז בפסק-דין כלשהו כנגד האחר . לא בכדי הוער בפסק הדין בעניין אתגרים, כי מחלוקת כספית, חריפה ככל שתהיה, אין מקומה בבית משפט של פירוק .

4.                  יוצא, כי אינני יכולה, בנסיבות המקרה דנן, לעגן החלטה בדבר פירוק (לא כל שכן פירוק זמני), בעילות נשוא סעיף 257(5) לפקודת החברות, שעניינן פירוק מן היושר ומן הצדק, ודין דומה חל בכל הנוגע לטענות המבקשת לנשיה, אשר אינן נתמכות בפסק-דין כלשהו; בעניין זה, די אם אחזור ואעיר, כי אם אכן עסקינן היה בחובות "ברורים" ומעוגנים במסמכים, לא היתה כל מניעה לפנות בעניין זה לתביעה בסדר דין מקוצר או לבית הדין לעבודה, לפי העניין - אלא שהמבקשת לא עשתה דבר מכל זאת. מעבר לכך, לאור טענותיו של המשיב (שאין כל מקום לקבוע ממצאים בעניינם במסגרת הליך זה), הרי שיתכן ובהליכים אלו, היתה מועלית כנגדה טענת קיזוז, שמא תוך הפניה לתביעתו של המשיב עצמו כנגד המבקשת - ואף זאת מעיד על אי-התאמת המחלוקת, בשלב זה, לדיון במסגרת בקשת פירוק.

בכל הנוגע לטענות לגבי חובות של החברה לגורמים שהועסקו על ידה, הרי שמעיון במכתבים שצירפה המבקשת, עולה אכן תחושה בלתי נוחה בכל הנוגע להתנהלות המשיב, אשר נראה כי במספר מקרים אימץ לעצמו "שיטה" לפיה דרש "הנחה" בת 20% בתשלום, המלווה באמירה שאם לא יקבל את מבוקשו, הרי שמצבה הקשה של החברה עשוי למנוע תשלומים כלל ועיקר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ