אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק פשר 1108/02

פסק-דין בתיק פשר 1108/02

תאריך פרסום : 26/04/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1108-02,1350-08
28/02/2008
בפני השופט:
אלשיך ורדה - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
1. תומר לאור
2. הדס קליין
3. נועה לאור

עו"ד בלושטיין בר-קהן ציגנלאוב ושות'
הנתבע:
1. עו"ד משה גלר בתפקידו כנאמן לנכסי החייב לאור אברהם
2. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד טובה פריש
פסק-דין

זהו ערעורם של תומר לאור, הדס קליין ונועה לאור (להלן: " המערערים"), על הכרעת הנאמן  לנכסיו של החייב אברהם לאור (להלן: " הנאמן" ו-" החייב", בהתאמה), בה נדחתה תביעת החוב אשר הגישו המערערים מפאת שהוגשה באיחור. המערערים טוענים כי למעשה לא היה כל איחור בהגשת תביעת החוב, ואף אם ייקבע כי הוגשה באיחור, יש לקבלה ולהכריע בה לגופו של עניין.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי שלהלן.

1.                   זהו גלגולה השלישי של הכרעת החוב, אשר הוגשה בתחילה על ידי מר דב לאור - אביו של החייב וסבם של המערערים (להלן: " הסב"). בהחלטתי בבש"א 12381/07 התקבל ערעורו של הסב על דחיית תביעת החוב שהגיש, ונדחתה טענת הנאמן כי תביעת החוב הוגשה באיחור, ובהחלטתי בבש"א 18178/07 נדחה ערעורו לגופו של עניין, מן הטעם שהסב אינו נושה בחייב.

2.                    המסכת העובדתית הרלוונטית לענייננו, ואשר לגביה אין חולק, הינה כי בשנת 1996 העביר הסב לחייב 600,000 ש"ח (להלן: " ההלוואה"), וכשנה לאחר מכן נחתמו שלושה הסכמים. הראשון הינו הסכם הלוואה (להלן: " הסכם ההלוואה"); השני הינו הסכם על פיו הסב זכאי כי תירשם משכנתא לטובתו על נכס מקרקעין של החייב, כבטוחה לפירעון ההלוואה (להלן: " הסכם המשכנתא"); השלישי הינו הסכם בו הומחו זכויות הסב על פי שני ההסכמים הראשונים לטובת הנכדים המערערים (להלן: " הסכם ההמחאה"). על יסוד הסכמים אלו נרשם משכון לטובת המערערים על זכויות החייב במקרקעין. ביום 3.6.2002 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב.

3.                   הנאמן הגיש, במסגרת בש"א 8872/05, בקשה לביטול רישום המשכנתא, בהיותה הענקה אסורה על פי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. לאחר שביום 15.11.2006 התקיים דיון בבקשה, ניתנה ביום 25.12.2006 החלטתי, על פיה בוטל רישום המשכנתא. הסב הגיש תביעת חוב לנאמן ביום 4.2.2007, על סכום ההלוואה, וזאת בעקבות החלטה זו, אשר שללה את מעמדו כנושה מובטח. הנאמן דחה את תביעת החוב מן הטעם שהוגשה באיחור, ועל פי החלטתי בבש"א 12381/07 הוחזרה תביעת החוב לנאמן על מנת שיכריע בה לגופה, וזאת מהנימוקים המופיעים שם. הנאמן דחה את תביעת החוב לגופה, מן הטעם  שעל פי הסכם ההמחאה הסב אינו נושה בחייב, והיה על הנכדים המערערים להגיש את תביעת החוב. ערעור הסב על הכרעה זו של הנאמן נדחה בהחלטתי מיום 5.12.2007 בבש"א 18178/07.

4.                   הנכדים המערערים, לאחר זאת, הגישו ביום 23.12.2007 תביעת חוב מטעמם, על סכום ההלוואה. לצד תביעת חובם, הגישו המערערים בקשה לדחיית המועד להגשתה, וזאת מחמת הזהירות. ביום 26.12.2007 דחה הנאמן את תביעת החוב של המערערים, בין היתר מן הטעם שהוגשה באיחור, ובלא תצהיר מנומק לסיבת האיחור בהגשתה. נימוק נוסף שהעלה הנאמן לדחיית תביעת החוב של המערערים, ואשר הועלה על ידו גם קודם לכן בדחייתו את תביעת החוב שהגיש הסב ובהליכי הערעור אשר התנהלו בעניינו, הינו כי חובו של החייב לסב ולמערערים נמחל על ידם.

5.                   המערערים טוענים, כי הנאמן שגה בדחותו את תביעת החוב מחמת הגשתה באיחור. זאת משום שחשבו שבהחלטתי בבש"א 8872/05, בה בוטל הסכם המשכנתא, בוטל עמו, בצוותא חדא, גם הסכם ההמחאה. לכן, רק ביום 25.12.2007, שאז נדחה הערעור, בבש"א 18178/07, על יסוד קיומו של הסכם ההמחאה, הבהיר בית המשפט כי הסכם המחאת הזכויות עודו בתוקף, והתגבשה זכותם של המערערים להגיש תביעת חוב מטעמם. לביסוס טענה זו, מביאים המערערים מקצת מטענות הנאמן בהליכים הקודמים, על פיהן הוא טוען בתוקף כי שלושת ההסכמים שזורים זה בזה, ועם ביטול הסכם המשכנתא בבש"א 8872/05, בוטלו גם הסכם ההלוואה והסכם ההמחאה. כן טוענים המערערים, כי הנאמן, כמו גם הסב והם עצמם, נהגו מאז ההכרעה בבש"א 8872/05 באופן זה.

6.                   המערערים מוסיפים וטוענים, כי עד להכרעתי בבש"א 8872/05 היו במעמד של נושים מובטחים, שכן היה רשום לזכותם משכון, ועל כן לא נדרשו להגיש תביעת חוב. טענות הנאמן כי היה על המערערים להגיש את תביעת החוב ולא הסב, על יסוד הסכם ההמחאה, נדחו בהכרעתי בבש"א 12381/07, ורק הכרעתי בבש"א 18178/07 נקבעו זכויותיהם של המערערים להגיש את תביעת החוב. אשר על כן יש לאשר להם את הארכת המועד.

7.                   ראשית אציין, כי מצאתי טעם ממשי לפגם באופן בו העלה הנאמן חלק מן הטענות לדחיית תביעת החוב של המערערים, וזאת לאחר שטענות אלו, הן בדבר מחילת הסב ו/או הנכדים על החוב, והן בדבר היות הסכום אשר הועבר בגדר מתנה גרידא, נדחו על ידי בשני ערעוריו הקודמים של הסב. תמוה בעיני כיצד מהין בעל תפקיד, אשר מונה על ידי בית המשפט כזרועו הארוכה בניהול הליכי חדלות פירעון, להכריע בתביעת חוב של מי שטוען לנשייה בחייב, תוך התבססות על טענות אשר נדחו על ידי בית המשפט באופן מפורש בשתי החלטות קודמות. אין לי אלא להצר, שוב , על אופן התנהלות זה של הנאמן.

8.                   אין עוררין כי תביעת החוב של המערערים הוגשה באיחור ניכר מהמועד האחרון להגשת תביעות חוב. המערערים טוענים, כי תביעת החוב מטעמם הוגשה רק לאחר שבית משפט זה פסק כי הסב אינו נושה בחייב, וזאת לאור הסכם ההמחאה. רק לאחר החלטה זו, כך המערערים, התגבשה למעשה זכותם להגיש תביעת חוב, ואכן כך עשו לאחר ימים ספורים.

אין באפשרותי לקבל טענה זו, וזאת מכוחו של כל אחד מהנימוקים שלהלן.

א.         ראשית; המערערים עצמם היו מודעים לשלושת ההסכמים אשר נחתמו, לרבות המחאת הזכות. המערערים טוענים לעניין זה, כי הבינו מהחלטתי בבש"א 8872/05 כי ביטול רישום המשכנתא גרר עימו את ביטול הסכם המשכנתא כמו גם את ביטול הסכם ההמחאה. הפכתי בהחלטתי באותה בקשה, ולא מצאתי כיצד הגיעו המערערים לפרשנות מרחיקת לכת זו של האמור בה. מסקנה שכזו אף נוגדת את עקרונות סמכותו של בית משפט זה, שכן כיצד זה קונה לו בית המשפט של חדלות פירעון סמכות לדון בהסכם המחאת זכות אשר נעשה בין שני צדדים סולבנטיים לחלוטין - הסב והמערערים? למערערים הפתרונים.

אוסיף לעניין זה, כי אין כל נפקות ל"התנהגות הצדדים" על פי סברתם זו, או אף לטענות שהעלה הנאמן בהליכים קודמים.

נראה כי המערערים מצאו בהחלטתי בבש"א 8872/05 את אשר אין בה, וזאת על מנת להתאים טענותיהם לאיחור בהגשת תביעת החוב . יצוין, כי המערערים אף לא טרחו לצרף תצהיר ערוך כדין לערעורם , ממנו ניתן היה להסיק מי מהם סבר כך או מדוע. משכך, אני דוחה את טענותיהם בדבר פרשנות של החלטתי בבש"א 8872/05. מסקנתי זו מתחזקת נוכח היעדר העלאתה של טענה דומה על ידי הסב, במסגרת בש"א 18178/07, למרות שיוצג על ידי אותו בא כוח.

ב.         שנית ; בהחלטתי בש"א 8872/05 נמחק משכון אשר נרשם על שמם של המערערים עצמם. זהו, על פי כל פרשנות משפטית נכונה וראויה, קו פרשת המים בנוגע לכל נשייה מובטחת לה יכולים היו לטעון הסב או המערערים. משבוטל המשכון אשר נרשם על שמם, איבדו המערערים את נשייתם המובטחת, והיה עליהם להגיש את תביעת חובם בסמוך לאחר מכן. משנמנעו המערערים מלעשות כן, ומשהגיש הסב את תביעת החוב, אין להם ולסב להלין אלא על עצמם.

ג.          שלישית; הנאמן העלה טענתו בדבר היעדר נשייתו של הסב בחייב כבר במסגרת כתבי טענותיו בבש"א 12381/07. טענה זו של הנאמן הועלתה במהלך חודש יולי 2007, ואף זכתה להתייחסות במסגרת בש"א 12381/07 מפי בא כוחו של הסב, הוא גם בא כוחם של המערערים. אכן, טענה זו נדחתה על ידי בהחלטתי שם, מן הטעם שלא הועלתה בהכרעת הנאמן בתביעת החוב, ועלתה רק במסגרת הדיון בערעור עליה. עם זאת, וכפי שציינתי בהחלטתי בבש"א 18178/07, מחדל פרוצדוראלי זה אינו מהווה חסם מהעלאת הטענה בהכרעה נוספת, בהליכים שם או בהליכים דנן. נהפוך הוא. המדובר בטענה מהותית, הנוגעת לשורשה של הזכות הנתבעת.

משהועלתה טענה זו על ידי הנאמן, היה על המערערים לחשוד כי יהא עליהם להגיש תביעת חוב בשמם-הם, ולו מחמת הזהירות.

ד.         רביעית ; אין בקביעותיי בהחלטה בבש"א 18178/07 כדי להוות כל שינוי בזכויותיהם של המערערים או של הסב, שכן כל כולן הבהרה של מצבת הזכויות אשר התקיימה במשולש שבין המערערים, הסב והחייב. אין הדבר דומה להכרעה שיפוטית על פיה מתבצע שינוי דה-פאקטו בזכויות, בדומה לביטול ההענקה וביטול רישום המשכנתא אשר התבצעו על פי החלטתי בבש"א 8872/05. ואמנם, לאחר הכרעתי בבש"א 8872/05 נשללה נשייתו המובטחת הנטענת של הסב, שינוי במצב הזכויות אשר הובילו להגיש תביעת חוב. כל שהיה בהחלטתי בבש"א 18178/07 הינו ציון הסכם ההמחאה, והחלת הדינים הרלוונטיים.

9.                   מן המפורסמות היא, כי סד המועדים הקשיח, אשר נקבע להגשת תביעות חוב על ידי נושים, איננו רק חסם פרוצדוראלי, ונושא עימו נפקות מהותית במסגרת הליכי חדלות פירעון. איחור בהגשתה של תביעת חוב יקבל את אישורו של בעל התפקיד או של בית המשפט רק מטעמים מיוחדים שירשמו, ואשר יהא בהם כדי להצדיק את האיחור. לעניין זה, על הטוען כי נסיבותיו נופלות לגדר אותם טעמים מיוחדים, להראות כי לא ידע, ולא יכול היה לדעת כי עליו להגיש את תביעת החוב, וכי פעל במהירות וביעילות על מנת להגישה מיד עם הידיעה כי עליו לעשות כן.  המערערים עמדו מספר פעמים בפני נסיבות וטענות מהן היה עליהם למצער לחשוד כי עליהם להגיש תביעת חוב, אך הם נמנעו מלעשות כן ללא טעמים מיוחדים, טובים או סבירים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ