אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ע.פ. 7444/02

פסק-דין בתיק ע.פ. 7444/02

תאריך פרסום : 20/09/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
7444-02
23/03/2005
בפני השופט:
1. נ.הנדל - אב"ד
2. ר. יפה-כ"ץ
3. נ.זלוצ'ובר


- נגד -
התובע:
1. קמקר ארמון
2. בן הרוש דליה

הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

השופט זלוצ'ובר :

1.       המערערים והנאשמת דפנה כובשי - חביב, הורשעו בבית משפט השלום באילת (כב' השופט נדל) בת.פ. 2131/00 בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, בניגוד לסעיף 338(3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. המערער נידון לשל"צ בהיקף של 180 שעות ואילו המערערת נידונה לשל"צ של 90 שעות וכן הועמדה בפיקוח שירות המבחן למשך חצי שנה.

הנאשמת דפנה כובשי - חביב, לא ערערה על פסק הדין הנ"ל.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

2.       בעת הארוע נשוא כתב האישום, המערער היה סגן מנהל בית הספר חטיבת הביניים על שם "יגאל אלון" באילת וממונה על ריכוז הטיולים והבטחון בבית הספר, המערערת היתה רכזת שכבה ח' בבית הספר והנאשמת דפנה חביב היתה מורה לשל"ח בבית הספר.

תלמידי כיתה ח' בבית הספר הנ"ל יצאו ביום 20.10.99 לטיול בפארק תמנע ובמהלכו הדליקו מדורות לצורך בישולי שדה.

במסגרת תכנון הטיול המערער והנאשמת דפנה כובשי השתתפו בסיור מכין. המערער לא יצא לטיול עצמו. המערערת והנאשמת דפנה כובשי היו בטיול.

המתלונן, יליד 11.8.85 - תלמיד כיתה ח' (בעת הארוע) בבית הספר הנ"ל. בעת הפעילות ליד המדורה שלידה עמד המתלונן, נעשה שימוש בחומר מאיץ בעירה. הבקבוק בו היה החומר התלקח, וכשניסה הילד לכבות ברגליו את הבקבוק, האש אחזה בבבגדיו, הוא נכווה ופונה לבית החולים. נגרמו למתלונן חבלות ברגליים ובגוף - כוויה דרגה ראשונה 10% עד 12%.

3.       בית המשפט קמא ניתח ופירט בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית והרקע המשפטי, קבע שחלה על המערערים חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, קבע לענין בחינת התרשלותם של המערערים, תוך שהוא סומך בעיקר על חוזר מנכ"ל משרד החינוך - נ/3 (חוזר מיוחד ו' (התשנ"ז) טיולים במערכת החינוך חוזר המנכ"ל"), שהמערערים הפרו את חובת הזהירות המוטלות עליהם, וקבע קיומו של קשר סיבתי ועובדתי בין הפרת חובת הזהירות לבין התוצאות העגומות שנגרמו למתלונן.

בשאלות המהימנות, קבע בית המשפט קמא:

"הנני סבור, כי כל הנאשמים מסתירים את האמת. אינני מאמין לגירסתם המיתממת של נאשמים 2 ו-3 (הכוונה לנאשמים 1 ו-2 ולא לנאשמת 3- נ.ז.), לאחר שחזרו, שוב ושוב על כך, שניסו להצניע את מעורבותה של נאשמת 3 בתחילת הפרשה". (עמ' 321 פסקה ה' בפסק הדין דלמטה).

4.    כנקודת מוצא לדיון בשאלות העובדתיות בתיק שבפנינו, הדין הוא כי רק במקרים יוצאי דופן ערכאת הערעור מתערבת בממצאים של מהימנות, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט קמא.  ראה בעניין זה ע"פ 993/00 אורי שלמה נגד מדינת ישראל, פ"ד נו (6) 205, 218:

"הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה והתרשמה מן העדויות שהובאו בפניה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה ...............

פועל יוצא מן האמור הוא שעל אף שערכאת הערעור רשאית להפוך ממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה על יסוד התרשמותה בדבר מהימנותם של העדים, הרי שתעשה כן רק במקרים חריגים ורק אם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הראשונה אינה מתקבלת על הדעת (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (להלן: עניין פלוני))."

5.       הגם שב"כ הצדדים לא חלקו על הדיון התיאורטי בפסק הדין קמא במסגרת הנורמטיבית והרקע המשפטי , יאמר לצורך השלמת התמונה, כי אכן לצורך הרשעה בעבירה על סעיף 338 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, יש להוכיח קיום חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית של המורים כלפי תלמידהם והפרת חובת הזהירות. כמו כן יש להוכיח, כי הדרך הרשלנית "יש   בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה".

חובת הזהירות המושגית קמה בהתממש מבחן הציפיות של "האדם הסביר" להתרחשות התוצאה המזיקה, כאשר  בין אינטרסים שונים מוגנים, נערך איזון עפ"י שיקולים של מדיניות משפטית, תוך לקיחה בחשבון של סוג הנזק, דרך התרחשותו, השפעת ההכרעה המשפטית על התנהגות הציבור, והמחיר הכלכלי שיוטל בעקבות ההכרעה על מזיקים וניזוקים. ראה ע.א. 145/80 וקנין נגד המועצה המקומית בית שמש ואח', פד' לז' 1 113, 122 -123 (סעיף 3 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק).

ציפיות של האדם הסביר משמעותה אם צריך היה לצפות את התרחשותה של תוצאה מזיקה בשל אי נקיטת אמצעי זהירות.

חובת הזהירות המושגית נקבעת  תוך דיון בשיקולים  היוצרים אותה וקובעים את גבולותיה.

ביחסי מורים ותלמידים מדומה המורה להורה ו "בדרך כלל יש לומר, כי כאב כמורה ומחנך לענין פיקוח" ע.א. 42/57 עידה נגד ששון ואח' פד' יא' 1106, 1100.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ