אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עתמ 330/04

פסק-דין בתיק עתמ 330/04

תאריך פרסום : 11/09/2007 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי באר שבע
330-04
27/09/2005
בפני השופט:
ר. אבידע - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשדוד
עו"ד לימור ספצ'ק ואח'
הנתבע:
1. ר.א שליט פיתוח בנייה וייזום פרוייקטים בע"מ
2. יו"ר ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז דרום

עו"ד דניאל עזריאל ואח'
עו"ד חת מקוב מפרקליטות מחוז דרום
פסק-דין

עתירתה של העותרת מופנית כנגד החלטת יו"ר ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום ( להלן "יו"ר ועדת ערר") אשר דחה את בקשתה להאריך המועד להגשת בקשה לרשות לערור על החלטת ועדת הערר מיום 9.5.04, ולא התיר לעותרת להגיש ערר על אותה החלטה לועדה המחוזית.  בקשתה של העותרת היא לאפשר לה להגיש ערר על החלטת ועדת הערר מיום 9.5.04.

א. עיקר העובדות

2.  המשיבה 1 (להלן "המשיבה") יזמה שינוי תוכנית מפורטת שחלה על גוש 21462 חלקה 65ב באשדוד כדי להקים דיור מוגן לעולים קשישים. בעקבות יוזמת המשיבה אישרה הועדה המחוזית ביום 19.9.02, תוכנית מפורטת מס' 44/103/03/3 (להלן תוכנית 44/103).  תוכנית 44/103 אפשרה למשיבה לבנות 148 יחידות דיור כאשר גודלן של היחידות כ- 40 מ"ר.

3.  המשיבה ביקשה להגדיל את מספר יחידות הדיור שתבננה, מ-148 יחידות ל-181 יחידות, ולשם כך הגישה תוכנית לשינוי תוכנית 44/103.

ביום 17.3.04 החליטה העותרת על תנאים לאישור שינוי תוכנית 44/103. על החלטת העותרת הגישה המשיבה ערר לועדת הערר.  ועדת הערר בהחלטתה מיום 9.5.04 (להלן "החלטת ועדת הערר") קיבלה את ערר המשיבה בשלושה עניינים.

העותרת ביקשה לערער על החלטת ועדת הערר, ולכן הגישה  עתירה מנהלית. לאחר שהגישה את העתירה המנהלית, הסתבר לעותרת כי היה עליה, על פי הוראות  סעיף 111 לחוק התכנון והבניה, לפנות ליו"ר ועדת הערר תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה על ידי ועדת הערר, בבקשה למתן רשות לערור לועדה המחוזית. העותרת ביקשה למחוק העתירה שהגישה ופנתה בבקשה ליו"ר ועדת הערר ביום 23.6.04 בה עתרה להארכת מועד להגשת הבקשה ומתן רשות לערור לועדה המחוזית.

בהחלטה מיום 29.7.04 דחה יו"ר ועדת הערר את בקשתה של העותרת להאריך המועד להגשת בקשה לערור לועדה המחוזית, וממילא נדחתה איפוא בקשת העותרת לערור על החלטת ועדת הערר בפני הועדה המחוזית.

4.  כאמור, קיבלה ועדת הערר את ערר המשיבה על החלטת העוררת בשלושה עניינים בכך שהכניסה שינויים, בחלק מהתנאים, שהעותרת הציבה להפקדת התוכנית שהמשיבה הגישה לשינוי תוכנית 44/103. 

בתנאי השלישי שהציבה העותרת נאמר "הזכויות בבנין תהיינה בבעלות לאישיות משפטית אחת בלבד" . ועדת הערר הוסיפה לתנאי זה את המילים "לא תתבצע מכירה ב-10 השנים הקרובות ליחידות דיור נפרדות, לא באמצעות מניות ולא בדרך אחרת מעבר לקבוע בתוכנית 44/103/03/3". ובהמשך אותה החלטה של ועדת הערר נאמר "בכל מקרה, לא יהיה אישור למכירת יח' דיור מעבר למותר (אם מותר) בתוכנית 44/103/03/3 ."

בתנאי הרביעי שקבעה העותרת, שאף הוא שונה על ידי ועדת הערר בכך שהוסיפה מספר מילים בסופו, נאמר "הבנין יחובר לשעון חשמל אחד ראשי ומד מים אחד ראשי". בתוספת של ועדת הערר לתנאי זה נאמר "ואולם העוררת תהיה רשאית להתקין 181 שעוני מים נוספים לאחר החיבור לשעון המרכזי ובשינויים המחויבים לגבי שעוני חשמל".

לגבי תנאי זה והתנאי הנוסף ששונה על ידי ועדת הערר נאמר "מובהר כי האמור בסעיפים ב' וג' לעיל מתייחס לתוספת של 33 יח' הדיור בלבד". סעיפים ב' וג' בהחלטת ועדת הערר מתייחסים לתנאי הרביעי ולתנאי השביעי שהעותרת קבעה.

בתנאי השביעי שהעותרת קבעה נאמר "לאחר הפעלת הפרוייקט עפ"י החוזה עם מש. הקליטה במשך 10 שנים לפחות, הפרוייקט יחזור למגורים רגילים עפ"י העקרון הבא: יחידות המקבץ תאוחדנה ביחס של מינימום 1:3. היח' המוגדלות תוכלנה לשמש כמגורים להשכרה בלבד".  ועדת הערר ציינה לגבי תנאי זה כי הוא יוגבל ל-33 היחידות שהמשיבה ביקשה להוסיף, ולא ל-148 היחידות הקיימות.

5.  העותרת בקשה לאפשר לה לערור בפני הועדה המחוזית כדי לתקוף את התערבותה של ועדת הערר, בתנאים השלישי והשביעי שהעותרת הציבה למשיבה, שעה שזו ביקשה להוסיף עוד 33 יחידות דיור מוגן לפרוייקט שיזמה.

ב.דיון

6.  תכלית העתירה, לטענת העותרת, הינה להבטיח כי 181 יחידות הדיור שאושר  למשיבה לבנות על מגרש 65ב אכן תשמשנה לדיור מוגן, שכן למטרה זו אושרה התוכנית 44/103 ושינויה על ידי העותרת. שימוש ביחידות הדיור למגורים, ואף שיווקן לשם כך, יפגע, לטענת העותרת באופן משמעותי באוכלוסיה ובתשתיות שבאזור. העותרת הסבירה כי התשתיות הנדרשות למיזם של דיור מוגן שונות באופן מהותי מאלה הנדרשות למגורים. המיזם נמצא ברובע ג' באשדוד, שגם ללא הפרוייקט של המשיבה סובל מצפיפות אוכלוסין והעדר תשתיות. העותרת גורסת כי הפיכתן של יחידות הדיור המוגן, ליחידות למגורים, תגרום נזק ניכר לתושבי האזור.  

7.    לטענת העותרת החלטת יו"ר ועדת הערר שלא ליתן לה לערור על החלטת ועדת הערר (להלן "החלטת יו"ר ועדת הערר") לוקה בחוסר סבירות בשל מספר טעמים. טעם אחד הוא בכך שבשל הסירוב ליתן לעותרת רשות לערור לועדה המחוזית, נמנע מהועדה המחוזית לדון בשינוי התוכנית, כאשר השינוי הוא בסמכותה של הועדה המחוזית. העותרת נסמכת לענין טענתה זו על הוראת סעיף 62.א לחוק התכנון והבניה, לפיו ועדה מקומית אינה מסומכת לדון בתוכנית בה מבוקשת הגדלת מספר יחידות דיור, כאשר התשתיות אינן נותנות מענה לצרכים הנובעים מהגדלת יחידות הדיור. אכן העותרת לא היתה מוסמכת לדון בתוכנית השינוי שהמשיבה הגישה, אילו המדובר היה בהוספת יחידות דיור לצורכי מגורים, ואולם בקשת המשיבה הינה הגדלת מספר יחידות הדיור שנועדו לדיור מוגן, ולא למגורים, ולכן לעותרת הסמכות לדון בבקשה, כפי שאכן גם עשתה.

8.  טעם נוסף שבעטיו טענה העותרת כי החלטת יו"ר ועדת הערר אינה סבירה מתקשר לטענתה כי החלטת ועדת הערר "אינה סבירה ומתעלמת משיקולים עירוניים". 

נאמר בהחלטת ועדת הערר ..."כי לא ניתן לקבוע מראש שיזם מתכוון להפר הוראות תכנית". העותרת דוחה אמירה זו, בעיקר ככל שהיא מתייחסת למשיבה, לאור נסיונה עימה בעבר, וכן לאור נסיונה עם יזמים אחרים אשר בנו בנינים לדיור מוגן.

אפילו לא  נכוותה העותרת בנסיונה עם המשיבה ויזמים אחרים שבנו דיור מוגן, מיותר לציין, כי ההוראות בתוכניות באות למנוע את האפשרויות להפר את הקבוע בתוכניות ומטרותיהן.  בדין כללה העותרת, בהחלטתה בבקשת המשיבה להגדלת מספר יחידות הדיור, הוראות שונות שנועדו למנוע מהמשיבה את האפשרות להפר את התוכנית 44/103, מעבר לנדרש, בעקבות בקשת ההגדלה של המשיבה.

אילו התעלמה ועדת הערר משיקולים עירוניים של העותרת, היה ממש בטענתה של העותרת כי החלטתה של ועדת הערר לוקה בחוסר סבירות, ואולם נראה שועדת הערר לא התעלמה  משיקולים אלה, הגם ששינתה חלק מהתנאים שהעותרת קבעה בתוכנית שהמשיבה הגישה להגדלת יחידות דיור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ