אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין בתיק ערר 301/3011

פסק דין בתיק ערר 301/3011

תאריך פרסום : 28/10/2013 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת ערר לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס - 2000
301-3011
03/04/2013
בפני השופט:
1. עו"ד מנחם שח"ק - יו"ר הועדה
2. עו"ד שרון גלילי - חבר הועדה
3. גלעד ונגרובר - חבר הועדה


- נגד -
התובע:
יפית בן דוד
הנתבע:
הנתיב המהיר בע"מ
עו"ד ויקטור פישר ואח'
פסק דין

רקע עובדתי ודיוני

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, הייתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 2225910 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס - 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת בחיובי אגרה בגין שימוש בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") וכן בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א - 2010 (להלן: "התקנות"), עקב שימוש שלטענת המשיבה נעשה שלא בהתאם לחוק ולתקנות.

2.      קודם שנפרט את הטענות הרלוונטיות לעניינינו, נוסיף בתמצית מספר מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). באופן כוללני ניתן לומר שפרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, וסופו ב"מזלג" פיצול, סמוך למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) אל עבר גשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות פטור בגין רכב רב תפוסה, הרלוונטי לעניינינו, עמדות תשלום ועוד (מתחם זה יכונה להלן : "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך (שהוא למעשה המשכו הישיר של המקטע הראשון), שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב, עד אשר הוא מתמזג עם נתיבי איילון (קטע דרך זה יכונה להלן: "המקטע השני").

3.      אין חולק שמי שעשה שימוש במקטע הראשון, הוריד או העלה נוסע בחניון - לטענת המשיבה, בתנאי שהדבר נעשה  בנקודת הבידוק המוצבת בו לצורך כך - מבלי להמשיך במקטע השני, זכאי לפטור מתשלום האגרה עבור השימוש.

4.      בערר דנן מדובר בעשר נסיעות רלוונטיות, שמתוכן בוצעו שתי נסיעות בחודש יולי 2011 ושמונה נסיעות בחודש אוגוסט 2011, כמפורט בצילומי החשבוניות שהוגשו.

אין חולק שבכל הנסיעות נעשה שימוש רק במקטע הראשון. לטענת העוררת, בכל הנסיעות היא הורידה או העלתה את בעלה, יובל בן דוד (להלן: "יובל") בחניון ולאחר מכן יצאה מן המתחם שלא בנתיב המהיר. לטענת העוררת, היא לא הייתה מודעת לכך שעליה לעבור בעמדה מסוימת לצורך ביצוע פעולת ההורדה או ההעלאה, ומוסיפה שהשילוט אינו ברור. העוררת מציינת שמעת שקיבלה את החשבונית הראשונה ולאחר בירור, היא פועלת בהתאם לנהלים.

המשיבה מצידה טוענת כי השימוש נעשה שלא בהתאם לחוק ולתקנות וכי גם שימוש במקטע הראשון של הנתיב מחייב בתשלום. לטענת המשיבה, העוררת התעלמה מן החוק, התקנות ואף מן השילוט הברור המוצב בכניסה לחניון הן לגבי חובת הרישום לנתיב והן לגבי עמדות העלאה והורדה של נוסעים. משנמנעה ממעבר בנקודת ביקורת, חויבה כדין באגרה ומשנמנעה מרישום מראש, חויבה כדין בפו"ה.

5.      ביום 21.3.12 התקיים דיון בפנינו. לדיון התייצב יובל, מטעם העוררת, ומטעם המשיבה התייצבה באת כוחה. יובל העיד בדיון ונחקר על ידי ב"כ המשיבה ועל ידי הוועדה.

דיון

6.      סוגיה זו של פטור בגין העלאה או הורדה של נוסע נבחנה על ידינו באריכות בפסק הדין בעררים הנ"ל בעניין חן ובעניין צבי ובמקרים נוספים (ראה למשל ערר 247/3011 בעניין פלמ"ח צובה). במקרים אלו הטעמנו שגם בהנחה שלמשיבה הסמכות הסטטוטורית העקרונית לחייב מעבר בנקודת בידוק, כתנאי לפטור מאגרה על הורדה או העלאה של נוסע, אין בכך כדי לפטור אותה מכך שמערך השילוט המקביל את פני המשתמשים יהיה ברור ונהיר דיו.

בפסקי הדין הנ"ל הסקנו שהשילוט הקיים במרחב החניון הוא כזה שאינו מוציא מכלל אפשרות סבירה מצב של טעות מצד המשתמשים המבקשים להוריד או להעלות נוסע ולקבל פטור בגין כך. אמנם, במסקנת הדברים נמנענו ממתן הוראות ספציפיות,  ניסוחיות למשיבה בנושא השילוט, מתוך הבנה שמדובר בפעולות מורכבות הדורשות בחינה על ידי גורמים מקצועיים, והסתפקנו בהמלצות כלליות, ברם בד בבד קבענו שלוועדה בהחלט נתונה הסמכות לקבוע בדיעבד שמקרה כזה או אחר, על פי נסיבותיו המסוימות, מצדיק את ביטול חיוב האגרה והפו"ה שהושתו, גם אם פעולת ההורדה או ההעלאה ננקטה שלא בנקודת הבידוק.

איננו רואים צורך להאריך יתר על המידה בעניין זה, והקורא המעוניין יוכל למלא את החסר על ידי עיון בפסקי הדין בעררים שהזכרנו. נסתפק בכמה הערות קצרות בעניין זה. השילוט הקיים אינו קושר בין פעולת ההעלאה או ההורדה של נוסע לבין צורך בקבלת פטור. כל זאת בניגוד לשילוט המתייחס לרכב רב תפוסה (שאף הוא זכאי לפטור לאחר בידוק), המקשר באופן ברור ובולט בין הצורך לעבור בנקודה מסוימת לבין התוצאה של מתן הפטור. יותר מכך, בחלק מן השלטים הכיתוב המתייחס לרכב רב תפוסה, המכווין את המשתמשים "לפטור מאגרה", מופיע באותו השלט בבד עם הכיתוב "הורדת נוסעים והעלאתם", אולם זה האחרון מוצג לאחר קו מפריד, באופן שעלול ליצור את הרושם שבניגוד לחובת הבידוק של רכב רב תפוסה, קבלת הפטור בגין העלאה או הורדה של נוסע אינה מותנית בביצועה בנקודה מסוימת. כמו כן, הכיתוב על גבי השלטים מציין "העלאת נוסעים והורדתם באזור המסומן בלבד" כאשר ניסוח זה עלול לגרום להבנה לפיה יש לבצע את הפעולה במרחב מסוים ולא בנקודה ספציפית. זאת בפרט לאור העובדה שלא מצוין כלל שהפטור מותנה בבידוק כלשהו.  קיצורם של דברים, השילוט הקיים בתוך החניון טומן בחובו פוטנציאל ממשי לטעות גם מצד מי ששואף למלא בדקדקנות אחר ההוראות.

נפנה מן הכלל אל הפרט.

7.      בבסיס הדברים, בפי העוררת טענה טובה. לטענתה, השילוט הטעה אותה ובעטיו היא נמנעה מלבצע את פעולת ההורדה או ההעלאה בנקודת הבידוק. קושי מסוים עולה לאור העובדה שהעוררת לא העידה בפנינו אלא יובל. הפעולה הרלוונטית לעניינינו היא פעולת העלאה, בדמות איסופו של יובל מן החניון בשעות אחה"צ, כמפורט בחשבוניות שצורפו וכעולה מעדותו בפנינו. פעולת ההורדה בוצעה כאשר העוררת הגיע מכיוון ראשון לציון ולא מכיוון כביש 1. כניסה אל החניון מכיוון ראשון לציון אינה כרוכה בנסיעה על גבי הנתיב המהיר, גם לא במקטע הראשון, והיא פטורה בכל מקרה מתשלום, ללא קשר למטרתה. הנסיעות ברות החיוב, אלו שבוצעו מכיוון ירושלים, בהן לא היה יובל שותף לשלב של הכניסה אל המקטע הראשון, הירידה ממנו אל החניון והוא לא יכול היה להעיד על השלטים שעל פניהם חלפה העוררת בבואה מכיוון זה או על מה שהבינה מהם העוררת. עם זאת, לא ניתן להתעלם כליל מעדותו של יובל כיוון שהוא נחשף אל השילוט הקיים בחניון, שהוא השילוט העיקרי לעניינינו, שאמור להכווין את הבאים אל נקודות הבידוק, וכיוון שהוא היה "שותף פעיל" לפעולת ההעלאה ולכך שהיא בוצעה שלא בנקודת הבידוק בכל המקרים הרלוונטיים. בנסיבות העניין גם בעדותו של יובל לבדה יש כדי ללמד, במידה מספקת, על הסיטואציה העובדתית ועל מה שהובן או לא הובן על ידי יובל והעוררת בזמן אמת. נזכיר בהקשר זה, כי הוועדה אינה כפופה לדיני הראיות (סעיף 21 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב - 1992). כמו כן, כפי שכבר קבענו, השילוט בחניון לכשעצמו, ללא קשר למקרה כזה או אחר, אינו משביע רצון והוא עלול להטעות את המשתמש הסביר.

8.      לטענת יובל בדיון, וכך גם עולה מן הערר, כבר לאחר קבלת החשבונית הראשונה הוא והעוררת ביררו את הדברים והתאימו את דרך השימוש לדרישות המשיבה. החשבונית הראשונה שהופקה לעוררת, הופקה ביום 8.8.11, בגין שתי הנסיעות שבוצעו ביולי 2011. לאחר מכן הופקו חשבוניות ב-11.8.11, 18.8.11 והאחרונה ביום 22.8.11. הנסיעה האחרונה בוצעה ביום 18.8.11. היות שמדובר בחשבוניות האמורות להישלח בדואר רשום, והיות שעד שמבוצע משלוח בפועל על ידי חברת הדואר, לאחר הפקת החשבון בבית הדפוס, חלף מן הסתם זמן נוסף, הטענה שהחשבונית הראשונה נמסרה רק לאחר ביצוע כל עשר הנסיעות, מתקבלת היטב על הדעת. מכל מקום, המשיבה, האוחזת בראיות אודות המשלוח ותוצאותיו, לא השכילה לצרף ראיות כלשהן בהקשר זה ואין לנו אלא לקבל את הנטען על ידי העוררת ועל ידי יובל. נציין שהמשיבה הגישה חשבונית נוספת, שעניינה נסיעה שבוצעה בחודש דצמבר 2011, ברם אין כל רלוונטיות לחשבונית זו, הן משום שהערר לא הוגש לגביה והן משום שאין כל טענה שדובר בסיטואציה של העלאה או הורדה של נוסע.

9.      מתוך כלל הנסיבות, סבירה בעינינו מאוד ההנחה לפיה אילו הייתה העוררת ו/או יובל מודעים לחובה לבצע את פעולת ההעלאה בנקודת הבידוק, הם היו פועלים כנדרש וכי העובדה שהדבר לא נעשה נבעה מכך שמערך השילוט הקיים אינו נהיר דיו בהקשר זה של העלאת נוסעים והורדתם. כאמור, הנסיעות בוצעו בסמיכות זמנים זו לזו והעוררת לא קיבלה כל חשבון במהלך תקופת השימוש הרלוונטית, כך שלא יכולה הייתה לדעת שאופן השימוש שלה אינו תואם את כללי השימוש שנקבעו ושציפייתה לקבל פטור בגין העלאת נוסע אינה עולה בקנה אחד עם שיטת ההפעלה של המערכת.

10.  בנסיבות העניין ולאור הכללים שנקבעו על ידינו ויישומם על המקרה דנן, יש להורות על ביטול החיובים הרלוונטיים.

11.  התוצאה היא שהערר מתקבל. המשיבה תבטל את כל החיובים הכלולים בחשבוניות הרלוונטיות (מסתיימות בספרות 8297, 2726, 8596, 3375, 3106).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ