אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין בתיק ערר 154/10

פסק דין בתיק ערר 154/10

תאריך פרסום : 05/12/2011 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת הערר לפי חוק כביש האגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"א-1995
154-10
06/11/2011
בפני השופט:
1. עו"ד מנחם שח"ק
2. עו"ד שמרית שלומוביץ' - שטיין


- נגד -
התובע:
רפאל לוי
הנתבע:
דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ
עו"ד יהודה רווה ואח'
פסק דין

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                       ערר מס' 154/10 (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995

בעניין:                          רפאל לוי

                                                                                                העורר

                                                נ   ג   ד

                                    דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

                                    ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                המשיבה

פ ס ק  ד י ן

1.      הדיון בתיק זה התנהל בפני הרכב חסר וזאת בהסכמת הצדדים ובהתאם לסעיף 16 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992.

2.      במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ"ר 5511362 (להלן: "הרכב"), ביצע באמצעותו 2 נסיעות בכביש האגרה. המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"), וחוייב באגרה במסגרת החשבוניות שסומנו בתגובת המשיבה כנספחים א' (מיום 15.10.07) וג' (מיום 13.10.09). מאחר וחיובי האגרה לא שולמו במועד שנקצב בהן, המשיבה חייבה את העורר בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"). חיובי הפו"ה נכללו בחשבוניות שסומנו כנספחים ב' (פו"ה בגין אי תשלום חשבונית א') ו - ד' (פו"ה בגין אי תשלום חשבונית ג').

היות וחשבונית הפו"ה נספח ב' בוטלה על ידי המשיבה ביום 5.12.07 (במסגרת הליך גרייס, לאחר ששולמה, באיחור, חשבונית האגרה נספח א'), הרי שבמחלוקת נותר חיוב אחד ויחיד, הכלול בחשבונית ד' הנ"ל, שכל כולו עומד על  24.46 ש"ח.

לצערנו, הצדדים לא השכילו לפתור בעצמם את המחלוקת, שהפכה להיות "עקרונית" בעיני כל אחד מהם, והרי אנו נאלצים לתת בה פסק דין מנומק.

3.      המשיבה צירפה לתגובתה לערר נספחים שונים שמהם עולה שחשבוניות א', ב' נשלחו לכתובת "חוסן 3 חוסן 25180" (להלן: "הכתובת בחוסן"), שהייתה רשומה באותה עת ברשות הרישוי ככתובתו של העורר וחשבוניות ג', ד', נשלחו לכתובת "יהודה הלוי 14  19 תל אביב יפו 65137" (היא הכתובת שהעורר מגדיר בערר ככתובתו המדויקת; להלן: "הכתובת בתל אביב"). חשבוניות ב' ו-ד' נשלחו אל העורר בדואר רשום, בהיותן כוללות פו"ה, ובהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה, כאשר חשבונית ב' (שבוטלה, כאמור) חזרה לידי המשיבה בציון הטעם "לא נדרש" וחשבונית ד' בציון הטעם "הנמען לא ידוע בכתובת".

4.      העורר האריך מאוד בטיעוניו במסגרת כתב הערר (הוגש ביום 24.1.10), לאורך כ-11 עמודים, ואין בכוונתנו לחזור על כל טיעוניו. מתוך שלל הטיעונים רלוונטית להכרעתנו הטענה, לפיה ביום 29.12.09 הוא קיבל יחדיו את חשבוניות ג' ו-ד' מבלי שנמסרה לו קודם לכן חשבונית האגרה נספח ג' (שבשל אי תשלומה הושת החיוב שבחשבונית ד'). לטענת העורר, המשיבה כלל לא שלחה אליו את חשבונית ג' במועד וכי אם היתה מגיעה, היתה משולמת במועד. העורר מוסיף, כי המשיבה אינה שולחת את החיובים בדואר רשום וממילא אין ברשותה אסמכתא למסירת החשבוניות. כן טוען העורר, שלעובדה שבעבר (כוונתו ככל הנראה לחשבונית ב') בוטל חיוב פו"ה שהושת עליו, אינה רלוונטית, מה גם שהעורר חולק על גרסת המשיבה בנוגע לנסיבות הביטול. בשולי הערר העלה העורר טענות עקרוניות בנוגע לאחריותה הציבורית של המשיבה לשיטתו, היותה בעלת זיכיון על כביש חיוני במדינת ישראל - מעמד שמחייב אותה לוודא קיומה של ביקורת פנימית הולמת והימנעות מפגיעה בזכויות קניין של המשתמשים בכביש. בשורת הסעד, ביקש העורר את ביטול חשבונית ד' ו-"פיצוי בגין שעות עבודה שהושקעו בהכנת הערעור וקריאת חומר נלווה בסך 2,400 ש"ח".  

5.      בכתב התשובה מיום 15.3.10 טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחיית הערר. בקצירת האומר נזכיר את הטענה לפיה היא פעלה כדין עת שלחה את החשבוניות לכתובת שהייתה רשומה ברשות הרישוי והעורר חויב כדין בפו"ה, שכן לא שילם את האגרה במועד. לעניין הטענה שלא שלחה את חשבונית ג', וכי זו לא התקבלה אצל העורר, צירפה המשיבה ראיות שלדידה מבססות את עובדת משלוח החשבונית ועל כך היא מבקשת לבסס את תחולת חזקת המסירה של הדואר הרגיל, הקבועה בתקנה 5(ב) לתקנות האכיפה. בנוסף, המשיבה מבקשת שהוועדה תבחן האם הערר הוגש במועד.

6.      ביום 11.4.10 הגיש העורר "מענה לכתב התשובה של חברת דרך ארץ", והפעם הגדיל לעשות אף יותר ופרש משנתו על פני לא פחות מ-29 עמודים ו-153 סעיפים. בסיום המסמך העלה העורר דרישה מחודשת לסעד, ובמסגרתה ביקש "פסיקת הוצאות משפט לטובת העורר בסך 11,221 ש"ח", ובכלל זה שכר טרחה בגין 22 שעות עבודה, לפי 400 ש"ח לשעה עבור הכנת התגובה לתגובה, 2,400 ש"ח שנדרשו בכתב הערר, כאמור, וכן ביטול הפו"ה שבחשבונית ד'. בנוסף, ביקש העורר לחייב את המשיבה "בפירוט התאריך בו נשלחה החשבונית לידי הנמען על גבי החשבונית , ולא רק ציון תאריך החשבונית ..." וכן - "חיוב המשיבה לשלוח את החשבוניות ככל שאלו לא הגיעו לידי הלקוח פעם נוספת ... עד שהלקוח יקבלן". 

7.      ביום 6.4.11 התקיים דיון במעמד הצדדים, בהרכב חסר ובהסכמת הצדדים, כאמור במהלכו שמענו טענות הצדדים ואת עדות העורר, שהשיב לשאלות הוועדה ושאלות בא כוח המשיבה. נציין שקודם לדיון, ביום 8.3.11, הגיש העורר תצהיר, הפעם של 36 עמודים, ובו חזר על הטענות שהעלה בתגובתו לתגובת המשיבה ובכתב הערר.

8.      עיינו בטענות הצדדים, ומצאנו שהערר דנן מעלה סוגיה אחת ויחידה הדורשת הכרעה: האם העורר קיבל את חשבונית ג', או שיש לראותו כאילו קיבלה, והאם כדין חויב בחשבונית נספח ד'. כל ניסיונותיו של העורר להפוך את הערר דנן למקרה מבחן עקרוני וחוצה גבולות אינם מבוססים והם חורגים במידה שאינה מתקבלת על הדעת ממימדיו האמיתיים של הערר, וגם בהתעלם מערכו הכספי. העורר האריך בטיעוניו במידה שאין אנו זוכרים דוגמתה במסגרת וועדה זו, גם בתיקים שהיקפם הכספי והעובדתי גדול בהרבה. אמנם, לא מן הנמנע שבמסגרת הקשר שניהל עם המשיבה נתקל בתגובות שלא נשאו חן בעיניו או ביחס שלא תאם את ציפיותיו, או אף בחוסר מקצועיות כזה או אחר של נציגי המשיבה שעימם שוחח, ברם מכאן ועד למסכת ההכפשות וההאשמות שהעורר מטיח במשיבה במסגרת טיעוניו, כולל ייחוס של כוונות זדון נסתרות, והמסקנות העקרוניות שהוא מנסה לגזור מכך, הדרך ארוכה. על פניו, המשיבה פעלה בהתאם לדין (תקנה 5 לתקנות האכיפה) עת שלחה אל העורר את חשבונית ג' בדואר רגיל - והראיות שצירפה אכן מבססות במידה מספקת את ההנחה שהחשבונית נשלחה (להרחבה לגבי הוכחת המשלוח ראה למשל בערר 1622/09 בעניין יעל דובר) - ואת חשבונית הפו"ה נספח ד' בדואר רשום וגם לעניין זה צורפו ראיות מספיקות. אמנם, יש לבקר את המשיבה על התנהלותה בתיק זה, וכך נעשה אף אנו להלן, ברם זאת בדל"ת אמותיו של התיק דנן. נוסיף, שככל שלעורר טענות ותלונות במישור השירותי - צרכני, לרשותו כתובתה של הרשות הממונה וגופים האחרים האמונים לטפל בתלונות מסוג זה.

נפנה, אפוא, לבחון את החיוב שבמחלוקת לגופו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ