אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין בתיק ערר 1519/09

פסק דין בתיק ערר 1519/09

תאריך פרסום : 28/11/2010 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת הערר לפי חוק כביש האגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"א-1995 ירושלים
1519-09
23/11/2010
בפני השופט:
ועדת הערר

- נגד -
התובע:
סוהיר אבו שקרה
עו"ד נסרי עאמר
הנתבע:
דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ
עו"ד יהודה רוה ושות'
פסק דין

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, היתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מ"ר 9527915 (להלן: " הרכב").

2.      המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") חייבה את העוררת בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק, ובהתאם לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי נסיעות שבוצעו בכביש האגרה בתקופה של כשנה ומחצה החל ביולי 2006 ועד סוף 2007. יצוין, כי עובר להגשת הערר לא שולמה אף חשבונית. סך חוב אגרת הנסיעות לבדו עולה במקרה זה כדי 2,234 ש"ח.

3.      בכתב הערר, שהוגש ביום 11.11.09, מבקשת העוררת מהוועדה: "לבחון את העניין שנית ולבדוק את בסיס החוב ולהעביר את החוב הנ"ל על שם החייב העיקרי שהינו דודה של העוררת שהינו גם הנהג ובעל הרכב". נאמר כבר עתה, כי במהלך הדיון הוברר שאין העוררת עומדת על טענתה - ככל שזו עולה מכתב הערר - לפיה היא אינה החייבת הנכונה והיא הסכימה כי עליה לשאת בחיובי אגרת הנסיעות. טוב עשה ב"כ העוררת שלא עמד על הטענה לפיה דוד העוררת (להלן: "הדוד") הוא החייב הנכון, שכן מדובר בטענה רופפת בנסיבות מקרה זה, וטוב עשה כשלא עמד על הסעד של "הסבת החיובים", שכלל אינו בסמכות הוועדה. אם כך, הסעד המבוקש על ידי העוררת למעשה הוא ביטול חיובי הפו"ה, ובכך נדון להלן.

4.      להלן תקציר טענותיה הרלוונטיות של העוררת בעררה: ביום 10.10.09 נודע לה לראשונה, באמצעות בא כוחה, כי קיים כנגדה תיק הוצל"פ שפתחה המשיבה; היא לא קיבלה את האזהרה מלשכת ההוצל"פ; הרכב היה בשימושו הבלעדי של הדוד. נדגיש כי אין כל טענה בערר לכך שהעוררת לא קיבלה חשבוניות ו/או שלא ידעה שהדוד עושה שימוש ברכב בכלל, ובכביש האגרה בפרט.

5.      לכתב הערר צורפו המסמכים הבאים: פלט ממוחשב שכותרתו "רשימת תיקים לחייב" הכוללת רישום תיק ההוצל"פ שפתחה המשיבה ותיק נוסף שקיים נגד העוררת. לפי הרשום בשוליו, התדפיס הופק ביום 19.03.09; צילום תעודת הזהות של הדוד; אסמכתא ממשרד התחבורה לגבי רשיון הנהיגה של העוררת נושאת תאריך 02.06.09 ותצהיר של הדוד מיום 23.09.09 בו ידובר עוד להלן.

6.      בתשובתה לערר טענה המשיבה את הטענות הבאות, שלטעמה מצדיקות דחייתו: היא שלחה את כל החשבוניות למענה של העוררת כמופיע במשרד הרישוי: "שועפט 9 ירושלים 97300"; התקיימה שיחה עם העוררת, או מי מטעמה, בנובמבר 07'; נעשו ניסיונות שונים לאיתור העוררת ולבסוף נפתח כנגדה תיק הוצל"פ ביום 25.08.08; ביום 19.03.09 נוהלה שיחה נוספת עם העוררת, או מי מטעמה, והיא הופנתה לב"כ המשיבה העוסק בהוצל"פ לפרעון החוב; אם וככל שתגיע הוועדה למסקנה שחלפו 30 יום ממועד קבלת ההודעה על חיוב והערר לא הוגש במועד - יש להגיע למסקנה כי מלכתחילה לא היה ניתן לפנות לוועדת הערר בגין אותו החיוב.

7.      לכתב התשובה צורפו העתקי החשבוניות, וכן תדפיסי חברת הדואר ביחס לחשבוניות שנשלחו בדואר רשום. כל אלו הוחזרו לידי המשיבה בציון "נמען לא ידוע בכתובת".

8.      יחד עם הערר הוגשה אף בקשה לעיכוב הליכים ומשלא התנגדה לה המשיבה, ניתן צו לעיכוב הליכי ההוצל"פ.

9.      דיון בערר התקיים ביום 08.11.10. עיקרי עדות העוררת בפנינו: על קיומו של תיק ההוצל"פ נודע לה מפקידת הבנק שמסרה לה על כך שהוטלו עיקולים על חשבונותיה, כשנה טרם מועד הדיון; אין זה נכון שבא כוחה הוא שיידע אותה לראשונה אודות קיום התיק; העוררת לא חתמה על האזהרה מלשכת ההוצל"פ, שנחזית ככזו שנמסרה בחודש יוני 2009, והגם שבאישור המסירה, במקום המיועד לחתימת המקבל, נרשם (בערבית) "סוהיר", היא אינה יודעת מי כתב את שמה; העוררת כלל אינה מקבלת דואר לביתה, אלא היא מוסרת למוסדות שונים את מס' תיבת הדואר של "חברים" - אך היא אינה זוכרת את מספר תיבת הדואר; היא הסכימה לבקשת הדוד לרישום הרכב על שמה; היא לא ידעה כי עליה לשלם ולא קיבלה חשבוניות מאת המשיבה; תצהיר הדוד נחתם לצורך מס' עניינים הקשורים לרכב, ביניהם עניין המשיבה; העניין היה בטיפול עו"ד אחר במשך כשלושה חודשים טרם הועבר לבא כוחה הנוכחי; הדוד סירב לסייע לה בעניין; הבעיה הראשונה עם הרכב היתה תאונה בה היה מעורב הרכב שננהג על ידי הדוד אך היא אינה זוכרת את מועדה; אין היא יכולה לומר בוודאות האם קיימת התחיבות של הדוד לשאת בכל החיובים.

10.  בסיכומיו בפנינו, תקע ב"כ המשיבה יתדותיו בשלושה אלו: האחד - כתובתה של העוררת לא היתה טובה ולא אפשרה מסירת דברי דואר לידיה; השני - העוררת, או מי מטעמה, פעלו לצורך הכשלת המשיבה, כבר מהשלב הראשון של רישום הרכב על שם מי שאינו נוסע בו ושאינו יכול לקבל דואר; השלישי - הערר הוגש באיחור. העוררת ידעה  על קיום החוב חמישה חודשים, לפחות, טרם הגשת הערר, זאת על פי עדותה שלה.

11.  בסיכומיו, העלה בפנינו ב"כ העוררת טענות עובדתיות חדשות שלא בא זכרן, לא בכתב הערר ולא בעדות העוררת וזו תמציתן: ביום 23.09.09 הובאה העוררת, באמצעות צו הבאה, לדיון בלשכת ההוצל"פ בתיק אחר שנפתח כנגדה ואז נודע לה לראשונה אודות החוב התלוי ועומד למשיבה; הדוד טיפל בה למן מות אביה (פרט שהעוררת לא מצאה לנכון לפרט בפנינו עת תיארה את חוסר שיתוף הפעולה של הדוד ואף לא כשנשאלה על ידי הוועדה ישירות אודות אביה); לעוררת היו עיקולים נוספים בתיקים אחרים. כמו כן הוסיף ב"כ העוררת כי המשיבה לא טרחה לאתר את העוררת או לבדוק בחשבונות הבנק או "לעקל מלכתחילה את החשבונות והיא חיכתה עד שהחוב תפח והגיע לסכומי עתק". בשלב זה של הדיון  ניאותה אמנם הוועדה לאפשר הגשת פרוטוקול הדיון בהוצל"פ מיום 23.09.09, אך בכפוף לסייגים שפורטו בהחלטה מאותו היום.

סוגיית האיחור

12.  תחילה, יש לדון ביחס שבין המועד בו קיבלה העוררת לראשונה "הודעה על חיוב" לבין מועד הגשת הערר, והאם הערר הוגש באיחור. לעניין זה התשובה חיובית. גם אם נתעלם מסוגית המחלוקת בדבר החתימה על אישור המסירה של האזהרה, הרי שאיננו מקבלים גרסת העוררת לכך שנודע לה לראשונה אודות קיום התיק כנגדה רק בחודש אוקטובר 2009. גרסה זו נסתרת מיניה וביה מתוך המסמכים והעדות המאוחרת של העוררת עצמה. לעניין זה נתנה העוררת מס' גרסאות סותרות - ויש לציין, מתחמקות ובלתי אמינות, כאשר סיכומי בא כוחה אף חיזקו את התמיהות שעלו. כך, למשל, ביחס לתצהיר הדוד בו הוא מתייחס במפורש לחוב כלפי המשיבה, אך תאריך התצהיר קודם לתאריך שנקוב בערר כמועד הידיעה. ממילא, העידה העוררת כי היתה מודעת לחוב  חודשים קודם לכן, עת היה העניין בטיפול עו"ד אחר. נוסיף, כי בסיכומיו סתר בא כוח העוררת את עצמו עת טען בתחילת דבריו כי "לעוררת נודע לראשונה על קיום התיק אך ורק ביום 10.10.09", אך מייד לאחר מכן הפנה לפרוטוקול ההוצל"פ שמטרת הצגתו הייתה לשכנענו כי במועד הפקתו, ביום 23.9.09, נתוודעה העוררת לראשונה לקיומו של התיק שפתחה המשיבה. לא זו אף זו, בשולי תדפיס "רשימת תיקים לחייב", הכולל, כאמור, את תיק ההוצל"פ שפתחה המשיבה, מצוין כי הוא הופק ביום 19.3.09, היינו כחצי שנה (!) קודם מועד הדיון המופיע בפרוטוקול הנ"ל. בהקשר זה תמוהה מאוד טענת בא כוח העוררת בערר, לפיה התדפיס הופק בעקבות "גילוי" דבר קיומו של התיק ביום 10.10.09.

סופו של דבר, אין בידינו לקבוע מתי בדיוק נודע לעוררת אודות תיק ההוצל"פ, אך נוכל לומר בוודאות קרובה כי היה זה הרבה מעבר ל- 30 הימים שקדמו להגשת הערר (הוגש, כאמור, ביום 11.11.09) וממילא נראה כי הערר הוגש באיחור ושלא תוך הזמן הקצוב לצורך כך בסעיף 12ב לחוק.

13.  משכך קבענו במישור העובדתי, מוטל עלינו לקבוע האם קיים במקרה זה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערר בהתאם לסעיף 22 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב - 1992. לאור התמיהות וחוסר העקביות שמצאנו בגרסת העוררת, שקלנו שלא להאריך את המועד להגשת הערר, ולדחותו על הסף מן הטעם שהוגש באיחור. אלא, שלא יכולנו להתעלם ממספר שיקולים שהביאונו להחליט אחרת. עובדה ראשונה ומכריעה בהקשר זה היא כי, על פניו, תיק ההוצל"פ, במועד פתיחתו, כלל חשבוניות אשר לא היו חלוטות. שנית, לא ניתן להתעלם מכך שהעוררת לא קבלה לידיה את החשבוניות עצמן. שלישית, המשיבה לא טענה כי נגרם לה נזק עקב השתהות העוררת ואף אנו לא מצאנו כי נגרם נזק שכזה. נוסיף, כי בפסיקה רוככה העמידה על מגבלות הזמנים שנקבעו בחוק והורחב שיקול הדעת בכל הנוגע להארכת מועד. ראה לעניין זה למשל ב רע"א 4990/05 ממן יעקב ו-80 עוררים אח' נ' עיריית הרצליה, שם נאמר -

"יש לזכור כי ועדת הערר הינה הערכאה השיפוטית הראשונה בפניה יכול להביא האזרח את השגותיו נגד דרישת התשלום. הגבלת התקופה בגידרה ניתן להגיש ערר בצורה כה קשיחה, ללא הותרת פתח שבשיקול דעת להארכת זמן זה, עשויה להחשב כפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות. זכות זו הוכרה במשפטנו כזכות חשובה ובסיסית מן המעלה הראשונה"

וכן -

"בענייננו, הגם שיש לחתור לכך שהדיון לפני ועדת הערר יתקיים במהירות וביעילות ככל הניתן, אין מדובר בדחיפות כה חריגה ויוצאת דופן עד כי ראוי להגביל את התקופה בה ניתן להגיש ערר באופן כה דרקוני".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ