אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ערעור 48/13

פסק-דין בתיק ערעור 48/13

תאריך פרסום : 29/04/2014 | גרסת הדפסה
ערעור
בית הדין הצבאי לערעורים
48-13
22/01/2014
בפני השופט:
אל"ם ארז פורת

- נגד -
התובע:
רס"ן שי כהן
עו"ד סרן יגאל בלפור
הנתבע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן ויקטוריה חואס
עו"ד סרן לירן קליין
פסק-דין

 

1.      המערער משיג על הרשעתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, שעניינה אי-קיום חובת עובר דרך, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. על-פי הנטען בכתב האישום, נהג המערער ביום 30.1.2010 בשעות הערב, ברכב צבאי מסוג "יונדאי", בכביש רטוב. בהגיעו לעקומה בדרך, במהירות של 70-80 קמ"ש, איבד שליטה ברכב. הרכב החליק ופגע עם חזית שמאל של הרכב במעקה בטיחות מצד שמאל של הכביש, המשיך בהחלקה ופגע עם החלק האחורי-ימני של הרכב במעקה הבטיחות שמצד ימין לכביש. אחר כך הרכב נעצר. בעקבות התאונה המערער נחבל קלות, והרכב הצבאי ניזוק כדי "אובדן מלא".

2.      במהלך הקראת כתב האישום המערער הודה בעובדות כתב האישום, אך כפר באשמתו בקרות התאונה. בתגובתו לאישום טען המערער כי במקום התאונה היה כתם שמן על הכביש, שהימצאותו היא שהביאה להחלקת הרכב ולאובדן השליטה בו. לטענתו לא יכול היה להבחין בכתם השמן, ולדעתו מדובר בתאונה בלתי נמנעת. המערער הדגיש כי נהג, עובר לתאונה, במהירות הנמוכה מהמהירות המותרת על-פי התמרור במקום, ציין כי נחקר בגין מעורבותו בתאונת הדרכים רק כשנה אחרי התרחשותה, ובמהלך החקירה הציג לחוקרת תמונות שצילם בזירת התאונה סמוך להתרחשותה.

3.      בית הדין המחוזי עיין בכל חומר החקירה ועל בסיסו מצא להרשיע את המערער. בהכרעת דינו ציין כי: "בשים לב לטענתו ביחס לאופן גביית אמרתו, מצאתי לקבל את טענתו ביחס לכתם של שמן או בוץ או מעורב בנתיב הנסיעה, ומצאתי להניח לטובתו כי אכן היה זה גורם משמעותי לתאונה". חרף האמור, המערער הורשע בדין, שכן לעמדתה של הערכאה קמא: "רמת הזהירות הנדרשת בנסיבות העניין חייבה את הנאשם על אף כתם הבוץ והשמן בכביש, לנהוג באופן שיהיה בו כדי לקדם את האפשרות למכשול שכזה ובאופן שהיה מאפשר לו למנוע את התאונה שהתרחשה".

בית הדין גזר למערער פסילה מותנית וקנס בסך 250 ש"ח, וזאת על רקע נושנות העבירה, והתליה מנהלית שננקטה נגד המערער.

4.      המערער משיג על הרשעתו: להשקפתו, לא נפלה כל התרשלות באופן נהיגתו עובר לתאונה, שכן נהג במהירות הנמוכה בכ-20 קמ"ש מהמהירות המרבית המותרת באותה דרך, זאת על רקע תנאי הדרך ומזג האוויר הגשום באותה העת. המדובר היה בעקומה שאינה חדה או בעלת מאפייני סיכון. הכביש שהיה רטוב הפך לכהה ובוהק, והמערער לא יכול היה להבחין מבעוד מועד בהימצאות כתם השמן על גבי הכביש, שהוא אשר גרם להחלקת הרכב, ולא רשלנותו שלו. הודגש כי על-פי הפסיקה, החלקת הרכב כשלעצמה אינה הוכחה ניצחת לנהיגה רשלנית, ובמקרה הנדון לא ניתן לייחס למערער כל התרשלות באופן נהיגתו, סמוך לפני קרות התאונה, וכי בית הדין המחוזי אף לא ציין בהכרעת הדין באיזה מעשה או מחדל באה רשלנות המערער לידי ביטוי.

5.      התביעה הצבאית עתרה לדחיית הערעור: להשקפתה, שגתה הערכאה קמא כשקיבלה את טענות המערער באשר להימצאות כתם שמן או בוץ במקום התאונה. לדבריה, המערער כלל לא הרים את נטל הראייה הנדרש ממנו ולא הוכיח קיומו של כתם שמן כאמור. לכל היותר יש לראות בדברי המערער השערה בדבר קיומו של כתם שמן, שלא נתמכה בכל ראיה, כגון תמונות מזירת התאונה, שלא הובאו מטעם המערער. נטען כי אין די בהפרחת השערה כבסיס מספק לקביעת ממצא שבעובדה, כפי שנקבע במקרה זה. משאין מסד לממצא העובדה בדבר הימצאות כתם שמן כאמור, שוב אין בפי המערער כל הסבר השולל את התרשלותו הנלמדת מסטיית כלי רכבו, ועל כן, לטענת התביעה, הרשעתו בדין יסודה. נטען, לחילופין, כי גם אם הממצא העובדתי בדבר הימצאות כתם שמן יימצא כמבוסס, מדובר בעניין שעל המערער היה לצפותו, כחלק מהסיכונים שכל נהג סביר צריך לצפותם. על כן נדרש היה המערער לנקוט אמצעי זהירות אף כנגד הימצאות כתם השמן, להאט את מהירות נהיגתו, באופן שיוכל להבחין בכתם מבעוד מועד, להימנע מלעלות עליו עם גלגלי הרכב, או לנקוט אמצעי זהירות מתאים אחר. משלא נקט המערער את אמצעי הזהירות הנדרשים כאמור, ואירעה התאונה, יש לראות בו כמי שנהג ברשלנות, והרשעתו אפוא, בדין יסודה.

6.      בתשובתו לטיעוני התביעה, טען המערער כי אין לתביעה יכולת לתקוף ממצאי עובדה שנקבעו בערכאה קמא שעה שנמנעה מלערער מטעמה על פסק הדין.

דיון והכרעה

7.      בית הדין קמא עיין בחומר הראיות במעמד ישיבת ההקראה בנוכחות המערער, בעת שלא היה מיוצג. לעניין זה צויין כי:

"לא אחת שואל השופט במשפטי תעבורה את הנאשם אם הוא מסכים להשפט על פי חומר הראיות שבתיק, ללא זימון עדים...דא עקא שקבלת ראיות על דרך זו דורשת זהירות רבה והדברים אמורים בראש ובראשונה נוכח העובדה שמדובר בנאשם אשר אינו מיוצג. יש חשש מובן כי מי שמסכים לניהול משפט בדרך זו לא יבין לאשורה את משמעות הסכמתו (ראו ע"ת/209/96 התובע הצבאי הראשי נ' סמל ניסנוב (1996)).

הפרקטיקה הנוהגת של עיון בחומר החקירה בתיקי תעבורה שעה שהנאשם אינו מיוצג מחייבת כי בית הדין יסביר לנאשם על אודות זכותו לבקש את זימון העדים שערכו את המסמכים שבתיק החקירה, וכי עיונו של בית הדין בראיות מבלי שהעדים יזומנו נעשה אחרי הסכמת הנאשם לכך, במצב דברים בו אין הוא חולק על תוכנם. ראוי כי הסברו זה של בית הדין והסכמת הנאשם לעיון בראיות מבלי שמיעת העדים, יירשמו במפורש בפרוטוקול.

8.      במקרה הנדון אין בפרוטוקול הדיון אזכור כי ניתן למערער הסבר כלשהוא וממילא, אין אזכור להסכמתו כי בית הדין יעיין בחומר החקירה בעניינו. זאת ועוד: המערער אף העלה טענות כלפי מי שגבתה את אמרתו בעניין הימנעותה לאפשר לו להיוועץ בעורך דין.

9.      במהלך הדיון בערעור הבהיר המערער כי אין בפיו טענות כלפי עיון הערכאה קמא בראיות בעניינו וכי אין הוא עותר להחזרת התיק לערכאה קמא לשמיעת מי מהעדים. על כן ניתן להידרש לטענותיו על בסיס חומר החקירה שעמד לעיני הערכאה קמא.

10.  ערעור זה עניינו ביישום החזקה העובדתית המכונה "כלל הדרך", לאור תשתית הראיות שנפרשה במקרה זה בערכאה קמא. החזקה האמורה קובעת כי רכב הנהוג כראוי ובזהירות הנדרשת, אינו סוטה ממסלולו.

"נהיגה כדין ובזהירות הראויה היא בצידו הימני של הכביש ועצם המעבר המוכח לצד שמאל יוצר ראיה לכאורית בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה. החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה, אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל, כפי שאירע כאן, נוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכך יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת הראיות. מעתה עברה חובת ההוכחה לנאשם...הנאשם מצידו יכול להמציא עדות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה של נהיגה בלתי זהירה בניגוד לכל כיוון ואופן מותרים" (ראו: רע"פ 1713/93 בוקובזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם 7.6.1993)).

ועוד נפסק כי:

"ההחלקה על הכביש אינה כשלעצמה מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול להיות שהיה במקום כתם של שמן או שהיה מכשול אחר בכביש, או שנגרם הדבר על-ידי גורם חיצוני זה או אחר, אך אינני מוכן לומר שההחלקה אינה מהווה ראיה כלשהי בדבר רשלנות הנהג... אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה, מצביעה ההחלקה על אי נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג. רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מופרזת או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הינו רטוב, וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהתחשב בתנאי הכביש או שהפנה את הגה המכונית בתנועה חדה או שמצב הצמיגים במכוניתו לא היה תקין וכד'... הייתי מעביר אל הנאשם או אל הנתבע את הנטל להביא ראיה בדבר הנסיבות שיכלו להביא לידי החלקת המכונית...אם לאחר שמיעת כל הראיות נשאר בלב השופט ספק סביר באשמת הנהג, אזי יזכהו" (ראו ע"א 446/82 בלגשווילי נ' ג'ברין, פ"ד מב(2) 739,737 (1988)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ