אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין בתיק ערעור 40/12

פסק דין בתיק ערעור 40/12

תאריך פרסום : 29/01/2013 | גרסת הדפסה
ערעור
בית הדין הצבאי לערעורים תעבורה
40-12
29/10/2012
בפני השופט:
אל"ם ארז פורת

- נגד -
התובע:
רס"ל שאדי ג'קוב
עו"ד סרן אבי פינרסקי
הנתבע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן לירון קליין
פסק דין

 

 

בפני ערעור הנסב על הרשעתו של המערער, רס"ל שאדי ג'קוב בתיק מר' (תע') 162/11, לאחר שמיעת פרשת הראיות, בעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961, ולחילופין ערעור על חומרת העונש שנגזר לו. דיון זה אוחד עם ערעור התביעה הצבאית שערערה מצידה על קולת העונש, לטעמה, כפי שנגזר למערער בגין הרשעתו כאמור.

נפנה תחילה לבחון את הכרעת דינו של בית הדין קמא ולאחר מכן את טענות המערער בהיבט זה. עפ"י מסקנותיי, ובמידת הצורך, אדרש לערעורי הצדדים אשר למידת העונש שהוטל.

הכרעת דינו של בית הדין המחוזי:

בפני הערכאה קמא לא הייתה מחלוקת לגבי העובדות הבאות:

המערער נהג ברכב כשלצידו ישובה רב"ט קלמן ובמושב האחורי ישב רב"ט חמרני. הרכב הצבאי שבו נהג המערער מסוג 'טויוטה היילקס' (להלן - "הרכב") החליק, וכתוצאה מכך סטה הרכב לנתיב הנגדי תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף. הרכב נעצר לבסוף כשהוא ניצב לכיוון התנועה וחוסם את הנתיב הנגדי. אוטובוס צבאי אשר נסע בנתיב הנגדי התנגש ברכב בצידו הימני, וכתוצאה מפגיעה זו נפצעו המערער ושני נוסעי הרכב, כאמור.

בית הדין קמא ציין, כי עפ"י 'כלל הדרך' סטייה מנתיב נסיעה מקימה חזקה המלמדת על התרשלותו של הנהג, ועל הנהג לפיכך להסביר ולפרט את הסיבות שהביאוהו לנהוג ברכב באופן רשלני, ואגב כך לסטות מנתיב נסיעתו. יצוין כי באימרתו השניה מסר המערער, כי התאונה הייתה נמנעת לו היה נוהג במהירות נמוכה יותר.

בית-הדין קמא מצא לדחות את טענות המערער כלפי נסיבות גביית אימרותיו, וביחוד האימרה השניה, וקבע כי האימרות נגבו מרצונו הטוב של המערער ואין הן תולדה של לחץ כלשהו מצד חוקריו.

 בית-הדין קבע כממצא עובדתי שהמערער לא האט את מהירות הרכב בו נהג לפני כניסתו לעקומה, זו שבסיומה ארעה התאונה בין האוטובוס ובין הרכב וכן קבע כי לא הוכח קיומו של כתם שמן סמוך למקום התאונה. בכך דחה בית-הדין את עדות המערער בעניינים אלה וקבע כי זו "גרסה כבושה" שלא ניתן הסבר המניח את הדעת לכבישתה, ולעניין הימצאות כתם שמן הוסיף, כי העניין  נבדק על ידי חוקר תאונות ממשטרה צבאית שהגיע לזירה וחרף בדיקתו בזירה ובסביבתה, לא מצא כל רמז לקיומו של כתם שמן, עובר לתאונה.

על בסיס קביעות אלה ובהעדר הוכחה בדבר בעיית תקינות מיכנית ברכב, מצא בית-הדין, כי התאונה ארעה בשל כך שמהירות הנסיעה ברכב, עובר לתאונה, 50 קמ"ש, לא התאימה לתנאי הכביש שהיה אז רטוב וחלק, לעקומה שהייתה בו סמוך לפני מקום התאונה, ואף לא לטיבו של הרכב שהמערער ציין כי ידע שאינו יציב, "במיוחד בתנאים של כביש רטוב" (ראה ת/13 - טופס דיווח על תאונת דרכים). משכך קבע בית-הדין, כי המערער נהג במהירות בלתי סבירה.

בית-הדין קיבל בהסכמת ההגנה מסמכים רפואיים ובהם פירוט הפציעות של המערער ושני נוסעי הרכב, וכן חוות דעת שמאי שלא הייתה חתומה, זאת אחרי שמיעת עדותו של השמאי שפרט את אופן עריכתה על ידי אחר, אך אישורה הסופי על ידו.

טענות המערער כלפי הכרעת הדין:

המערער טוען כי "כלל הדרך" הנוגע לסטיית כלי רכב מנתיבו יכול שיבסס אמנם רשלנות מצד הנהג אך לאו דווקא רשלנות המתבטאת בנהיגה במהירות בלתי סבירה. מעדויות עדי הזירה למד המערער כי הכל סברו שמהירות נהיגתו עובר לתאונה הייתה סבירה ואין ראיה חיצונית כלשהיא בעניין חוסר סבירות המהירות, במקרה זה.

נטען, כי חוקר המשטרה הצבאית שהגיע לזירה נמנע מלבצע צעדי חקירה מתחייבים. כך, לא שאל את המערער עוד בזירה אם הבחין בכתם שמן סמוך למקום התאונה, הבוחן לא איתר את הנקודה בה החלה החלקת הרכב מאחר שהרכבים הוזזו ממקומם טרם הגעתו כדי לאפשר טיפול בפצועים, ולא בדק אם סמוך לה אכן מצוי כתם שמן או טפטופי שמן היכולים לגרום, כשלעצמם, להחלקת כלי רכב. נטען כי מחדלי הבוחן, כאמור, לרבות כך שאף נמנע מעריכת שחזור, גרמו לנזק ראייתי למערער, בכך שנמנעו ממנו ראיות שיאפשרו בידו לסתור את הרשלנות שיוחסה לו נוכח סטיית רכבו מנתיב נסיעתו. משכך נטען, כי הימצאות כתם שמן לא נסתרה ע"י הבוחן ואפשר שכתם שכזה הוא שגרם דווקא להחלקת הרכב, ולא מהירות נהיגתו של המערער.

עוד טען המערער, כי שגה בית-הדין קמא שעה שייחס משקל מלא לאימרות המערער וביחוד לאימרתו המאוחרת, שכן לאותה אימרה קדם תשאול בעל פה שלא תועד ועל כן אין לדעת מהי הסיבה שהניעה את המערער לשנות את גרסתו לגרסה המקשרת את קרות התאונה למהירות נהיגתו. בנסיבות אלה סבור המערער, כי אין ליתן משקל לגרסתו המאוחרת בחקירה, ויש לקבוע שלחץ פסול מצד החוקרים הוא שהניעו למסור את גרסתו המאוחרת כאמור.

עוד טען המערער כי מהראיות שהוכחו אפשר שהתאונה ארעה בשל נסיבות חוסר יציבות של הרכב, אפשרות שהתביעה לא סתרה בראיותיה ומשכך זו תאונה שניתן להגדירה "כבלתי נמנעת".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ