אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ערעור 3/14

פסק-דין בתיק ערעור 3/14

תאריך פרסום : 29/04/2014 | גרסת הדפסה
ערעור
בית הדין הצבאי לערעורים
3-14
23/01/2014
בפני השופט:
1. אלוף שי יניב הנשיא
2. תא"ל דורון פיילס המשנה לנשיא
3. אל"ם ארז פורת


- נגד -
התובע:
טור' יצחק אבו
עו"ד אליהו ארביב
הנתבע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן דנית מזור
פסק-דין

1.      שני הצדדים משיגים בפנינו על מידת העונש שנגזרה לטוראי יצחק אבו (להלן - "המערער") אחר שהורשע, בבית הדין הצבאי המחוזי, על-פי הודאתו, בעבירה שעניינה עריקה, לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1995. כעולה מכתב האישום שבו הורשע, המערער נעדר מהצבא מתוך כוונה שלא לחזור לתקופה ממושכת ביותר, למעלה מתשע שנים (3389 ימים). היעדרות זו הסתיימה בהתייצבותו.

2.      בפני בית הדין המחוזי באו נסיבות חייו של המערער. בגיל 14 נדקר על רקע לאומני, נפצע ואושפז. לדבריו, בשנות נערותו הסתבך בתגרות רחוב ואף נפצע. המערער החל בהליכי גיוס, במהלכם הכחיש כל מעורבות במעשי אלימות. בהיותו בעיצומם של הליכי הגיוס עקר מהארץ בלחצה של אמו, כדי לקבל אזרחות אמריקנית. לדבריו, סמוך אחרי גיל שמונה עשרה נישא, ונולדו לו שני ילדים. בשנת 2012 התגרש. גרושתו וילדיו עלו לארץ וכעת הגיע כדי לבקרם. למערער קשר עם אישה נוספת, המתגוררת בארצות הברית, שהרתה זה מקרוב. מצבו הכלכלי כך טען, אינו שפיר ורובץ עליו עול חובות. בהגיעו לארץ הוגשה על ידי גרושתו תביעה למזונות הילדים ובאופן זמני חויב במזונות בסך 2500 ש"ח מדי חודש. כן הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. המערער מסר כי בתקופת שהותו בארצות הברית, פנה, לא אחת, לקונסוליה הישראלית לברר את מעמדו מול רשויות הגיוס ושם נמסר לו, לדבריו, כי עליו להגיע לארץ. לפיכך, התייצב בלשכת הגיוס, כעת.

3.      הקב"נית שבדקה את המערער לאחרונה, ציינה בחוות דעתה שהוגשה מטעמו של המערער, כי לא מצאה סימפטומים פוסט טראומתיים בעקבות פציעת המערער בפיגוע; כי למערער זיקה שלילית לשירות והגיע לבירור בארץ כדי לקבל פטור מהשירות. הקב"נית לא התרשמה מתחלואה נפשית ואף לא מצאה צורך בהמשך מעקב של גורמי בריאות הנפש בעניינו של המערער.

4.      בית הדין קמא עמד על חומרת העבירה, שעניינה היעדרות מתוך כוונה שלא לחזור לשירות; על כי המערער היה מודע היטב לחובתו להתגייס, וכי עזב את הארץ מרצונו שלו "מתוך העדפה ברורה ומובהקת של טובתו האישית." בית הדין המחוזי מצא שלא ליתן אמון בדברי המערער בדבר זיקה בין אירועי אלימות בנערותו ובין הימנעותו מלהתגייס. עוד קבע בית הדין קמא, כי המערער שב לארץ מטעמים אישיים וכי התייצב בלשכת הגיוס אך ורק כדי לקבל פטור משירות. יצוין כי המערער עמד בפני ועדת התאמה לשירות שהמליצה על פיטורו מהשירות בעילה של "התנהגות רעה וחמורה". בשים לב לנסיבות אלה מצאה הערכאה קמא כי מתחם הענישה ההולם הוא עונש מאסר הנע בין שנים עשר ועד שמונה עשר חודשים לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה.

לאחר שקילת שיקולי הלימה מחד גיסא, ונוכח הנסיבות האישיות שנמנו ובשים לב להודאתו באשמה מאידך גיסא, נגזרו למערער חמישה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונש מאסר מותנה.

5.      המערער סבור כי נוכח נסיבותיו האישיות החריגות יש להקל בעונשו: נטען כי פציעתו באירוע לאומני השפיעה קשות על מצבו הפיזי והנפשי, וכי עקר לארצות הברית בשל לחצה של אמו "ללא כל יכולת בחירה". נטען כי התפרקות משפחתו ומעבר אשתו וילדיו לארץ, הרעו עוד את מצבו הנפשי. מצבו הכלכלי קשה, שלא כקביעת הערכאה קמא, שציינה, בעקבות חוות דעת הקב"נית כי למערער "חיים עשירים", ועונש המאסר הממושך יביא "לריסוקו הכלכלי". לעניין מצבו הנפשי נטען כי חוות דעת הקב"נית בעניינו אינה ממצה, ונעשתה כלאחר יד, בלא שהקדישה זמן מספק לעמוד על קשיי המערער. נסיבותיו האישיות הצדיקו, כך נטען, קביעת מתחם ענישה רחב יותר, והקלה בעונש המוטל, בין גדריו.

6.      מנגד, התביעה הצבאית עתרה להחמיר בעונש המאסר הממשי שנגזר למערער: על-פי קביעת הערכאה קמא המערער נעדר אך בשל קידום טובתו האישית, ובמעשיו פגע בחלוקה שוויונית של חובת השירות הצבאי; נטען כי מדובר בעבירה הגוררת עמה, על-פי ההלכה הפסוקה, עונש מאסר ממושך שראוי כי "יימדד בשנים ארוכות" בהלימה להשתמטות המוחלטת של המערער מחובת השירות הצבאי. נטען כי, נסיבותיו האישיות של המערער, צריכות לקבל משקל משני ומוגבל, ומכל מקום מדובר בנסיבות שהתהוו רק במהלך שנות היעדרותו של המערער ולא היו ברקע תחילת ההיעדרות. עוד נטען כי אין ליתן לפציעתו בפיגוע כל משקל בקביעת העונש ההולם. הופנינו לכך, שעל-פי התיעוד הרפואי, מדובר היה בפגיעה שטחית, שאין לה כל קשר להיעדרותו מן השירות שהחלה כחמש שנים לאחר מכן. הוטעם כי המערער לא הביע חרטה של ממש על מעשיו ולא הראה כל רצון ממשי לשרת. על כן סבורה התביעה כי מתחם הענישה שנקבע אינו הולם את נסיבות העניין והוא מקל יתר על המידה; ואף קביעת העונש בסופו של יום מקלה, בשים לב לענישה שקבע המחוקק לצידה של העבירה, ולעונשים שהוטלו בעבר, בעבירה זו, במקרים דומים.

דיון והכרעה

7.      המערער הורשע בעבירה מהחמורות שבחוק השיפוט הצבאי: עניינה במי שנעדר מן השירות מתוך כוונה שלא לשוב אליו. מדובר בהיעדרות שאינה אלא רמיסה ברגל גסה של חובת השירות, במלואה.

לנסיבות העבירה במקרה הנדון היבטי חומרה בלתי מבוטלים: המערער נעדר בעיצומם של הליכי הגיוס, שעה שהיה מודע היטב לחובתו הקרבה להתגייס. חלף זאת עקר מהארץ, תוך שהוא מתנכר ומתעלם כליל מחובת השירות ונעדר לתקופה ארוכה ביותר. מדובר במי שנולד בארץ וראה בה את מרכז חייו עד סמוך למועד גיוסו.

 זאת ועוד: ממצאי העובדה שקבעה הערכאה קמא בדבר בחירתו המלאה של המערער לעזוב את הארץ מטעמים של רווח אישי, כמו גם המניע להתייצבות המערער בפני לשכת הגיוס, רק כדי לקבל פטור מהשירות, כפי שהומלץ לבסוף, מעוגנים היטב בראיות שבאו בפני הערכאה קמא, ולא מצאנו להתערב בהם.

טענת ההגנה לפיה המערער, בשל רקעו, היה צפוי ממילא לפטור מהשירות, נסתרת בראיות שהוגשו לבית הדין המחוזי ולפיהן המערער נמצא כשיר לשירות, במסגרת ההליכים בלשכת הגיוס.

8.      בכל הנוגע לנסיבות האישיות והמשפחתיות העומדות בבסיס ערעור ההגנה, ציינו לא אחת כי:

"ככלל לא יהיה זה נכון ליתן משקל מכריע למצבו המשפחתי העדכני של מי שנעדר משירות צבאי למשך תקופה כה ארוכה. ניסיון החיים מלמד כי במשך תקופת היעדרות כה ממושכת אך טבעי הוא כי המשיב ישנה מעמדו, יינשא ויהפוך להורה. דומה כי אין חולק כי אם המשיב היה מתגייס במועד בהיותו בן שמונה עשרה, מצבו המשפחתי היה אחר." (ראו ע/21/13 התובע הצבאי הראשי נ' טור' דהן (2013))

 מכל מקום, הערכאה קמא מצאה להתחשב בגזר דינה בנסיבות המשפחתיות שנפרשו בפניה כמצוות סעיף 40יא(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אלמלא נסיבות אלה ראוי היה המערער לעונש חמור יותר מזה שנגזר לו. יחד עם זאת, אין ניתן לומר כי המערער מצוי בדחק כלכלי חריף, אחר שמסר לקב"נית בחוות דעת, כי הוא מועסק בארצות הברית ומרוויח כדי מחייתו.

9.      התוצאה העונשית אליה הגיעה הערכאה קמא מאוזנת ונותנת ביטוי לחומרת העבירה, לשיקולי ההלימה המתחייבים מהפגיעה הקשה שנגרמה לחובת השירות הצבאי המוטלת על הכול, ולהשתמטות ממנה, הלכה למעשה, על ידי המערער. מנגד, משתקפת הימנה התחשבות מידתית בנסיבות המשפחתיות הנוכחיות של המערער, שעיקרן היותו אב לשני ילדים, שפרנסתם עליו. בנסיבות האמורות מצאנו לדחות את ערעורי שני הצדדים. הענישה שנקבעה בערכאה קמא תעמוד אפוא בעינה.

ניתן והודע היום, כ"ב בשבט התשע"ד, 23 בינואר 2014, בפומבי ובמעמד הצדדים.

         ______________        ______________        ______________

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ