אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 9472/05

פסק-דין בתיק עפ 9472/05

תאריך פרסום : 13/08/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
9472-05
29/08/2005
בפני השופט:
עוני חבש

- נגד -
התובע:
קפצינסקי סרגיי
עו"ד אגרון ואח'
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) מיום 11.4.05 בתיק פל 707/04.

המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה). בית משפט קמא השית על המערער את העונשים הבאים: חודש מאסר על תנאי לשלוש שנים, שלא ינהג בזמן פסילה או שכרות; 30 חודשי פסילה בפועל (בניכוי חודש פסילה מנהלית); 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים; וקנס כספי בסך 1,500 ש"ח.

כתב האישום והכרעת דינו של בית משפט קמא

2.         על פי כתב האישום, ביום 29.7.04 נתפס המערער נוהג בשכרות. זאת, לאחר שארעה תאונת דרכים בה פגע רכב המערער בניידת משטרה, אשר ביצעה סיבוב פרסה במקום. מבדיקת רמת האלכוהול בדמו התברר כי ריכוז האלכוהול בדמו הגיע ל-175 מיליגרם לכל 100 מ"ל. המערער כפר בעובדות כתב האישום, והתיק נקבע להוכחות.  

            בפתח הכרעת דינו, ציין בית המשפט קמא, כי בע"פ 1641/04 לוין נ' מדינת ישראל, <www.nevo.co.il> (2004) (להלן: עניין לוין או הלכת לוין) יצאה תחת ידו של בית המשפט העליון הלכה חדשה, לפיה ההסדר שבפקודת התעבורה ותקנותיה חלף מן העולם עת נחקק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק החיפוש), וכי על בדיקת שכרות להיות מבוצעת לפי המתווה שנקבע בחוק החיפוש.

בהמשך, דחה בית המשפט קמא את טענות הסנגור בדבר אי התקיימות הכללים הקבועים בחוק החיפוש. הוא קבע כי בדיקת השכרות במקרה דנן עולה בקנה אחד עם חוק החיפוש: לא היתה כפייה להיבדק, והסכמתו של המערער היתה כדין; האזהרה למערער בדבר תוצאותיה הצפויות של אי-ההסכמה היתה כדין, נאמרה בלשון ברורה ואין ספק כי המערער הבין את משמעותה; הוסברה למערער מטרת הבדיקה; היתה "עילת חיפוש"; והבדיקה נערכה על ידי בעל מקצוע תוך שמירה על כבוד האדם ועל פרטיותו ובריאותו. בית המשפט קמא הוסיף, כי אין כלל פסילה גורף בישראל, וממילא, לא נפל כל פגם בהתנהגות המשטרה במקרה זה.

לבסוף, דחה בית המשפט את טענת הסנגור לפיה בדיקת המאפיינים לא הצביעה על היות המערער במצב שכרות, וכן נדחתה הטענה לפיה חומר החיטוי בו נעשה שימוש בעת נטילת דגימת הדם היה חומר אלכוהולי והוא שגרם לתוצאות הבדיקה, באומרו כי ממילא "מדובר בדרישה מטעמי[ם] שוליים" (עמ' 5, ש' 14). בית המשפט קמא סמך ידו על עדות בוחן התנועה כי החומר לא היה אלכוהולי. נוכח כל אלה, הרשיע את המערער בנהיגה בשכרות.   

טענות הצדדים

3.         בנימוקי הערעור המשתרעים על פני 21 עמודים, חזר בא כוח המערער על טענותיו בפני בית המשפט קמא. הוא תקף את חוקיות בדיקת רמת האלכוהול בדמו של המערער מהנימוקים הבאים:

ראשית, בדיקת השכרות של המערער לא בוצעה על פי העקרונות והכללים שנקבעו בחוק החיפוש. לא היה מקום להתחיל בבדיקת דם שהיא חיפוש פנימי בטרם מוצו האפשרויות של חיפוש חיצוני. אם בכל זאת עורכים בדיקה, הרי שהיה צריך לערכה לפי כללי חוק החיפוש, וזה לא נעשה. הסכמת המערער לבדיקה לא ניתנה כדין; לא רק שלא הוזהר כדין, אלא אף אוים על ידי השוטר; השוטר אשר ביקש את הבדיקה לא היה קצין, כנדרש; לא היה אישור של בית משפט לביצוע הבדיקה; לא הוכח ברמה הנדרשת בפלילים כי הבדיקה בוצעה על ידי רופא; אין מסמך רפואי לעניין אזהרתו על ידי רופא, הדבר גם לא נטען על ידי המשיבה; בנוסף, הבדיקה בוצעה בנוכחות שוטר, ללא סיבה, ובניגוד לכלל בדבר פרטיות. לטענתו, אין בהסכמה שהושגה כדי להכשיר את הראייה שהושגה באמצעים פסולים.

שנית, לא היה מקום לקבוע כי אין נפקא מינא לביצוע בדיקת השכרות שלא על פי חוק החיפוש לעניין משקל או קבילות הראיות. לטענתו, יש לראות בממצאי הבדיקה הטוקסיקולוגית כראייה פסולה או שמשקלה "בטל בשישים", כלשונו, ומשכך יש לפנות לראיות האחרות מהן יש ללמוד באם נתון היה המערער תחת השפעת אלכוהול. לדידו, הראיות בתיק מצביעות על כך שהמערער לא נהג תחת שכרות, אלא היה במצב פיכחון וערות. בהקשר זה הוא מוסיף, כי הממצאים הנוירולוגים האובייקטיביים בדבר היותו של המערער פיכח, העומדים בניגוד גמור לממצאי הבדיקה הטוקסיקולוגית, אף מערערים את תקפותה ונכונותה של האחרונה, ויש בהם כדי להקים ספק סביר שיוביל לדחיית האישום. לבסוף טען הסנגור, כי בבדיקה נמצא ריכוז אלכוהול כה גבוה משום שהחיטוי של מקום הדיקור נעשה בחומר אלכוהולי, בניגוד לכללים.

בא כוח המערער מבקש להסיק מכל האמור, כי לא הוכח ברמה הדרושה להרשעה בפלילים כי המערער נהג תחת השפעת אלכוהול מעל לרמה המותרת על פי חוק, ולפיכך יש לזכותו.

4.         בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. ככלל, מפנה הוא לקביעותיו של בית המשפט בהכרעת דינו: לא ניתן לומר כי המערער צלח את בדיקת המאפיינים, והיו אלו אינדיקציות מספיקות על מנת להמשיך ולבחון את שאלת השכרות; אמירת השוטר למערער כי אם יסרב לבדיקה ייפסל רישיונו לשנתיים, היתה כדין, והיא איננה בבחינת איום או כפייה; התנאים בהם התבצעה הבדיקה היו תקינים לחלוטין, ולא ניתן לומר כי לא היה זה רופא אשר ביצעה; מכל מקום, אין לקבוע כי הכשלים בבדיקה עולים כדי פסילת הראייה, והדבר עולה מהלכת לוין הנ"ל; בנוסף לכך, אין מקום לטענה לפיה ממצאי הבדיקה אינם סבירים לאור התנהגותו של המערער, שכן השפעת אלכוהול שונה היא מאדם לאדם.

דיון

5.         דין הערעור להדחות. על אף שנפלו פגמים הן בעריכת בדיקת השכרות, הרי שאין באלה כדי להפוך את התוצאה הסופית לפיה יש להרשיע את המערער בנהיגה בשכרות.

6.         ההסדר לבדיקת שכרות לאחר חקיקת חוק החיפוש:  

            עת נחקק בשנת 1996 חוק החיפוש, חלף מן העולם ההסדר לבדיקת שכרות הקבוע בדיני התעבורה (כאשר לפי הלכת לוין נותרות על כנן התקנות שאינן מהוות חלק מהסדר החיפוש, כגון: תקנה 169א לתקנות התעבורה בה מוגדרים "אלכוהול", "בדיקת נשיפה", "בדיקת מעבדה", והמידה הקבועה לעניין ריכוז האלכוהול בדם; תקנה 169ב המגדירה מיהו "שיכור"; תקנה 169ה(ג) הקובעת כי תוצאות בדיקת דם במעבדה יהיו ראייה בבית משפט על עבירת נהיגה תוך שכרות). כלומר, שמיום שחוק החיפוש נכנס לתקפו, ניתן היה לבצע בדיקה זו אך ורק על פי המתווה שנקבע בחוק החיפוש (ראה הלכת לוין הנ"ל; דנ"פ 11742/04 לוין נ' מדינת ישראל <www.nevo.co.il> (2005), בו נדחתה העתירה לקיום דיון נוסף בהלכת לוין; וכן ע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' בניאשווילי <www.nevo.co.il> (2004)).

העקרונות המנחים לעריכת חיפוש בגופו של אדם, כפי שנקבעו בסעיף 2 לחוק החיפוש הם אלה: אין עורכים חיפוש בגופו של חשוד אלא לאחר שנתבקשה הסכמתו לכך; החיפוש ייערך בדרך ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב; חיפוש ייערך בידי בן-מינו של החשוד למעט מקרים מסוימים.

בחוק החיפוש ישנה הבחנה בין חיפוש חיצוני ל פנימי, כאשר לפי סעיף 1, חיפוש חיצוני כולל שתי בדיקות שכרות: מתן דגימת שתן ומתן דגימה של אוויר באמצעות נשיפה, וחיפוש פנימי כולל בדיקת דם, שאף היא נהוגה לצורך בדיקת שכרותו של אדם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ