אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 896/06

פסק-דין בתיק עפ 896/06

תאריך פרסום : 23/07/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
896-06
12/04/2007
בפני השופט:
ש' וסרקרוג ר' שפירא מ' פינקלשטיין

- נגד -
התובע:
גאוי גאוי ת"ז 50043405
עו"ד שכיב קובטי ומארון עילוטי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד משה כהן
פסק-דין

השופטת ש' וסרקוג, ס' נשיאה :

1.         הערעור הוא על הכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופטת ו' טויסטר), מיום 17/1/06 ועל גזר-הדין שניתן ביום 5/4/06, לפיו הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ונגזרו עליו העונשים הבאים:

מאסר של 18 חודשים, מתוכם 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות והיתרה מאסר על תנאי למשך שנתיים. כמו כן הוטל על המערער עונש פסילת רישיון לתקופה של 6 שנים בניכוי 90 ימי פסילה מינהלית.

הרקע :

2.         כנגד המערער הוגש כתב אישום בגין גרם מוות ברשלנות, עבירה בניגוד לסעיפים 40 ו- 64

            לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ).

            על-פי העובדות בכתב האישום, ביום 14/7/02 בשעה 11:30 נהג המערער ברכב מסוג קאיה (להלן: הרכב ) בנתיב הימני ברח' הגיבורים בחיפה מכיוון הדר לכיוון הצ'ק פוסט. באותה עת חצה את הכביש, מצד שמאל, מאי התנועה הבנוי, אהרון ברלין בן 82 (להלן: המנוח ), וזאת בהליכה מהירה. כשהספיק המנוח לחצות 4.40 מ' בכביש, פגע בו הנאשם עם חזית הרכב. המנוח התרומם על מכסה המנוע פגע בשמשה הקדמית של הרכב והועף לכביש (להלן: התאונה ). כתוצאה מהתאונה נגרם מותו המיידי של המנוח.

            עובר למועד התאונה הבחין המערער במנוח שהוא עומד על אי התנועה הבנוי שבמרכז הכביש והמשיך בנסיעה שוטפת במהירות של 50 קמ"ש. בנסיבות אלה נטען כי התאונה ומותו של המנוח נגרמו באשמו של המערער וכתוצאה מנהיגתו הרשלנית.

פסק-הדין של בית משפט קמא :

3.         בפסק-הדין שניתן בבית משפט השלום לתעבורה, קבע בית המשפט את העובדות שאינן שנויות במחלוקת ושהן: המערער נסע בכביש מכיוון הדר לכיוון הצ'ק פוסט; המנוח חצה את הכביש משמאל לימין וזאת מאי התנועה לכיוון רכבו של המערער; הרכב פגע במנוח עם חזיתו השמאלית. עוד אין חולק כי כתוצאה מהפגיעה התרומם המנוח על מכסה המנוע, פגע בשמשה הקדמית אשר התנפצה, ולאחר מכן הועף לכביש. מותו של המנוח היה מיידי, על הכביש לא נמצאו סימני בלימה. לאחר התאונה עמד הרכב בשולי הכביש בצד ימין ואילו המנוח שהועף, שכב בין שני הנתיבים על הקו המקווקו.

4.         בית המשפט דחה טענות אחרות וקיבל טענות נוספות, כפי שיפורט להלן:

4.1        טענת המערער הייתה כי קצת לפני הרכב נסעה מונית, וזאת בהתחשב בכך שהמנוח חצה לפני המונית וכי זו חסמה את שדה הראייה שלו. בית משפט קמא, דחה את הטענה, ואין מקום להתערבותה של ערכאה זו, בממצא האמור.

4.2        הפועל היוצא הוא שיש גם לאשר את קביעת בית משפט השלום, כי המערער יכול היה להבחין במנוח בעת שעמד על אי התנועה במרחק סביר קודם להתקדמותו לקראת ירידתו של המנוח לכביש במטרה לחצותו, וכי לא היה רכב אחר משמאלו, אשר חסם את שדה הראייה של המערער.

יש גם לקבל את קביעת בית המשפט, כי שדה הראיה של המערער לעבר אי התנועה היה פתוח למרחק של 60 מ' (סעיפים א ו-ב לפסה"ד).

4.3        עוד קבע בית המשפט, בהסתמך על דברי המערער כי עובר למועד התאונה נסע המערער במהירות של 50 קמ"ש.

4.4        בנוגע למיקום התאונה, קיבל בית המשפט את קביעת הבוחן, כי התאונה אירעה כ-10.8 מ' אחרי מעבר החצייה ובאמצע הנתיב הימני. בית המשפט חזר על קביעה זו בסעיף 8 עמ' 67, אך שלל את טענת מומחה ההגנה, שהמערער נסע בצמוד לקו המקווקו שבין שני הנתיבים.

4.5        בנוגע למקדם החיכוך, דחה בימ"ש קמא את חוות הדעת של הממונה מטעם ההגנה, העדיף את חוות הדעת של הבוחן וקבע כי מקדם החיכוך במקום התאונה - 0.7, וכי לא היתה בירידת הולך הרגל משום ירידת פתע לכביש, באופן שיכולה הייתה להפתיע את המערער. על דרך ההשוואה ל פס"ד מלינק (ע"פ 558/97 מלינק נ' מדינת ישראל, פדאור (לא פורסם) 98(2) 765, להלן: פסק דין מלינק ) לפיה קיימת חובה על נוהג להאט מהירות נסיעתו בהתקרבו למעבר חציה, קבע בית המשפט כי חובה כאמור חלה במיוחד כלפי מי שעומד על אי התנועה.

4.6        בהתבסס על הנתונים הקודמים, ובהסתמך על דוח הבוחן שהיה בפניו, קבע בית המשפט שהתאונה הייתה נמנעת. בית המשפט קבע כי התאונה אירעה כ- 10.8 מ' אחרי מעבר החצייה; המנוח הלך בהליכה מהירה במהירות של 1.1 מ/ש; המנוח עבר את המרחק של 4.4 מ' מאי התנועה עד לפגיעה בזמן של 4 שניות; הרכב של הנאשם היה במרחק של 55.56 מ' לפני מקום הפגיעה.

            בנסיבות אלה, ובהתחשב בנתונים הבאים שהובאו בפניו והכוללים: המרחק שרכב המערער עובר בזמן התגובה 1.40 מ/ש הוא 19.45 מ'; מרחק הבלימה הנדרש הוא 14.06 מ' ולכן מרחק העצירה הוא 33.51 מ' (14.06+19.5), קבע בית המשפט כי המערער היה יכול להבחין במנוח ממרחק של 60 מ', ובכך יכול היה למנוע את התאונה. בנוסף לא האט המערער את מהירות נסיעתו ואף לא השמיע קול צפירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ