אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 8938/04

פסק-דין בתיק עפ 8938/04

תאריך פרסום : 13/08/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
8938-04
01/09/2005
בפני השופט:
1. דוד חשין סגן נשיא
2. מיכאלה שידלובסקי-אור
3. עוני חבש


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אירית באומהורן
עו"ד חיים הדיה
הנתבע:
אליהו הלגואה
עו"ד ארמון אברג'יל
פסק-דין

מהות הערעור

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן) בת"פ 3623/03 מיום 17.10.2004. בפסק הדין זוכה המשיב משתי עבירות של עיכוב דרכון, לפי סעיף 376א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), שבהן הואשם.

המערערת מבקשת להרשיע את המשיב בעבירה אחת מתוך השתיים שיוחסו לו.

רקע עובדתי

2.         על פי כתב האישום, במהלך קיץ 2001 נטל המשיב את דרכוניהם של שני עובדים זרים, סירב להחזירם להם על אף בקשותיהם החוזרות ונשנות, ורק ביום 10.4.2003, בהתערבות המשטרה, הושבו הדרכונים לשניים. במהלך המשפט, חזרה בה התביעה מאחד האישומים בשל העובדה שאחת משני העובדים הזרים עזבה את הארץ ולא ניתן היה להביאה לעדות, והמשיב זוכה מהאישום הראשון.

3.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן אלה: המשיב פגש את George Ginesh (להלן - גינש) במהלך ביקור שערך בהודו והשניים סיכמו כי גינש יגיע ארצה כדי לעבוד בצימרים שהקים המשיב במושב תעוז. המשיב דאג לאשרה מסודרת עבור גינש. האחרון הגיע לארץ, ולאחר תקופה מסוימת שבה עבד אצל המשיב, עזב ועבר לעבוד אצל מעסיק אחר, בעפולה. עם עזיבתו, ביקש גינש מהמשיב את דרכונו וקיבל אותו. בשלב מסוים שוב מסר גינש את דרכונו למשיב וביקש ממנו להאריך את אשרת השהייה שלו, שתוקפה עמד לפוג. המשיב פנה למשרד הפנים בבקשה להאריך את אשרת השהייה, אלא שהבקשה נדחתה. במכתב הסירוב (מיום 30.1.2002) הבהיר משרד הפנים כי על גינש להסדיר את יציאתו מהארץ בתוך שבועיים.

4.         הצדדים חלוקים באשר למה שאירע לאחר מכן. המשיב טען כי רכש כרטיס טיסה עבור גינש והחזיק בדרכונו כדי להבטיח את יציאתו מהארץ. לדבריו, ביום הטיסה המיועד נעלם גינש, כשדרכונו נשאר אצל המשיב, ולפיכך פנה למשטרה והגיש תלונה. לטענתו, כאשר גינש ומי מטעמו פנו אליו בבקשות לקבל את הדרכון, אמר לפונים שגינש עצמו יכול לבוא אליו ולקחת את דרכונו. המשיב נימק זאת בכך שהפקיד ערובה במשרד הפנים וחשש שתחולט אם גינש יועסק באופן בלתי חוקי אצל מעסיק אחר. גינש, מצדו, טען כי המשיב החזיק בדרכונו כדי לסחוט ממנו כספים שלא הגיעו לו.

פסק דינו של בית משפט קמא

5.         בית משפט קמא קבע כי המשיב החזיק באופן רצוף בדרכונו של גינש במשך שתי תקופות. התקופה הראשונה החלה כשפנה המשיב למשרד הפנים בפעם הראשונה, כדי לקבל עבור גינש אשרת שהייה. תקופה זו הסתיימה כאשר גינש ביקש לנסוע לעפולה, אז ביקש וקיבל את דרכונו מהמשיב. התקופה השנייה החלה כאשר גינש, ביוזמתו, מסר למשיב את דרכונו לקראת תום תקופת האשרה וביקשו להאריך עבורו את תוקף האשרה. תקופה זו הסתיימה כאשר המשיב החזיר את הדרכון לידי המשטרה. בית המשפט הבחין בתקופה השנייה בין שני שלבים, כשהמפריד ביניהם הוא יום הטיסה המיועד (22.2.2002), היום שבו, לטענת המשיב, נעלם גינש.

6.         אשר לתקופה הראשונה, קבע בית משפט קמא כעובדה, בהסתמך על העדויות, לרבות עדותו של גינש עצמו, כי ברגע שגינש ביקש את דרכונו, מסר לו אותו המשיב. בהקשר זה ציין בית המשפט כדלקמן:

"... ככלל, עדותו של גניש הייתה רצופה סתירות וכאשר נשאל גניש שאלות ישירות בנוגע לשאלה האם דרכונו היה אצלו או אצל הנאשם ובאיזה שלב, התחמק והשיב תשובות מעורפלות. לסיכום ניתן לומר כי גניש העיד כי כאשר נסע לעפולה וביקש את הדרכון קיבל אותו מייד. כלומר, הנאשם, אם בכלל, החזיק בדרכון בתקופה הראשונה בהסכמתו של גניש, למשמורת בלבד, וברגע שהתבקש מסר לגניש את הדרכון" (עמ' 6 לפסק הדין, ש' 10-14).

בהתחשב בכך שהמשיב מסר לגינש את הדרכון ברגע שזה היה מעוניין לקבל אותו (עובר לנסיעתו לעפולה), הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה כי בכל הנוגע לתקופה הראשונה, לא התקיים היסוד העובדתי של "עיכב תחת ידו", הדרוש לצורך הרשעה בעבירה לפי סעיף 376א לחוק. 

7.         באשר לתקופה השנייה - השלב הראשון: בית המשפט קמא ציין, כי אין מחלוקת בדבר התקיימות היסוד העובדתי של עיכוב דרכון, החל מרגע שחזר המשיב ממשרד הפנים (שם ביקר לצורך הארכת אשרת השהייה) ועד ליום בו היה אמור גינש לטוס להודו. ואולם, כדי לקבוע האם עיכוב הדרכון היה שלא כדין, נדרש בית משפט קמא להכריע בשאלה מה היו הטעמים בגינם עיכב המשיב את הדרכון. בית המשפט קיבל את גרסת המשיב, לפיה עיכב את הדרכון על מנת למלא אחר הוראת משרד הפנים, לדאוג לכך שגינש יעזוב את הארץ, וכדי למנוע חילוט הערבות הבנקאית שהופקדה על ידו. בית המשפט ציין כי המשיב פעל לאור הוראות משרד הפנים והמשטרה, ובשום שלב לא קיבל הנחיה מהמשטרה להחזיר את הדרכון לגינש. עוד ציין כי התקופה "של שבועיים" שבה עיכב המשיב את הדרכון הייתה תקופה קצרה וסבירה. עיכוב הדרכון על ידי המשיב בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט, הייתה הכרחית ומידתית, ולכן קמה לו הגנת הצידוק. זאת, כך קבע, אף אם המניע שבגינו פעל המשיב היה מניע פרטי, דהיינו רצונו למנוע את חילוטה של הערבות.

8.         אשר לתקופה השנייה - השלב השני (ממועד הטיסה המתוכנן ועד ליום שבו הדרכון הוחזר למשטרה): בית משפט קמא קבע, כי המשיב לא עיכב תחת ידו את דרכונו של גינש. המשיב לא יכול היה להשיב לגינש את דרכונו, כך קבע, משום שלא ידע לאן נמלט גינש, מה גם שכשביקש גינש את דרכונו, השיב לו המשיב כי הוא יכול לבוא לקחת אותו. בית המשפט קבע כי יש באלה כדי להראות שלא התקיים היסוד העובדתי של "עיכב תחת ידו" ככל שהדבר נוגע לתקופת משנה זו.

9.         בפרק האחרון של פסק הדין נדרש בית משפט קמא לעצם הגשת כתב האישום נגד המשיב. בית המשפט ציין כי נראה שהשיקולים בדבר הגשת כתב האישום במקרה שלפנינו היו בלתי ענייניים, ונבעו מזהותו של גינש, וליתר דיוק מקשריו. בית המשפט ציין כי שנה וחצי לפני הגשת כתב האישום הגיש גינש תלונה למשטרה, אך זו לא טופלה, ורק התערבות של גורמים בכירים, אשר עמם היה לגינש קשר עקיף, היא שהביאה להזדרזות בהגשת כתב האישום.

טענות המערערת

10.       בנימוקי ערעורה טוענת המערערת, כי ככל שהדבר נוגע לתקופה הראשונה, שגה בית משפט קמא בהגיעו למסקנה כי המשיב החזיק בדרכונו של גינש בהסכמתו או אף לבקשתו. המערערת מפנה בהקשר זה לעדותו של גינש בחקירתו הנגדית, בה העיד כי לא נתן את הדרכון למשיב, אלא זה לקח אותו ממנו. המערערת מוסיפה, כי המשיב עצמו לא טען בעדותו שהחזיק בדרכון בהסכמתו של גינש, ולכן לא היה מקום להניח הנחות לטובתו של המשיב, כאשר הדבר מנוגד לעדותו של גינש.

עוד טוענת המערערת בהקשר זה, כי מהעובדה שקיבל מהמשיב את הדרכון מיד כשביקש אותו (לפני הנסיעה לעפולה), לא היה מקום להסיק כי גינש הסכים להחזקת דרכונו משך התקופה הראשונה. המערערת סבורה, כי אין צורך בדרישה מפורשת מצדו של העובד הזר לקבל את הדרכון לידיו, על מנת להקים את היסוד העובדתי של העבירה, ולעומת זאת, רק הסכמה ברורה ומפורשת להחזקת דרכון הניתנת בכתב מאת העובד למעסיק, יש בה כדי לפטור מאחריות פלילית בגין העבירה של עיכוב דרכון.

11.       אשר לשלב הראשון של התקופה השנייה, טוענת המערערת כי הגנת הצידוק לא עומדת למשיב. לטענתה, לא הייתה מוטלת על המשיב חובה לדאוג ליציאתו של גינש מן הארץ. בהקשר זה היא מפנה, בין השאר, למכתב הסירוב של משרד הפנים ( ת/2), שנכתב לגינש, וממנו נלמד כי דרישת משרד הפנים הופנתה לגינש עצמו ולא למשיב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ