אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 799/05

פסק-דין בתיק עפ 799/05

תאריך פרסום : 07/09/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
799-05
06/04/2006
בפני השופט:
1. ש. ברלינר [אב"ד]
2. י. גריל
3. א. שיף


- נגד -
התובע:
יוסי שיינפלד
עו"ד גב' לבנטל
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
פסק-דין

השופט א. שיף:

בפנינו ערעור על פסק הדין שניתן בביהמ"ש השלום לתעבורה בחיפה ב-תד 30224/01 (כב' הש' ו. טויסטר), אשר הרשיע את המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 וסעיפים 40+64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") וכן בעבירה של נהיגת רכב ללא רישיון רכב בר תוקף, לפי סעיף 2+62 לפקודת התעבורה.

1.         כתב האישום

נגד המערער הוגש כתב אישום בו נטען כי ביום 17/12/00 בשעה 17:50, הוא נהג ברכב בנתיב הימני בשדרות ורבורג בקרית חיים מצפון לדרום, בסמוך לצומת עם רח' ריינס. באותה עת חצתה את הכביש משמאל לימין ובאלכסון מהפינה השמאלית של רח' ריינס, המנוחה, שהיתה כבת 70.

עוד נטען, כי משהספיקה המנוחה לחצות כ- 11 מ' בכביש, פגע בה המערער עם חזית שמאל של רכבו והעיפה על הכביש. כתוצאה מהתאונה נגרם מותה של המנוחה. עובר לתאונה, לא הבחין המערער במנוחה ונהג במהירות קבועה של 50 קמ"ש. בנוסף, המערער נהג ללא רישיון רכב בר תוקף. 

2.         פסק הדין של ביהמ"ש קמא

לאחר שמיעת העדים קבע ביהמ"ש קמא, כי השאלות שבמחלוקת הנן- (א) המרחק אותו עברה המנוחה מאז ירידתה מהמדרכה לכביש ועד לפגיעה. (ב) פרק הזמן בו שהתה המנוחה בכביש עד הפגיעה. (ג) שדה הראיה של המערער לעבר מקום חציית המנוחה. (ד) האם ניתן היה למנוע את התאונה.

ביהמ"ש קמא סקר את העדויות שהובאו בפניו, ביניהן:

(א)        עדותו של עד הראיה מר מנדל ליטמן ,  אשר העיד כי הוא נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, ורכב המערער היה לפניו, ככל הנראה בנתיב הימני. הוא ראה שלפני רכב המערער, חצתה אשה את הכביש באלכסון מצד שמאל לימין, שלא במעבר חצייה. האשה לא הביטה ימינה או שמאלה והוא אמר לאשתו "אני חושב שעוד מעט המיצובישי יפגע בה" וזה מה שאכן ארע. הוא נסע כ- 25-30 מ' אחרי רכב המערער. הוא העריך שראה לראשונה את המנוחה כשהיה במרחק 32-35 מ' ממנה. הוא אישר כי אם בחקירתו במשטרה אמר כי הבחין במנוחה לראשונה ממרחק של 25 מ' וכי המרחק בינו ובין רכב המערער היה 10 מ' - הרי שדבריו בחקירתו במשטרה מדויקים יותר. לגבי התנועה בכביש העיד, כי בכביש לא היו כלי רכב רבים, לא היה רכב שנסע לפניו וכי הוא בטוח כי בינו לבין המנוחה לא היה כל רכב. ככל שהוא זוכר, הוא הצביע על מקום הפגיעה, כשהיה לבדו עם הבוחן.

(ב)        עדותו של הבוחן רס"מ יואב קיץ , אשר גבה את הודעת המערער (ת/5) וערך את הסקיצה (ת/1), דו"ח הבוחן (ת/2), התרשים (ת/3) וכן צילם את התמונות (ת/4). באשר לנקודת הפגיעה (בין רכב המערער למנוחה)- העיד הבוחן כי קבע את מקום הפגיעה המשוער, לפי המקום עליו הצביעו, כל אחד בנפרד, המערער ועד הראיה. עוד העיד הבוחן, כי מאחר ומקום הפגיעה הוא משוער, אזי גם כיוון חציית המנוחה הנו משוער. בנוסף, אישר העד כי כיוון שמקום הפגיעה הנו משוער, יכולה להיות גם סטייה של מספר מטרים במקום הפגיעה, אך את חישוביו עשה בהתחשב בנתונים שהנם לטובת המערער.

באשר למהירות נסיעת המערער - העיד הבוחן, כי מאחר והרכב הוזז ממקום התאונה לאחר הפגיעה וכיוון שאין סימני בלימה, הרי שאין אפשרות לקבוע את מהירות הרכב ולפיכך את השחזור עשה בהתחשב במהירות של 50 קמ"ש, שזו המהירות בה נסע המערער לטענתו, וזו גם המהירות המירבית המותרת במקום.

באשר לשדה הראיה - לאחר ביצוע ניסוי במקום, קבע הבוחן את שדה הראיה למרחק של לפחות 100 מטרים. עוד העיד הבוחן, כי הסתרת שדה הראיה לכיוון חציית המנוחה, יכלה להיגרם ע"י רכב שנסע בנתיב השמאלי לפני רכבו של המערער, אך במקרה כזה רכב זה היה פוגע במנוחה ואף המערער לא טען זאת.

באשר לזמן התגובה של המערער העיד הבוחן, כי זמן התגובה היה 1.15 שניות ולדעתו אין להוסיף את גורם ההפתעה, מאחר ומדובר במקום מואר, לפני צומת ומעבר חציה. את מהירות חציית המנוחה קבע הבוחן ל- 1.2 מ' לשנייה.

ביהמ"ש קמא קבע כממצא עובדתי את מיקום הפגיעה של רכבו של המערער במנוחה. מיקום זה נקבע על פי הצבעת המערער ועד הראיה. האחרון אף אישר, כאמור, כי למיטב זכרונו, הוא והמערער הצביעו, כל אחד בנפרד, על מקום הפגיעה.

כיוון הליכת המנוחה נקבע על סמך עדותו של עד הראייה, שכן המערער כלל לא הבחין במנוחה לפני שפגע בה.

משנקבע מיקום הפגיעה וכיוון חציית הכביש ע"י המנוחה, ניתן היה לחשב את הזמן שחלף מאז החלה המנוחה לחצות את הכביש ועד שנפגעה. ביהמ"ש אימץ את חישובי הבוחן המשטרתי שקבע כי שדה הראיה במקום הנו 100 מ' ואילו מרחק הבלימה שהיה נחוץ כדי שהמערער יוכל לבלום רכבו הוא 31 מ'.

המסקנה אליה הגיע, איפוא, ביהמ"ש קמא, היא שבנסיבות המקרה התאונה היתה נמנעת אילו הבחין המערער במנוחה והגיב במועד. לפיכך, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בהכרעת דינו דחה ביהמ"ש קמא, על סמך עדות עד הראיה, את טענת המערער לפיה שדה ראייתו היה חסום ע"י כלי רכב שנסעו משמאלו.

ביהמ"ש קמא יצא מנקודת הנחה, כי המערער נהג במהירות של 50 קמ"ש. כן קבע, כי הולכת הרגל המנוחה הלכה במהירות רגילה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ