אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 745/05

פסק-דין בתיק עפ 745/05

תאריך פרסום : 26/09/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
745-05
04/05/2006
בפני השופט:
1. מ. נאמן [אב"ד]
2. ר שפירא
3. מ. פינקלשטיין


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
חדד שלמה
עו"ד אולמן גרינשפון תמר
פסק-דין

1.         הרקע לערעור:

בפנינו ערעורה של המדינה על הכרעת דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת שרון) ("בימ"ש קמא") בת.פ. 3119/02 מיום 25.11.04, בה הורשע המשיב בעבירה של תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") וזוכה מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ומעבירה של איומים. כן מופנה ערעורה של המדינה כנגד החלטת בימ"ש קמא מיום 8.9.05, אשר ביטלה את הרשעתו של המשיב והטילה עליו צו של"צ ללא הרשעה.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 29.8.01 סמוך לשעה 02.00 לפנות בוקר, כאשר הלכה המתלוננת ברחוב המגינים בחיפה, המשיב, שהינו שוטר ואשר היה בלבוש אזרחי ולא בתפקיד, עצר את רכבו ליד המתלוננת, הציע לה 50 ש"ח כדי שתעלה לרכבו, אך המתלוננת צעקה עליו. המשיב המשיך לנסוע מספר מטרים קדימה ונעצר ליד תחנת האוטובוס הסמוכה. משהגיעה ניידת משטרה למקום והשוטרים ניסו לברר מה אירע, המשיב אמר "אני אהרוג אותה, אני אזיין אותה" וזאת בנוכחות השוטרים וכשהוא מבצע תנועות מאיימות כלפי המתלוננת. מיד לאחר מכן תקף המשיב את המתלוננת בכך שדחף אותה בידיו וברגלו הימנית וכתוצאה מכך נפלה המתלוננת על המדרכה ונגרמו לה שריטה במצח, סימנים אדומים ושפשוף במרפק יד ימין מאחור וסימן כחול ושפשוף בזרוע יד ימין מאחור.

המשיב הואשם בעבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בימ"ש קמא קבע כי יש להרשיע את המשיב בעבירה של תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין וזיכה את המשיב מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בימ"ש קמא קבע כי המשיב אכן תקף את המתלוננת, אך לא בחומרה כה רבה כפי שהוצגה בכתב האישום. כן נקבע כי הדברים אשר יוחסו למשיב שנאמרו כלפי המתלוננת נאמרו בלהט היצרים ובחילופי המילים והקללות שנעשו בין השניים ואין הם מגיעים לכדי עבירת איום. 

בהחלטה מיום 8.9.05 קבע בימ"ש קמא כי יש לבטל את הרשעתו של המשיב ולהטיל עליו עבודות של"צ וזאת לאור נסיבות המקרה, סוג העבירה, היותו של המשיב שוטר מצטיין על פי עדויות מפקדיו, ללא עבר פלילי ושירותו במשטרה שנים רבות ללא מעידות דומות נוספות. נקבע כי הרשעה עלולה לפגוע בסיכוייו להתקדמות ואפילו לגרום לפיטוריו ובכך תיגרם פגיעה אישית חמורה ופגיעה מקצועית ובמקרה זה גורמים אלה גוברים על אינטרס הציבור שהוא הצורך בענישה מחמירה לשם הרתעת הרבים.

כאמור, המערערת מערערת הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד אי הרשעתו של המשיב והטלת העונש של צו של"צ.

2.         טענות הצדדים:

המערערת טוענת כי שגה בימ"ש קמא כאשר לא קבע ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות וביסס את הכרעת דינו על "עובדות שלא היו במחלוקת תוך ניתוחן המשפטי", זאת כאשר היה פער גדול מדי בין גרסאות התביעה וההגנה, פער שלטענת המערערת לא ניתן היה לגשר עליו בדרך של מציאת עובדות מוסכמות. עוד טוענת המערערת כי עובדות המקרה צריכות היו להיקבע על פי עדותו של עד התביעה, אבישי ליבמן, אשר הינו אובייקטיבי וחסר פניות.

בנוסף, טוענת המערערת כי שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי לא הוכח שלמתלוננת נגרמה חבלה ממשית. לטענת המערערת, גרסתו של המשיב לקתה בסתירות, חוסר סבירות והעדר הגיון פנימי ועדי ההגנה לא היו כלל עדים לאירוע, עדותם הייתה עדות כבושה וכל מטרת עדותם הייתה הכפשת עד התביעה, ליבמן ו/או המתלוננת.

לטענת המערערת שגה בימ"ש קמא גם משזיכה את המשיב מעבירת האיומים וזאת משום שהדברים שאמר המשיב כלפי המתלוננת נאמרו בכוונה להפחידה ומשתקף אותה המשיב, התברר כי אין המדובר באיומי סרק.

לעניין צו השל"צ ללא הרשעה שהוטל על המשיב טוענת המערערת כי המשיב עשה שימוש בהיותו איש משטרה, הזמין ניידת משטרה ללא סיבה וביצע את העבירה בנוכחות אנשי משטרה ועל כן המדובר במעשה חמור שיש להרשיעו בגינו ואין לתת לגיטימציה בדרך של "אי הרשעה" למעשיו של המשיב.

המשיב טוען כי הערעור נסב ברובו על טענות עובדתיות ולכן מתבקש ביהמ"ש לדחות את הערעור משום שערכאת הערעור אינה מתערבת בדרך כלל בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הראשונה.

עוד טוען המשיב כי למתלוננת לא נגרמה פגיעה גופנית מוחשית. המשיב מציין כי לא נרשם דו"ח לגבי סימני חבלה שנמצאו על המתלוננת ובמסירת הודעתה במח"ש הצביעה על שריטה בגבה הימנית ולא ידעה להסביר כיצד נעשתה, כאשר לטענתה נפלה על הגב. עוד הוא מציין כי לא הוצגה בפני בימ"ש קמא כל תעודה רפואית או מסמך המצביע על חבלה ממשית וכי דברי המתלוננת אינם תואמים את הנעשה באירוע. המערערת משיבה לכך כי בהודעה שמסרה המתלוננת (נ/3) תיארה היא את סימני החבלה והסבירה את האופן שבו נגרמו סימנים אלה.

באשר לעבירת האיומים טוען המשיב כי היסוד הנפשי דורש כוונה מיוחדת וכי הדברים נאמרו על ידי המשיב ללא כוונה פלילית ולכן לא התקיים היסוד הנפשי לעבירה.

באשר לעבודות השל"צ ללא הרשעה שהוטלו על המשיב טוען הוא כי החלטת ביהמ"ש הייתה סבירה לאור נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המשיב.  כן טוען המשיב כי ביהמ"ש שלערעור אינו נוהג להתערב במידת העונש וסוגו. המשיב מציין כי ביצע כבר את רוב שעות השל"צ שהוטלו עליו. לעניין זה משיבה המערערת כי ביהמ"ש מוסמך להרשיע את המשיב ולהטיל עליו עונש של של"צ, מאסר על תנאי וקנס ובכך להתחשב בזה שהמשיב כבר ריצה חלק מעבודות השל"צ שהוטלו עליו.

3.         התערבות ביהמ"ש שלערעור בממצאים עובדתיים:

המערערת טוענת כי שגה בימ"ש קמא בקביעת הממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות, זאת לאור הפערים הגדולים בין גרסאות התביעה וההגנה וכן לאור מהימנותו של עד התביעה, ליבמן ואי מהימנותם של עדי ההגנה.

הלכה היא כי רק במקרים חריגים מתערבת ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה אשר שמעה את העדויות. הכללים לענין זה פורטו לאחרונה בע"פ 7461/05, 8206/05 ניסים דדוש נ' מ"י, תק-על 2006(2), 27:

"בית-המשפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית-משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 11/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780; ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 234). בפרט כך הוא כאשר מדובר בממצאי מהימנות, שהרי הערכאה הדיונית היא המתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, כשבעניין זה יכולתה של ערכאת הערעור מוגבלת (ראו ע"פ 7595/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם);  ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924; ע"פ 406/78 בשירי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 393, 437)".

במקרה זה, סבורים אנו כי לגבי רובם המכריע של הממצאים העובדתיים, שנקבעו על ידי בימ"ש קמא, לא מתקיימים התנאים המצדיקים התערבות בקביעת מהימנות וממצאים עובדתיים. עוד סבורים אנו, כקביעתו של בימ"ש קמא, כי עיקרי העובדות במקרה זה אינם שנויים במחלוקת, זאת על אף הפער בין גרסתו של המשיב לגרסת המתלוננת. על כן, לגבי רובם המכריע של הממצאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא, סבורים אנו כי אין המדובר במקרה חריג המצדיק התערבותו של בימ"ש שלערעור, כפי שיפורט להלן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ