אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 7374/06

פסק-דין בתיק עפ 7374/06

תאריך פרסום : 17/12/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר-שבע
7374-06
10/07/2007
בפני השופט:
יוסף אלון

- נגד -
התובע:
ארבל אברהם
עו"ד ג. אבני
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד י. מינדל
פסק-דין

1.        ביום 17.5.01 הורשע המערער בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"פ 6434/00) בעבירת ביצוע עבודות בניה ללא היתר בניגוד לסעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבנייה (להלן: החוק). זאת, בכך שבנה מבנה בשטח 1380 מ"ר (!) במושב שדה עוזיה, ללא היתר.

           בגזר הדין הוא נצטווה להרוס את המבנה עד ליום 1.1.02. המערער לא ביצע את גזר הדין, וביום 7.4.02 הוגש נגדו כתב אישום נוסף לבית משפט השלום בבאר שבע (ת"פ 2045/02) בעבירה של אי קיום צו בית המשפט לפי סעיף 210 לחוק. לאחר דחיות רבות וממושכות, ניתנה הכרעת הדין ביום 20.4.06 ובה הורשע המערער במיוחס לו.

           בגזר הדין מיום 10.9.06 נדון המערער לתשלום קנס בסך 150,000 ש"ח. כמו כן, קבע בית משפט קמא כי צו ההריסה (מיום 17.5.01) יבוצע ע"י המערער לא יאוחר מיום 1.12.06 בשעה 08:00.

           בפני ערעור שהגיש המערער כנגד פסק הדין. הערעור הוגש מלכתחילה כנגד ההרשעה וגזר הדין כאחד, אולם בפתח הדיון בערעור בישיבת 1.3.07 חזר בו בא כוח המערער מהערעור כנגד הכרעת הדין, וייחד ערעורו לגזר הדין בלבד.

2.        טענות המערער מכוונות הן כנגד קביעת המועד לביצוע ההריסה (1.12.06) והן כנגד גובה הקנס. אשר למועד ביצוע ההריסה, טוען המערער כי הוא שוקד זמן רב בנסיונות להכשיר את הבניה הלא חוקית וכי הועדה המחוזית הכינה תוכנית מתאר חדשה, שאם תאושר ניתן יהיה להכשיר בגידרה את הבניה הלא חוקית. כראיה חדשה בערעור, ביקש בא כוח המערער להציג את אותה תוכנית המיתאר החדשה.

           מתברר, כי התוכנית האמורה נדחתה על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה, ולכן משוללת היא לעת הזאת נפקות תכנונית כלשהי. וגם זאת, עיון בתקנות התוכנית הנ"ל (שנדחתה ולא אושרה) מעלה בבירור כי אפילו היתה מתאשרת, לא היתה אפשרות להתיר במסגרתה את הבניה הלא חוקית שבה הורשע המערער. בניה זאת משתרעת בשטח העולה כמעט פי שלושה מהשטחים שטיוטת התוכנית (שלא אושרה) הציעה להתיר לבניה.

           וזאת עיקר. המערער התגלה בהליכים שנוהלו עד כה כעבריין בניה שאין עליו מוראו של חוק ושל בתי משפט. לאור היום ובפרהסיה הוא בנה מבנה בשטח של 1380 מ"ר (!) באזור חקלאי האסור בבניה. גם אחרי שהורשע בביצוע הבניה הלא חוקית ונצטווה על ידי בית המשפט להרוס את המבנה (במאי 2001) הדבר לא הטריד אותו כל עיקר. חלפו שש שנים נוספות, ועדיין המבנה על תילו ופסקי הדין והוראות החוק שוים בעיניו כקליפת השום.

           לא זו בלבד שלא נפלה שגגה לפני בית המשפט קמא לעניין זה, אלא שהאריך הוא עם המערער במידת החסד וקצב לו תקופה נוספת (עד 1.12.06) לביצוע ההריסה. טענות המערער בדבר "אכיפה סלקטיבית" לא הוכחו על ידו כל עיקר, ואין בהן לגופן כל ממש. זאת, בראש וראשונה נוכח הבוטות וההיקף של עבירת הבניה דנן (מבנה ללא היתר בשטח 1380 מ"ר) ונוכח התמדתו הבלתי נסבלת של המערער בקיום המבנה וביזוי הצוים השיפוטיים שניתנו להריסתו.

3.        ומכאן לטענות המערער לעניין גובה הקנס שהוטל - 150,000 ש"ח. על פי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, נאשם המתמיד באי מילוי צו שיפוטי להריסה, לאחר המועד שנקבע לכך, "דינו קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום של עבירה". הקנס היומי על פי סע' 61 (ג) הנ"ל הינו 1,300 ש"ח.

           המועד שנקבע בגזר הדין הראשון (ת"פ 6434/00) לביצוע צו ההריסה היה כאמור 1.1.02. כתב האישום דנן הוגש ביום 4.4.02. בהכרעת הדין (מיום 20.4.06) נקבע כי המערער ביצע את העבירה המיוחסת לו, דהיינו לא הרס את המבנה במועדים האמורים בכתב האישום ועד ליום מתן הכרעת הדין.

           בהודעת הערעור דנן ובבקשות עיכוב ביצוע ההריסה שהוגשו (ונדחו) בגדרו של ערעור זה, מודה המערער בפה מלא כי לא הרס את המבנה עד עצם היום הזה. על אף כל אלה, טוען בא כוח המערער כי העבירה נשוא הרשעתו נמשכה 37 ימים בלבד. זאת, הואיל והמועד הנקוב בכתב האישום כמועד בו עמד המבנה על תילו היה יום הביקורת שנערכה במקום (27.2.02) וכתב האישום הוגש ביום 4.4.02. על פי הטענה, לא ניתן להענישו בגין תקופת אי מילוי הצו שלאחר הגשת כתב האישום, שכן הרשעתו אינה אלא לתקופה בה הואשם.

           בא כוח המדינה מסכים לטענת המערער כי אכן לא ניתן לביא בחשבון "הקנס המצטרף" את הימים שמיום הגשת כתב האישום ואילך. אלה יכול ויהיו עניין לכתב אישום חדש לעניין אי מילוי הצו מאותו המועד. אולם, טוען הוא כי מועד תחילת העבירה הנמשכת (דהיינו אי הריסת המבנה) הינו מועד גזר הדין (הראשון) בו נצטווה המערער על ההריסה - 17.5.01 - ולא תבוא לעניין זה בחשבון תקופת הארכת הביצוע של ההריסה שניתנה למערער באותו גזר הדין עד ליום 1.1.02.

           בעניין זה מפנה הוא לפסקי הדין ברע"פ 4357/01 סבן נ' ועדה מקומית אונו(פ"ד נו(3) 49) וברע"פ 10348/03 בצר נ' מדינת ישראל(מיום 8.2.04, לא פורסם). באותם פסקי דין נפסק כי עיכוב ביצוע הריסה אין בו משום ביטול רטרואקטיבי של צו ההריסה, אפילו אם בסופו של דבר הותרה הבניה בדיעבד. העבירה שעבר הנאשם, בעינה עומדת. על כן, כך טענת המדינה, צו ההריסה בעניין המערער כוחו עמו מיום נתינתו - 17.5.01 - ומיום זה ואילך מתחילה העבירה הנמשכת ואין היא מסתיימת אלא במועד הגשת כתב האישום (4.4.02).

4.        אין בידי לקבל טענה זו של המשיבה. ברע"פ 10348/03 נדון עניינו של מי שהורשע בבניה לא חוקית ונצטווה על הריסתה. מפעם לפעם עוכב מועד ביצוע ההריסה, ולימים ניתן לו היתר הבניה בדיעבד. בין לבין, שעה שעיכוב הביצוע לא עמד בתוקפו ולא הוארך, הוא הואשם בהפרת צו שיפוטי. לטענתו, הוא אמנם הפר את הצו אותה שעה בכך שלא הרס את המבנה הלא חוקי, אולם משהותרה הבניה בדיעבד, הוכשרה למפרע העבירה שעבר. טענה זו נדחתה מהטעם האמור, ולפיו אין בעיכוב ביצועו של צו ההריסה משום "מחיקה" או "חנינה" לעבירה שהושלמה ונעברה.

           שונה המצב בעניין דנן. כאן, נקבע מלכתחילה ובגוף גזר הדין (מיום 17.5.01) כי ההריסה תתבצע על ידי המערער עד ליום 1.1.02. שמע מכך, עד לאותו מועד לא מוטל היה עליו הציווי השיפוטי להריסה. על כן, המועד לתחילת "העבירה הנמשכת" בעניינו לא יחול אלא מיום 1.1.02.

5.        מאידך גיסא, לא מצאתי טעם או סיבה לקבוע את תחילת מועד "העבירה הנמשכת" למועד הביקורת הנקוב בכתב האישום - 27.2.02 - היום שבו מצאה הרשות שהמערער טרם הרס את המבנה. אכן, הוא לא הרס את המבנה ב-27.2.02, לא ביום הגשת כתב האישום 4.4.02 וכך המצב עד לעצם היום הזה. ברם, תחילתה של עבירת אי ההריסה שנצטווה עליה הינה ביום בו נצטווה לעשות זאת - לאמור, 1.1.02. מכאן, העבירה דנן בה הורשע המערער נמשכה לעניין חישוב תקופת "העבירה הנמשכת", החל מיום 1.1.02 וכלה ביום הגשת כתב האישום, 4.4.02, לאמור - 94 ימים. בגין כל יום של העבירה הנמשכת ניתן לקונסו ב-1,300 ש"ח, כך שמכפלת הקנס המירבי הינה 122,200 ש"ח. נמצא, כי הקנס שהוטל עליו בסכום של 150,000 ש"ח חורג מתקרת הקנס המצטבר לתקופת העבירה הנמשכת.

6.        המערער שבפנינו גילה עצמו, כמפורט לעיל, כעבריין בניה מתמיד ומועד, והדבר אמור לקבל ביטוי במידת עונשו.

           לאור זאת ונוכח המפורט לעיל, אני מקבל הערעור בחלקו, לעניין גובה הקנס שהוטל בגזר הדין קמא, וקובע כי תחת הקנס שהוטל על המערער בגובה 150,000 ש"ח ישלם המערער קנס בסכום של 120,000 ש"ח, וזאת לא יאוחר מיום 1.8.07.

           כל יתר חלקי גזר הדין קמא יישארו בעינם ובמלוא תוקפם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ