אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 7373/06

פסק-דין בתיק עפ 7373/06

תאריך פרסום : 02/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
7373-06
10/01/2007
בפני השופט:
1. כב' הנשיא י. פלפל - אב"ד
2. נ. הנדל - ס. נשיא
3. ר. יפה-כ"ץ


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אדיר כהן
הנתבע:
איימן אצליח
עו"ד אבו מדיעם
פסק-דין

כב' השופט נ. הנדל:

1.         מונח בפנינו ערעור מטעם המדינה על קולת העונש. המשיב הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן ונידון לעונש מאסר בפועל של עשרה חודשים וכן לעונש מאסר מותנה בר עשרה חודשים לבל יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע - התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין והסתננות לפי סעיף 2 לחוק מניעת ההסתננות - לתקופה של שנתיים "מיום שחרורו מהכלא".

            יובהר שהסדר הטיעון התייחס לסעיפי האשמה בלבד ולא לתקופת העונש. כתב האישום המתוקן אף לא כלל כל שינוי בעובדות, אלא נמחקו שני סעיפי אשמה כנגד המשיב. התיאור העובדתי הינו שהמשיב עובר לתאריך 10.2.03 נכנס לישראל בלא היתר כדין, נישא לתושבת ישראל והתגורר עימה בישוב שגב שלום. בתאריך10.02.03, במשרד הפנים, התחזה המשיב לאדם אחר ביודעו שהאחר נפטר לפני עשרים שנה (להלן: "המנוח") ובמטרה לקבל תעודת זהות ישראלית. המשיב ביקש ממשרד הפנים לשנות את השם הפרטי המופיע בתעודת הזהות משמו של המנוח לשמו שלו. כך זכה המשיב בתעודת זהות ישראלית. בתאריך 2.11.05 יצא המשיב מגבולות מדינת ישראל ושב להתגורר בחאן יונס ברשות הפלסטינאית. בסמוך לחודש אפריל 2006 קשר המשיב קשר עם אחרים שזהותם לא התבררה במהלך המשפט, במטרה להסתנן לישראל ולעבור את הגבול ממצרים לישראל. לקידום הקשר פנה המשיב אל מבריח מצרי שהסכים להבריח את המשיב לישראל תמורת 2,500$. בדרך זו עבר המשיב דרך מעבר רפיח לסיני ומשם למדינת ישראל. המשיב התגורר בישוב שגב שלום עד שנעצר בתאריך 27.7.06.

            בית משפט השלום גזר על המשיב את העונשים שצוינו לעיל. המדינה מלינה על כך שפסק הדין אינו מנומק, ונכון הוא הדבר. עוד טוענת המדינה שיש להחמיר בעבירות אלו והפנתה לפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 7171/06 (מדינת ישראל נ' אנואר ואח') שעניינו קביעת כללי ענישה ראוים לעבירת הסתננות ואשר התייחס לשלושה נאשמים. מנגד טוען הסניגור כי מקרה זה הינו חריג לקולא. המשיב נשוי לאזרחית ישראלית ולהם שני ילדים. הוא ביקש לזכות בהכרה של איחוד משפחות, אך בקשה זו נדחתה, על פי הסניגור, בשל המדיניות השוררת בתקופה זו. אך כל רצונו של המשיב היה לבקר את משפחתו ומעשיו לא בוצעו מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה.

2.         בענין אנואר נפסק שראוי לקבוע קו ענישה כללי עם יישום פרטני בעבירה של הסתננות בשל אופייה, צרכי השעה, ושיקול הדעת הרחב שמוענק לבית משפט - עונש מירבי של חמש שנות מאסר בפועל.

            וכך נקבע:

" עבירות ההסתננות מגבול מצרים הפכו לחזון נפוץ. הן פוגעות באינטרסים חשובים של המדינה, כגון: גרימת נזק לביטחון המדינה, לכלכלתה ולמלחמה בנגע הסמים.

            נכון הוא שעבירה זו נחקקה בעידן אחר, לפני למעלה מ - 50 שנה, לצורך התמודדות עם קשיים אחרים, שייתכן והיו מורכבים פחות מהיום. היחסים בין מדינת ישראל לבין מדינת מצרים בשנת 2005 אינם כפי שהיו בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל. יש לכך משקל. עם זאת, גורלה של עבירה הוא שלפעמים מעשה פלילי מסוים בעל חומרה בתקופה מסוימת, פן זה דועך בתקופה אחרת ובתקופה שלישית חומרתו מקבלת פנים חדשות. חובה נוספת היא לבחון את מבנה החוק הוא חוק למניעת הסתננות. עבירת הסתננות כשמה כן היא. הדגש מושם על פעולת הכניסה האסורה לארץ ולא על ההימצאות בארץ שלא כדין (ראה סעיף 1 לחוק). חציית גבול אסורה בין מדינות שכנות - מצרים וישראל -  בהיקף של ממש, על כל המשתמע מכך, פוגעת במרקם העדין של היחסים ביניהן. במציאות של תחילת המאה ה- 21 פגיעה שכזו אוצרת בתוכה היבטים ביטחוניים. זהו המצב גם אם נאשם בודד חוצה את הגבול כדי למצוא נתיב חדש לפרנסתו. הרי המצב בשטח אינו בגדר לא נודע, והנועז לתכנן תכנית לעבור ממדינה למדינה מודע לכך שיש במעשיו כדי לפגוע בהיבט זה או אחר בריבונותן של שתי המדינות. אין הוא יכול לעצום עין ולהציג את מעשיו כשייך למדור הכלכלי בלבד. השקעת מדינת ישראל כדי לשמור על יציבות הגבול נובעת משיקולים ביטחונים. חדירות חוזרות ונשנות בנקודה זו או אחרת בגבול עלולות בסופו של דבר להחליש את יציבותו לאורכו ולרוחבו. ניסיון לצמצם את הראיה במעשה של נאשם להנחה שאין הוא מתכוון לפגוע בביטחון המדינה מעבר לפעולת הכניסה האסורה - כאילו מדובר במעשה קונדס או הרפתקה מובנת מההיבט הכלכלי, חוטא למציאות.

            רקע זה מהווה מעין פריזמה שבאמצעותה יש לבחון את חומרת עבירת ההסתננות.  ואולם בבוא בית משפט לגזור את דינו של נאשם, עליו לבחון את נסיבות העבירה והעברין תוך שיקלול הפרמטרים הרלוונטיים ובדיקת הקשר ביניהם לתכליות השונות של עבירת הסתננות והחוק למניעת הסתננות. קיים מדרג של חומרה ותפקידו של בית משפט להתאים את המקרה הקונקרטי לכלים העונשיים שהוענקו לו".

            כפי שמניע כלכלי של נאשם אינו מנתק את שיקולי הענישה המתייחסים לפן הביטחוני של הענין, כך גם מניע אישי - משפחתי. הרוצה לפרנס אינו בהכרח מעונין לפגוע בבטחון המדינה וכך גם באשר לחפץ להתאחד עם משפחתו בארץ. ייתכן והרוצה להתקרב למשפחתו מעורר הבנה יותר מהרוצה להרוויח כסף - אם כי גם האחרון יכול ופועל לטובת משפחתו. במצב העדין הקיים לא ניתן לנתק את הפרט מהתמונה הכוללת. ברי כי לו מדובר בנאשם הרוצה לפגוע במדינה או לשתף פעולה עם גורמים כאלה, בית משפט יחמיר עימו בשל כך. אך אין הדבר אומר שהמסתננן ממצרים לישראל בשל שיקולים שאינם ביטחוניים רשאי לזכות בהקלה בעונש כאילו המניע הינו שיקול יחיד בקביעת אמת מידה עונשית. הערך המוגן של מניעת מתח בגבול ישראל מצרים הינו רחב ולו היבטים כללים. יתרה מזו הרשעה בעבירת הסתננות, אין משמעותה כי בית משפט הגוזר את העונש מנוע מלהתייחס לעבירות אחרות בכתב האישום, על הרקע העובדתי שבהן.

3.         ומן הכלל אל הפרט, ומן הפרט אל יישומו.

            בתעוזה ובפגיעה בכבוד המת ניצל המשיב את תעודת זהותו של המנוח, תוך ביצוע עבירת התחזות. המשיב יזם את עבירת ההתחזות, ניגש למשרד הפנים בבקשה לתקן את תעודת הזהות של המנוח ונותר בארץ תקופה ארוכה. כתב האישום מורכב למעשה מביצוע שתי עבירות של הסתננות. גם במסגרת העבירה השניה נותר המשיב בארץ זמן רב עד שנתפס והוא אף שילם למבריח מצרי סכום של 2,500$. בסקאלה של עבירות הסתננות כמובן ניתן לתאר מקרים חמורים יותר מזו שנידון. אך מהצד האחר ישנם אלמנטים של חומרה במעשי המשיב שאינם מתיישבים עם העונש שנגזר עליו. בבואי לכמת את התקופה הראויה, לקחתי בחשבון, שהתביעה הפנתה אותנו לנפסק בענין אנואר, שאין למשיב הרשעות קודמות, שחלק מסעיפי ההאשמה נמחקו אם כי העובדות נותרו כפי שהן וכי אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את חומרת העונש. הווה אומר שלו הייתי שופט את המשיב בערכאה המבררת, כנראה שתקופת המאסר אשר נגזרה על המשיב הייתה ארוכה יותר.  

4.         סוף דבר הייתי מציע לקבל את הערעור ולקבוע כי יגזר על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה של שבעה עשר חודש. למעט זאת יתר הוראות פסק הדין של בית משפט קמא - עונש המאסר המותנה שנקבע וכי תקופת המאסר תמנה מיום מעצרו של המשיב - 26.7.06 ישארו על כנם.

______________

נ. הנדל - סגן נשיא

כב' הנשיא י. פלפל:

אני מסכים.

י. פלפל - נשיא

אב"ד

כב' השופטת  ר. יפה-כץ:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ